Loading AI tools
רב-חובל יורד עם ספינתו הוא ביטוי למסורת ימית ולפיה רב-חובל נושא באחריות המוחלטת לספינתו ולכל הנמצא עליה ובשעת חירום הוא יצילם, או יקריב חייו שעה שהוא מנסה לעשות זאת. אף שהביטוי נקשר לעיתים קרובות לטביעת הטיטניק בשנת 1912, כשעל סיפונה רב-חובלה אדוארד סמית', הביטוי היה ידוע כבר 11 שנה לפחות בטרם טביעת הספינה. ברוב המקרים רב-חובל אינו נוטש את ספינתו שעה שהיא במצוקה ומתרכז בהצלת אנשיו. כך נותר רב-חובל הספינה אחרון הנוטשים את סיפונה, או שהוא טובע יחד עם ספינתו.
הרעיון ולפיו רב-חובל יורד עם ספינתו קשור לרעיון אחר מן המאה ה-19 ולפיו "נשים וילדים תחילה". שניהם משקפים אידיאלים ויקטוריאניים של התנהגות אבירית ולפיה מצופה כי בני המעמדות הגבוהים יתנהגו בהתאם לערכים כמו שירות אלה שמעמדם פחות. התנהגותם של רב-חובל אנית הוד מלכותה בירקנהד ואנשי צוותו, בעת טביעתה בשנת 1852, זכו לשבחים מרבים בציבור כיוון שהם הקריבו עצמם כדי להציל תחילה נשים וילדים. שירו של רודיארד קיפלינג "Soldier an' Sailor Too" וספרו של סמואל סמיילס "Self help" מדגישים את אומץ לבם של האנשים שעמדו בהקשב וניגנו בתזמורת שעה שספינתם שקעה במצולות.
משמעותו המילולית של הביטוי היא שרב-חובל יהיה אחרון האנשים לעזוב ספינה בעודו בחיים, קודם לטביעתה או להריסתה. אם רב-חובל אינו מסוגל לפנות אנשי צוות ונוסעים חיים מספינתו הנמצאת במצוקה, הוא לא יציל את עצמו, אפילו אם יש בידו אפשרות כזו.[1] בהקשר חברתי, באופן מיוחד בין יורדי-ים, רב-חובל יחוש חובה ליטול על עצמו אחריות זו כביטוי לנורמה חברתית. התחמקות ממילוי חובה זו יעמוד בניגוד לנהוג בתרבות יורדי הים ויבטא היעדר ערכים אצל הנוהג כך.
במשפט ימי אחריותו של "אדונה של הספינה", הוא רב החובל, היא אבן יסוד להבנת תפקידו וזאת ללא קשר למצבה הפיזי של הספינה. מכאן שהתנהגות רב-חובל הנוטש את ספינתו היא בעלת משמעות משפטית, בין היתר בכללי זכויות הקמות בהצלת כלי שיט. לכן, גם אם רב-חובל נוטש את ספינתו הנמצאת במצוקה, הוא בדרך כלל נותר אחראי מבחינה משפטית לספינה גם בהיעדרו ממנה והוא חייב לשוב אליה עד חלוף הסכנה לספינה. בכלי שיט צבאיים, רב-חובל הנוטש את ספינתו בשעת מלחמה עלול להידון למוות ומעשהו זהה לעריקה, אלא אם כן הוא שב לספינתו בהזדמנות הראשונה הנקרית בפניו וזאת כדי למנוע נפילתה בידי אויב ולהציל את אנשי צוותו.
נטישת רב-חובל את ספינתו עשויה להיות עבירה פלילית מסוג פשע ועלולה להביא לעונש מאסר.[1] רב-חובל פרנצ'סקו סקטינו, אשר נטש את ספינתו הקוסטה קונקורדיה בעת שעלתה על שירטון, זכה לקיתונות של ביקורת ובוז על התנהגותו בעת האסון ואף נידון ל-16 שנות מאסר באיטליה, מהן שנה אחת מאסר על נטישת נוסעיו על סיפון הספינה הטובעת, חמש שנות מאסר על שגרם לאסון ועשר שנות מאסר על הריגת נוסעיו שטבעו בעת האסון. נטישת ספינה היא בגדר מעשה פלילי בדין הימי בספרד, באיטליה וביוון, מזה מאות שנים.[2] החוק בקוריאה הדרומית אף הוא מחייב רב-חובל להציל עצמו אחרון.[3] המשפט הימי בפינלנד קובע כי רב חובל חייב בשעת מצוקה לעשות הכל שלאל יכולתו להציל את כל מי שנמצא על סיפון ספינתו ואלא אם כן חייו בסכנה מיידית, הוא לא ינטוש את ספינתו כל עוד קיים סיכוי סביר להצלתה.[4] בארצות הברית אין איסור מפורש על נטישת ספינה בידי רב-חובלה, בטרם עזב אחרון נוסעיה, אולם התרחשות כזו עלולה להוביל לאישומים פלילים אחרים, כגון הריגה, הקבועים במשפט המקובל מזה מאות בשנים. אף במשפט הימי הבינלאומי אין איסור מפורש על רב-חובל לנטוש ספינה בטרם ירד אחרון נוסעיה.[5]
- 27 בספטמבר 1854: ג'יימס לוס היה רב-חובל ספינת הקיטור "ארקטיק" כאשר התנגשה בספינה "וסטה" מול חופי ניופאונדלנד. רב-חובל לוס נותר על הספינה הטובעת, אשר תחילה נראה כי תרד למצולות, אולם היא שבה וצפה. הוא נמצא על שרידי הספינה יומיים אחרי התאונה.[6]
- 13 באפריל 1904: סטפאן מקארוב אדמירל בצי הרוסי, נותר על ספינתו פטרופבלובסק לאחר שזו נפגעה ממוקש ימי.
- 15 באפריל 1912: רב-חובל הטיטניק, אדוארד סמית', פיקד על הספינה שעה שפגעה בקרחון. הוא טבע בעומדו בגשר של ספינתו הטובעת.
- 30 במאי 1918: ספינת הקיטור האיטלקית "פייטרו מרונצ'לי" נפגעה מטורפדו על ידי צוללת גרמנית והחלה לטבוע. תת-אדמירל הצי האיטלקי ג'יובני ויליולה, אשר היה מפקד השיירה בה הייתה הספינה, הורה לכל הנוסעים על נטישתה, בעוד שהוא נותר על הספינה הטובעת וטבע יחד איתה.[7]
- 29 באוקטובר 2012: רב-חובל רובין וולברידג', היה מפקדה של ספינת מפרש שנבנתה בשנת 1960, כהעתק לספינה הבריטית הידועה באונטי, שעה שנקלעה לסופת הוריקן סנדי. הוא נותר על סיפון הספינה אף לאחר שהורה לאנשיו לנטוש.[8]
ידועים מקרים לאורך ההיסטוריה בהם רבי חובלים בחרו להציל את עורם, בעודם נוטשים את משימתם, ספינתם ואנשי צוותם. התנהגות כזו העומדת בסתירה לאחריותו של רב-חובל, מביאה בדרך כלל לנקיטה בהליכים פליליים ולגינוי חברתי, בנסיבות של פיקוד צבאי על ספינה, ההתנהגות זו אף עלולה להוביל לשלילת דרגות ופיקוד.
- 13 בינואר 2012: רב-חובל פרנצ'סקו סקטינו נטש את ספינתו, קוסטה קונקורדיה, לאחר שעלתה על שרטון, בעוד מאות מן הנוסעים עדיין על הסיפון. 32 מן הנוסעים על הספינה טבעו בתאונה. הוא נידון ל-16 שנות מאסר על התנהגותו.
- 16 באפריל 2014: רב-חובל לי ג'ון-סוק נטש מעבורת דרום קוריאנית עליה פיקד, יחד עם רוב אנשי צוותו, בעודו מותיר מאות נוסעים בספינה ומבלי שנתן הוראות לנוסעים לנטוש את הספינה. הוא נידון למאסר עולם וכן ל-36 שנות מאסר על אחריותו למותם של 306 נוסעים.
הרעיון ולפיו רב-חובל נושא באחריות העליונה לגורל נוסעיו הורחב בחוק אף לתחום התעופה בארצות הברית טייס מפקד במטוס הוא "בעל הסמכות והאחריות העליונה לניהול ולבטיחות הטיסה."[9] בישראל, "טייס מפקד אחראי לעניינים המפורטים להלן, והוא הסמכות המקצועית, המכרעת והסופית לגביהם:... בטיחותם של אנשי הצוות, הנוסעים והמטען שבכלי הטיס...".[10]
עיון בפסיקה הדנה באחריותו של טייס מפקד מראה הקבלה ברורה בין סמכויותיו לאלה של רב-חובל. דוגמה בולטת להתנהגות על פי אמת מידה זו הייתה בטיסה 1549 של יו אס איירווייז, אשר ב-15 בינואר 2009 נחתה נחיתת חירום בנהר ההדסון. מיד לאחר נחיתת החירום דאג הטייס המפקד צ'סלי סלנברגר לפנות את הנוסעים מתוך המטוס ורק לאחר שווידא כי כולם יצאו, היה האחרון לצאת מן המטוס.
מישל בקוס, היה קברניט מטוס איירבוס A300 של חברת התעופה הצרפתית אייר פראנס, בטיסה 139 מנתב"ג לפריז. כשנחטף המטוס על ידי מחבלים, התעקש להישאר עם נוסעיו החטופים מתוך אחריותו לשלומם. יחד איתו נשאר כל צוות המטוס (עד לשחרור כולם במבצע יונתן). בעקבות מעשה זה, קיבל הקברניט אות הוקרה מראש ממשלת ישראל, יצחק רבין.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
