סופרת ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שושנה ויג (נולדה ב־24 במרץ 1957) היא סופרת, משוררת, עורכת, מתרגמת ועיתונאית ישראלית.[1]
 | |
| לידה |
24 במרץ 1957 (בת 67) אשקלון, ישראל |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| לאום | ישראל |
| מקום לימודים | אוניברסיטת תל אביב, סמינר הקיבוצים, אוניברסיטת בר-אילן |
| תחום כתיבה | שירה |
| יצירות בולטות | "השמות שמורים במערכת", ״עצובים״ |
| תקופת הפעילות | מ-1972 |
ויג היא יזמית פעילויות בתחום הספרות, מנהלת את קבוצת "שיח כותבים" בעיר נתניה ומנחה אירועים ספרותיים. ויג כתבה מעל עשרים ספרים, ערכה ופרסמה מספר אנתולוגיות לשירה, ויצירותיה נכללות במקראה שהוציא משרד החינוך.
שושנה ויג נולדה וגדלה באשקלון עד שנת 1976. היא בוגרת מגמה ביולוגית בבית הספר התיכון ע"ש "תגר" בשכונת אפרידר בעיר. בשנת 1974 נהרג אחיה טוביה פיינגולד בתאונת אימונים באזור בלוזה שבסיני. בין השנים 1975–1977, שירתה בחיל הים בתפקיד מוכמ"ת חוף.
היא למדה בחוג לספרות עברית ולשון עברית באוניברסיטת תל אביב, במשך שנה אחת (1977) לתואר ראשון. לאחר הפסקה של מספר שנים, למדה לימודי הוראה לחטיבת הביניים במכללת סמינר הקיבוצים והשלימה תעודת B.Ed. ויג בוגרת תואר שני עם תזה במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן (1994). נושא עבודת המ.א. שלה: "ביוגרפיה ופואטיקה בשירת יונה וולך", בהנחיית פרופ' הלל ברזל. בשנת 2002 סיימה קורס גישור באוניברסיטה הפתוחה, ובשנת 2013 סיימה לימודי עריכה לשונית במכללת בית ברל.
שושנה ויג החלה לכתוב שירים בגיל הנעורים, ובשנת 1981, פרסמה לראשונה בקובץ שירים ״אנתולוגיה חדשה״ שיצא לאור בהוצאת ״תגא״. הרומן הראשון שכתבה, "דרך העיניים שלי", פורסם בשנת 2000, ויצא לאור בהוצאת ״אסטרולוג״. נוסף על כך, היא פרסמה מאמרים על יוצרים חדשים באינטרנט ורשימות בכתבי העת "מאזנים" ו"אפיריון".
מאמר שכתבה בשיתוף עם המשורר והסופר בלפור חקק בנושא "חזון העברית הרזה",[2] הוא חלק מחומר הלימוד בהכנת תלמידים לבחינת הבגרות בלשון. שיריה גם שולבו כחומר לימוד בתוכנית הלימודים. אחד השירים הוא השיר "המטבח", שפורסם במקראה "שיח בין דורי" שהוציא משרד החינוך.[3]
בשנת 2016 פורסם ספרה ״העצובים״ – וידוי של אחות שכולה, המספר את המקרה האישי של שושנה ויג – ההתמודדות עם נפילתו של אחיה.[4] הספר מציג בפני הקורא את ההתמודדות עם הכאב של אובדן בן משפחה קרוב במלחמה, והוא משמש כספר טיפולי לאלו שאיבדו את היקרים להם. יהודית מליק-שירן הטיבה לתאר את מהותו של הספר: ״זה אחד הספרים הטיפוליים החשובים המתמודדים עם כאב ושברון לב על אובדן בן משפחה במלחמה. הדרך אותה בחרה ויג לתאר, היא הדרך המעניקה לסיפור האישי להגיח מתוכה גם אם בצורה מקוטעת, ללא סדר ועקביות, שכן הביבליותרפיה הנה תרפיה באמנות הספרות, ובה הקול הספרותי מהווה ׳קול שלישי׳ בדיאלוג הטיפולי״.[4]
שירים של שושנה ויג תורגמו לצרפתית, פולנית וסרבית ומתפרסמים בבמות שונות: כתבי עת בבלגרד ובספר רב לשוני, אנתולוגיות בינלאומיות, אתר Spillwords Press.[5] ויג מפרסמת שירים ומסייעת בפרסום שירי יוצרים באתר הבינלאומי שעורך Agron Shele. שיריה ״בדרך אל האושר״ ו״גם ממרחק״ פורסמו אף הם באתר זה.[6] בנוסף, היא משתתפת בפרסום תרגומי שירה ממשוררי העולם באתר ״קול ההמון״ שעורך ד״ר ניקולא יוזגוף אורבך.[7]
בשנת 2009, ייסדה והקימה את הוצאת הספרים "פיוטית".[8] בין הכותבים, יוצרים בעלי מוגבלויות פיזיות-מוטוריות. ביניהם: המשורר נועם שדות,[9] המשוררות אורית מרטון[10] ושחר גרינשפן.[11]במסגרת ההוצאה, הוציאה לאור מעל 200 כותרים בעיקר ספרי שירה. רבים מהם זכו בתמיכת אקו"ם, קרן גולדברג, מפעל הפיס ועוד.
בשנת 2012, יזמה ויג את הוצאת כתב העת לספרות עברית שיצא לאור ככתב עת דו-שנתי, בשם "עבריתון, כתב-עת אחר", אשר היה חלק נוסף בהוצאת הספרים שייסדה. היא מינתה את יאיר בן-חור לעורך הגיליון וביחד ניהלו את כתב העת. תוכנו של כל גיליון התרכז בנושא אחד וכלל יצירות שטרם פורסמו ומאמר אקדמי על מספר יצירות. הגיליון הראשון "התחלות", יצא לאור לפני ראש השנה תשע"ג, בספטמבר 2012. בין המשוררים ששיריהם פורסמו בגיליון: אחמד שאמס, חמוטל בר יוסף, מירון איזקסון, יניב קקון, בן בן-ארי, ואחרים.[12] הגיליון השני פורסם בפברואר 2013 ונושאו ״מסכות״. הוא כלל בתוכו יצירות של המשוררים והסופרים חנה לבנה, אביחי קמחי, חיים ספטי, גליה אבן-חן, טל איפרגן, ועוד.[13] הגיליון השלישי והאחרון, שאחריו הפסיק כתב העת להופיע, יצא לאור בחודש מרץ 2014 ונושאו היה ״פולמוס״. גיליון זה כלל מיצירותיהם של בלפור חקק, הרצל חקק, חיים ספטי, יהודה ניב, ענת קוריאל, ואחרים.[14]ֿ[15]
ויג הפיקה 7 אנתולוגיות ספרותיות בהוצאת ״פיוטית״:
חברה באגודת הסופרים (2017-2002); חברת ועדת הביקורת באגודת הסופרים, כאשר עוזיאל חזן היה יו"ר הוועדה (2007-2005);[23] דוברת אגודת הסופרים (2009-2007);[23] שופטת בפרס קוגל לשירה (2013);[24] חברה בחבר הנאמנים של פרס ראש הממשלה (2015-2013); סגנית יו"ר ״גנזים״ (2015-2013); חברה באיגוד הסופרים הכללי; מייסדת קבוצת "שיח כותבים" משוררי העיר נתניה (2015); חברה בארגון DIPLOMA of MEMBER of the World Literature Academy, מייסודו של המשורר הרומני טרנדאפיר סימפטרו; חברה בוועד העולמי של משוררי העולם ליצירתיות ולהומניזם (IFCH) מייסודו של ד״ר עזיז מונטסייר ממרוקו וד״ר ז׳אנט אירוקה טיברסיו ממקסיקו; חברה באקו״ם.
אירוע מיוחד לכבוד שושנה ויג, בשם "צומחת כמו שושנה" – היצירה והחיים, (2021).[29]
שושנה ויג נשואה ואם לחמישה. מתגוררת בנתניה.
שושנה ויג, ברשת החברתית פייסבוק
שושנה ויג, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל.Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
