צבע עור האדם הוא מאפיין חיצוני בולט של האדם. צבע העור האנושי נע מכהה ביותר, כמעט שחור, לבהיר ביותר בעל שקיפות חלקית, הנראה ורדרד בגלל הדם שבנימים.
צבע העור נקבע על ידי כמותו וסוגו של הפיגמנט מלנין בעור. בממוצע, לגברים עור קצת יותר כהה מאשר לנשים. למלנין שני סוגים: פאומלנין (pheomelanin) שצבעו אדום, ואיאומלנין (eumelanin) שצבעו חום כהה המתקרב לשחור. כמות וסוג המלנין בעור נקבעים על ידי שישה גנים, הפועלים בדומיננטיות חלקית. עותק אחד מכל אחד מהגנים הללו מגיע מהאב, והאחר מהאם. כל גן מגיע במספר אללים, והתוצאה היא גיוון רב בצבעי העור.
ישנו קשר ישיר בין רמת קרינת העל-סגול הגאוגרפית והתפוצה של צבע עור מולד ברחבי העולם. באזורים הנחשפים לרמת קרינה גבוהה יותר, אשר בדרך כלל קרובים יותר לקו המשווה, האוכלוסייה תהיה לרוב כהת-עור. באזורים רחוקים מהאזור הטרופי, אשר בהם קרינת העל-סגול נמוכה, תמצא אוכלוסייה בעלת גוון עור בהיר. חוקרים משערים שאוכלוסיית בני האדם במשך 50,000 השנים האחרונות שינתה את צבע עורה מכהה לבהיר וההפך עקב ההגירה לאזורים שונים, ושהשינוי הגדול הניכר כיום בפיגמנטציה של העור קרה במהלך של לפחות 100 דורות (בערך 2500 שנים) דרך שינוי ב-DNA.
שיזוף
ערך מורחב – שיזוף
שיזוף הוא מנגנון ההגנה של העור מפני עודף קרינה. כאשר קרני השמש האולטרה סגולות פוגעות בעור, העור מייצר בתגובה מלנין המתבטא בעור כהה יותר, שזוף. עור כהה יותר עמיד יותר בפני נזקי השמש, לעומת עור בהיר הסופג יותר מקרינתה. בפעם הבאה שבה ייחשף העור לקרינה אולטרה סגולה, ייפגע העור פחות.
לא כל סוגי העור מגיבים לקרינת השמש באותו אופן. אצל אנשים שעורם כהה מטבעו יהיה השיזוף בלתי מורגש. בעלי עור כהה פחות ישתזפו במהירות, ובעלי עור בהיר ישתזפו מעט ויינזקו הרבה. לבקנים, אנשים חסרי מלנין לחלוטין, לא ישתזפו לעולם.
בעולם המערבי טרם המהפכה התעשייתית נחשבה צחות העור, בייחוד זה של האישה, למעלה חשובה. ביטויים כגון "צוואר צחור כחבצלת" או "כתפי שיש" נחשבו למחמאות. יפהפיית שיר השירים, למשל, חשה צורך להתנצל על שיזפונה ולהטיל את האשמה על אחיה שגרמו לה להיחשף לשמש השדה: ”אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ; בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים” (מגילת שיר השירים, פרק א', פסוק ו'). בחלום ליל קיץ מאת שייקספיר סופגת הרמיה קִנטורים על עורה הכהה. העור החיוור היה סמל סטטוס, אות לכך שבעליו יכול להרשות לעצמו את מותרות הצל. תפיסת העור הלבן כיפה נבעה ככל הנראה מן העיסוק הרווח של פשוטי העם בחקלאות, תחת כיפת השמים. אישה מפשוטי העם לא יכלה להרשות לעצמה לשמור על גון עור בהיר, אך אשה עשירה דאגה להדגיש את מעמדה באמצעי זה.
המהפכה התעשייתית העבירה את המעמד הנמוך מעבודה בשדות לעבודה ממושכת במפעלים. בתנאים כאלה העובדים הפשוטים לא נחשפו לאור שמש. לעומתם, בעלי האמצעים יכלו להרשות לעצמם לצאת לחופשה על שפת הים ולהשתזף. בשנת 1923 הופיעה מעצבת האופנה קוקו שאנל בקאן שזופה לאחר הפלגה ביאכטה של הדוכס מוולינגטון. הופעה פומבית שזופה של דמות משפיעה זו נתנה את האות לשינוי התפיסה האסתטית של גון העור בציבור ונחשבת לתחילת עידן השיזוף[1]. תפיסה זו של השיזוף כמחווה על מעמד כלכלי גבוה נשמרה עד היום.
בשל תפיסה זו של השיזוף כיפה, עמלים רבים כדי להכהות את גון עורם, במגוון אמצעים:
- שיזוף טבעי
- שיזוף תוך שימוש בשמן שיזוף
- שיזוף במקומות בהירים, המחזירים את הקרינה - ים, חול, שלג
- שיזוף תוך שימוש בלוחות קרטון מצופים מתכת, להחזרה מלאה של הקרינה מסביבת הפנים אליהם
- מכוני שיזוף - קרינה מלאכותית בעוצמה גבוהה, ולעיתים אף מסוכנת
- ספריי צבע - שיזוף ללא שמש, שמתבצע בצורה עצמאית, אצל קוסמטיקאית או במקלחת ספריי
העור כבסיס לחלוקה לגזעים
תאוריות מוקדמות על חלוקת בני האדם לגזעים התבססו על מאפיינים פנוטיפיים כוללניים, כגון צבע עור, ולא התבססו על מובחנות ביולוגית גנטית מעמיקה יותר.
הצרפתי פרנסואה ברניה (Bernier) השתמש בשנת 1684 לראשונה במונח "גזע", לשם "חלוקה חדשה של הארץ לפי המינים או הגזעים השונים של בני אדם היושבים בה".[2] בעזרת מאפיינים פנוטיפיים מובהקים, כגון צבע עור, השיער, מבנה הפנים ואחרים, חילק ברנייה את האנושות, באופן כללי, לחמישה גזעים: תושבי אירופה וצפון אפריקה, רוב תושבי אסיה המערבית וחלק מתושבי אסיה הדרומית-מזרחית וכן האינדיאנים ילידי האמריקות; תושבי אפריקה שמדרום לסהרה; תושבי מזרח אסיה ומרכזה, הפיליפינים ויושבי רוסיה המרכזית; הלאפים; וה"שחורים" יושבי כף התקווה הטובה (כנראה הבושמנים).[3] ריצ'רד ברדלי (Bradly) הציע בשנת 1721 חלוקה לחמישה "מינים" על פי צבע עור וצורת השיער ושיער הפנים.
במרוצת המאה ה-18 הייתה מקובלת ביותר גישה אותה ניתן לכנות כ"תאוריה הסביבתית-גאוגרפית". המדענים שהרכיבו את האסכולה הזו האמינו במוצא המשותף של כל בני האדם מהאדם הראשון, ועל כן נאלצו למצוא הסברים אחרים להבדלים הניכרים לעין בין קבוצות שונות של בני אדם. מכיוון שכך הם ייחסו את ההבדלים הללו להשפעות סביבתיות שונות, כגון אקלים, תזונה או חשיפה לאור השמש.
מסקנה הנובעת מטענתה המרכזית של אסכולה זו היא כי ההבדלים בין בני האדם ניתנים להשפעה ולשינוי. כך, למשל, האמין בופו כי ההבדלים בין הגזעים עתידים להיעלם בהדרגתיות, אם התנאים היוצרים את ההבדלים ביניהם, קרי אקלים ותזונה, ייעלמו גם כן, או אם נסיבות אחרות ישפיעו על אופן פעולתם. למעשה, כוחה ההסברי של אסכולה זו היה חזק עד כדי כך שהיו שהציעו את האפשרות כי צבע עורם של האפריקנים ומאפייניהם הפיזיים לא היו תורשתיים כלל. בארצות הברית טען, למשל, סמואל סטנהופ סמית' (Stanhope Smith) כי עור בעל צבע כהה אינו אלא תופעה הדומה לנמשים, וכי עם חשיפה מספקת לשמש, גם אנשים בעלי צבע עור בהיר יהפכו לבעלי צבע עור כהה. לטענתו השינוי יכול לקרות גם בכיוון ההפוך, ולראיה הוא הביא את המקרה של הנרי מוס (Moss), עבד אפריקני מווירג'יניה, שכפי הנראה סבל מאובדן פיגמנטציה לאחר שעבר לצפון ארצות הברית. בהסתמכו על אותו המקרה טען בנג'מין ראש (Rush) בכינוס החברה הפילוסופית האמריקאית (American Philosophical Society) בשנת 1797 כי צבע עור שחור אינו אלא מחלה הדומה לצרעת. על אף טענות כגון אלו, ראו מרבית תומכי האסכולה הסביבתית-גאוגרפית קשר בין השפעות סביבתיות ותורשה.[4]
הסולם הכרומטי של פון לושאן
במחצית הראשונה של המאה ה-20 הייתה נפוצה למדי, במחקרים מדעיים על גזע, שיטת הסולם הכרומטי של פון לושאן. בשיטה זו של מדידת צבע העור התגלו בעיות, שכן התוצאה הייתה בלתי עקבית, כתוצאה משיקול דעת סובייקטיבי של כל מתבונן.
מחלות המשנות את צבע העור
- ויטיליגו, או לויקודרמה, היא מחלת עור שבה מאבדים אזורים מסוימים של העור את צבעם והעור הופך בהיר. אחוז אחד מהאוכלוסייה סובל מהמחלה. המחלה אינה מדבקת ואינה מסוכנת, אך החולים במחלה עלולים לסבול מפגיעה בתדמיתם בעקבות השינוי בגון העור. בארצות כמו הודו לא מעט חולים סובלים מנידוי חברתי.
- הטיפול במחלה נעשה באמצעות שיזוף במנורות UVB במרפאות פוטותרפיה מיוחדות, לפעמים בשילוב עם פסוראלן, ויטמין D3 או קורטיזון.
- ארגיריה היא מחלה הנגרמת לרוב על ידי אכילה או נשימה של תרכובות כסף. תופעת הלוואי החמורה ביותר של הארגיריה היא שצבע עורו של החולה הופך לכחול או לאפור-כחול. מצב זה נחשב תמידי. המחלה לא נחשבת מסוכנת ועיקר השפעותיה הן קוסמטיות.
- מטהמוגלובינמיה היא מחלת דם נדירה שבה גן רצסיבי מתחלק עם עצמו באופן כזה שהוא משנה את ההרכב המולקולרי של הדם, שבמקום להיות אדום הופך לחום ומשנה את צבע עורו של הסובל ממחלה זו לכחול.
ראו גם
קישורים חיצוניים
צבע עור אדם, דף שער בספרייה הלאומית
- מחקר חדש מגלה מדוע יש לבני אדם צבע עור שונה
הביולוגיה של צבע העור, סרטון באתר יוטיוב- הנרייט דהאן כלב, גון העור בישראל: היבטים עלומים, פוליטיקה 26, קיץ 2017
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
