רנאטה סקוטו

רנאטה סקוטו (באיטלקית: Renata Scotto;‏ 24 בפברואר 1934 – 16 באוגוסט 2023) הייתה זמרת אופרה איטלקייה, שנודעה בעולם בכשרונותיה המוזיקליים והדרמטיים. מאז פרישתה מן הבימה כזמרת בשנת 2002, פנתה סקוטו לבימוי אופרה ולהוראה באקדמיה שלה לאופרה באיטליה ובניו יורק. לימודי האקדמיה הניו-יורקית שלה התקיימו בחודש יוני בקונסרבטוריון למוזיקה של ווסצ'סטר בווייט פליינס. רנאטה סקוטו הגישה כיתת אמן פתוחה לקהל ואירחה רסיטל סיום של הסטודנטים. כמו כן כיבדה סקוטו בנוכחותה קונצרט התרמה לתמיכה באקדמיה. בשנת 2006 הופיע בקונצרט זה הטנור מרצ'לו ג'ורדאני.

רנאטה סקוטו
Renata Scotto

לידה	24 בפברואר 1934 סאבונה, ממלכת איטליה
פטירה	16 באוגוסט 2023 (בגיל 89) סאבונה, איטליה
מוקד פעילות	מילאנו, ניו יורק
סוגה	אופרה
סוג קול	סופרן
שפה מועדפת	איטלקית, אנגלית
בן או בת זוג	‎Lorenzo Anselmi (1960–2021)
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	פרס המהגרים הגדול (2008) מפקד מסדר האמנויות והספרות (26 בינואר 1995) פרס האופרה הבינלאומי (2017) פרס אמי
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

רנאטה סקוטו נולדה בסאבונה, איטליה. הופעתה האופראית הראשונה הייתה בגיל 18, בעיר הולדתה, בערב חג המולד של 1952 לפני אולם מלא מפה לפה, בתפקיד ויולטה בלה טרוויאטה של ורדי. למחרת הייתה הופעתה הראשונה "הרשמית" באופרה, בתיאטרון החדש במילאנו בתפקיד ויולטה. זמן קצר אחר כך שרה את תפקידה הראשון באופרה של פוצ'יני, מאדאם באטרפליי. ההצגה הייתה בסאבונה ושכרה של סקוטו היה 25,000 לירה.

ב-1953 נבחנה סקוטו בלה סקאלה לתפקיד ולטר ב"לה ואלי" של קאטאלאני, עם רנאטה טבאלדי ומריו דל מונקו. אחרי המבחן נשמע אחד השופטים, המנצח ויקטור דה סאבאטה, אומר, "אפשר לשכוח את השאר." "לה ואלי" נפתחה ב-7 בדצמבר 1953 ותשואות הקהל הוציאו את סקוטו אל הבמה חמש-עשרה פעמים. טבאלדי ודל מונקו נקראו לחזור שבע פעמים כל אחד.

פריצת הדרך הגדולה של סקוטו הגיעה בשנת 1957: בפסטיבל אדינבורו העלתה לה סקאלה את "לה סונאמבולה" של בליני עם מריה קאלאס בתפקיד אמינה. ההפקה נחלה הצלחה כה רבה, שלה סקאלה החליטה להוסיף עוד הופעה, אבל קאלאס, שהייתה מותשת והיו לה גם התחייבויות קודמות בוונציה הודיעה להנהלת לה סקאלה שלא תוכל להתפנות להופעה הנוספת. לה סקאלה מיאנה לוותר על תוכניותיה והודיעה על ההופעה הנוספת - עם קאלאס כאמינה - וקאלאס התמידה בסירובה לשיר. בהתראה של יומיים, למדה סקוטו את תפקיד אמינה והחליפה את קאלאס ב-3 בספטמבר 1957. ההצגה נחלה הצלחה רבתי וסקוטו בת ה-23 הייתה לכוכבת אופרה בינלאומית.

כמה מהקלטותיה הטובות ביותר של רנאטה סקוטו מקורן בשלהי שנות ה-50 ושנות ה-60, אף כי לעיתים קרובות מתעלמים מהן (שלא בצדק) לטובת הקלטותיה המחודשות משנות ה-70 וה-80. דוגמאות לסקוטו במיטבה הן לוצ'יה שלה מ"לוצ'יה די למרמור" לצד ג'וזפה די סטפנו ואטורה באסטיאניני בהקלטה מ-1959 וגם מימי מ"לה בוהם" של פוצ'יני לצד ג'אני פוג'י וטיטו גובי (בניצוח אנטונינו ווטו בחברת דויטשה גראמופון - בהקלטה מראשית שנות ה-60'). הקלטה אחת, מכל מקום, שאי אפשר להתעלם ממנה, היא זו של צ'ו-צ'ו-סאן במאדאם באטרפליי של פוצ'יני מאמצע שנות ה-60, עם קרלו ברגונצי ורולנדו פנראי, בניצוח ברבירולי בחברת EMT.

ב-13 באוקטובר 1965 הופיעה סקוטו לראשונה במטרופוליטן אופרה כצ'ו-צ'ו-סאן במאדאם באטרפליי. היא שרה במטרופוליטן במשך שנת 1987 וקבעה את מושבה בסמוך, במחוז וסצ'סטר.

ב-1970 הופיעה סקוטו, לראשונה בקריירה שלה, לפני קהל עוין. כששרה בתפקיד אלנה ב"ערביות סיציליאניות" של ורדי, הפגינה נגדה חבורה קטנה אך קולנית מאוד, שצעקה "בראבו, קאלאס". המפגינים המשיכו לצעוק "מריה, מריה" ו"בראבו, קאלאס" בעוד מריה קאלאס יושבת בתא המרכזי וצופה בהופעתה של סקוטו. קאלאס, לעומת זאת, לא זאת בלבד שלא נתנה דעתה על צעקות המתפרעים, אלא שאף קמה למחוא כף לסקוטו בסוף הופעתה.

במשך יותר מ-40 שנה ביצעה רנאטה סקוטו באופרות פרי עטם של 18 מלחינים והרפרטואר שלה כולל כארבעים וחמישה תפקידים. היא נודעת ביותר בביצועיה את ויולטה' ב"לה טרוויאטה", צ'ו-צ'ו-סאן ב"מאדאם באטרפליי", מימי (ולעיתים מיזטה) בלה בוהם, לוצ'יה בלוצ'יה די למרמור, ליידי מקבת' ב"מקבת", של ורדי, אדינה ב"שיקוי האהבה" של דוניצטי, כל שלושת תפקידי הסופרן הראשונים ב"איל טריטיקו" של פוצ'יני ופרנצ'סקה ב"פרנצ'סקה דה רימיני" של ריקרדו זנדונאי.

ליל הפתיחה של סקוטו כנורמה ב-1981 לא היה הצלחה גדולה; הקהל קיבל אותה בקריאות בוז. הופעותיה הבאות במטרופוליטן בעונת 1981-82 היו מוצלחות מאוד, וכך היו גם במסע ההופעות. עוד הופעה במטרופוליטן, שידור חי של "לואיזה מילר", הופרעה בקול מירכתי האולם, שצעק "בראוו מריה קאלאס!" בדממה שלפני האריה הראשונה של סקוטו (השידור הוצא למכירה בקלטת DVD שההפרעה סולקה ממנה).

בשנים הבאות הופיעה סקוטו בתפקידי פדורה (ברצלונה, 1988), המרשלין ב"ביר הוורד" של ריכרד שטראוס (פסטיבל צ'ארלסטון ספולטו), 1992), קונדרי בפרסיפאל של וגנר (שוורין, 1995), אלה ב"הקול האנושי" (פירנצה 1993; ברצלונה, 1996; טורינו, 1999), וקליטנמסטרה ב"אלקטרה" (בולטימור, 2000). מאז 1996 הופעותיה הקונצרטנטיות כוללות את לילות קיץ של ברליוז, לידר של מאהלר וריכרד שטראוס, כמו גם "ציפייה" של שנברג עם תזמורת האקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה ותזמורת RAI של טורינו.

לזכותה של סקוטו כבמאית עומדות "מאדאם באטרפליי" (הארנה של ורונה), גרנד אופרה של פלורידה, האופרה של פאלם ביץ', "שודדי הים" של בליני (פסטיבל בליניאנו, קאטאניה, 1993) ו"לה סונאמבולה" (קאטאניה, 1994), שידור טלוויזיה של "לה טרוויאטה", זוכה פרס אמי (האופרה של ניו יורק 1995), "נורמה" (האופרה הלאומית של פינלנד), "אדריאנה לקוברר" של פרנצ'סקו צ'ילאה (סנטיאגו, 2002), "לה ואלי" (דאלאס, ברן), ו"לה בוהם" (האופרה הלירית של שיקגו, 2007). בתקופה זו היא הייתה אמורה לביים את "לה סונאמבולה" (תיאטרון האופרה של מישיגן) ו"לה ואלי" (תיאטרו קומונאלה די בולוניה).

לקריאה נוספת

• Scotto: More Than a Diva by Renata Scotto and Octavio Roca, Doubleday & Company, Inc, 1984. ISBN 038518039X

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רנאטה סקוטו בוויקישיתוף

• רנאטה סקוטו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• רנאטה סקוטו, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
• רנאטה סקוטו, באתר ספוטיפיי
• רנאטה סקוטו, באתר AllMusic (באנגלית)
• רנאטה סקוטו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• רנאטה סקוטו, באתר Yandex.Music (ברוסית)
• רנאטה סקוטו, באתר Discogs (באנגלית)
• "שיר עץ הערבה", סקוטו בתפקיד דזדמונה באופרה "אותלו" מאת ורדי, באתר יוטיוב
• רשימה של הקלטות האופרה של רנאטה סקוטו, באתר operadis-opera-discography