Loading AI tools
פסיכולוג, פסיכואנליטיקאי ופרופסור לפסיכולוגיה ופילוסופיה ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרלו (חיים) שְׁטְרֶנְגֶר (Strenger; 16 ביולי 1958 – 25 באוקטובר 2019) היה פסיכולוג קליני ופרופסור לפסיכולוגיה, פילוסוף, פסיכואנליטיקאי ופובליציסט ישראלי-שווייצרי. כיהן כפרופסור לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב (במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן).
 | |
| קרלו שטרנגר, 2010 | |
| לידה |
16 ביולי 1958 בזל, שווייץ  |
|---|---|
| פטירה |
25 באוקטובר 2019 (בגיל 61) תל אביב-יפו, ישראל |
| ענף מדעי |
פסיכולוגיה, תרפיה אקזיסטנציאליסטית, פסיכואנליזה, פילוסופיה, עיתונות פוליטית |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| מוסדות |
אוניברסיטת תל אביב |
| תרומות עיקריות | |
|
חקר הפסיכואנליזה חקר הגלובליזציה והשפעתה הפסיכולוגית | |
  | |
שטרנגר היה עמית מחקר בכיר במרכז לחקר הטרור בג'ון ג'יי קולג' שבאוניברסיטת העיר ניו יורק, במועצה המייעצת המדעית של קרן זיגמונד פרויד בווינה, וחבר בסמינר לפסיכואנליזה קיומית בציריך. מחקריו התמקדו בהשפעת הגלובליזציה על משמעות, זהות אישית וקבוצתית.
כבעל טור ב"הארץ" ו"נויה ציריכר צייטונג", הוא כתב בעיקר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני והזהות הישראלית, כמו גם על הפוליטיקה והתרבות האירופית, עליהן נקט פרספקטיבה ליברלית פוליטית ופילוסופית.
שטרנגר נולד בבזל לאם בלגית ולאב שווייצרי, שניהם יהודים דתיים, וקיבל חינוך דתי-ציוני. אחיו (גבריאל שטרנגר) ואחותו אף הם פסיכולוגים. הוא סיפר בראיון שעד גיל 18 הספיק לקרוא, בין השאר, את כל כתבי פרויד, קאנט וניטשה, ביחד עם לימודי תורה וגמרא. בצעירותו הדריך בבני עקיבא ועבד כחזן. בנעוריו איבד את האמונה באלוהים, ובגיל 17 חדל להניח תפילין. למד בישיבה שנה אחת בלבד ואז יצא בשאלה. בגיל 20 עלה לישראל והחל ללמוד פסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים; סיים דוקטורט משולב בשני התחומים. ב-1983 והוא בן 24, החל ללמד במשרה מלאה באוניברסיטה קורסים בפילוסופיה. עם הזמן התמחה והחל ללמד גם פסיכולוגיה[1].
ב-1990 סיים את הדוקטורט. אז גם החל ללמד באוניברסיטת תל אביב, תחילה כמרצה מן החוץ. מ-2004 היה פרופסור חבר באוניברסיטת תל אביב. בנוסף הוא היה פסיכולוג קליני וקיבל מטופלים באופן פרטי.
שטרנגר פרסם 11 ספרים, אשר תורגמו לשלל שפות, ביניהן קוריאנית, רוסית, צרפתית, גרמנית, דנית וצ'כית. בעוד ספריו הראשונים עסקו בעיקר בפסיכולוגיה של העצמי, ספריו האחרונים עסקו בהגות פוליטית, בייחוד במהותם של ליברליזם וחירות בעידן המודרני. במקביל, פרסם מעת לעת מאמרי דעה בעיתונים בינלאומיים, לרבות ב"Neue Zürcher Zeitung" השווייצרי, ב"הארץ" וב"גארדיאן" הבריטי[2].
התחתן בגיל 47 עם יוליה אלעד-שטרנגר, פסיכולוגית פוליטית[3], והתגורר בצפון תל אביב.
שטרנגר נפטר ב-25 באוקטובר 2019[4].
בשנים 1986–2000, מוקד המחקר של שטרנגר היה הפסיכואנליזה, נושא שאליו חזר גם בעבודתו המאוחרת. בספרו הראשון "בין הרמנויטיקה למדע, חיבור על האפיסטמולוגיה של הפסיכואנליזה" (1991)[5], טען שלפסיכואנליזה אין בסיס ראייתי מספיק בגלל ההסתמכות הכמעט בלעדית שלה על נתונים קליניים, וטען שהפסיכואנליזה צריכה לקיים אינטראקציה עם מדעים אחרים כדי להימנע מלהפוך ללא רלוונטית. הוא פיתח עמדה זו עוד ב"מורשתו של פרויד בעידן הגלובלי" (2016), תוך התחשבות בהתפתחויות האחרונות במדעי המוח הקוגניטיביים ובפסיכולוגיה הקיומית העכשווית, וכן טען שהפסיכואנליזה צריכה לקחת בחשבון את השינויים החברתיים והתרבותיים העמוקים, חלקית בשל הגלובליזציה, שמעצבת את חייהם של המטופלים כיום, נושא שעליו כתב רבות בשנות ה-2000[6].
במהלך שנות ה-90 היה בעל קליניקה פרטית בתל אביב, בזמן שלימד באוניברסיטת תל אביב. בה ניסה לשלב מוטיבים פסיכואנליטיים ואקזיסטנציאליסטיים בעבודתו הקלינית. הוא הציג את נקודת המבט הפסיכואנליטית הקיומית שלו בספרו "אינדיבידואליות, הפרויקט הבלתי אפשרי" (1998)[7]. כמה מבקרים ראו בספר תרומה מרכזית לפסיכואנליזה, וטענו שנקודת המבט של שטרנגר על העצמי כישות מתהווה ולא ישות קיימת הייתה מהפכנית מבחינה פילוסופית וקלינית[8]. אחרים התנגדו לגישתו הליברלית מאוד כלפי סטייה מינית וטענו שהכבוד שלו לסובייקטיביות של המטופל גרם לו לזלזל בחלק מהפתולוגיות של מטופליו[9].
בכתיבתו קיימת ביקורת על הקוד הפסיכואנליטי השמרני המנוגד לחוויית הקיום האותנטית: "את מקורות נטייתה של הפסיכואנאליזה להעריץ התנהגות שקולה והגיונית אפשר למצוא במוסר העבודה של המעמד הבינוני החדש שהתהווה במאה התשע עשרה... ועיסוק רב מדי בתאוות היה מציק למאמץ הזה. הפסיכואנאליזה ממהרת לסווג התנהגות שאינה תואמת את כללי ההתנהגות שלה, כמונעת בצורה רדופה וכפויה"[10].
הוא הסתייג מן הרעיון של נייטרליות מוחלטת של המטפל כלפי המטופל. "אני מאמין שבמקרים מסוימים נקיטת עמדה ברורה היא בעלת חשיבות טיפולית מכרעת. - -- דבקות באידאולוגיה אחת הופכת את החיים לקלים היותר עבור המטפל, אבל אינה משרתת את האינטרסים של אלה המבקשים עזרה נפשית"[11].
עם זאת נטען נגדו, על ידי הממסד הפסיכואנליטי בישראל שאף על פי שהגדיר עצמו כפסיכואנליטיקאי, הוא לא ענה לאף אחד מהקריטריונים המקובלים למקצוע לא בהכשרתו ולא בטיפוליו[12].
משנת 2000 ואילך, שטרנגר חקר את השפעת הגלובליזציה על הזהות והגשמה העצמית. הוא כתב מספר מאמרים ושני ספרים בנושא, "העצמי כפרויקט עיצוב" והפחד מחוסר המשמעות "אני, פרויקט מיתוג: אינדיבידואליות ומשמעות בעידן הגלובלי". הוא הרצה בקביעות על גלובליזציה ואזרחות עולמית, וטען שחווית החיים של דור ה-X הייתה שונה מאוד מזו של הדור הקודם. הם כבר לא סובלים מאיסורים חונקים, אך עליהם להתמודד עם עולם משתנה תדיר ולחץ גדול להצליח[13].
העצמי הפך לניסוי אינסופי, וילידי דור ה-X ציפו שיהיו להם חיים מרהיבים, שבהם צריך לשלב הצלחה מקצועית עם ניסויים בתחומי המיניות, אורח החיים ועיצוב הגוף כמעט לפי רצונם. שטרנגר טען שאחת הבעיות של הדור הזה היא שהוא כבר לא הרגיש מושרש במסורות תרבותיות עמוקות, ובמקום זאת פנה לתרבות הפופולרית כדי לקבל הדרכה. המחקר של שטרנגר שילב מקרי מקרי בוחן עם פרשנויות שהגיעו ממגוון דיסציפלינות כמו פסיכואנליזה, פסיכולוגיה קיומית, סוציולוגיה וביקורת תרבות.
חלק מהמבקרים ראו בספר פרשנות חדשנית ומעוררת מחשבה לחוויה וזהות של דור שצמח לעולם השווקים העולמיים ורשתות התקשורת[14]. אחרים חשבו ששטרנגר פלורליסט ופתוח מדי בגישתו הפרשנית ושהוא לא הציע פרספקטיבה תאורטית משולבת[15].
שטרנגר חקר גם מספר השלכות אחרות של הסדר העולמי המשתנה. הוא הציע לחשוב מחדש על משבר אמצע החיים לאור הגדלת תוחלת החיים, וטען ששינוי אמצע החיים חייב להפוך לנורמה תרבותית במאמר בשם "The Existential Necessity of Midlife-Change" שפורסם בהרווארד ביזנס רוויו וצוטט רבות[16]. שינוי זה מצריך לגישתו את היכולת להעריך את החולשות והחוזק באופן אובייקטיבי, כדי לקבל החלטות מציאותיות, תהליך שהוא כינה "קבלה עצמית אקטיבית"[17][18].
שטרנגר התעניין בזהות היהודית המודרנית, במיוחד באוניברסליזם היהודי המודרני, וכתב על כך במגוון פרסומים[19]. בספרו "The Fear of Insignificance", הוא ניתח את הפסיכולוגיה של "האזרחות העולמית" - באיזו מידה בני אדם מסוגלים להרחיב את יכולתם לאמפתיה ולדאגה מעבר לתרבות שבה גדלו? שטרנגר טען שהתפתחות האוניברסליזם היהודי המודרני מספקת פרדיגמה מעניינת לזהות זו, והציג את זיגמונד פרויד, חנה ארנדט, ישעיהו ברלין, ליאו שטראוס ופיליפ רות כדוגמאות[20]. ב-2011 הוא טען שהאתיקה האוניברסליסטית היהודית עומדת כיום בסתירה לנטיות לאומניות דומיננטיות בפוליטיקה הישראלית. במורשת פרויד בעידן הגלובלי (2016) שטרנגר פיתח עוד את הניתוח שלו לגבי אזרחות עולמית באמצעות תפיסתו של "קוסמופוליטיים חדשים", והרחיב את הצגת תפיסתו של פרויד כפרדיגמה של זהות אוניברסליסטית יהודית.
שטרנגר היה מעורב בפוליטיקה ובתרבות הישראלית מסוף שנות ה-90, כאשר החל להתארח בתוכנית אירוח שבועית ברדיו. בבחירות לכנסת השש עשרה ב-2003 היה חבר בצוות האסטרטגיה של מפלגת העבודה בראשות עמרם מצנע[21]. ב-2004 הצטרף לפאנל ניטור הטרור של פדרציית המדענים העולמית, ב-2012 הצטרף למרכז לחקר הטרור במכללת ג'ון ג'יי וכתב ניתוחים אקדמיים של הסכסוך במזרח התיכון מנקודת המבט של הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית.
בשנת 2011 פרסם בגרמנית את הספר "Israel – Einführung in ein schwieriges Land" (ישראל, מבוא למדינה קשה), הכולל ניתוח פסיכופוליטי על הפוליטיקה והחברה הישראלית. הטענה המרכזית של שטרנגר היא שיש להבין את ישראל כמדינה מאוחרת שנמצאת כיום במלחמת תרבות על זהותה, כאשר נושאים מרכזיים כמו היחס בין דת ומדינה טרם נפתרו. הוא גם מנתח את היחסים המורכבים, רווי האשמה בין אירופה לישראל, וטוען כי הסכסוך במזרח התיכון הוא, בין היתר, בלתי פתיר בגלל התביעה הבלעדית של הדתות המונותאיסטיות לאמת מוחלטת.
שטרנגר היה חסיד של פתרון שתי המדינות, כלומר הוא טוען שהדרך היחידה לסיים את הסכסוך במזרח התיכון היא הקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים לצד ישראל. והעביר ביקורות על מדיניות ההתנחלויות של ישראל. אך מאז סוף 2011 הוא הביע ספקנות גוברת בכך שפתרון שתי המדינות עדיין יכול להיות מיושם, בהינתן המעבר של ישראל ימינה וההנהגה הלא יעילה של הפלסטינים[22].בינואר 2012 כתב לראשונה שהפתרון ארבע מדינות (דתית-לאומית, חרדית, ערבית וחילונית), שחילונים ליברלים צריכים לתבוע שלטון. וכמו בשווייץ רוב המיסים ילכו למדינות המחוז ולא לממשלה הפדרלית. כל מדינה תיהנה ממערכת חינוך משלה, שתאפשר אוטונומיה תרבותית לכל קבוצה[23]. אחר כך חזר על הרעיון מספר פעמים, והדגיש שלחילונים הליברלים דרושים זכויות מיעוט[24], שאם החילונים הליברלים לא יגנו על ערכיהם, ובהם הפרדת הדת מהמדינה, לא ירחק היום שבו יאבדו את זכותם לתת להם ביטוי[25].
שטרנגר תיאר את עצמו כליברל אירופי קלאסי, והסביר שזו גם הדרך שמאירה את גישתו לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני[26], ואת תמיכתו בציונית ליברלית ברוח אחד העם[27].
מורן שריר, חייו ומותו של קרלו שטרנגר, מטפל יוצא דופן ואישיות של כוכב-על, באתר הארץ, 23 באפריל 2020Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
