קיריון השני

קיריון השני (גאורגית: კირიონ II‏, 10 בנובמבר 1855 - 26 ביוני 1918) היה היסטוריון וכהן דת גאורגי שכיהן כהקתוליקוס-פטריארך של כל גאורגיה (אנ')^[1] לאחר שחזור עצמאות האוטוקפליה של הכנסייה הגאורגית מידי הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית בשנת 1917 ועד להירצחו בהתנקשות בשנת 1918. הוא עבר קאנוניזציה בשנת 2002 על ידי הסינוד הגאורגי.

קיריון השני

לידה	10 בנובמבר 1855 (יוליאני) Nikozi, גאורגיה
פטירה	26 ביוני 1918 (בגיל 62) Martqopi, גאורגיה
מדינה	האימפריה הרוסית
מקום קבורה	קתדרלת סיוני
השכלה	הסמינר הרוחני של טביליסי קייב
תפקיד	קתוליקוס-פטריארך של כל גאורגיה
השקפה דתית	נצרות אורתודוקסית

חייו

קיריון השני נולד לאב כומר כגיורגי סָדזַגלישווילי (გიორგი საძაგლიშვილი) בכפר ניכּוֹזי (ნიქოზი), שליד גורי, בפלך טביליסי שבמלכות המשנה של הקווקז (כיום גאורגיה). הוא בוגר סמינר בטביליסי (1876) והאקדמיה התאולוגית של קייב (1880). בשנת 1880 הוא מונה לתפקיד סגן הדיקן של מכללת אודסה. בשנת 1883 חזר לגאורגיה ועבד במקביל כמורה רגיל ומורה רוחני (כפקיד כנסייה) בבית הספר הטכנולוגי בגורי, כותאיסי וטביליסי. במקביל לעבודתו פרסם עבודות, בגאורגית וברוסית, תחת שם העט איווֶריאֶלי וניקוֹלוֹזי, על ההיסטוריה של הכנסייה הגאורגית והנצרות בגאורגיה. פרסם למעלה מ-40 ספרים על ההיסטוריה, הפילולוגיה הגאורגית (עם גריגול קיפשידזה). הוא גילה וחקר מספר כתבי יד גאורגיים ייחודיים מימי הביניים, אסף מטבעות גאורגיים עתיקים, הקליט פיסות של פולקלור גאורגי, נתן חסות לסטודנטים גאורגים מוכשרים ושיתף פעולה עם חוקרים זרים שהתעניינו בגאורגיה.

לאחר מותם של אשתו וילדיו הוא הפך לנזיר וקיבל על עצמו את השם קיריון. בשנת 1986 הוא מונה לתפקיד הארכימנדריט (אב מנזר או ראש הנזירים בכנסייה האורתודוקסית המזרחית) של מנזר כוואתאחווי. בין השנים 1898-1901 הוא כיהן כבישוף מנזר אלאוורדי וגורי. בתחילת המאה ה-20, במהלך הוויכוח הסוער על מעמד הכנסייה הגאורגית, היה תומך פעיל ועמד בראש התנועה, שקראה להחזרת מעמד האוטוקפליה^[2] של הכנסייה הגאורגית, שבוטלה על ידי האימפריה הרוסית בשנת 1811. הבישוף נהנה מיוקרה עצומה והפך לאבן שואבת לאלה שרצו לשחזר את עצמאות הכנסייה הגאורגית. מסיבה זו הוא הועבר, בשנת 1902, לקמניץ-פודולסקי (אוקראינה) וב- 1903 לקובנה (ליטא). בשנת 1908 נרצח האקסארך (Exarch) של כל גאורגיה, הארכיבישוף ניקון, בטביליסי. הממשל הרוסי ניצל את המצב כאמתלה להעברת הבישופים הגאורגים מתפקידם^[3]. תואר הבישוף נשלל ממנו והא נשלח לקוריאז' שבאוקראינה ומאוחר יותר הוגבל לתחום מנזר סאנאקסאר (Sanaksar monastery) שבמורדוביה רוסיה. בשנת 1915 הושבה לו דרגתו והוא מונה לבישוף פולוצק וויטבסק. רק לאחר מהפכת פברואר ב-1917, שהביאה לפרישת דה פקטו של גאורגיה מרוסיה, התאפשר לו לשוב לגאורגיה.

קיריון שב לגאורגיה בספטמבר 1917 ונתקבל בברכה על ידי מנהיגי הדת בגאורגיה. זמן קצר לפני כן, ב-12 במרץ 1917, השיבה הכמורה הגאורגית את מעמד האוטוקפליה של הכנסייה הגאורגית וקיריון נבחר, ב-1 באוקטובר של אותה שנה, לקתוליקוס-פטריארך של גאורגיה, וקודש בקתדרלת סווטיצחובלי תחת השם קיריון השני. הקדשתו של קיריון נערכה בנוכחותם של נציגים של בריטניה, צרפת, איטליה, ארצות הברית ובלגיה^[4]. הסינוד הקדוש ביותר^[5] של הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית סירבה להכיר במהלך וכתוצאה מכך נשבר השיתוף בין שתי הכנסיות^[6]. בנוסף לזה הוא עמד מול אופוזיציה של קבוצת כמרים גאורגיים שהתנגדה לסמכותו. בבוקר 27 ביוני 1918 הוא נמצא מת במעונו, במנזר מרתכופי, בנסיבות מסתוריות. הוא נקבר בקתדרלת סיוני. הסינוד הקדוש של הכנסייה הגאורגית הפכה אותו לקדוש בקאנוניזציה שנערכה ב-17 באוקטובר 2002.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קיריון השני בוויקישיתוף

• קיריון השני, פטריארך גאורגיה, באתר הכנסייה הגאורגית, (בגאורגית)
• לקראת עצמאות גאורגיה: 1917-18, הפרק רסטורציה של הכנסייה הגאורגית, (באנגלית)

הערות שוליים

1. הקתוליקוס-פטריארך של כל גאורגיה (אנ') הוא תוארם של ראשי הכנסייה הגאורגית מאז שנת 1010.
2. אוטוקפליה - כנסייה היררכית עצמאית, במיוחד בכנסייה המזרחית. בראש ההיררכיה הכנסייתית עומד בישוף.
3. דויד מרשל לאנג (1962), ההיסטוריה המודרנית של גאורגיה, עמ' 178, לונדון, (באנגלית)
4. רוברט וויליאם סטון (1918), אירופה החדשה, כרך 8, עמ. 288, (באנגלית)
5. הסינוד הקדוש ביותר - הסינוד הבכיר ביותר של הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית בין השנים 1721-1918.
6. רק בשנת 1943 הכירה הכנסייה הרוסית באוטוקפליה של הפטריארכיה הגאורגית ויחסי השיתוף בין שתי הכנסיות הושבו על כנם.

הקודם: הראשון

הקתוליקוס-פטריארך של כל גאורגיה 1917 – 1918

הבא: לאונידה