Remove ads
קרב פרייבורג (נקרא גם קרב שלושת הימים) התרחש ב-3, 5 ו-9 באוגוסט 1644 כחלק ממלחמת שלושים השנים.[1] הקרב התרחש בין הצרפתים, שהכליו צבא של 20,000 איש, בפיקודו של לואי השני, דוכס ד'אנג'יין (אנ'), והנרי דה לה טור ד'אוברן (אנ'), וצבא בווארי-אימפריאלי של 16,800 איש בפיקודו של פילדמרשל פרנץ פון מרסי. ב-3 וב-5 באוגוסט, ספגו הצרפתים אבדות כבדות למרות מספר גדול יותר של אבדות מהצד השני. ב-9 באוגוסט, צבאו של הנרי ניסה לאגף את הבווארים על ידי נסיעה לגלוטרטל (אנ') דרך בצנהאוזן (אנ') וניתק את האספקה שלהם, בעוד פון מרסי עבר לסנט פיטר (אנ') שם הם התמודדו זה מול זה. הבווארים הדפו את התקפת החלוץ הצרפתי ונסוגו תוך שהם משאירים מאחור חלקים מהמטען והארטילריה שלהם. לאחר שהביא לאבדות כבדות משני הצדדים, הצד הצרפתי טען לניצחון בגלל הנסיגה הבווארית אך הקרב נתפס לעיתים קרובות גם כתיקו או ניצחון טקטי של בוואריה שכן הצבא הצרפתי ספג אבדות כבדות בהרבה ונכשל במטרתם להקל על פרייבורג או לכבוש אותה מחדש. עם זאת, צרפת השיגה יתרון אסטרטגי במערכה שלאחר מכן על ידי השארת פרייבורג בהמתנה והגיעה לאזור הריין העליון המוגן בדלילות לפני וכתוצאה מכך כבשה חלקים גדולים ממנו.
 | |||||||||
| מערכה: מלחמת שלושים השנים | |||||||||
| תאריכים | 3 באוגוסט 1644 – 9 באוגוסט 1644 (7 ימים) | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב טוטלינגן (1643) | ||||||||
| קרב אחרי | קרב יוטרבוג (1644) | ||||||||
| מקום | פרייבורג, כיום בגרמניה | ||||||||
| קואורדינטות |
47°59′44″N 7°51′08″E | ||||||||
| תוצאה | ניצחון צרפתי | ||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
העימות בין צרפת לבוואריה נמשך, והוביל לקרבות הבאים של הרבסטהאוזן (אנ') ונורדלינגן (אנ') ב-1645. סדרת קרבות זו שנמשכה מאז קרב טוטלינגן (1643) סימנה את התקרבות סופה של מלחמת שלושים השנים. האבדות העצומות שספגו בקרב פרייבורג החלישו את שני הצדדים והיוו גורם עצום שהוביל לקרב נורדלינגן, שם נהרג פון מרסי. ממשיכי דרכו של מרסי לא היו מיומנים ויעילים כמוהו, מה שהוביל לכך שבוואריה ספגה פלישות מרובות בשנים הבאות. מקסימיליאן, בעקבות הפלישה ההרסנית של 1646, נסוג זמנית מהמלחמה במהלך ההפוגה של אולם (1647) (אנ').
Remove ads
המלחמה המתמשכת בגרמניה שככה לזמן מה לאחר קרב ברייטנפלד ב-1642 (אנ'). במהלך תחייתה, הוביל ז'אן-בטיסט בוד, הרוזן דה גובריאן (אנ'), את הצבא הצרפתי לעבר וירטמברג, אך מת בעת כיבוש רוטווייל. לאחר מכן, תחת הנהגתו החדשה של המרשל יאסיאס פון רנצאו (אנ'), החלו הכוחות לצאת לכיוון טוטלינגן (אנ'), שם הותקפו על ידי הצבא הקיסרי-בווארי. כך, ב-24 בנובמבר 1643, נערך קרב טוטלינגן בין הצרפתים, בפיקודו של המרשל יאסיאס רנצאו לבין ברית הכוחות הבוואריים, האימפריאליים והספרדים בראשות פרנץ פון מרסי ויוהאן פון וורת. המארב של הבווארים הפתיע את החיילים הצרפתים והוא הושמד על ידי צבא קטן יחסית של 18,000 בווארים. הצרפתים ספגו אבדות עצומות, שכן כ-4,000 גברים נהרגו ו-7,000 נפצעו. הם איבדו ארטילריה ומטען וגברים רבים מתו לאחר מכן מרעב לאחר שברחו מהקרב, בעוד השאר נסוגו מעבר לנהר הריין אל אלזס. יוסיאס רנצאו נפל אז בשבי, ורוטווייל שוחררה מהצרפתים.
בעקבות קרב זה, נאלצו הצרפתים להחזיר את פילדמרשל הנרי דה לה טור ד'אוברן (אנ'), שכן לחיילים היה חסר מפקד בגרמניה. בנוסף, מעוזם בגרמניה החל להיחלש מאז שבעלי בריתם השוודים בראשות לנארט תורסטנסון נכבשו בביצוע מתקפה נגד דנמרק. בעוד שמהצד שני, פרנץ פון מרסי החל לתבוע דומיננטיות בגרמניה על ידי השתלטות על הריין העליון (אנ'), שוואביה וברייסגאו (אנ').
Remove ads
דוכס בוואריה, מקסימיליאן הראשון, החליט לנצל את הכוח המוחלש של הצרפתים על ידי שליחת פון מרסי וחייליו, ב-15 באפריל 1644, דרך היער השחור לעבר ד'אוברן, על הריין ליד פרייבורג. בתחילה, ב-11 במאי, צבאו של פון מרסי כבש את העיר איברלינגן שעל אגם קונסטנץ. לאחר שהשאיר חלק מכוחו כדי לשמור על העיר, המשיך והגיע לפרייבורג ב-16 ביוני. בשל הכוחות העליונים של הבווארים בהיקף של כ-16,000 איש, והצרפתים לא היו במדינה לקרב, זה הביא לכך שפון מרסי אילץ את חיל המצב הצרפתי למסור את העיר ב-28 ביולי, בעוד שלצרפתים לא הייתה אפשרות. אלא לצפות בחוסר אונים בהתרחשות. כדי לנסות למנוע מהדבר הזה לקרות, הקרדינל מאזארן שלח את הדוכס מאנגיין ואת צבאו שהכיל כ-10,000 חיילים לעזור לצרפתים להגן על פרייבורג, אבל זה לא הואיל עד שהבווארים מוקמו היטב בהרים מסביב לעיר, בשונברג ובלורטוברג (אנ').
Remove ads
ב-2 באוגוסט הגיעה תגבורת לצרפתים בדמות לואי השני וצבאו בעקבות הצלחתם בקרב רוקרוי. הבווארים כבר כבשו את פרייבורג כשהדוכס מאנגיין הגיע. הדוכס הצעיר שתפס את הפיקוד החליט לתקוף את הבווארים למחרת.
היום הראשון: 3 באוגוסט
במחנה הצרפתי התרחשו כמה סכסוכים שהכריעו את האסטרטגיה הטובה ביותר לתקוף. האנג'יין החליט לבטל רעיונות אחרים שנועדו להוציא את מרסי מעמדתה ובחרו לבצע מתקפה חזיתית. למעשה, הוא היה כל כך בטוח באסטרטגיה שלו ובהצלחה שלו, עד שהמתקפה נקבעה רק 3 שעות לפני השקיעה, בשעה 17:00. לכן, ב-3 באוגוסט, בשעה 17:00, תקפו הצרפתים את הבווארים בשתי חזיתות שונות. ד'אוברן, יחד עם 6,000 גברים ניסו לתקוף דרך עורף הבווארים, מה שהיה כרוך בלעבור דרך היער השחור התלול. צלע הגבעות המאתגרות של היער פעלו נגד הצרפתים והם לא הצליחו להוציא להורג את הצלע לפני רדת הלילה. ד'אנג'יין, לעומת זאת, המשיך להתקפה בשעה 17:00, כאשר 10,000 גברים החלו לטייל בגבעות שונברג. עם זאת, האסטרטגיה של ד'אנג'יין נכשלה כשהיום הסתיים בכך שצרפתים ספגו אבדות כבדות מידי הבווארים. בסופו של דבר, הגשם והלילה עצרו את התקדמות הקרב, וסיימו את הקרב של היום הראשון בקיפאון. לפון מרסי הייתה נוכחות נפשית להחזיר את חייליו שלא היו מעורבים בקרב עם ד'אוברן באותה תקופה ולהקים אותם עם תותח בצפון-מזרח העיר.
היום השני: 5 באוגוסט
לא נערך קרב ב-4 באוגוסט, כאשר הצבא הצרפתי המפולג ניסה להתארגן מחדש במרזהאוזן (אנ') ותכנן את הצעד הבא שלהם. ב-5 באוגוסט החליטו הצרפתים לתקוף בדרך ישירה על ידי שליחת מספר קבוצות של גברים ללורטוברג. פון מרסי ניצל את ההתקפות הלא מתואמות של האויב והחליט להתנגד. למרות שהצבא הצרפתי נלחם בצורה מופלאה, הם איבדו כמחצית מהצבא שלהם. פון מרסי עדיין החזיק את העיר באחיזת בוואריה, אבל הם איבדו גם הם כשליש מחייליהם.
היום השלישי: 9 באוגוסט
הקרב לא התרחש ב-6, 7 ו-8 באוגוסט, מכיוון ששני הצדדים היו בתהליך של חידוש מלאי האספקה שלהם. הצרפתים השיגו אותו דרך ברייזאך, ואילו הבווארים השיגו אותו דרך וילינגן (אנ'). בבוקרו של 9 באוגוסט, ניסו הצרפתים להוציא לפועל תוכנית של קיצוץ האספקה של הבווארים בכך שד'אוברן וחייליו יעברו לגלוטרטל (אנ') דרך בצנהאוזן (אנ'), בעוד שהאנגיין וחייליו נשארו במרזהאוזן. מחשבתם הייתה שהצעד הזה יגרום לפון מרסי לתקוף אותם או ליפול לאחור ולברוח. עם זאת, פון מרסי הוכיח את עצמו כצעד אחד לפני הצרפתים, שכן באותו לילה, הוא החזיק כמה חיילים בלורטוברג לעיני האויב, אשר פעלו כמטעהאו כהסטה בזמן שהוא וצבאו החלו לנוע לעבר סנט פיטר (אנ') על מנת לאבטח אספקה ותחמושת. אולם הם התעמתו עם צבאו של ד'אוברן במהלך נסיגתם, שם הם התמודדו זה מול זה שוב. למרות שהתקפה זו התחמקה על ידי הבווארים, אך רק באמצעות עדות למספר נפגעים, הם הצליחו לסגת בהצלחה לוילינגן. עם זאת, הם נאלצו להשאיר מאחור 3 רובים ואת רוב המטען על מנת לסגת בשלמותם מכיוון שלא היו מסוגלים להשתלט עליהם.
Remove ads
בניגוד לקרב טוטלינגן, שהיה תוצאה של מתקפת פתע, קרב פרייבורג היה קרב בו לבווארים היה מספיק זמן לצור על העיר ולהתכונן למתקפה מצד הצרפתים. מבחינת מקורות המודיעין של שני הצדדים, הצרפתים השתמשו בריגול כדי להשיג מידע על תוכניות הבווארים. לדוגמה, מאזארן הודה בנטיעת מרגלים בבתי משפט במדריד ובווינה. לבווארים לעומת זאת לא הייתה רשת של מרגלים בצרפת. לפיכך, הם פנו להשתמש במקום זאת בשגרירים מוצבים. עם זאת, מאזארן לא הצליח לנצל את המידע שהשיגו המרגלים, מכיוון שהמעיט בכוחו של צבאו של פון מרסי בריין ב-1644 לאחר שקיבל דיווחים על עניין זה. עם זאת, הצרפתים ניצלו מהטעות הזו, מכיוון שהבווארים היו איטיים מאוד במעבר על הריין לתוך פרייבורג. בנוסף, אם מאזארן היה משתמש במאגרים האסטרטגיים שלו שהוצבו ליד הגבול הצפון-מזרחי של צרפת כדי לשמור על קשר עם ד'אנג'יין בצורה יעילה יותר, הוא היה יכול למנוע את המצור על העיר ואבדות רבות היו נחסכות.
תנועה של חיילים גדולים ברחבי הארץ הייתה קשה לשמירה בסודיות. לפיכך, באמצעות עיתונים וכתבים, מרסי היה מודע היטב לכך שהדוכס מאנג'יין מוחזר לתמוך בכוחות הצרפתים, מה שאפשר לו להעריך טוב יותר את כוחו של האויב. עם זאת, מקסימיליאן לא הצליח לנצל את המודיעין כדי להשיג שטחים במספר הזדמנויות, שכן הוא היה זהיר מאוד בשל הגודל הקטן יותר של מדינתו וצבאו. לפיכך, בווארים רק לעיתים רחוקות השתתפו בקרב מבלי לעבור כמה הליכים, כמו מועצת המלחמה, וכמה מכתבים לרחמים ובחזרה. זהירות זו מנעה ממנו לנצל את חולשת אויבם בפרייבורג, ואילצה אותם לסגת עקב מחסור במזון.[דרוש מקור]
Remove ads
הקרב הסתיים בכך שהבווארים נסוגו לווילינגן, לאחר שאיבדו כ-2,500 עד 6,800 מהחיילים שלהם, בעוד הצרפתים ניצלו את נסיגתם בניסיון לכבוש את רוב עמק הריין. בסוף 1644 הם השתלטו על וורמס, אופנהיים, מיינץ ולנדאו ברצף מהיר. בתחילת 1645, פון מרסי שלח 5,000-8,000 חיילים לסייע לאימפריאלים נגד השוודים תחת טורסטנסון ביאנקוב (אנ'). ד'אוברן ניצל את המידע הזה ואת צבאו המוחלש של מרסי על ידי חציית הריין בספייר, עם 10,500 חייליו. תנועה התקפית זו הביאה לכך שהבווארים נאלצו לסגת עמוק לתוך שוואביה. עם זאת, גם בעוד ידו על העליונה במצב, עשה ד'אוברן טעות חמורה כשביקש מצבאו להיפרד כדי להשיג אספקה. מרסי ראה את המצב וניצל את הכוח המפוזר הזה על ידי תקיפת ושליטה בצרפתים בהרבסטהאוזן (אנ'), מה שגרם להם לסגת לתוך הסן-קאסל. זה גרם למאזארן לשלוח את ד'אנג'יין לסייע לטורן שוב לאחר שעזר לטורן בפרייבורג, לצרפתים הצטרף גם הצבא ההסיאני. הכוח המחוזק צעד מגבולות בוואריה אל אלרהיים (אנ'), מה שהביא לקרב נורדלינגן (אנ') (הידוע גם בשם: קרב אלרהיים). בסיוע של ד'אנג'יין וההסיאנים, טורן הביס את הבווארים, לאחר שמרסי נהרג בפעולה.
בחלק האחרון של מלחמת שלושים השנים הבווארים הופשטו במספרים, ולאחר מותו של פון מרסי, היה חסר מפקד דומיננטי ויעיל שיוביל את כוחותיהם שנותרו. כתוצאה מכך, בוואריה הייתה קורבן לשתי פלישות ב-1646 וב-1648. מכאן, שהקרבות שבהם התמודדה בוואריה בשנות ה-40 של המאה ה-16 הובילו לדלדול בכוחותיה, ואשר הובילו בסופו של דבר לנסיגה זמנית של מקסימיליאן מהמלחמה.
מאזארן לעומת זאת, לאחר שספג תבוסות בטוטלינגן והרבסטהאוזן, דחף לשיחות שלום ב-1646, בתקווה להבטיח את נכסיהם באימפריה. זה התברר חלקית לטובתם, שכן הצרפתים והבווארים חתמו על הסכם אולם (אנ') ב-14 במרץ 1647.
Remove ads
קרב פרייבורג, שהוגדר על ידי רבים כקרב העקוב מדם של מלחמת שלושים השנים, בהחלט השפיע קשות על העיר פרייבורג. לא רק שמגפה חדרה לעיר, והרגה יותר מ-1000 אזרחים, אלא גם ספגה חמש פלישות במשך 16 שנים, שהמשמעותית ביותר היא פלישת הבווארים, והן הותירו את אזרחיה ללא מספיק מזון כדי לשרוד. אוכלוסייתה הצטמצמה מ-14,000 ל-2,000 במהלך כל המלחמה. שלום וסטפאליה נחתם ב-1648, אשר הקצה את העיר השכנה ואת מבצר ברייזך שעל נהר הריין לצרפת, אך עד 1697, עקב הסכם רייסווייק, היא הוקצתה בחזרה לגרמניה.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads