קלקמול
אתר ארכאולוגי במקסיקו, אחת מערי המאיה הגדולות ביותר. אתר מורשת עולמית. מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלקמול (בספרדית: Calakmul) הוא אתר ארכאולוגי של תרבות המאיה במדינת קמפצ'ה במקסיקו. האתר שוכן כ-35 קילומטרים צפונית לגבול עם גואטמלה. קלקמול הייתה אחת מערי המאיה הגדולות והחזקות ביותר.
 | |||||||||||||
| מקדש 1 בקלקמול | |||||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||
| מידות | |||||||||||||
| שטח |
331,397 הקטאר  | ||||||||||||
| היסטוריה | |||||||||||||
| תרבויות | מאיה | ||||||||||||
| סוג | עיר-מדינה | ||||||||||||
| מאורעות |
שינוי הגדרת אתר מורשת | ||||||||||||
| אתר ארכאולוגי | |||||||||||||
| מצב | הריסות | ||||||||||||
| גישה לציבור | כן | ||||||||||||
| מיקום | |||||||||||||
| מדינה |
 מקסיקו | ||||||||||||
| מיקום | קמפצ'ה, מקסיקו | ||||||||||||
| קואורדינטות | 18°06′19″N 89°48′39″W | ||||||||||||
|
(למפת מקסיקו רגילה) | |||||||||||||
  | |||||||||||||
קלקמול הייתה מעצמת מאיה גדולה באזור צפון אגן פטן (Cuenca del Petén) בחצי האי יוקטן שבדרום מקסיקו. היא שלטה על שטח גדול המסומן בתפוצה הנרחבת של הגליף שלהם של סימן ראש הנחש, והייתה מקום מושבה של הישות הפוליטית שכונתה ממלכת הנחש.[1] ממלכת הנחש הזו הייתה בשלטון במהלך רוב התקופה הקלאסית.[hebrew 1] על פי ההערכות, הייתה בקלקמול עצמה אוכלוסייה של 50,000 איש, ולעיתים הייתה לה שליטה במקומות רחוקים עד 150 קילומטרים ממנה. ישנם 6,750 מבנים עתיקים שזוהו באתר קלקמול, כאשר הגדול שבהם הוא הפירמידה הגדולה באתר. מבנה 2 גובהו מעל 45 מטר, מה שהופך אותו לאחת הגבוהות מבין הפירמידות של המאיה. בתוך הפירמידה אותרו ארבעה קברים. כמו מקדשים או פירמידות רבים במסו-אמריקה, הפירמידה בקלקמול גדלה על ידי בנייה על גבי מקדש קיים כדי להגיע לגודלה הנוכחי. גודל השטח של הארכיטקטורה המונומנטלית המרכזית הוא כ-2 קילומטרים רבועים, ושטח כל האתר, המכוסה ברובו במבני מגורים צפופים, הוא כ-20 קילומטרים רבועים.
לאורך כל התקופה הקלאסית, הייתה יריבות עזה בין קלקמול לבין העיר הגדולה טיקאל מדרום, והתמרונים הפוליטיים של שתי הערים הללו הושוו למאבק בין שתי מעצמות-על של המאיה.
האתר התגלה מחדש מהאוויר על ידי הביולוג סיירוס לונדל (Cyrus L. Lundell) מחברת Mexican Exploitation Chicle ב-29 בדצמבר 1931, הממצא דווח לארכאולוג האמריקאי סילבנוס מורלי (אנ') ממכון קרנגי למדע בצ'יצ'ן איצה במרץ 1932.
ב-2002 הוכרז אתר קלקמול כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, וב-2014 הורחב שטח אתר המורשת ונכלל בו היער הטרופי הנרחב שסביבו.[2]
לדברי סיירוס לונדל שנתן את השם לאתר קלקמול הוא שם מודרני. בשפת מאיה, "קה" פירושו "שניים", "לאק" פירושו "סמוך", ו"מוּל" מסמל כל תל או פירמידה מלאכותית, ולכן קלקמול היא "העיר של שתי הפירמידות הסמוכות".[3] בימי קדם הייתה ליבת העיר ידועה בשם Ox Te' Tuun, כלומר "שלוש אבנים". שם נוסף הקשור לאתר, ואולי אזור גדול יותר סביבו, הוא צ'ייק נב' (Chiik Naab'). השליטים של קלקמול זיהו את עצמם כ-k'uhul kaanal ajaw, "אדוני הנחש האלוהיים", אך הקשר של התואר לאתר בפועל אינו מוחוור.
קלקמול ממוקמת במדינת קמפצ'ה בדרום-מזרח מקסיקו, כ-35 קילומטרים צפונית לגבול עם גואטמלה ו-38 קילומטרים צפונית לחורבות עיר המאיה אל מיראדור (אנ').[4] החורבות של עיר המאיה אל טינטל (אנ') נמצאות 68 קילומטרים מדרום-מערב לקלקמול והן היו מקושרות גם לאל מיראדור וגם לקלקמול עצמה באמצעות דרכים על סוללות. קלקמול שכנה כ-20 קילומטרים דרומית לעיר אושפמול (Oxpemul) של ימינו, וכ-25 קילומטרים דרומית-מערבית ללה מונייקה (La Muñeca). העיר ממוקמת בגובה של כ-35 מטר מעל ביצה עונתית גדולה השוכנת ממערב,[4] הידועה בשם "אל לברינטו באחו" (El Laberinto bajo) (באחו (bajo) היא מילה ספרדית המשמשת באזור לציון אזור נמוך של אדמת ביצות עונתית). גודל ביצה זו הוא כ-34 על 8 קילומטרים, והיא הייתה מקור מים חשוב במהלך העונה הגשומה. הבאחו היה מקושר למערכת מתוחכמת לבקרת מים, הכוללת מאפיינים טבעיים ומלאכותיים כאחד, כגון ערוצי נחלים ותעלות שהקיפו אזור בשטח של 22 קילומטרים רבועים סביב לב האתר, אזור שנחשב כפנים קלקמול. מיקומה של קלקמול בשולי הבאחו תרם שני יתרונות נוספים: הקרקעות הפוריות לאורך שפת הביצה וגישה לשפע של נודולות צור. העיר ממוקמת על צוק שנוצר על ידי כיפת אבן גיר טבעית בגובה 35 מטר המתנשאת מעל השפלה שמסביב. כיפה זו יושרה באופן מלאכותי על ידי המאיה. בתקופות הפרה-קלאסית והקלאסית ההתיישבות התרכזה בשולי הבאחו אל לברינטו, בתקופה הקלאסית נבנו גם מבנים על קרקע גבוהה ואיים קטנים בביצה שבהם עיבדו צור. גם בתחילת המאה ה-21 נשאר האזור סביב קלקמול מכוסה ביער עבות. במהלך האלף הראשון לספירה זכה האזור לכמות גשמים מתונה וקבועה, אם כי יש פחות מים עיליים זמינים מאשר דרומה יותר בגואטמלה. קלקומול ממוקמת כעת בתוך השמורה הביוספרית קלקמול (Reserva de la biosfera de Calakmul) ששטחה 7,300 קמ"ר.
מעריכים כי בשיאה, בתקופה הקלאסית המאוחרת, מנתה העיר 50,000 תושבים והשתרעה על שטח של למעלה מ-70 קמ"ר. העיר הייתה בירת מדינה אזורית גדולה בשטח של כ-13,000 קמ"ר. במהלך סוף התקופה הקלאסית, הצטמצמה אוכלוסיית העיר באופן דרמטי והאוכלוסייה הכפרית צנחה ל-10% מרמתה הקודמת.
צפיפות האוכלוסין של קלקמול בתקופה הקלאסית המאוחרת מוערכת ב-1,000 תושבים לקמ"ר בליבת האתר ו-420 תושבים לקמ"ר בפריפריה (שטח של 122 קמ"ר). קלקמול הייתה עיר עירונית אמיתית, ולא רק מרכז של אליטות מוקף במגורים פשוטים יותר. לב האתר של קלקמול היה ידועה בימי קדם בשם Ox Te' Tuun ("שלוש אבנים"), אולי בגלל מבנה הפירמידה הטריאדית (אנ')[hebrew 2] מספר 2.
ממלכת קלקמול כללה 20 מרכזים משניים, ביניהם ערים גדולות כמו לה מונייקה (La Muñeca), נאצ'טון (Naachtun), ססילה (Sasilha), אושפמול (Oxpemul) ואושול (Uxul). סך האוכלוסייה של מרכזים משניים אלה נאמד בכ-200,000. הממלכה כללה גם מספר רב של אתרים שלישוניים ורביעוניים, רובם קטנים למדי ומורכבים ממספר קבוצות המסודרות סביב חצרות, אם כי ישנם גם אתרים כפריים גדולים יותר הממוקמים על רכסים לאורך שולי הבאחו הכוללים מקדשים, ארמונות ואסטלות. סך האוכלוסייה הכפרית של הממלכה מוערך ב-1.5 מיליון איש. כל אוכלוסיית ממלכת קלקמול, כולל העיר עצמה והאוכלוסייה הכפרית בשטח של 13,000 קמ"ר של המדינה האזורית, מוערכת ב-1.75 מיליון איש בתקופה הקלאסית המאוחרת.
ל"גליף הסמלי"[hebrew 3] של קלקמול יש תפוצה גדולה יותר מאשר הגליף הסמלי של כל עיר אחרת של תרבות המאיה. הגליף נמצא גם בטקסטים הירוגליפיים יותר מכל גליף סמלי אחר, כולל זה של טיקאל. קלקמול שלטה על אזור גדול המסומן על ידי התפוצה הנרחבת של הסמל שלהם של סימן ראש הנחש, המבוטא "קאאן". קלקמול הייתה מקום מושבה של הישות שזכתה לכינוי ממלכת הנחש. בתקופות מסוימות העיר שלטה במקומות רחוקים עד 150 קילומטרים ממנה.
לקלקמול היסטוריה התיישבותית ארוכה וחפירות גילו עדויות מהתקופה הפרה-קלאסית התיכונה ועד לתקופה הפוסט-קלאסית. מרשת סוללות הדרכים שקישרה את קלקמול עם הערים אל מיראדור, נאקבה (Nakbe) ואל טינטל אפשר להסיק כי היו קשרים פוליטיים חזקים בין ארבע הערים שאולי החלו בתקופה הפרה-קלאסית, כאשר גם קלקמול וגם אל מיראדור היו ערים חשובות, ושהמשיכו לתקופה הקלאסית שבה הייתה קלקמול עצמה העיר החזקה ביותר באזור. קלקמול הייתה אחת הערים העתיקות הגדולות והחזקות ביותר שנחשפו אי פעם בשפלת המאיה.
ההיסטוריה של תקופת המאיה הקלאסית נשלטת על ידי היריבות בין טיקאל לקלקמול, המשולה למאבק בין שתי "מעצמות-העל" של המאיה. בתקופות קדומות יותר הייתה שליטה של עיר אחת גדולה יותר ובתחילת התקופה הקלאסית התמקמה טיקאל בעמדה זו לאחר הדומיננטיות של אל מיראדור בתקופה הפרה-קלאסית המאוחרת ונאקבה בפרה-קלאסיקה התיכונה. אולם קלקמול הייתה עיר יריבה עם משאבים שווים שערערה על עליונותה של טיקאל ועסקה באסטרטגיה של להקיף אותה ברשת משלה של בעלי ברית. מהמחצית השנייה של המאה ה-6 לספירה ועד לסוף המאה ה-7 הייתה ידה של קלקמול על העליונה אף על פי שלא הצליחה לדכא את כוחה של טיקאל לחלוטין וטיקאל הצליחה להפוך את הקערה על פיה על יריבתה הגדולה בקרב מכריע שהתרחש בשנת 695 לספירה. חצי מאה לאחר מכן הצליחה טיקאל להשיג ניצחונות גדולים על בעלות הברית החשובות ביותר של קלקמול. בסופו של דבר שתי הערים התמוטטו יחד עם כל קריסת המאיה הקלאסית בין שנת 800 לשנת 900.
ייתכן שהיריבות הגדולה בין שתי הערים הללו התבססה על יותר מאשר תחרות על משאבים. ההיסטוריה השושלת שלהם חושפת מקורות שונים, ולתחרות העזה בין שתי המעצמות עשויה להיות ביסוס אידאולוגי. נראה כי השושלת של קלקמול נגזרת בסופו של דבר מהעיר הפרה-קלאסית הגדולה אל מיראדור בעוד ששושלת טיקאל הושפעה עמוקות מההתערבות של המטרופולין המרכזי המקסיקני הרחוק, טאוטיווקאן. למעט יוצאים מן הכלל, המונומנטים של טיקאל ושל בני בריתה שמים דגש רב על שליטים גברים יחידים בעוד המונומנטים של קלקמול ובעלות בריתה העניקו בולטות רבה יותר לנשים ולעיתים קרובות לשלטון המשותף של המלך והמלכה.
התקופה הפרה-הקלאסית
קלקמול הייתה עיר גדולה כבר בתקופה הפרה-קלאסית. ההיסטוריה המוקדמת של קלקמול אינה ברורה, אם כי הורכבה רשימה של שושלת המשתרעת אחורה אל האבות הקדמונים. שושלת זו שוחזרה בחלקה מכלי חרס מהתקופה הקלאסית מאוחרת מאזור הערים הפרה-קלאסיות הגדולות של אל מיראדור ונאקבה. ייתכן שעקב כך ירשה קלקמול בסופו של דבר את סמכותה הפוליטית מאחת הערים הללו, כאשר השושלת שלה מקורה בתקופה הפרה-קלאסית המאוחרת באגן מיראדור והיא העתיקה את משכנה לקלקמול בתקופה הקלאסית לאחר קריסת הערים הללו.
התקופה הקלאסית המוקדמת
גם קלקמול וגם טיקאל היו ערים פרה-קלאסיות גדולות ששרדו לתוך התקופה הקלאסית. טקסטים הירוגליפיים מוקדמים מאסטלות שנמצאו במבנה 2 מתעדים את ההכתרה המשוערת של מלך קלקמול בשנת 411 לספירה, ומתעדים גם שליט אתר לא מלכותי בשנת 514. לאחר מכן יש פער ברישומים ההירוגליפיים שנמשך למעלה ממאה שנה, אם כי שושלת קאאן חוותה התרחבות משמעותית של כוחה בתקופה זו. היעדר כתובות המתעדות את אירועי תקופה זו עשוי לנבוע מהעובדה ששושלת קאאן הייתה ממוקמת במקום אחר בתקופה זו או אולי מכך שהאנדרטאות נהרסו מאוחר יותר.
הטקסטים הקריאים המוקדמים ביותר המתייחסים למלכי שושלת קאאן מגיעים מחפירות של העיר הגדולה ציבנצ'ה (אנ') בקינטנה רו, הרחק מצפון לקלקמול. גרם מדרגות הירוגליפי מתאר שבויים כבולים, שמותיהם והתאריכים בהם נלכדו יחד עם שמו של המלך יוקנום צ'אן הראשון (Yuknoom Che'en I), אף על פי שההקשר המדויק של שם המלך אינו ברור - ייתכן שהשבויים היו הווסאלים שלו שנלכדו על ידי אויב או ייתכן שהם היו שליטים שנתפסו על ידי מלך קלקמול. התאריכים אינם ברורים אך שניים מהם עשויים להיות במאה ה-5 לספירה. באתר אל רסבלון (El Resbalón) הסמוך בקינטנה רו יש טקסט הירוגליפים מעורבב, כולל תאריך בשנת 529, המעיד על כך שהעיר הייתה בשליטת שושלת קאאן.
עד אמצע המאה ה-6 לספירה החלה קלקמול להרכיב ברית פוליטית מרחיקת לכת, פעילות שהביאה את העיר לעימות עם העיר הגדולה טיקאל. השפעתה של קלקמול השתרעה עמוק לתוך אגן פטן (אנ'). המלך טון ק'אב היקס (Tuun K'ab' Hix) מקלקמול פיקח על הכתרתו של אח ווסאל (Aj Wosal) בנראנחו (אנ') בשנת 546. וסאל נוסף של טון ק'אב' היקס נלקח בשבי על ידי העיר יקצ'ילן (אנ') על גדות הנהר אוסומסינטה (אנ') בשנת 537.
בשנת 561, המלך הידוע כיום בשם "עֵד השמיים" הכתיר שליט באתר לוס אלקרנס (Los Alacranes). עֵד השמים מילא תפקיד מרכזי באירועים הפוליטיים של אזור המאיה. הוא הפך לשליט העיר קרקול (אנ'), מדרום לנראנחו, שהייתה בעבר וסאל של טיקאל. על פי טקסט פגום שהתגלה בקרקול הביס עֵד השמים בשנת 562 את טיקאל עצמה והעלה את מלכה ואק צ'אן קאוויל כקורבן, ובכך גדע את הענף של השושלת המלכותית בטיקאל. תבוסה קטסטרופלית זו החלה הפסקה של 130 שנה עבור טיקאל, המשקפת תקופה ממושכת של דומיננטיות של קלקמול. אירוע זה משמש כסמן להפרדה בין התקופה הקלאסית המוקדמת לתקופה הקלאסית המאוחרת. עֵד השמים מוזכר גם באתר אוקופ (Okop), אתר השוכן הרבה יותר צפונה בקינטנה רו. ההתייחסות האחרונה לעֵד השמים התגלתה בקרקול ומתוארכת לשנת 572 לספירה. הטקסט פגום אך כנראה מתעד את מותו של מלך חזק זה.
התקופה הקלאסית המאוחרת
המלחמה עם פלנקה
את עד השמיים ירש "אוחז הגרזן הראשון", המוזכר בטקסט מציבנצ'ה משנת 573. "אוחז הגרזן הראשון" שלט במשך כשש שנים. בשנת 579 הפך אונה צ'אן למלך קלקמול. אונה צ'אן השתתף במערכה אגרסיבית במערב אזור מאיה ותקף את פלנקה ב-23 באפריל 599 עם בעל בריתו לקאם צ'אק, אדון העיר הקטנה סנטה אלנה (Santa Elena) 70 קילומטרים מזרחית לפלנקה, והביס את מלכת פלנקה יוהל איקנאל ובזז את העיר. התבוסה מתועדת בסדרה של מדרגות הירוגליפיים בפלנקה עצמה, והאירוע גרם לאיבה ארוכת שנים נגד קלקמול. יוהל איקנאל שרדה את הקרב ושלטה עוד כמה שנים, אם כי אולי העלתה מס לקלקמול.
אונה צ'אן שמר על בריתותיו עם ערים במזרח והוא מתואר באסטלה מספר 4 בקרקול כשהוא מפקח על אירוע הקשור למלך יאחאו טקיניץ' (Yajaw Te'Kinich) של אותה עיר שהתרחש לפני 583. קלקמול בזזה את פלנקה שוב ב-7 באפריל 611 בניהולו האישי של אונה צ'אן. פלנקה נשלטה כעת על ידי המלך אג'ן יוהל מאט שהחליט על עצמאות מקלקמול, מה שעורר את הפלישה החדשה. התוצאה המיידית של ניצחון שני זה על פלנקה כללה את מותם של שני האצילים החשובים בעיר, אג'ן יוהל מאט עצמו וג'נאב פאקל, חבר בכיר במשפחת המלוכה ואולי שותף לשליט. ג'נאב פאקל מת במרץ 612 ואג'ן יוהל מאט כמה חודשים לאחר מכן. מותם זמן קצר כל כך לאחר כיבוש העיר מעיד על כך שמותם היה קשור ישירות לניצחון של קלקמול. פלנקה סבלה מהידרדרות ממושכת לאחר תאריך זה לפני שהצליחה להתאושש מהאסון של מלחמתה עם קלקמול. ייתכן שהמלחמות נגד פלנקה ננקטו על ידי אונה צ'אן כדי להשתלט על נתיבי סחר עשירים שעברו במערב אזור המאיה.
המרד בנראחנו
המלך יוקנום צ'אן מקלקמול פיקח על אירוע בקרקול בשנת 619. אסטלה 22 של קרקול מתעדת את עלייתו של טאחום אוקב קאק (Tajoom Uk'ab' K'ak') לכס המלכות של קלקמול בשנת 622. שתי אסטלות הוקמו בקלקמול בשנת 623, אך הטקסטים שלהן ניזוקו קשה ולא ניתן לקרוא את שמות הזוג המלכותי המעורב. בערך בזמן זה התנתקה העיר נראנחו, וסאל של קלקמול, משלטון קלקמול כשמלכה אח ווסאל מת זמן קצר יחסית לאחר מותו של אונה צ'אן מקלקמול. נראנחו הייתה בלתי תלויה בקלקמול לפחות בשנת 626 לספירה, כאשר היא הובסה פעמיים על ידי קרקול וייתכן שיוקנום צ'אן ניסה להחזיר את נראנחו לשליטת קלקמול. ניסיונותיו לא הושלמו עד מותו בשנת 630. בשנת 631 החזיר לבסוף יוקנום הד, המלך החדש של קלקמול, את השליטה בנראנחו. טקסטים מספרים שמלך נראנחו כבר היה שבוי בקלקמול ביום שעירו הוכרעה ועונשו באותו היום מתואר במילה k'uxaj שמשמעותה או "עונה" או "נאכל". יוקנום הד כבש עיר נוספת במרץ 636, אם כי האתר המדויק אינו ידוע.
השיא
שושלת קאאן לא הוקמה במקור בקלקמול אלא הוקמה שם מחדש במאה ה-7 מעיר אחרת. קלקמול הגיעה להישגיה הגבוהים ביותר בתקופת שלטונו של המלך יוקנום צ'אן השני, שנקרא לפעמים יוקנום הגדול בפי חוקרים. יוקנום צ'אן השני היה בן 36 כשעלה לכס המלכות של קלקמול בשנת 636 לספירה. עלייה משמעותית בייצור אסטלות בעיר החלה עם שלטונו ו-18 אסטלות הוזמנו על ידי המלך. יוקנום צ'אן השני היה כנראה אחראי לבניית מתחמי הארמון המהווים חלק עיקרי מלב האתר.
קלקמול ודוס פילאס
בשנת 629 ייסדה טיקאל את העיר דוס פילאס (אנ') באזור אגם פטקסבטון (אנ'), כ-110 קילומטרים מדרום-מערב לה, כמאחז צבאי על מנת לשלוט במסחר לאורך מסלול הנהר פסיון (אנ'). באלאג' צ'אן קאוויל הוכתר כמלך המאחז החדש בגיל ארבע, בשנת 635, ובמשך שנים רבות שימש כוואסל נאמן שנלחם עבור אחיו, מלך טיקאל. בשנת 648 תקפה קלקמול את דוס פילאס והשיגה ניצחון מוחץ שכלל את מותו של שליט טיקאל. באלאג' צ'אן קאוויל נלכד על ידי יוקנום צ'אן השני, אך במקום להיות מוקרב, הוא הוחזר על כס המלכות שלו כוואסל של מלך קלקמול, והחל לתקוף את טיקאל בשנת 657, ואילץ את נואן אוחול צ'אק (Nuun Ujol Chaak), מלך טיקאל, לנטוש זמנית את העיר. שני השליטים הראשונים של דוס פילאס המשיכו להשתמש בגליף הסמלי "מוטל" (Mutal) של טיקאל, והם כנראה חשו שיש להם תביעה לגיטימית על כס המלכות של טיקאל עצמה. מסיבה כלשהי, באלאג' צ'אן קאוויל לא הוכתר כשליט החדש של טיקאל; במקום זאת הוא נשאר בדוס פילאס. טיקאל כבשה את דוס פילאס בשנת 672, והכריחה את באלאג' צ'אן קאוויל לצאת לגלות שנמשכה חמש שנים. קלקמול ניסתה להקיף את טיקאל בתוך אזור שנשלט על ידי בעלי בריתה, כגון אל פרו, דוס פילאס וקרקול. בשנת 677 תקפה קלקמול את דוס פילאס שבשליטת טיקאל, גירשה את טיקאל והחזירה את באלאג' צ'אן קאוויל לכס מלכותו. בשנת 679 זכתה דוס פילאס, כנראה בסיוע קלקמול, לניצחון חשוב על טיקאל. הירוגליפים של הקרב מתארים שלוליות דם וערמות ראשים.
הצרות נמשכו במזרח, עם סכסוך מחודש בין נראנחו לקרקול. נראנחו ניצחה לחלוטין את קרקול בשנת 680, אך שושלת נראנחו נעלמה תוך שנתיים ובתו של באלאג' צ'אן קאוויל ייסדה שם שושלת חדשה בשנת 682, מה שמעיד על כך שכנראה קלקמול התערבה באופן נחרץ להצבת וסאל נאמן על כס המלכות. החסות של יוקנום צ'אן השני בתור אדון-על מתועדת במגוון ערים חשובות, כולל אל פרו, שם הוא פיקח על הכתרתו של קיניץ' באלם (K'inich B'alam) כמלך וחיזק את הקשר עם נישואיה של נסיכת קלקמול לאותו מלך. תחום השפעתה של קלקמול השתרע עד לחוף הצפוני של אגם פטן איצה (אנ'), שם מתועד אתר המאיה מוטול דה סן חוסה (אנ') כוואסל של קלקמול במאה ה-7, אף על פי שבאופן מסורתי הוא היה בעל ברית של טיקאל. יוקנום צ'אן השני זכה לנאמנותם של שלושה דורות של מלכים בקנקואן (אנ'), 245 קילומטרים מדרום, ופיקח על ההכתרה של לפחות שניים מהם, בשנים 656 ו-677. המלך יוקנום צ'אן השני היה מעורב, במישרין או בעקיפין, בהכתרת מלך במורל (Moral) ממערב בטבסקו ואחד מאצילי יוקנום פיקח על טקס בפיידרס נגרס (אנ') על גדת נהר אוסומסינטה בגואטמלה. יוקנום צ'אן השני מת בשנות השמונים לחייו, כנראה בתחילת שנת 686. כאשר הוא מת, קלקמול הייתה העיר החזקה ביותר בשפלת המאיה המרכזית.
יוקנום ייצ'ק קאק (Yuknoom Yichaak K'ak') ירש את יוקנום צ'אן השני, הכתרתו ב-3 באפריל 686 תועדה על מונומנטים בדוס פילאס ובאל פרו. הוא נולד בשנת 649 וסביר להניח שהיה בנו של קודמו. הוא כבר מילא תפקידים גבוהים לפני שמונה למלך וייתכן שהיה אחראי להצלחות הגדולות של החלק האחרון של שלטונו של יוקנום צ'אן השני. הוא שמר על נאמנותם של קיניץ' באלם מאל פרו ושל באלאג' צ'אן קאוויל מדוס פילאס וקיבל את הנאמנות של ק'אק' טילב צ'אן צ'אק (K'ak' Tiliw Chan Chaak) בשנת 693, כאשר עלה על כס המלכות של נראנחו בגיל חמש. עם זאת, הטקסטים על מונומנטים מפוסלים אינם חושפים את מלוא המורכבות של הפעילות הדיפלומטית, כפי שנחשף על ידי אגרטל קרמיקה מצויר מטיקאל, המתאר שגריר של מלך קלקמול כורע ברך לפני מלך טיקאל ונותן מנחות. רק ארבע שנים לאחר מכן, באוגוסט 695, שתי המדינות שוב היו במלחמה. יוקנום ייצ'ק קאק הוביל את לוחמיו נגד חאסוו צ'אן קאווייל הראשון (Jasaw Chan K'awiil I) בקרב קטסטרופלי שהסתיים בתבוסתה של קלקמול ואת לכידת פסלו של האל של קלקמול יאחוו מאאן (Yajaw Maan). לא ידוע מה קרה ליוקנום ייצ'ק קאק; פסל גבס מטיקאל מציג שבוי והמלך מוזכר בכיתוב המצורף, אך לא בטוח אם השבוי והמלך הם אותו אדם. אירוע זה סימן את סוף תקופתה של קלקמול, כאשר הפעילות הדיפלומטית פחתה ופחות ערים הכירו במלך קלקמול כשליטם. לא נותרו אסטלות עומדות בלב האתר המתעדות את יוקנום ייצ'ק קאק, אם כי יש כמה אסטלות בקבוצה הצפונית-מזרחית ו-2 אסטלות שבורות נקברו במבנה 2.
מלכים אחרונים
השליט הבא של קלקמול, "אדמה מפוצלת", מוזכר על זוג עצמות מגולפות בקברו של מלך טיקאל חאסוו צ'אן קאווייל הראשון. הוא שלט עד נובמבר 695, אך לא ידוע אם היה חבר לגיטימי של השושלת בקלקמול. שושלת או אם הוא היה מתחזה שהועלה על כס המלכות על ידי טיקאל.
המלך הידוע הבא השתמש במספר גרסאות של שמות, והוא מכונה על ידי קטעי שמות שונים בתוך ומחוץ לקלקמול. קריאה חלקית של שמו היא יוקנום טוק קאווייל (Yuknoom Took' K'awiil). הוא הקים שבע אסטלות כדי לחגוג אירוע קלנדרי בשנת 702 והוא מוזכר בדוס פילאס באותה שנה, מה שמוכיח כנראה שדוס פילאס הייתה עדיין וסאל של קלקמול. גם אל פרו המשיכה כוואסל ויוקנום טוק קאווייל הכתיר שם מלך חדש בתאריך לא ידוע. לה קורונה (אנ') קיבלה מלכה מיוקנום טוק קאווייל. גם נראנחו נשארה נאמנה. יוקנום טוק קאווייל הזמין שבע אסטלות נוספות לציון סיום הקאטון[hebrew 4] של 731. על תבוסה חדשה של קלקמול מול טיקאל מעיד מזבח מפוסל בעיר ההיא, כנראה מתישהו בין 733 ל-736, המתאר שליט כבול מקלקמול ואולי השם יוקנום טוק קאווייל.
קלקמול וקירגואה
לאחר מכן, התיעוד ההיסטורי של קלקמול הופך מעורפל מאוד, הן בשל המצב הירוד של המונומנטים שנשחקו מאוד בעיר עצמה והן בשל הנוכחות הפוליטית המופחתת שלה על במת המאיה הרחבה יותר. המלך ואמאב קאווייל (Wamaw K'awiil) מקלקמול מוזכר בקיריגואה שבפריפריה הדרומית של מסו-אמריקה. קויריגואה הייתה באופן מסורתי וסאל של קופאן, שכנתה מדרום, ובשנת 724 הכתיר אואקסקלאחון אובאה קאווייל (Uaxaclajuun Ub'aah K'awiil), מלך קופאן, את ק'אק' טיליב צ'אן יופאט (K'ak' Tiliw Chan Yopaat) כמלך קיריגואה וכוואסל שלו. בהגיע 734 הראה ק'אק' טיליב צ'אן יופאט שהוא כבר לא כפוף יותר לקופאן כשהתחיל להתייחס לעצמו כאל "קול אהאב" (k'ul ahaw), שליט קדוש, במקום להשתמש בתואר הנמוך הקטן יותר "אהאב", שליט משועבד; באותו זמן הוא החל להשתמש בגליף משלו של סמל קיריגואה. נראה כי מעשה המרד המקומי הזה היה חלק מהמאבק הפוליטי הגדול יותר בין טיקאל לקלמול. בשנת 736, רק שנתיים לאחר מכן, זכה ק'אק' טיליב צ'אן יופאט לביקור מוואמאב קאווייל מקלקמול, בעוד קופאן הייתה אחת מבעלות בריתה הוותיקות של טיקאל. העיתוי של ביקור זה של מלך קלקמול הוא משמעותי ביותר, והוא התרחש בין עלייתו של ק'אק' טיליב צ'אן יופאט לכס המלכות של קיריגואה כוואסל של קופאן לבין המרד המוחלט שעתיד היה להתרחש בעקבותיו. זה מרמז מאוד על כך שקלקמול נתנה חסות למרד של קיריגואה על מנת להחליש את טיקאל ולהשיג גישה לנתיב הסחר העשיר של עמק מוטגואה (אנ'). סביר להניח שהמגע עם קלקמול נוצר זמן קצר לאחר עלייתו לכס המלכות של ק'אק' טיליב צ'אן יופאט. בשנת 738 שבה ק'אק' טיליב צ'אן יופאט את המלך החזק אך הקשיש של קופאן, אואקסקלאחון אובאה קאווייל. כתובת בקיריגואה, אף על פי שקשה לפרש אותה, מעידה על כך שהאירוע התרחש ב-27 באפריל 738, כאשר קיריגואה תפסה ושרף את פסלי העץ של האלים הפטרונים של קופאן. השליט השבוי נלקח בחזרה לקיריגואה וב-3 במאי 738 נערף ראשו בטקס פומבי.
בתקופה הקלאסית המאוחרת, הברית עם קלקמול הייתה קשורה לעיתים קרובות להבטחה לתמיכה צבאית. העובדה שקופאן, עיר חזקה הרבה יותר מקיריגואה, לא הצליחה לגמול לווסאל הקודם שלה מרמזת שהיא חששה מהתערבות צבאית של קלקמול. קלקמול עצמה הייתה רחוקה מספיק מקיריגואה כדי שק'אק' טיליב צ'אן יופאט לא חשש לחסות ישירות תחת כוחה כמדינה וסאלית מלאה, אף שסביר להניח שקלקמול שלחה לוחמים לעזור בהבסתה של קופאן. נראה שהברית במקום זאת הייתה בעלת יתרון הדדי: קלקמול הצליחה להחליש בעל ברית רב עוצמה של טיקאל בעוד קיריגואה זכתה לעצמאות.
התמוטטות
חמש אסטלות גדולות הוצבו בשנת 741, אם כי שמו של המלך האחראי אינו קריא על כולן והוא סומן כשליט Y. נוכחותה של קלקמול באזור המאיה הרחב יותר המשיכה לדעוך, כאשר שניים מבעלי בריתה הגדולים של העיר ספגו תבוסות מידי טיקאל. אל פרו הובסה ב-743 ונרנאחו שנה לאחר מכן, והדבר הביא לקריסה סופית של רשת הברית החזקה של קלקמול, בזמן שטיקאל עברה תחייה מחודשת בעוצמתה.
בשנת 751 הקים שליט Z אסטלה שמעולם לא הושלמה, בשילוב עם אחרת עם דיוקן של מלכה. גרם מדרגות הירוגליפיים מזכירות את מישהו שנקרא בולון קאווייל (B'olon K'awiil) בערך באותו זמן. בולון קאווייל היה המלך בשנת 771 כאשר הוא הציב שתי אסטלות והוא הוזכר בעיר המאיה טונינה (אנ') בשנת 789. אתרים מצפון לקלקמול הראו ירידה בהשפעתה בזמן זה, עם סגנונות אדריכליים חדשים שהושפעו מאתרים צפוניים יותר בחצי האי יוקטן.
מונומנט הוקם בשנת 790 אם כי שמו של השליט האחראי לא נשמר. שניים נוספים הועלו ב-800 ושלושה ב-810. לא הוקם מונומנט לזכר סיום הבקטון[hebrew 5] החשוב בשנת 830, וסביר להניח שהסמכות הפוליטית כבר קרסה בזמן זה. ערים חשובות כגון אושפמול, נאדסקאן ולה מונייקה שהיו הווסאלים של קלקמול הציבו אז מונומנטים משלהן, שקודם לכן הן הציבו מעט מאוד; חלקן המשיכו לייצר מונומנטים חדשים עד לשנת 889. זה היה תהליך המקביל לאירועים בטיקאל. עם זאת, יש עדויות חזקות לנוכחות אליטות בעיר שנמשכה עד שנת 900, אולי אפילו מאוחר יותר.
בשנת 849 הוזכרה קלקמול בעיר המאה סייבל (אנ'), שם השתתף שליט בשם צ'אן פט (Chan Pet) בטקס סיום קאטון; שמו עשוי להיות מתועד גם על כלי חרס שבור בקלקמול עצמה. עם זאת, אין זה סביר שקלקמול עדיין התקיימה כמדינה בצורה משמעותית כלשהי במועד מאוחר זה. תנופת פעילות אחרונה התרחשה בסוף המאה ה-9 או בתחילת המאה ה-10. אסטלה חדשה הוקמה, אם כי התאריך מתעד רק את היום, לא את התאריך המלא. היום המתועד עשוי ליפול ב-899 או ב-909, כאשר התאריך האחרון הוא הסביר ביותר. נראה כי כמה מונומנטים הם מאוחרים אף יותר, אף על פי שהסגנון שלהם גס, המייצג את המאמצים של שארית אוכלוסייה לשמור על מסורת המאיה הקלאסית. אפילו הכתובות על המונומנטים המאוחרים הללו הן חיקויים חסרי משמעות של כתיבה.
כלי חרס המתוארכים לסוף התקופה הקלאסית אינם נפוצים מחוץ ללב האתר, מה שמצביע על כך שאוכלוסיית העיר התרכזה במרכז העיר בשלב האחרון של היישוב של קלקמול. רוב האוכלוסייה ששרדה כללה כנראה פשוטי העם שהתיישבו בארכיטקטורה העילית של לב האתר, אך המשך הקמתן של אסטלות בתחילת המאה ה-10 ונוכחותם של מוצרים מיובאים יקרים כגון מתכת, אובסידיאן, ירקן וקונכייה, מעידים על המשך מגורים של בני המלוכה עד לנטישה הסופית של העיר. בני הקבוצה האתנית של הקחאצ'ה (אנ') דוברי שפת היוקטק (אנ') שחיו באזור בזמן המגע עם הספרדים בתחילת המאה ה-16, היו אולי צאצאיהם של תושבי קלקמול.
היסטוריה מודרנית
האתר התגלה מחדש מהאוויר על ידי הביולוג סיירוס לונדל (Cyrus L. Lundell) מחברת Mexican Exploitation Chicle ב-29 בדצמבר 1931. במרץ 1932 הוא דיווח לארכאולוג האמריקאי סילבנוס מורלי (אנ') ממכון קרנגי למדע בצ'יצ'ן איצה על קיום האתר ונוכחות של יותר מ-60 אסטלות. מורלי ביקר בהריסות בעצמו מטעם מכון קרנגי בוושינגטון ב-1932. בשנות ה-30 של המאה ה-20 סקרים מיפו את לב האתר ותיעדו 103 אסטלות. המחקר נעצר ב-1938 וארכאולוגים לא חזרו לאתר עד 1982, כאשר ויליאם ג'. פולאן (William J. Folan) ניהל פרויקט מטעם האוניברסיטה האוטונומית של קמפצ'ה (Universidad Autónoma de Campeche), שעבד בקלקמול עד 1994. קלקמול היא נושא של פרויקט רחב היקף של המכון הלאומי לאנתרופולוגיה והיסטוריה (אנ') (בראשי תיבות INAH) בניהולו של רמון קרסקו (Ramón Carrasco).
ליבת האתר של קלקמול משתרעת על שטח של כ-2 קמ"ר, שטח המכיל שרידים של כ-1,000 מבנים. הפריפריה התפוסה על ידי מבני מגורים קטנים יותר מעבר לליבת האתר משתרעת על שטח של יותר מ-20 קמ"ר שבתוכו מיפו הארכאולוגים כ-6,250 מבנים. קלקמול שווה לעיר הגדולה טיקאל בגודלה ובאוכלוסייתה המשוערת, אם כי נראה כי צפיפות התושבים בקלקמול הייתה גדולה ממנה.
האבן ששימשה לבנייה במקום היא אבן גיר רכה, מה שגרם לסחיפה חמורה של הפסלים באתר. העיר קלקמול נבנתה בצורה קונצנטרית מובהקת וניתן לחלקה לאזורים ככל שמתרחקים ממרכז האתר. האזור הפנימי ביותר משתרע על שטח של כ-1.75 קמ"ר. הוא מכיל את רוב הארכיטקטורה המונומנטלית ויש בו 975 מבנים ממופים. כ-92 מבנים נבנו על פירמידות גדולות שהוקמו סביב כיכרות וחצרות. לב העיר גובל בצד הצפוני בחומה בגובה של 6 מטרים ששלטה בגישה מצפון וייתכן שגם היה לה תפקיד הגנתי.
בתי מגורים רבים של פשוטי העם נבנו לאורך שפת ביצת אל לברינטו ממערב ללב האתר, אם כי כמה בתי מגורים ומבני ציבור במעמד גבוה היו משובצים ביניהם. השטח שבין המגורים שימש להורטיקולטורה.
ניהול מים
האתר מוקף ברשת ענפה של תעלות ומאגרים. ישנם חמישה מאגרים עיקריים, כולל הדוגמה הגדולה ביותר בעולם המאיה, בגודל 242 על 212 מטר. מאגר זה מתמלא בנהר עונתי קטן בעונת הגשמים וממשיך להכיל מספיק מים שישמשו גם את הארכאולוגים בעת החדשה.
13 מאגרים זוהו בקלקמול. הקיבולת המשולבת של כל המאגרים מוערכת בלמעלה מ-200,000,000 ליטר. כמות מים זו הייתה יכולה להספיק ל-50,000 עד 100,000 איש; אין ראיות לכך שהמאגרים שימשו להשקיית יבולים.
אגדה 1 (Aguada 1) הוא הגדול ביותר מבין המאגרים ושטחו 50 דונם.
סוללות
שמונה סקבה (אנ') (דרכים על סוללות בשפת המאיה) אותרו סביב קלקמול והן ממוספרות מסקבה 1 עד סקבה 8. שתיים מהן מופו, שלוש זוהו חזותית על הקרקע ושלוש נוספות זוהו באמצעות חישה מרחוק. רשת הדרכים לא רק קישרה את קלקמול עם אתרי לוויין מקומיים אלא גם עם בעלי ברית ויריבים רחוקים יותר, כמו הערים הגדולות של אל מיראדור, אל טינטאל ונאקבה. הדרכים הללו, החוצות אדמה ביצתית, מוגבהות מעל הקרקע שמסביב וכיום גדלה עליהן צמחייה צפופה יותר מהיער שמסביב.
סקבה 1 – אורכה 450 מטרים והיא מרוצפת ומלאה באבן. היא ממוקמת בתוך השטח העירוני הממופה של לב האתר. סקבה 1 מופתה לראשונה בשנות ה-30 על ידי מכון קרנגי בוושינגטון.
סקבה 2 – אורכה 70 מטרים. היא מופתה בתוך השטח העירוני של לב האתר. סקבה 2 בנויה מאדמה שנדחסה והתגלתה במהלך חפירה ארכאולוגית של מחצבה סמוכה. ייתכן שציר זה נבנה להובלת אבן מהמחצבה על מנת לבנות את מבנים 1 ו-3.
סקבה 3 – משתרעת לאורך 8 קילומטרים מצפון-מזרח מלב האתר ונראית מגג מבנה 1. היא התגלתה לראשונה ב-1982.
סקבה 4 – משתרעת לאורך 24 קילומטרים מדרום-מזרח מלב האתר, גם היא נראית מגג מבנה 1 והתגלתה ב-1982.
סקבה 5 – עוברת מערבה מבור ההשקיה הראשי, על פני הביצה העונתית אל לברינטו ונמשכת מרחק כולל של 16 קילומטרים או יותר לכיוון ססילה (Sasilhá).
סקבה 6 – עוברת לדרום-מערב על פני הביצה העונתית אל לברינטו ומקשרת בין קלקמול לבין אל מיראדור (38.25 קילומטרים לדרום-מערב) ומעבר לה, אל טינטל (עוד 30 קילומטרים).
סקבה 7 – ממוקמת דרומית לסקבה 6. אורכה לפחות 5.1 קילומטרים והיא עוברת על פני ביצת אל לברינטו.
סקבה 8 – נמצאת בצד המערבי של הביצה ולא נראה שהיא חוצה אותה אל לב האתר.
מבנים
מבנה 1 (או מבנה I) הוא פירמידה בגובה 50 מטר ממזרח ללב האתר. מספר אסטלות הוצבו בבסיסה על ידי יוקנום טוק קאווייל בשנת 731. מכיוון שהוא נבנה על גבעה נמוכה, נראה לכאורה שמבנה 1 גבוה ממבנה 2.
מבנה 2 (או מבנה II) הוא מקדש פירמידה ענק הפונה צפונה, אחד הגדולים בעולם המאיה. צלע בסיסו הריבועי באורך 120 מטרים והוא מתנשא לגובה של למעלה מ-45 מטרים. בדומה לפירמידות המקדשים הרבות באזור התרבות המסו-אמריקאי, הפירמידה בקלקמול גדלה על ידי בנייה על מקדש קיים במטרה להגדיל את נפחה. ליבת המבנה (מבנה A2) היא פירמידה טריאדית[hebrew 2] המתוארכת לתקופה הפרה-קלאסית המאוחרת, כאשר מבנה עתיק זה עדיין מהווה את הנקודה הגבוהה ביותר של המבנה. בתקופה הקלאסית המוקדמת נוספה הרחבה מסיבית לחזית הפירמידה, המכסה בניין קודם המטויח בסטוקו בצד הצפוני. שלושה מקדשים חדשים נבנו על הרחבה זו (מבנים B2, C2 ו-D2), לכל אחד מהמקדשים הללו היה גרם מדרגות גישה משלו. מבנה B2 היה המקדש המרכזי, C2 היה ממזרח ו-D2 ממערב. בחזית היו שש מסכות גדולות שהוצבו בין המדרגות הללו, שלוש מסודרות אנכית בכל צד של המדרגות המרכזיות. מבנה 2 דומה בתאריך, בגודל ובעיצוב לפירמידת אל טיגרה באל מיראדור, וגם כלי החרס הקשורים דומים. במועד מאוחר יותר הוקמו מבנים לאורך בסיס החזית, כל אחד מהם הכיל אסטלות. במאה ה-8 לספירה, נקבר מבנה B2 תחת פירמידה גדולה וחזית מדורגת כיסתה את המסכות הענקיות. מאוחר יותר נבנתה חזית נוספת על פני חזית מדורגת זו במאה ה-8, אך ייתכן שהיא מעולם לא הושלמה. בתקופה הקלאסית המאוחרת נבנה על גבי הפירמידה ארמון בן תשעה חדרים, התומך במסרק גג[hebrew 6] שעליו עיטור תבליט סטוקו צבוע. החדרים היו מסודרים בשלוש קבוצות של שלושה, כל חדר ממוקם מאחורי הבא. מידות כל הארמון הקלאסי המאוחר 19.4 על 12 מטר. שתי שורות החדרים הקדמיות (חדרים 1 עד 6) שימשו להכנת מזון, בכל אחד מהם נמצאו מטאטה (אנ')[hebrew 7] ואח. חדר 7, החדר הדרום-מערבי, היה מרחץ זיעה.
מבנה 3 (או מבנה III, המכונה גם ארמון לונדל) נמצא מדרום-מזרח למבנה 4, בצד המזרחי של הכיכר המרכזית. זהו בניין בן כמה חדרים.
מבנה 4 (או מבנה IV) הוא קבוצה של שלושה מקדשים בצד המזרחי של הכיכר המרכזית. הוא מחולק לשלושה חלקים, המתויגים כמבנים a4, b4 ו-c4. המבנה המרכזי b4 בנוי על תשתית המתוארכת לתקופה הפרה-קלאסית. יחד עם מבנה 6 בצד הנגדי של הרחבה, מבנים אלו יוצרים את קבוצת המבנים האופיינית למאיה שקיבלה את הכינוי "קבוצה-E" שייתכן ששימשה לקביעת נקודת היפוך ונקודת השוויון.
מבנה 5 (או מבנה V) הוא מבנה גדול הממוקם ברחבה מצפון למבנה 2. הוא היה מוקף ב-10 אסטלות, רבות מהמאה ה-7 לספירה אף על פי שהמבנה עצמו הוקם לראשונה בתקופה הפרה-קלאסית.
מבנה 6 (או מבנה VI) נמצא בצד המערבי של הכיכר המרכזית ויחד עם המבנים a4, b4 ו-c4, יוצר מתחם אסטרונומי של "קבוצה-E". בשנת 1989 אימתו תצפיות שב-21 במרץ, יום השוויון האביבי, השמש עלתה מאחורי מבנה 4 כפי שניתן לראות ממבנה 6.
מבנה 7 (או מבנה VII) הוא פירמידת מקדש בצד הצפוני של הכיכר המרכזית. הוא פונה דרומה ומתנשא לגובה של 24 מטר. חמש אסטלות פשוטות הוקמו בצד הדרומי של הפירמידה. הוא עבר כמה שלבי בנייה מהתקופה הקלאסית המאוחרת ועד לסוף התקופה הקלאסית. בראש הפירמידה היה מקדש בן שלושה חדרים ובו מסרק גג גבוה מטויח בסטוקו. לוח משחק פטויי (אנ')[hebrew 8] נחצב ברצפת החדר החיצוני ביותר של המקדש.
מבנה 8 (או מבנה VIII) הוא מבנה קטן הממוקם בצידה הצפוני של הכיכר המרכזית, ממזרח למבנה 7. הוא קשור לאסטלה 1 ולמזבח.
אסטלות, ציורי קיר וכלי חרס
קלקמול הוא אחד האתרים העשירים ביותר במבנים באזור המאיה. האתר מכיל 117 אסטלות, המספר הגדול ביותר באזור. רובן נמצאות בזוגות המייצגות שליטים ונשותיהם. עם זאת, מכיוון שהאסטלות המגולפות הללו יוצרו באבן גיר רכה, רוב האסטלות הללו נשחקו כך שלא ניתן לפענח אותן. כמו כן התגלו בקלקמול ציורי קיר מפורטים רבים. ציורי קיר אלו אינם מייצגים פעילויות של מעמד האליטות. במקום זאת, הם מתארים סצנות שוק מפורטות של אנשים המכינים או צורכים מוצרים כמו אטולה, טמלה או טבק כמשחה. כמו כן, פריטים שנמכרו היו בדים ומחטים. ציורי קיר אלה כוללים בתוכם גם גליפים המתארים את הפעולות המתרחשות. הדמות הבולטת ביותר בציורי קיר אלו מזוהה כגברת תשע אבן; היא מופיעה בסצנות רבות. ציורים אלו מציגים לארכאולוגים את השוק התוסס של עולם מאיה. משאב נוסף המועיל ביותר להבנה הארכאולוגית של המאיה בקלקמול הוא שרידי כלי החרס. הרכב החומרים הקרמיים מזהה את האזור או ליתר דיוק את הישות הפוליטית שיצרה אותם. כלי חרס עם סמל הנחש שנמצאו במספר אתרים גם מספקים עדויות נוספות לזיהוי קשרים או שליטה באתר זה על ידי קלקמול.
אסטלה 1 קשורה למזבח וממוקמת על יד מבנה 8.
אסטלה 8 מתעדת את חגיגת אירוע בשנת 593 לספירה על ידי אונה צ'אן והוקמה לאחר מותו.
אסטלה 9 היא אנדרטת לווחה דקה המתוארכת לשנת 662. הטקסט שלה מתאר את הולדתו של המלך יוקנום ייצ'ק קאק ומעניקה לו את התואר המלכותי המלא שלו.
אסטלה 28 ואסטלה 29 הוצבו בשנת 623 והן האנדרטאות המוקדמות ביותר ששרדו מהתקופה הקלאסית המאוחרת של קלקמול. הן מתארות זוג מלכותי אבל הטקסטים ניזוקו בצורה כזו שלא ניתן לחשוף את שמותיהם.
אסטלה 33 הוקמה על ידי יוקנום צ'אן השני בשנת 657 ומתעדת אירוע בתקופת שלטונו של אונה צ'אן, שאולי היה אביו. האירוע נחגג בשנת 593.
אסטלה 38 עומדת בבסיסו של מבנה 2.
אסטלה 42 ממוקמת גם בבסיסו של מבנה 2.
אסטלה 43 מתוארכת לשנת 514 לספירה. היא נקבעה בחדר מקומר ליד בסיסו של מבנה 2. הטקסט פגום אך נושא איות מוקדם של תואר האציל הלא-מלכותי בשימוש בקלקמול ובאגן מיראדור.
אסטלה 50 היא אחד המונומנטים האחרונים שהוקמו במהלך שקיעתה הסופית של העיר. היא נושאת דיוקן גס, המבוצע בצורה מגושמת.
אסטלה 51 היא האנדרטה השמורה ביותר בקלקמול. היא מתארת את יוקנום טוק קאווייל ומתוארכת לשנת 731 לספירה.
אסטלה 54 מתוארכת לשנת 731 ומתארת את אשתו של יוקנום טוק קאווייל.
אסטלה 57 היא אסטלה גבוהה שהוקמה בשנת 771 על ידי בולון קאווייל. היא בת זוג עם אסטלה 58 ונמצאת ממזרח למבנה 13.
אסטלה 58 היא השנייה מתוך זוג שהוקם על ידי בולון קאווייל בשנת 771, השנייה היא אסטלה 57. היא הוקמה ממזרח למבנה 13.
אסטלה 61 היא אנדרטה מאוחרת הנושאת את השם אח טוק (Aj Took'). זוהי אסטלה פגומה עם דיוקן שנשחק קשות וצורת תאריך מקוצרת המקבילה לתאריך ב-899 או ב-909, כנראה האחרון.
אסטלה 62 לא הושלמה. היא נחצבת לציון טקס הסיום של קאטון בשנת 751 והיא נושאת את שמו שלא ניתן לפענח של השליט Z.
אסטלה 76 ואסטלה 78 הן צמד אנדרטאות המתוארכות לשנת 633 לספירה. הן נשחקו קשות, אך אמורות להיות מתוארכות לתקופת שלטונו של המלך יוקנום הד.
אסטלה 84 היא אחת האנדרטאות האחרונות שהוקמו בקלקמול ועליה כתובת שהיא חיקוי של כתיבה אנאלפביתית. היא כנראה מתוארכת לתחילת המאה ה-10 לספירה.
אסטלה 88 הוצמדה כנראה לאסטלה 62. באנדרטה יש דמות של מלכה, אך שמה אינו ידוע. נראה שגם בולון קאווייל מוזכר על האסטלה. היא מתוארכת לסביבות שנת 751 וניצבת על גרם המדרגות של מבנה 13.
אסטלה 91 היא עוד אנדרטה מאוחרת מאוד המתוארכת כנראה לתחילת המאה ה-10. כמו אסטלה 84, היא נושאת כתובת שהיא חיקוי חסר משמעות של כתב הירוגליפים.
אסטלה 114 מתוארכת לשנת 435 לספירה, בתקופה הקלאסית המוקדמת. היא הועברה בעת העתיקה לבסיס של מבנה 2. באסטלה יש טקסט הירוגליפי ארוך שטרם הצליחו לפענח, אך כנראה מנציח את ההכתרה בשנת 411.
אסטלה 115 ואסטלה 116 מתוארכות לתקופת שלטונו של יוקנום ייצ'ק קאק. הן נשברו ונקברו במבנה 2 וייתכן שהן קשורות לקבורה המלכותית בקבר 4.
קבורה מלכותית
קבר 4 ממוקם ברצפת מבנה B2 מהמאה ה-8 לספירה והוא הקבר העשיר ביותר הידועה מקלקמול. הקבר הכיל שלד של זכר עטוף בבדים ובפרוות יגואר שהשתמרו חלקית בשרף. הקבר הכיל מנחות עשירות שכללו קישוטי אוזני ירקן שמקורם בתקופה הקלאסית המוקדמת, מסכת פסיפס מירקן, חרוזים מקונכיות ומעצם, צדפות קוצניות, להבי אובסידיאן, כלי חרס משובחים ושרידי חפצי עץ. אחד מכלי החרס היה צלחת עם טקסט הירוגליפי המציין במפורש שבעליה הוא המלך יוקנום ייצ'ק קאק. השרידים והמנחה הונחו בארון קבורה מקושת מעץ מגולף עם עיטורים מפורטים והירוגליפים שנצבע במגוון צבעים. הארון התכלה כמעט לחלוטין אך הותיר דפוס בבוץ שהתקשה סביבו. בשל הצלחת והקשר האפשרי של אסטלות 115 ו-116 לקבורה, הקבר הוא הקבר של המלך מסוף המאה ה-7 יוקנום ייצ'ק קאק.
אתר העיר קלקמול הוכרז אתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו ב-2002. ב-2014 הורחבו מאוד גבולות האתר והוא משתרע על שטח של 3,314 קילומטרים רבועים, כששטח אזור החיץ שסביבו כולל 3,918 קילומטרים רבועים נוספים, וביחד הם מכסים את השמורה הביוספרית קלקמול, הכוללת את שטח היערות הטרופיים הגדול ביותר ביבשת העל של אמריקה אחרי אגן האמזונאס. השטח שוכן בתוך הנקודה החמה של מגוון ביולוגי של מסו-אמריקה, השלישית בגודלה בעולם. בשטח זה התגלו כ-250 אתרים ארכאולוגיים הקשורים למאיה, ובהם ערים גדולות נוספות מלבד קלקמול. היערות עצמם הם בית גידול חשוב למינים רבים של צמחים ובעלי חיים, ושוכנים בהם שניים מתוך שלושת מיני הפרימטים, שניים מוך ארבעת מיני הדלשינאים וחמישה מתוך ששת המינים של חתוליים החיים במקסיקו.[2]
- Ancient Maya City and Protected Tropical Forests of Calakmul, Campeche, UNESCO site
- Calakmul (from The State of Campeche Book)
- Friends of Calakmul
- Calakmul Biosphere Reserve, information from Mexico's National Parks Commission
- Virtual Walking Tour of Calakmul by David R. Hixson (click on "Calakmul" for photo gallery)
- השלב הקלאסי (Classic stage) הוא השם המקובל לתקופה הרביעית מתוך חמש התקופות בפרהיסטוריה של אמריקה הצפונית על פי החלוקה של ויילי ופיליפס בספרם "שיטה ותאוריה בארכאולוגיה אמריקאית" מ-1958. זמנה 500 עד 1200 לספירה
- מבנה מקובל בתרבות המאיה, פירמידה שמשני צדדיה מבנים, כששלושת המבנים על אותו בסיס
- באנגלית Emblem Glyph, סוג של תואר מלכותי. הוא מורכב משם מקום ואחריו המילה אחאו, מונח מאיה קלאסי ל"אדון"
- בלוח השנה של המאה קאטון היא תקופה של 7,200 ימים, בערך 19.7 שנים
- בלוח השנה של המאיה בקטון הוא 20 קאטון, כלומר 144,000 ימים, או 394.26 שנים
- מסרק גג הוא המבנה הניצב בראש פירמידה של המאיה. הוא היה מורכב משני קירות מסגרת מחוררים שנשענו זה על זה. מסגרת זו כוסתה בטיח מעוטר בתיאורי אמנים של אלים או שליטים חשובים.
- כלי אבן ששימש במסו-אמריקה לטחינת תירס וגרעינים
- משחק אסטרטגיה נפוץ במסו-אמריקה
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
