הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית

הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית-אפוסטולית האוטוקפאלית (בגאורגית: საქართველოს სამოციქულო მართლმადიდებელი ავტოკეფალური ეკლესია) היא אוטוקפליה של הנצרות האורתודוקסית באיחוד מלא (אנ') עם כנסיות אחרות של הכנסייה המזרחית (אנ'). זה המוסד הדתי הדומיננטי בגאורגיה ורוב רובם של הגאורגים משתייכים אליו.

הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית

שורשים, סיווג והנהגה
דת	נצרות
התפלג מ	הכנסייה היוונית-אורתודוקסית האנטיוכית
תאריך ייסוד	המאה ה־5
מנהיג	איליה השני
שפות	גאורגית
ארגונים ופעילות
מרכז	טביליסי
אזורי פעילות	גאורגיה
www.patriarchate.ge

המסורת מייחסת את מקורה לשליח אנדראס במאה הראשונה. היא הדת השלטת בגאורגיה מהמאה הרביעית.

חוקת גאורגיה מכירה בתפקידה המיוחד של הכנסייה האורתודוקסית בהיסטוריה של גאורגיה. עם זאת קובעת החוקה תנאים לעצמאותה של הכנסייה מהמדינה. מערכת היחסים בין הכנסייה למדינה הוסדרו, בשנת 2002, בהסכם קונסטיטוציוני, הקונקורדט של 2002.

הנצרות בעת העתיקה ובגאורגיה הפאודלית

על פי המסורת, כאשר נשלחו שנים-עשר השליחים להפיץ את הבשורות ברחבי העולם, נשלח אנדראס הקדוש בתחילה לאזור הקווקז, באזור בו נמצאת כיום גאורגיה (אותם ימים היו אלה ממלכת קולכיס וממלכת איבריה). אנדריאס לקח עמו איקונין שמימי של מרים הבתולה שעל פי המסורת לא נעשה בידי אדם. מסורת אחרת טוענת כי השליח שמעון הקנאי סייר אף הוא בקווקז והפיץ את הנצרות במערב גאורגיה ונקבר ליד העיר סוחומי, בכפר אנאקופיה (כיום אתוס החדשה (אנ') באבחזיה). נאמר גם כי קדוש נוסף, מתיאס הקדוש, שהחליף את יהודה איש קריות, הפיץ את הנצרות בדרום-מערב גאורגיה ונקבר בגוניו, כפר ליד בתומי. ישנם גם מספר מקורות גאורגיים המציינים כי בגאורגיה פעלו גם ברתולומאוס הקדוש ותדאוס הקדוש.

האפרכיה^[1] הגאורגית הראשונה נוסדה באצקורי (גאו'), שבדרום-מערב גאורגיה. על פי המסורת נוסדה האפרכיה בידי אנריאס הקדוש. הכנסיות הגאורגיות העתיקות ביותר נבנו בתחילת המאה השלישית, בכפר נקרסי (אנ') (כארתלי, מזרח גאורגיה).

נינו הקדושה מקפדוקיה

משנת 303 הוענק לנינו הקדושה מקפדוקיה התואר העילאי, "השווה-לשליחים" (אנ'), בגין הפצת הנצרות בממלכת איבריה הגאורגית. בשנת 327 אומצה הנצרות, על ידי המלך מיריאן ואשתו ננה, כדת הרשמית של הממלכה. גאורגיה המערבית, שנשלטה באותם ימים על ידי הקיסרות הרומית, התנצרה בתהליך הדרגתי שהושלם במאה השישית. הממלכה מערב גאורגית, אגריסי, הכריזה, בשנת 523, על הנצרות כדת הרשמית של הממלכה. הממלכות הכריזו על גיאורגי הקדוש כקדוש המגן של גאורגיה. מסורות של הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית מחזיקות בדעה כי גאורגיה היא מצויה תחת הגנתה המיוחדת של הבתולה, והוקרתה של מולידת האלוהים מצויה מאוד בתודעה.

צלב הגפן (נקרא גם צלב נינו הקדושה)

הנצרות הגאורגית הושפעה היסטורית מהכנסייה של האימפריה הביזנטית, והייתה תמיד חלק מההנצרות האורתודוקסית המזרחית הנרחבת. משנות העשרים של המאה הרביעית, הכנסייה האורתודוקסית הגאורגית הייתה תחת הסמכות של הבישופות האפוסטולית^[2] של אנטיוכיה. הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית הפכה לאוטוקפליה (עצמאית) בשנת 466 כאשר ההטריארך של אנטיוכיה העלה בדרגתו את הבישוף של מצחתה לדרגת "הקתוליק של כארתלי". בשנת 1010 עלה הקתוליקוס של כארתלי בדרגה לדרגת פטריארך. מאז ואילך, היא הפכה הדרגה העליונה בחשיבותה בכנסייה הגאורגית האורתודוקסית, הקתוליקוס-פטריארך של כל גאורגיה (אנ')^[3].

בין המאות השישית והתשיעית חוותה גאורגיה מהפך תרבותי כאשר הופיעה ושגשגה המנזריות. מנזרים חשובים נוסדו במספר מקומות במיוחד מנזר איווירון בהר אתוס שביוון, בו תורגמו חיבורים דתיים רבים מיוונית לגאורגית. ספרות הגיוגרפית^[4] משמעותית נוצרה גם בגאורגיה, כמו: "חיי נינו הקדושה" (წმინდა ნინოს ცხოვრება), "מות הקדושים של המלכה שושניק הקדושה" (אנ').

מרכזים תרבות כנסייתית מפורסמים כוללים את המנזר הגאורגי בסיני, קומפלקס המנזרים בהר אתוס (ביניהם מנזר איווריון), כנסיות גאורגית במחוז ההיסטורי טאו-קלארג'תי (מהמאה השש עשרה חלק מטורקיה), מנזר פטריסיוני (אנ') בבולגריה, קתדרלת בגרטי, המנזר והאקדמיה גלאתי, קומפלקס המנזרים והאקדמיה איקאלתו (אנ'), קתדרלת סווטיצחובלי, מנזר מרטווילי (אנ') וקומפלקס המנזרים של דוד גרג'ה (אנ').

נציגים בולטים של הרבות כהכנסייתית הגאורגית כוללים את אווגירוס פונטיקוס (אנ')^[5] (ידוע בגאורגיה כאווגרה פונתלי מהמאה הרביעית), פטר האיברי (פטרה איבריאלי מהמאה החמישית), אכתווימה מאתוס (אנ') (אכווימתה אתונלי מהמאות העשירית וההאחת עשרה), גיאורגי מאתוס (אנ') (גיאורגי אתונלי ממאה האחת עשרה), ארסן מאיקאלתו (אנ') (מהמאה האחת עשרה) ואפרים הקטן (גאו') (אפרים מְצִירֶה מהמאה האחת עשרה).

הפלישה המונגולית לגאורגיה במאה ה-13 והפלישות הטימוריות לגאורגיה במאות הארבע עשרה והחמש עשרה פילגו את הנצרות הגאורגית. בין המאות החמש עשרה והשמונה עשרה, היו גם הכנסייה והמדינה שתיהן מחולקות לשני חלקים, מזרח גאורגיה ומערב גאורגיה ולפיכך נוהלה הכנסייה על ידי שני פטריארכים. בשנת 1801 סופחה הממלכה המזרח-גאורגית, ממלכת כארתלי-קאחתי לאימפריה הרוסית. ב-18 ביולי 1811, בוטל המעמד האוטוקפלי של הכנסייה הגאורגית על ידי השלטונות הרוסיים, חרף האופוזיציה הכבדה בגאורגיה, והכנסייה הגאורגית הוכפפה לשלטון סינודי^[6] (מועצתי) של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית. הליטורגיה הגאורגית נדחקה הצידה והוחלפה בליטורגיה רוסית.

הכנסייה הגאורגית מהמאה העשרים והלאה

"התהילה של איבריה", איקונין ידוע של מיכאיל סבינין המהווה אלגוריה לכנסייה הגאורגית האורתודוקסית והאגדות הסובבות אותה

לאחר מהפכת אוקטובר ונפילת הצאר ניקולאי השני, שבאה בעקבותיה, במרץ 1917, החזירו הבישופים הגאורגים, ב-25 במרץ 1917, באופן חד-צדדי, את האוטוקפליה (עצמאות) של הכנסייה הגאורגית. הכנסייה הרוסית לא קיבלה את השינוי שעשו הגאורגים אולם לא יכלה לעשות דבר. רק לאחר נפילת הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה בעקבות פלישת הצבא האדום לגאורגיה, בשנת 1921, נתנה להם את ההזדמנות לגרום להטרדת ודיכוי הכנסייה הגאורגית. מאות כנסיות נסגרו ומאות נזירים הוצאו להורג בתקופת הטיהורים הגדולים של סטלין. למרות זאת הוכרה, ב-31 באוקטובר 1943, עצמאותה של הכנסייה הגאורגית על ידי הכנסייה הרוסית, אולם עדיין הייתה כפופה לכנסייה הרוסית שהפעילה לחץ בלתי פוסק על הגאורגים בתקופה המערכה האנטי-דתית של השלטונות הסובייטים.

ב-30 במרץ 1990, הכיר פטריארך קונסטנטינופול בעצמאותה של הכנסייה הגאורגית ואישר את האוטוקפליה שלה, שהופעלה, הלכה למעשה, מאז המאה החמישית. כמו כן קיבל הפטריארך של גאורגיה את התואר הכנסייתי קתוליקוס^[7]. עצמאותה של גאורגיה שבאה לאחר מכן הביאה לתחייה מחודשת של הכנסייה האורתודוקסית הגאורגית.

בשנת 2002 הצהירו, כ-82% מהאוכלוסייה הגאורגית, על עצמם כשייכים לכנסייה הגאורגית. מבין אלה שלא הצהירו על כך נכללים מוסלמים וכנסיות נוצריות אחרות: הכנסייה הרוסית, הכנסייה הארמנית, הכנסייה הקתולית ועוד. באותה שנה דווח על 35 דיוקסיות וכ-600 כנסיות השייכות לכנסייה הגאורגית בהם משרתים כ-730 כמרים. כמו כן דווח גם כי בשנת 2007, מונה מספר מאמיני הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית כ-5 מיליון מאמינים בכל העולם מתוכם 3,670,00 בגאורגיה עצמה ואחראים על 35 דיוקסיות.

הקתוליקוס-פטריארך של גאורגיה מאז 1917

כנסיית גרגטי של השילוש הקדוש המתנשאת על הר בגובה כ-2,200 מטר ממעל פני הים. הרי הקווקז שברקע מתנשאים לגובה 4,000 מטר מעל פני הים

הכנסייה הגאורגית האורתוקודסית מנוהלת על ידי הסינוד הקדוש^[8]. בראש הסינוד הקדוש עומד הקתוליקוס-פטריארך של כל גאורגיה^[3]. הקתוליקוס הראשון של גאורגיה היה מלכיצדק הראשון (1010-1030). בשנת 1811 בוטל כאמור התפקיד, ובשנת 1917 מונה קיריון השני לפטריארך. משנת 1977, ממלא את התפקיד, איליה השני הנושא גם בתואר הארכיבישוף של מצחתה וטביליסי.

• קיריון השני (1917-1918)
• לאונידה (1918-1921)
• אמברוסי (1921-1927)
• כריסטפורה (1927-1932)
• קליסטרטה (1932-1952)
• מלכיצדק השלישי (1952-1960)
• אפרם השני (1960-1972)
• דוד החמישי (1972-1977)
• איליה השני (1977-היום)

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הנצרות בגאורגיה

• אתר האינטרנט הרשמי של הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית (בגאורגית)
• האורתודוקסיה הגאורגית, בגאורגית
• ארווין פאהלבוש וג'פרי ויליאם ברומיליי, האנציקלופדיה של הנצרות, עמ' 387, ISBN 0802824145, (באנגלית)
• תמילה מגאלובלישווילי (1998), הנצרות העתיקה בקווקז, מסת"ב 070070633X, (באנגלית)
• הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. אפרכיה (Eparchy) - מחוז הבישוף בכנסייה המזרחית.
2. בישופות אפוסטולית - בישופות שנוסדה על ידי אחד או יותר מהאפוסטולים.
3. הקתוליקוס-פטריארך של כל גאורגיה (אנ') הוא תוארם של ראשי הכנסייה הגאורגית מאז שנת 1010. נקרא לעיתים קרובות כ"קתוליקוס של גאורגיה" או "הפטריארך של גאורגיה"
4. הגיוגרפיה - תיאור חיי קדושים.
5. אווגירוס פונטיקוס (Evagrius Ponticus) - נזיר וסגפן נוצרי, אחד מהכוכבים העולים בכנסייה בסוף המאה הרביעית שהיה ידוע כהוגה דעות חריף, נואם מלוטש, וכותב בחסד.
6. סינוד או סינודה (Synod) - כינוס מועצתי בדרגה פחותה מזו של ועידה אקומנית.
7. קתוליקוס (καθολικός) - הפטריארך של ארמניה, גאורגיה ואלבניה או של כנסייה נסטוריאנית אחרת
8. בחלק מהאוטוקפליות של הנצרות האורתודוקסית המזרחית והכנסייה הקתולית המזרחית נבחר הפטריארך או ראש הבישופים בידי קבוצה שנקראת הסינוד הקדוש.