Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שווי הוגן (באנגלית: Fair Value), הוא מונח מתחום החשבונאות והכלכלה, אשר תכליתו היא מדידה מבוססת שוק (קרי - הערכה רציונלית ובלתי תלויה) של מחיר השוק של סחורה, שרות, או נכס, ולא מדידה ספציפית לישות מסוימת. המטרה של מדידת שווי הוגן היא לאמוד את המחיר שבו תתרחש עסקה רגילה למכירת נכס או להעברת התחייבות בין משתתפים בשוק במועד המדידה בתנאי שוק נוכחיים.
המונח שווי הוגן מוגדר בתקן 157 של מועצת התקינה החשבונאית בארצות הברית (באנגלית: Financial Accounting Standards Board, ר"ת FASB) ובתקן דיווח כספי בינלאומי 13 (IFRS 13) של מועצת התקינה החשבונאית הבינלאומית (International Accounting Standards Board, IASB), אשר כמעט זהים זה לזה. על פי שני תקנים אלה, שווי הוגן מוגדר כ-"..מחיר שהיה מתקבל במכירת נכס או מחיר שהיה משולם להעברת התחייבות בעסקה רגילה בין משתתפים בשוק במועד המדידה".[1][2]
כפי שמצוין בשני התקנים, הם אינם מנחים מתי או באיזה מקרים יש לבצע מדידת שווי הוגן, אלא כיצד יש לבצע מדידת שווי הוגן כאשר תקן חשבונאות אחר דורש זאת.
התבוננות בהגדרת IFRS 13 לשווי הוגן שצוטטה לעיל מחדדת כמה נקודות קריטיות להגדרת המונח מבחינה חשבונאית:
בעת הערכת השווי ההוגן של נכסים לא-פיננסיים יש להביא בחשבון את השימוש המיטבי (Highest and Best Use) בנכס, שכן ייתכן שבנכס מסוים ישנן מספר אפשרויות שימוש. לדוגמה: על שטח מסוים ניתן להקים חניון בעל שווי פעילות מסוים, להקים בניין בעל שווי אחר וכך הלאה. הנחיית התקן היא כי שוויו ההוגן של אותו מגרש שהוזכר בדוגמה ימדד תוך הנחת השימוש המיטבי במגרש - קרי השימוש שיניב את השווי הגבוה ביותר.
בעת הקביעה מהו השימוש המיטבי בנכס, התקן קובע כי על השימוש המיטבי להיות:
באופן עקבי לנקודת ההסתכלות במדידת שווי הוגן - השימוש המיטבי בנכס ייקבע מנקודת המבט של המשתתפים בשוק. גם אם הישות עצמה אינה מבצעת את השימוש המיטבי בנכס, כיוון שהיא רכשה אותו, למשל, לצורכי הגנה (כדי למנוע ממתחריה לבצע שימוש בנכס), מדידת שוויו ההוגן של הנכס עדיין תבוצע תוך שימוש בהנחת השימוש המיטבי. הנחיה זו עקבית עם עיקרון "מחיר היציאה" ונקודת ההסתכלות הכללית של התקן, לפיה השווי ההוגן נמדד בצורה אובייקטיבית מנקודת מבטו של משתתף השוק, ולא מנקודת מבט סובייקטיבית של מחזיק הנכס.
על מנת להגדיל את העקביות וההשוואתיות במדידות שווי הוגן, התקן קבע את מידרג השווי ההוגן. מידרג זה כולל שלוש רמות, כאשר העדיפות העליונה ניתנת לנתונים המסווגים ברמה 1 - מחירים מצוטטים בשווקים פעילים עבור נכסים זהים או התחייבויות זהות.
הרעיון הכללי במידרג שווי הוגן הוא עידוד התבססות על נתוני שוק מצוטטים כמה שניתן בעת אמידת השווי ההוגן, בד בבד עם צמצום ההתבססות על הערכות סובייקטיביות של מעריך שווי מסוים.
נתונים הנכללים ברמה 1 הם מחירים מצוטטים (שלא תואמו) בשווקים פעילים עבור נכסים זהים או עבור התחייבויות זהות שלישות יכולה להיות גישה אליהם במועד המדידה. התקן קובע שמחיר מצוטט בשוק פעיל מספק את הראייה המהימנה ביותר לשווי הוגן ויש להשתמש בו ללא תיאום כדי למדוד שווי הוגן בכל עת שהוא ניתן להשגה, למעט במקרים מסוימים המפורטים בסעיף 79 בתקן. נתוני רמה 1 יהיו ניתנים להשגה, לרוב, עבור נכסים פיננסיים והתחייבויות פיננסיות רבים, אשר יכולים להיות מוחלפים בשווקים פעילים מרובים (דוגמת בורסות שונות).
נתונים הנכללים ברמה 2 הם נתונים, מלבד מחירים מצוטטים שנכללים ברמה 1, אשר ניתנים לצפייה עבור הנכס או ההתחייבות, במישרין או בעקיפין. נתוני רמה 2 כוללים את הנתונים הבאים:
בניגוד לנתוני רמה 1, לנתונים מרמה 2 סביר שנידרש לבצע התאמות שונות, אשר עשויות לכלול, למשל, את מצבו הפיזי של הנכס או מיקומו.
נתוני רמה 3 הם נתונים שאינם ניתנים לצפייה עבור הנכס או עבור ההתחייבות. אף על פי שנתוני רמה 3 אינם ניתנים לצפייה, נתונים אלו עדיין ישקפו הנחות שמשתתפים בשוק ישתמשו בהן בעת המחרת הנכס או ההתחייבות, שכן מטרת המדידה של השווי ההוגן לא השתנתה - קרי מדידת מחיר יציאה במועד המדידה מנקודת מבטו של משתתף שוק.
חשבונאות שווי הוגן נמצאת בשימוש להערכת נכסים שערכם המאזני מבוסס על רישום ערך לשווי שוק (mark to market); לנכסים הנרשמים במאזנים בעלות היסטורית, אין משתמשים בהערכת שווי הוגן של הנכס. לדוגמה, אם חברה מסחרית רכשה בשנת 1990 חלקת קרקע במיליון ש"ח, אזי בדוח כספי היסטורי ערכה של הקרקע עדיין יהיה רשום בערכו המקורי במאזני החברה. אם חברה אחרת רכשה בשנת 2010 חלקת קרקע זהה בתכונותיה בשני מיליון ש"ח, אזי נכס זה יופיע במאזני החברה האחרת במחיר זה. זאת אף אם שתי חלקות הקרקע זהות למעשה בכל תכונותיהן. מכאן שעלות היסטורית איננה יכולה להצביע על כך שמדובר בשני נכסים ששוויים הנוכחי זהה למעשה. בעיה זו מחריפה כאשר נכסים מרובים מדווחים במאזנים חשבונאיים בעלותם ההיסטורית, דבר המוביל להערכות חסר ניכרות במאזנים חשבונאיים. מנגד, אם שתי החברות היו מבצעות דיווחים חשבונאיים על בסיס שווי הוגן, הרי שמקריאת מאזניהן היה ברור ששתיהן מחזיקות בנכסים בעלי ערך זהה. מאזן שווי הוגן מספק מידע עדכני למשקיעים המעוניינים לדעת את ערך הנכסים וההתחייבויות של חברה כלכלית, ולא את עלותם ההיסטורית.
במהדורת 2007 של תקני השמאות הבינלאומית (IVS 2007), אותן מפרסמת מועצת התקינה השמאית הבינלאומית (International Valuation Standards Council, IVSC) קיימת הבחנה ברורה בין שווי הוגן, כפי שהוגדר על ידי מועצת התקינה החשבונאית הבינלאומית, לבין שווי שוק, כפי שהוא מוגדר בתקינת השמאות: "על פי השימוש המקובל, ניתן להבחין בבירור בין המונח שווי הוגן לבין שווי שוק. הדבר דורש הערכה של המחיר אשר יהיה הוגן בין שני צדדים לאחר שנלקחו בחשבון היתרונות והחסרונות היחסיים של כל אחד מן הצדדים לעסקה. אף שהמונח שווי שוק עשוי לעמוד בתנאים אלה, אין זה תמיד המקרה. השימוש בהערכת שווי הוגן מתרחשת לעיתים קרובות בעת הליך גילוי נאות בעסקאות בתחום החברות, בתנאים שבהם בזכות היחסים שבין שני הצדדים השווי ההוגן עשוי להיות גבוה מן המחיר שניתן לקבל בשוק הפתוח. במילים אחרות יש והערכת שווי הוגן עשויה להניב שווי מיוחד. לעומת זאת, הערכת שווי שוק דורשת להתעלם ממרכיב זה של שווי מיוחד, אולם שווי שוק מהווה חלק מהערכת שווי הוגן."[3]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.