קנס

קנס הוא סכום כסף שנדרש עובר עבירה לשלם כעונש על העבירה. קנס מושת על ידי שוטר, פקח או בית משפט, בהתאם לסמכויות שניתנו להם בחוק.

לעיתים הקנס מוטל כעונש יחיד על העבירה ובמקרים אחרים הוא מושת בנוסף על עונש אחר, למשל מאסר. במדינות רבות, הקנס כעונש יחיד משמש לרוב על עבירות הנחשבות קלות, דוגמת עבירות תנועה, עבירות חניה והפרת תקנות סחר כמו הפקעת מחירים.

במשפט המקובל משמש קנס קטן יחסית במקום עבודות שירות או בנוסף להן לעבירות פליליות קלות.

קנסות גבוהים יותר מוטלים במקום מאסר או בנוסף לו כאשר השופט סבור כי דרוש עונש אך העבריין אינו מהווה סכנה לשלום הציבור.

קנס נחשב כעונש הולם ויעיל למי שביצע עבירה קלה שאין בה אלימות. הטלת עונש מאסר על עבריין כזה פירושו הוצאת כספי ציבור על הכליאה, הוצאת אזרח מועיל ממעגל התרומה לחברה, והטלת אימה יתרה על הציבור.

דוגמה מתקופות עברו היא כספי דמים (blood money), במסגרת המשפט המקובל באנגליה, שעל מי שאשם בגרימת מוות ברשלנות לשלם לשאר בשרו של הקורבן.

לעיתים מטיל בית המשפט על נאשם קנס סמלי, בסכום מזערי (כגון שקל אחד). בקנס כזה מביע בית המשפט את דעתו, שאף כי הנאשם נמצא אשם, ולכן חייב בית המשפט לגזור עליו קנס, הרי משקלה של אשמתו פעוט ביותר. דוגמאות:

בעקבות טבח כפר קאסם הועמד למשפט מפקד החטיבה שבגזרתה נערך הטבח, אל"ם יששכר שדמי, הוא הורשע בעבירה של חריגה מסמכות והוטל עליו קנס של עשר פרוטות.
במשפט קסטנר נמצא הנאשם, מלכיאל גרינוולד, אשם, ונגזר עליו קנס של לירה אחת.

בישראל מוטלים קנסות על ידי גורמים אחדים:

בתי המשפט גוזרים קנסות בעבירות פליליות שנקבע להן קנס, בחוק העונשין ובשלל חוקים אחרים.
על פי חוק העבירות המינהליות, ניתן בשורה שלמה של עבירות, הנחשבות עבירות טכניות ולא מהותיות, להטיל קנס מנהלי במקום העמדה לדין^[1].
משטרת ישראל רושמת דו"חות על עבירות תנועה, שבהן מוטל קנס על העבריין. קנסות אלה הם בחמש דרגות, בסכומים של 100, 250, 500, 750 ו-1,000 ש"ח. מי שהוטל עליו קנס כזה רשאי לסרב לשלמו, ולבקש להישפט.
לפקחים של רשויות מקומיות נתונה סמכות להטיל קנס בהתאם לחוקי עזר עירוניים, שבהם נקבעים העבירות וגובה הקנס בגינן.
על חייל שהועמד לדין משמעתי ניתן להטיל קנס, שינוכה ממשכורתו הצבאית.

חוק העונשין כולל סימן שעניינו קנסות, ובין השאר נקבע בו, בסעיף 61 (הסכומים נכונים לשנת 2013):

(א) על אף האמור בכל חוק, מקום שהוסמך בית המשפט בחוק להטיל קנס, רשאי הוא להטיל –
(1) אם קבוע לעבירה עונש מאסר עד ששה חדשים או קנס בלבד, או קנס שלא נקבע לו סכום - קנס עד 14,400 שקלים חדשים;
(2) אם קבוע לעבירה עונש מאסר למעלה משישה חדשים ולא יותר משנה - קנס עד 29,200 שקלים חדשים;
(3) אם קבוע לעבירה עונש מאסר למעלה משנה ולא יותר משלוש שנים - קנס עד 75,300 שקלים חדשים;
(4) אם קבוע לעבירה עונש מאסר למעלה משלוש שנים - קנס עד 226,000 שקלים חדשים.

הקנס הוא עונש אישי, ושני סעיפים בחוק העונשין נועדו למנוע מימונו של הקנס על ידי אחרים:

סעיף 252: "הפותח, בכל דרך של פרסום, פעולת התרמה למען תשלומם של קנס, הוצאות או פיצוי שפסק בית משפט בפלילים, או נותן פרסום להתרמה כזאת, דינו – מאסר שישה חדשים."
סעיף 252א (א): "לא ישלם תאגיד, במישרין או בעקיפין, קנס שהוטל על זולתו, ולא ישלם מעביד קנס שהוטל על עובדו; העובר על הוראה מהוראות סעיף קטן זה, דינו – מאסר שנה אחת."

במקומות עבודה ובארגונים שבהם קיים תקנון משמעת, קנס הוא עונש מקובל על עבירת משמעת.

הטלת הקנס נעשית באמצעות המנגנון שנקבע לכך בתקנון המשמעת, כגון בית דין למשמעת. קנס כזה יבוצע לרוב כניכוי של סכום מסוים ממשכורתו של העובד, במטרה להעניש את העובד על מעשה שעשה, וכן במטרה להניא אותו מלבצע מעשה כזה בשנית.

ערך מורחב – קנס (הלכה)

התורה במספר מקומות הטילה על הפוגע/מזיק, קנס, בשווי קבוע, אשר משולם לנפגע:

תשלומי כפל - גונב ממון, ונמצא בידו, חייב לשלם פי שניים מהשווי שגנב.
תשלומי ארבעה וחמישה - בגונב בעל חיים ונמצא בידו, בשה חייב לשלם פי ארבעה מהשווי שגנב, ובגונב שור מתחייב פי חמישה.
תשלומי שלושים של עבד - שור של אדם שהרג עבד כנעני, מתחייב לשלם שלושים שקל כסף לאדון של העבד.
אונס - אדם שאנס נערה בתולה, חייב לשלם לאבי הנערה חמישים כסף, מלבד החיוב הכספי אך חייב האנס לשאת את הנערה לאישה, ונאסר עליו לגרשה.
מפתה - אדם שפיתה נערה בתולה, חייב לישא אותה, אך במקרה ואביה מתנגד לנשואין מתחייב לשלם לאבי הנערה חמישים שקל כסף.
מוציא שם רע - אדם שהוציא שם רע על אשתו שהיא איננה בתולה, (שזינתה בעודה מאורסת), ונמצא ששיקר, מתחייב לשלם מאה שקל לאבי הנערה ונאסר לו לגרשה כל ימיו.

אף חז"ל קנסו במספר מקומות את מי שעבר על גזירות ואיסורים שתקנו:

חמץ שעבר עליו הפסח - אדם שהשהה חמץ בביתו בחג הפסח, ועבר על איסור בל יראה ובל ימצא, אסרו חז"ל את החמץ באכילה והנאה.
מעשה שבת - אדם שעבר ובישל מאכל (וכן כל תוצר אחר) תוך כדי חילול שבת, גזרו חז"ל שהמאכל ייאסר עליו באכילה באכילה והנאה.
ביטול איסור לכתחילה - תערובת איסור אותה ניסו לבטל באמצעות הוספת מרכיב היתר לתערובת על מנת להביא לביטול ברוב, תוך עבירה על הכלל אין מבטלים איסור לכתחילה. במקרה ונעשה ניסיון כזה, חז"ל אסרו את כל התערובת באופן גורף, ללא תלות ביחס בין מרכיב האיסור למרכיב ההיתר.