רוברט בראון (בוטנאי סקוטי)

רוברט בראון (באנגלית: Robert Brown;‏ 21 בדצמבר 1773 – 10 ביוני 1858) היה בוטנאי ופליאובוטני סקוטי שתרם תרומות חשובות לבוטניקה בעיקר בזכות השימוש החלוצי שלו במיקרוסקופ. תרומותיו כוללות את אחד התיאורים המפורטים המוקדמים ביותר של גרעין התא והזרימה הציטופלזמית; התבוננות בתנועה בראונית (הקרויה על שמו); עבודה מוקדמת על האבקה והפריה של צמחים, כולל היותו הראשון שזיהה את ההבדל המהותי בין חשופי זרע ובעלי פרחים; וכמה מהמחקרים המוקדמים ביותר בפלינולוגיה. הוא גם תרם תרומות רבות לטקסונומיה של צמחים, ובעיקר קבע מספר משפחות צמחים המקובלות עד היום; ועוד סוגים ומינים של צמחים אוסטרליים רבים, פרי חקר יבשת זו עם מתיו פלינדרס.

רוברט בראון
Robert Brown

לידה	21 בדצמבר 1773 Montrose, הממלכה המאוחדת
פטירה	10 ביוני 1858 (בגיל 84) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
ענף מדעי	בוטניקה, חסרי זרע, פיזיולוגיה של הצמח, מיקרוסקופיה
מקום קבורה	בית הקברות קנסאל גרין
מקום לימודים	Universidad Estatal de Sonora Montrose Academy University of Aberdeen School of Medicine אוניברסיטת אברדין קולג' מרישל
מנחה לדוקטורט	ג'וזף בנקס
מוסדות	המוזיאון הבריטי
פרסים והוקרה	עמית החברה המלכותית עמית כבוד של החברה המלכותית של אדינבורו אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה מדליית קופלי (1839) עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים

ביוגרפיה

ראשית חייו

רוברט בראון נולד ב-1773 במונטרוז, סקוטלנד, בבית ששכן באתר שבו נמצאת כיום ספריית מונטרוז. הוא היה בנו של ג'יימס בראון, כומר בכנסייה האפיסקופלית הסקוטית עם זיקה כה עזה ליעקוביטים עד שב-1788 התריס נגד החלטת הכנסייה שלו לתת אמונים לג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת. אמו הייתה הלן בראון לבית טיילור, בתו של כומר פרסביטריאני. בילדותו למד בבית הספר המקומי (הקרוי כיום אקדמיית מונטרוז), והמשיך במכללת מרישאל באברדין, אך פרש בשנת לימודיו הרביעית כאשר המשפחה עברה לאדינבורו ב-1790. אביו נפטר בסוף השנה שלאחר מכן.

בראון נרשם ללימודי רפואה באוניברסיטת אדינבורו, אך פיתח עניין בבוטניקה ובסופו של דבר השקיע בה יותר מזמנו באחרון מאשר בלימודי הרפואה. הוא השתתף בהרצאותיו של ג'ון ווקר; ערך משלחות בוטניות להיילנדס הסקוטיים, לבדו או עם מלווים כמו ג'ורג' דון; וכתב תיאורים בוטניים מדוקדקים של הצמחים שאסף. הוא החל להתכתב ולאסוף עבור ויליאם וית'רינג (אנ'), אחד הבוטנאים הבריטיים הבולטים של ימיו. הישגים בולטים של בראון בתקופה זו כוללים את גילויו של זן חדש של עשב, Alopecurus alpinus, ואת המאמר הבוטני הראשון שלו, "ההיסטוריה הבוטנית של אנגוס", שהוקרא לאגודת הטבע של אדינבורו בינואר 1792 אך לא פורסם בדפוס בחייו של בראון.

בראון נשר מלימודי הרפואה ב-1793. בסוף 1794 התגייס ל-Fifeshire Fencibles, והגדוד שלו הוצב באירלנד זמן קצר לאחר מכן. ביוני 1795 מונה לעוזר מנתח. הגדוד לא דרש פעילות רבה, כך שלבראון היה פנאי רב, שכמעט את כולו הקדיש לבוטניקה. הוא היה מתוסכל מחיו הנדודים, שמנעו ממנו לבנות את ספרייתו האישית ואוסף הדגימות כפי שהיה רוצה, וניתק אותו מהעשביות והספריות החשובות ביותר.

בתקופה זו בראון התעניין במיוחד בחסרי זרע, ואלה הפכו לנושא הפרסום הראשון שלו, אם כי ללא ייחוס. בראון החל בהתכתבות עם ג'יימס דיקסון (אנ'), ועד שנת 1796 שלח לו דגימות ותיאורים של טחבים. דיקסון שילב את תיאוריו של בראון בספרו Fasciculi plantarum cryptogamicarum britanniae, ברשותו של בראון אך ללא ייחוס.

עד 1800 בראון התבסס היטב בקרב בוטנאים אירים והתכתב עם מספר בוטנאים בריטים וזרים, כולל וית'רינג, דיקסון, ג'יימס אדוארד סמית' (אנ') וחוסה קוריה דה סרה (אנ'). הוא היה מועמד לאגודה הלינאית של לונדון; תרם ל-Fasciculi של דיקסון; זכה להכרה במספר יצירות אחרות; והיה לו זן של אצות, Conferva brownii (כיום Aegagropila linnaei), שנקרא על שמו על ידי לואיס וסטון דילווין (אנ'). הוא התחיל להתנסות במיקרוסקופיה. עם זאת, כמנתח צבאי המוצב באירלנד, נראה היה סיכוי קטן שימשוך את תשומת לבם של אלה שיכולים להציע לו קריירה בבוטניקה.

המסע לאוסטרליה

בשנת 1798 שמע בראון שמונגו פארק דחה הצעה להצטרפות למשלחת אל החלק הפנימי של ניו הולנד (כיום אוסטרליה), והשאיר מקום פנוי לחוקר טבע. לבקשתו של בראון, קוריה כתב לסר ג'וזף בנקס, והציע את בראון כמחליף מתאים. בראון לא נבחר, והמשלחת לא יצאה לדרך כפי שהוצע במקור, אם כי ג'ורג' קיילי נשלח לניו סאות' ויילס לשם איסוף בוטני עבור בנקס. בשנת 1800 מתיו פלינדרס הציע לבנקס להוציא משלחת שתענה על השאלה אם ניו הולנד היא אי אחד או כמה איים. בנקס אישר את הצעתו של פלינדרס, ובדצמבר 1800 כתב לבראון והציע לו את תפקיד חוקר הטבע במשלחת. בראון קיבל מיד הצעה זו.

נאמר לבראון לצפות להפליג בסוף שנת 1800, שבועות אחדים לאחר שהוצע לו התפקיד. רצף של עיכובים גרם לכך שההפלגה לא יצאה לדרך עד יולי 1801. בראון בילה את רוב הזמן בהכנות למסע על ידי לימוד דגימות הצמחים האוסטרליים של בנקס והעתקת הערות ותיאורים לשימוש במסע.

אף על פי שמטרתו של בראון הייתה לאסוף דגימות מדעיות מכל הסוגים, נאמר לו לתת עדיפות לצמחים, חרקים וציפורים, ולהתייחס לתחומים אחרים, כגון גאולוגיה, כאל עיסוקים משניים. בנוסף לבראון, הצוות המדעי כלל את המאייר הבוטני פרדיננד באואר; הגנן פיטר גוד (אנ'), שתפקידו היה לאסוף צמחים חיים וזרעים בני קיימא לשימוש בגני קיו; הכורה ג'ון אלן, שמונה למינרלוג; אמן הנוף ויליאם וסטאל (אנ'); והאסטרונום ג'ון קרוסלי (אנ'), שיחלה בהפלגה ויעזוב את הספינה בכף התקווה הטובה, הוחלף באיחור בסידני על ידי ג'יימס אינמן (אנ'). בראון קיבל סמכות על באואר וגוד, שניהם קיבלו הוראה לתת כל דגימה שהם עשויים לאסוף לבראון, במקום ליצור אוספים נפרדים. השניים היו לבראון בני לוויה נלהבים וחרוצים, ולפיכך אוספי הדגימות של בראון מכילים חומר שנאסף על ידי שלושתם.

האונייה HMS Investigator הפליגה מלונדון ב-18 ביולי 1801. הם עשו עצירות קצרות באי בוגיו (איי דזרטש) ובמדיירה, אבל בראון התאכזב מכך שכמעט לא מצא דבר לאסוף בשני האתרים. הם הגיעו לכף התקווה הטובה ב-16 באוקטובר, ושהו שם קצת יותר משבועיים, שבמהלכם ערך בראון סקירות בוטניות נרחבות וטיפס על הר השולחן לפחות פעמיים. בין הצמחים שנאספו בכף היו שני מינים חדשים של סרוריה (אנ') (סוג צמח ממשפחת הפרוטאיים).

HMS Investigator הגיעה לקינג ג'ורג' סאונד (אנ'), אזור שהוא כיום אוסטרליה המערבית, בדצמבר 1801. במשך שלוש וחצי שנים ערך בראון מחקר בוטני אינטנסיבי באוסטרליה, ואסף כ-3,400 מינים, מתוכם כ-2,000 לא ידועים בעבר. חלק גדול מהאוסף הזה אבד כשהאונייה HMS Porpoise (אנ') טבעה בדרכה לאנגליה.^{[דרוש מקור]}

בראון נשאר באוסטרליה עד מאי 1805. לאחר מכן חזר לבריטניה, שם בילה את חמש השנים הבאות בעבודה על החומר שאסף. הוא פרסם תיאורי מינים רבים; רק במערב אוסטרליה הוא מחברם של כמעט 1,200 מינים. רשימת הסוגים הגדולים של אוסטרליה שהוא העניק להם שם כוללת: ליביסטונה, טריאודיה, אריאכנה, קלדניה, איזולפיס, פרסופילום, פטרוסטיליס, פטרסוניה, קונוסטיליס, תיסנוטוס, פיטורידיה, המיגניה, לצ'נוטיה, ארמופילה, לוגניה, דריינדרה, איזופוגון, טלופילה, טלופה, טלופה, Leptomeria, Jacksonia, Leucopogon, Stenopetalum, Ptilotus, Sclerolaena וכף-אווז.^[1]

המשך פעילותו

בתחילת 1809 הקריא בראון את מאמרו "על הסדר הטבעי של הצמחים בשם פרוטאיים" בפני אגודה הלינאית של לונדון. המאמר פורסם במרץ 1810. המאמר תרם תרומה חשובה לסיסטמטיקה של פרוטאיים לחקר הצמחים של אוסטרליה, וליישום שלה של פלינולוגיה לסיסטמטיקה.

ב-1810 פרסם בראון את תוצאות האיסוף שלו בספרו Prodromus Florae Novae Hollandiae et Insulae Van Diemen (אנ'), התיאור השיטתי הראשון של הצמחייה האוסטרלית. למעלה ממחצית מהסוגים של סחלביים בניו זילנד תוארו לראשונה בעבודה זו. באותה שנה, הוא החליף את ג'ונאס סי דריינדר (אנ') כספרן של סר ג'וזף בנקס, ובמותו של בנקס ב-1820 ירש בראון את ספרייתו ואת העשבייה שלו. זה הועבר למוזיאון הבריטי בשנת 1827, ובראון מונה לשומר האוסף הבוטני של המוזיאון.

ב-1818 פרסם את המאמר "תצפיות, שיטתיות וגאוגרפיות, על העשבייה שאסף פרופסור כריסטיאן סמית', בסביבת קונגו" (Observations, systematical and geographical, on the herbarium collected by Professor Christian Smith, in the vicinity of the Congo). בשנת 1822 נבחר כעמית אגודה הלינאית של לונדון וכחבר זר באקדמיה המלכותית השוודית למדעים. ב-1827 נבחר לחבר נלווה של המכון המלכותי של הולנד. כאשר המכון הפך לאקדמיה המלכותית ההולנדית לאמנויות ומדעים (אנ') בשנת 1851 הצטרף בראון כחבר זר.^[2] ב-1849 נבחר כחבר כבוד זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.

בראון היה אחד משבעת החברים המייסדים של החברה הגיאוגרפית המלכותית, שהוקמה ב-16 ביולי 1830.^[3]

רוברט בראון, 1855

במאמר שהקריא בפני האגודה הלינאית של לונדון ב-1831 ופורסם ב-1833, קבע בראון את השם גרעין התא. הגרעין נצפה בעבר, אולי כבר ב-1682, על ידי אנטוני ואן לוונהוק, ופרנץ באואר ציין וצייר אותו כמאפיין קבוע של תאי צמחים ב-1802, אבל בראון הוא שהעניק לו את השם שהוא נושא עד היום (תוך מתן קרדיט לציורים של באואר). לא באואר ולא בראון חשבו שהגרעין הוא אוניברסלי, ובראון חשב שהוא מוגבל בעיקר לחד-פסיגיים.^[4]

לאחר פיצול המחלקה להיסטוריה של הטבע של המוזיאון הבריטי לשלושה חלקים בשנת 1837, רוברט בראון הפך לשומר הראשון של המחלקה הבוטנית, ונשאר בתפקיד זה עד מותו.

כיהן כנשיא האגודה הלינאית של לונדון מ-1849 עד 1853.^{[דרוש מקור]}

בראון נפטר בלונדון ב-10 ביוני 1858,^[5] והובא לקבורה בבית הקברות קנסל גרין (אנ') בלונדון.

תנועה בראונית

בשנת 1827, בעת בחינה תחת מיקרוסקופ של גרגרי אבקה של הצמח קלרקיה פולצ'לה (אנ') הצפים במים, בראון ראה חלקיקים זעירים, הידועים כיום כעמילופלסטים (אברוני עמילן) וספרוזומים (אברוני שומנים), שנפלטו מגרגרי האבקה, ומבצעים תנועה תזזיתית מתמשכת. לאחר מכן צפה באותה תנועה בחלקיקים של חומר אנאורגני, מה שאפשר לו לשלול את ההשערה שהתופעה קשורה לחיים. למרות שבראון לא סיפק תאוריה שתסביר את התנועה, התופעה ידועה כיום כתנועה בראונית.

בשנים האחרונות התעוררה מחלוקת בשאלה האם המיקרוסקופים של בראון היו מספיק טובים כדי לחשוף תופעות בסדר גודל זה. תגליותיו של בראון הוכחשו במאמר קצר ב-1991. זמן קצר לאחר מכן, במצגת מאוירת, הציג הבריטי בריאן ג'יי פורד (אנ') חידוש של ההדגמה באמצעות המיקרוסקופ המקורי של בראון. רצפי הווידאו שלו ביססו את תצפיותיו של בראון, מה שמרמז שהמיקרוסקופ של בראון היה מספיק טוב כדי לאפשר לו לראות תנועה.^[6] הפיזיקאי פיל פרל ועמיתיו הציגו דיון מפורט בתצפיות המקוריות של בראון על חלקיקים מאבקה של קלרקיה פולצ'לה העוברים תנועה בראונית, כולל ההיסטוריה הרלוונטית, הבוטניקה, המיקרוסקופיה והפיזיקה.^[7]

הנצחתו

בנוסף לתנועה בראונית הקרויה על שמו, שמו של בראון מונצח בסוג העשב האוסטרלי Brunonia וכן מינים אוסטרליים רבים כגון Eucalyptus brownii, Banksia brownii והטחב Tetrodontium brownianum, מין שבראון גילה ברוסלין ליד אדינבורו בעודו סטודנט. נהר בראון, מדרום להובארט, שעל גדותיו אסף דגימות בוטניות, נקרא לכבודו. בדרום אוסטרליה הר בראון ונקודת בראון נקראו על שמו על ידי פלינדרס במהלך מסעם באוסטרליה. הר בראון בקולומביה הבריטית, קנדה נקרא על שמו על ידי דייוויד דאגלס.^[8] 

בשנת 1938 הנציחה מועצת מחוז לונדון את בראון, כמו גם את הבוטנאים ג'וזף בנקס ודייוויד דון, ואת מפגשי האגודה הליניאית, בלוח אבן מלבני בכיכר סוהו 32.

עץ ניו זילנדי קטן, Pisonia brunoniana, נקרא על שמו, ו-Cape Brown (גרינלנד) נקרא על שמו בשנת 1822 על ידי ויליאם סקורסבי (1789–1857).

לקריאה נוספת

• Joel Schwartz, Robert Brown and Mungo Park: Travels and Explorations in Natural History for the Royal Society, Springer Nature, 2022.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רוברט בראון בוויקישיתוף

• Percival Serle, Brown, Robert, Dictionary of Australian Biography, Sydney: Angus & Robertson, 1949.

הערות שוליים

1. Greg Keighery and Neil Gibson, The Influence of Robert Brown on Western Australian Botany, Australian Garden History, November/December 2002, Vol. 14, No. 3, in JSTOR
2. "R. Brown (1773–1858)". Royal Netherlands Academy of Arts and Sciences.
3. Clements R. Markham, The Fifty Years' Work of the Royal Geographical Society, The Journal of the Royal Geographical Society of London, 1880, in JSTOR
4. Harris, Henry (1999). The Birth of the Cell. Yale University Press. pp. 76–81. ISBN 9780300073843.
5. Percival Serle, Brown, Robert, Dictionary of Australian Biography, Sydney: Angus & Robertson, 1949
6. Brian J Ford, Brownian movement in clarkia pollen: A reprise of the first observations, The Microscope 40(4), September 1992
7. Philip Pearle et al., What Brown saw and you can too, American Journal of Physics 78(12), July 2010
8. Mount Brown, BC Geographical Names