רפה איטי

רַפַּה, המכונה לעיתים רַפַּה אִיטִי (בטהיטית: Rapa Iti, "רַפַּה הקטן", על מנת להבדיל אותו מ"רַפַּה נוּי" - "Rapa Nui", "רַפַּה הגדול" - שמו הפולינזי של אי הפסחא) הוא האי הגדול ביותר בקבוצת איי באס בפולינזיה הצרפתית והיחיד המיושב. שטחו כ-40 קילומטרים רבועים, ומספר התושבים כ-500. הנקודה הגבוהה ביותר היא פסגת הר פראו (Mont Perau), הר געש רדום, גובהו 650 מטרים. היישוב העיקרי הוא האוראי (Ha'uréi או Ahuréi).

רפה איטי
Rapa Iti

מראה רפה איטי
נתונים גאוגרפיים
מיקום	האוקיינוס השקט
קואורדינטות	27°36′S 144°20′W
ארכיפלג	איי אוסטרל
סוג	אי געשי
שטח	40.57 קמ"ר
גובה מרבי	650 מטר
נתונים מדיניים
מדינה	צרפת צרפת פולינזיה הצרפתית
אוכלוסייה	515[1]
אזור זמן	UTC-10
מגלה	ג'ורג' ונקובר
תאריך גילוי	22 בדצמבר 1791
(למפת פולינזיה הצרפתית מוגדלת)   פפאטה פאאה טאיאוהא רורוטו האוקיינוס השקט רפה איטי (למפת פולינזיה הצרפתית רגילה)   פפאטה פאאה טאיאוהא רורוטו האוקיינוס השקט רפה איטי

גאוגרפיה

רפה איטי שוכן ב-27°35′00″S 144°20′00″W. צורת האי בדמות האות היוונית סיגמא סופית (ς), ובה מפרץ מרכזי מוגן היטב, מוקף בטבעת של הרים גבוהים יחסית. כל האי נראה כפסגה של הר געש ששקע, כשהמפרץ הוא קלדרה.

היישוב העיקרי האוראי (Ha'uréi או Ahuréi) שוכן על החוף הדרומי של מפרץ זה, הקרוי "מפרץ האוראי" (Baie d'Ahuréi). כפר קטן יותר, אריה (Area'), שוכן על החוף הצפוני של המפרץ. התושבים הם פולינזים. היסטוריה של עימותים צבאיים משתקפים ב-14 מבצרים על הרכסים.

אף שהאי וקבוצת איי באס אליה הוא משתייך, נחשבים חלק מקבוצת איי אוסטרל, יש להם היסטוריה גאולוגית, תרבותית ובלשנית שונה.

רפה הוא המקום היבשתי הרחוק ביותר ממדינת ישראל (כ-19,500 ק"מ בקו אווירי). האנטיפוד של האי ממוקם מעלה וחצי דרומית מזרחית לעיר אילת.

היסטוריה

רפה איטי יושבה לראשונה על ידי פולינזים דוברי שפת הראפאן, ניב של הפולינזית, שהגיעו מפיג'י דרך סמואה וטונגה, ככל הנראה במאה ה-13, על סמך תיארוך פחמן-14. תנאי המחיה היו מצוינים והאוכלוסייה גדלה במהירות, ועל מנת לספק את צורכי האוכלוסייה, בוראו היערות על מנת להרחיב את השטחים לחקלאות. כמו במקומות אחרים (למשל באי הפסחא), גרם בירוא היערות לסחיפת קרקע, והחקלאות האינטנסיבית לא הספיקה על מנת לכלכל את כל האוכלוסייה. התמעטות המשאבים הטבעיים על האי גרמה ככל הנראה לעימותים שגלשו למלחמה בין המשפחות המורחבות והם עברו להתגורר ביישובים מבוצרים ("פא" ("pa") או פארה (pare), סוג של מצודה) על הפסגות ועל הצוקים.^[2] המצודה העתיקה ביותר מכונה מורונגו אוטה (Morongo Uta), והוקמה בין 1450 ל-1550.^[3]

האירופאי הראשון שביקר באי היה הימאי ומגלה הארצות האנגלי ג'ורג' ונקובר ב-22 בדצמבר 1791.^[4] הוא כינה את האי "אוֹפַּרוֹ" (Oparo). המגע עם האירופאים חשף את התושבים לאלכוהול ולמחלות מידבקות. ובין 1824 ל-1830 מעל לשלושה רבעים מהאוכלוסייה נספה.^[4] ב-1861 פשטו על האי סוחרי עבדים מפרו במטרה לחטוף עובדים למכרות הגואנו.^[5] כאשר בלחץ צרפתי הוחזרו לאי הניצולים הם הביאו איתם את מגפת האבעבועות השחורות. ב-1826 התגוררו באי כ-2,000 תושבים, ארבעים שנים אחר-כך היו פחות מ-120.^[6]

ממלכת אי עצמאית הוגדרה כשטח חסות צרפתי ב-1867. הבריטים הקימו על האי תחנה לאספקת פחם, מה שדרבן את צרפת לספח את האי רשמית ב-6 במרץ 1881. עקב כך בוטלה המונרכיה המקומית והמלכה האחרונה, פארימה, הודחה ב-18 ביוני 1887.

האתנוגרף הנורווגי תור היירדאל והארכאולוג האמריקאי ויליאם מולוי (William Mulloy) ערכו חפירה ארכאולוגית במורונגו אוטה, במטרה למצוא קשר בין רפה איטי לרפה נוי (אי הפסחא). חפירות נוספות נערכו רק 50 שנים אחר-כך ב-2001 על ידי צוות בראשות דאגלס קנט ואתול אנדרסון (Douglas Kennett, Atholl Anderson).^[3]

רפה איטי הוא ביתה של מקהלת טהיטי, שבה משתתפים שליש (כ-120 איש) מכלל התושבים של האי, והם נוהגים לבצע שירים מסורתיים.

אקולוגיה

"שמורת מאנאטו של פולינזיה הצרפתית" היא שמורה שנועדה להגן על בעלי החיים ועל שרידי המבצרים שעל קו הרכס בדרום רפה איטי. השמורה שוכנת בסמוך לדרום האוראי.

רפה איטי הוא בית הגידול למין היונה המכונה "יונת הפירות של רפה" (Ptilinopus huttoni) האנדמית לאי ומצב השימור שלה מוגדר פגיע בשל אובדן בית הגידול וטריפה על ידי חתולי רחוב ובשל ציד. בשנים 1989–1990 הוערך גודל האוכלוסייה ב-274 פרטים. עופות נוספים כוללים את מין הסערון Pterodroma ultima שמצב השימור שלו קרוב לאיום ואת מין היסעור Puffinus newelli המצוי בסכנת הכחדה, שניהם מקננים באי במספרים קטנים ואת חרמשון טהיטי (Numenius tahitiensis) הפגיע, שאינו מקנן באי, אך עובר בו בעת הנדידה. בשל חשיבותו למינים אלו האי מוכר כאזור עופות חשוב (אנ') על ידי ארגון שימור העופות הבינלאומי BirdLife International.^[7]

מנהל

הקומונה "רפה" כוללת את האי רפה איטי ועוד ארבעה איים בלתי מיושבים (סלעי מארוטירי).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רפה איטי בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. נכון לשנות 2012 על פי Institut de la statistique de la Polynésie française
2. Douglas Kennett, Atholl Anderson, Matthew Prebble, Eric Conte & John Southon. Prehistoric human impacts on Rapa, French Polynesia
3. Morongo Uta
4. Rhys Richards, The Earliest Foreign Visitors and Their Massive Depopulation of Rapa-iti from 1824 to 1830.
5. Tahiti and French Polynesia עמודים 237-236
6. John Miles. Infectious Diseases: Colonising the Pacific?
7. Rapa