Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רגשות אנטי-גרמניים או גרמנופוביה הוא מונח המתייחס לשנאה כלפי כל דבר המסמל את התרבות, השפה, והעם הגרמנים. לתופעה זו שורשים עמוקים עוד בתקופת המאה ה-12, אולם היא התחזקה במיוחד עם מלחמות העולם ועליית הנאציזם. המונח הוא היפוך המונח גרמנופיליה המסמל חיבה לכל דבר גרמני.
אחד התיעודים הראשונים לתופעה הוא החיבור הדני Chronicon Lethrense (אנ') מתקופת המאה ה-12, המתאפיין בשנאה עמוקה כלפי כל דבר גרמני. התופעה התחזקה לאחר ניצחונה של פרוסיה במלחמת צרפת–פרוסיה, מה שהביא לגל של רבנשיזם בצרפת. ספריו של הסופר ז'ול ורן לדוגמה, מתאפיינים באנטי גרמניות מובהקת, בספר "הירושה הגדולה" (Les Cinq cents millions de la Bégum) מתאר ורן את הגרמנים כעם המנסה להשתלט על העולם. ובספר "סודו של וילהלם סטוריץ" מתואר מדען גרמני הבונה המצאות שטניות. גם בבריטניה התפתחה אנטי גרמניות, אם כי במידה פחותה מבצרפת. בשנת 1871 פורסמה הנובלה "הקרב של דורקינג",(אנ') (The Battle of Dorking) המתארת פלישה גרמנית לבריטניה. הרגשות האנטי גרמניים בבריטניה העמיקו כאשר הקיסר הגרמני וילהלם השני שלח ב-1896 מברק לפול קרוגר נשיא הרפובליקה הדרום-אפריקאית ומראשי המתנגדים לשלטון הבריטי באפריקה. במברק ברך הקיסר את קרוגר על ניצחונו על הבריטים במלחמת הבורים הראשונה. פרסום המברק עורר זעם בבריטניה, והעיתונים יצאו בקריאות "Germany is to be destroyed" ("יש להחריב את גרמניה"), בדומה למשפטו המפורסם של קאטו "Carthaginem esse delendam" ("יש להרוס את קרתגו").
בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כאשר התוקפנות הגרמנית כלפי שכנותיה התגברה, בעלי מסעדות סירבו להעסיק מלצרים גרמניים בטענה שהללו מרגלים. חנויות של גרמנים ברחבי בריטניה וצרפת הותקפו, ונוכרו כל אלו שהיו בעלי שם גרמני. חלק מהרדיפות אף היו בעלות אופי אנטישמי, ונטען שהיהודים מסייעים לגרמנים בהשתלטותם על העולם.[1] מלך בריטניה ג'ורג' החמישי היה ממוצא גרמני, ובן דודו של הקיסר וילהלם השני. ב-17 ביולי 1917, החליט ג'ורג' לפייס את הרגשות הלאומיים הבריטיים באמצעות פרסום דבר המלך במועצה, בו שינה את שם בית המלוכה הבריטי מהשם הגרמני בית סקסה-קובורג-גותה ל"בית וינדזור". הוא אימץ במפורש את השם וינדזור כשם משפחה עבור כל צאצאי המלכה ויקטוריה שהתגוררו באותה תקופה בממלכה המאוחדת, למעט נשים שנישאו למשפחות אחרות והצאצאים שלהן.[2]
בקנדה שונו שמותיהם של מספר רחובות שנקראו על שם אנשים גרמניים לשמות בריטיים. באוסטרליה ב-10 באוגוסט 1915 קיבלו כל הגרמנים הגרים בארץ זו הוראה להירשם בתחנת המשטרה הקרובה לביתם, והתחייבו להודיע על כל שינוי במקום מגוריהם. הוטל איסור על הפצת חומר בגרמנית, ונסגרו מועדונים גרמניים. עם הצטרפותה של ארצות הברית למלחמה, הגיעו הרגשות האנטי גרמניים בה לשיא, כורה פחם גרמני מאילינוי בשם רוברט פרגר נחשד בריגול ונרצח בידי אספסוף שגרר אותו מהכלא.[3] כ-4,000 גרמנים נכלאו בשל חשד לריגול,[3] ספריות הוציאו או שרפו את כל הספרים בגרמנית,[4] ונאסרה השמעת יצירותיהם של מלחינים גרמניים. האמריקאים אף שינו את שמותיהם של חפצים ומאכלים שהיו ממוצא גרמני, כך לדוגמה "כרוב כבוש" מאכל פופולרי מאוד בגרמניה, זכה לשם "liberty cabbage".
עם תחילת מלחמת העולם השנייה חזרו והתפשטו רגשות אנטי גרמניים ברחבי העולם, אם כי אלו היו מכוונים בעיקר כנגד המפלגה הנאצית והעומדים בראשה, ופחות כלפי העם הגרמני כולו. בסקר שנערך בבריטניה ב-1939 רק 6% מהנשאלים הביעו דעה שהעם הגרמני כולו אשם בפשעי המלחמה של הוורמאכט. ב-1940 נערך סקר נוסף בנושא, הפעם החזיקו כ-50% מהנשאלים בדעה זו, ב-1943 ירד מספרם ל-41%. בארצות הברית נדרשו כל האזרחים הגרמניים להירשם במשרדי הממשלה הפדרלית, ו-11,000 אזרחים גרמנים נכלאו. גרמנים רבים הביעו את נאמנותם לארצות הברית, והתכחשו לארץ מוצאם. כמה גנרלים אמריקאיים בולטים היו ממוצא גרמני, ביניהם דווייט אייזנהאואר, וצ'סטר נימיץ, אם כי כאשר נכבש מחנה הריכוז דכאו בידי האמריקאים נקמו האמריקאים בסוהרים.[5] בברזיל המשטרה הברזילאית רדפה את הגרמנים באכזריות, מעשי לינץ' בוצעו כמעט בכל עיר שבה הייתה אוכלוסייה משמעותית של גרמנים, בתי ספר גרמניים נסגרו, ועיתונות בשפה הגרמנית נעלמה. הרוסים ביצעו מעשי זוועה רבים באוכלוסייה הגרמנית בגרמניה ופרוסיה המזרחית, בין היתר התפרסם טבח נמרסדורף.
לאחר המלחמה החל תהליך של גירוש גרמנים, במסגרת תהליך זה גורשו אלפי גרמנים מפולין, פרוסיה המזרחית, ברית המועצות, צ'כוסלובקיה, ומדינות נוספות. קשה לקבל אומדן מדויק של גודל האוכלוסייה הגרמנית אשר גורשה כיוון שההערכות כוללות אנשים אשר פונו על ידי שלטונות גרמניה הנאצית, ברחו, או נהרגו במהלך המלחמה. אולם, אף בהערכות שמרניות כ-12 מיליון גרמנים אתנים הוצאו ממקום מושבם הקבוע והעתיקו את מגוריהם לשטחה של גרמניה שלאחר המלחמה. הערכות מספרם של ההרוגים בקרב אזרחים גרמנים שגורשו, נעות בין 500,000 ל-3 מיליון איש. על פי ההערכה הרשמית של ממשלת גרמניה במשך עשרות שנים הייתה כי 2.2 מיליון אזרחים גרמנים נהרגו במהלך הגירושים, אולם הערכות היסטוריות שנערכו לאחרונה מצאו כי מספרי ההרוגים נמוכים בהרבה - בין 500,000 ל-1.1 מיליון הרוגים. ההערכות הגבוהות יותר (עד 3.2 מיליון הרוגים) כוללות הרוגים אזרחים בכל התקופה שבין 1939–1945, כולל אלה ששירתו בצבא גרמניה הנאצית. הערכת מספר ההרוגים בגירושים אלה הוא נושא הנתון במחלוקת בין היסטוריונים. מחקר אחר מצביע על כך שכ-150,000 גרמנים גורשו לגרמניה המערבית, כ-103,000 לאוסטריה, ולא גורשו גרמנים מהונגריה לגרמניה המזרחית. האירועים שבהם אולצו גרמנים אתניים לעקור ממקומות מושבם ולהגר לגרמניה תוארו כטרנספר,[6] או טיהור אתני,[7] היו אף שהרחיקו לכת ותארו את האירועים כרצח עם.[8]
משאירחה גרמניה את גביע העולם בכדורגל ב-2006, ההערכה הפנימית והחיצונית כלפי תמונתה הלאומית השתנתה.[9] בשאלון הסקרים הגלובלי הנערך מדי שנה בשם "Nation Brands Index" גרמניה מדורגת בשיטתיות במקומות גבוהים יותר באופן משמעותי מאז הטורניר. אנשים בכ-20 מדינות שונות מעריכים שהמוניטין של גרמניה עלה מבחינת התרבות, הפוליטיקה, הייצוא, אנשיה וכוח משיכתם כלפי תיירים, מהגרים והשקעות. גרמניה כונתה כאומה המוערכת השנייה בעולם בקרב 50 מדינות בשנת 2010.[10] עוד סקר דעת קהל גלובלי מאת ה-BBC מצא שגרמניה מוכרת כמדינה עם ההשפעה החיובית הגדולה ביותר לשנת 2010. לרוב של 59% יש דעה חיובית על המדינה, ואילו ל-14% יש השקפה שלילית לגביה.[11][12]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
