רצועת חוף אילת

רצועת חופי אילת מתמשכת לאורך כ-14 קילומטרים על שפת מפרץ אילת, שלוחה של הים האדום. חלק ניכר מרצועת החוף משמש לפעילויות פנאי ונופש הפתוחים לציבור הרחב, בעיקר כחופי רחצה וטיילת. חלק אחר משמש לפעילויות אחרות, שבחלקן סגורות לציבור.

רצועת החוף נחלקת לשלושה חלקים עיקריים:

הרצועה הצפונית – מגבול ירדן עד נמל אילת. רצועה זו מפותחת וכוללת בעיקר שטחים בנויים ו/או מלאכותיים.
מתקני נמל אילת ונמל הנפט של חברת קו צינור אירופה אסיה (לשעבר חברת קצא"א).
הרצועה הדרומית – מנמל הנפט עד גבול מצרים. רצועה זו כוללת בעיקר שטחים פתוחים ו/או שמורות טבע.

פיתוח רצועת החוף של אילת, החל בשנות ה-50 של המאה ה-20. בינואר 1954 הוצגה תוכנית להקמת נמל עמוק באילת^[1] . עד אז היה באילת רק מזח קטן שהוקם מיד לאחר שהעיר אילת הוקמה כיישוב קטן ב-1950^[2], ורצועת החוף באזור נשמרה במצבה הטבעי. הקמת נמל אילת החלה בדצמבר 1955^[3], שבמקביל נחנך מזח גדול יותר לעגינת אוניות (מזח שימש אחר כך לבסיס חיל הים)^[4]. החל משנת 1957 גדל מספר הספינות הפוקדות את אילת^[5], שנשאו מטענים בין ישראל למזרח אפריקה והמזרח הרחוק^[6]. בנוסף הוחל ביבוא נפט גולמי דרך אילת, לאחר שהושלמה הנחת צינור נפט בין אילת לבאר שבע ואחר כך עד חיפה^[7]. בנוסף הוקמו מכלי נפט סמוך לחוף^[8].

בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוחלט לפתח את ענף התיירות בעיר. באפריל 1964 החליטה ועדת השרים לענייני כלכלה להקים את "החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ"^[9]. בהחלטה נקבע כי מטרת החברה היא לפתח שטח של כ-1,200 דונם בחוף הצפוני של מפרץ אילת, לשם הקמת מרכז תיירות ונופש, חוף רחצה, שירותים ומערכת תעלות ואגמים. על פי תזכיר ההתאגדות של החברה, מטרתה בין היתר "לרכוש, לבצע, להקים מזחים, מקומות נופש, בתי מלון וחנויות". החברה לפיתוח חוף אילת עסקה במשך כשלושים שנה בהקמת הטיילת, הכשרת מגרשים לבניית בתי מלון והקמת מרינה אילת^[10].

בשנות ה-70 של המאה ה-20 הוחל בפיתוח תירותי של רצועת החוף הדרומית, שמדרום לנמל הנפט הוקם מתחם מלונות^[11]. המלון הראשון שנפתח במתחם היה מלון "לרום", בספטמבר 1973, שהיה המלון הגדול ביותר שנבנה באילת עד אז עם 310 חדרים^[12]. ב-1985 עבר המלון לניהול רשת "קלאב מד"^[13], שבמקביל הוקמו מלונות נוספים במקום, הוקמה מרינת חוף אלמוג וטיילת .

ב-1990 נחנך "ריף הדולפינים" בשטח שהחזיקה חברת קו צינור אילת אשקלון, בין נמל הנפט לנמל אילת^[14].

החל מסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 החלו דיונים על פינוי בסיס חיל הים באילת, לטובת הקמת פרויקטים תיירותיים ופיתוח המשך רצועת החוף לכיוון דרום. ב-1996, משרד הביטחון ומפקדת חיל הים החליטו לסגור את מספנת חיל הים באילת. בשטח המספנה הוחל בתכנון להקמת פרויקטים תיירותיים. בין היתר, פרויקט תיירותי ענק של איש העסקים תד אריסון^[15].אך במאי 1997 שר הביטחון, יצחק מרדכי, החליט שלא לסגור את המספנה^[16]. במרץ 2003 צה"ל, רשות הנמלים ועיריית אילת הסכימו שבסיס חיל הים יועבר לנמל אילת והשטח יהיה זמין לפיתוח^[17]. ביצוע התוכנית התעכב במשך שנים רבות ורק ב-2021, נחתם הסכם לפינוי רוב בסיס חיל הים לטובת הקמת בתי מלון ושכונת מגורים^[18].

בספטמבר 2008, הסכימה "חברת קו צינור אילת אשקלון" להקצות רצועת חוף בת 150 מטר (מתוך ק"מ אחד סה"כ שמחזיקה החברה באילת), מדרום לחוף "ריף הדולפינים" ולהופכה לחוף ציבורי פתוח^[19]. החברה חזרה בה אחר כך מהתוכנית, והחוף נפתח לבסוף רק ביולי 2017^[20].

באפריל 2022 נחתם הסכם בין רשות מקרקעי ישראל לחברת "קו צינור אירופה-אסיה", להשבת 240 דונם, בחלקו הדרומי של המתחם שלה באילת, שיאפשרו את פיתוחה של רצועת החוף^[21].

ב-2022 החלו עבודות שדרוג החופים בעיר^[22], ובמקביל החל ויכוח אודות הבניות בחופים בטענה כי הן משבות נזק לסביבה החופית והמימית של אילת^[23]^[24].

רצועת חוף אילת

היסטוריה

חופי רחצה מרכזיים

הרצועה הצפונית

הרצועה הדרומית

אתרים לאורך החוף

שימור טבע

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on