קייג'ון

קייג'ון או אקדים (מצרפתית: les Acadiens, באנגלית: Cajuns) היא קבוצה אתנית ותרבותית דוברת צרפתית המתגוררת בעיקרה בלואיזיאנה שבארצות הברית ובפרובינציות הקנדיות הימיות. מקורה בצאצאיהם של מתיישבים צרפתים נוצרים-קתולים שהיגרו למקום מחבל אקדיה שבקנדה לאחר שגורשו משם בשנים שבין 1755 ועד 1763 על ידי הבריטים. הקבוצה ותרבותה הייחודית ניכרת במיוחד בעיר ניו אורלינס ומשפיעה על מוסדות בעיר כגון "הרובע הצרפתי", חגיגות המארדי גרא, מטבח ניו אורלינס ועוד.

ערך זה עוסק בקבוצה אתנית בדרום לואיזיאנה. אם התכוונתם לסוג של רוטב, ראו רוטב קייג'ון.

מבנה ברובע הצרפתי בניו אורלינס

חגיגות המארדי גרא בניו אורלינס

אוכלוסיית קייג'ון בארצות הברית

הקייג'ון דומים אך נבדלים מהאוכלוסייה בעלת השורשים הצרפתיים הלא-אקדים, צאצאי המתיישבים המקוריים בלואיזיאנה הצרפתית, הנקראים קריאולים.

היסטוריה

אקדיה, מקורם של כל בני הקייג'ון, כללה שטחים הכלולים כיום בשטחי הפרובינציות הקנדיות נובה סקוטיה, ניו ברנזוויק, אי הנסיך אדוארד, וכן חלקים מניו אינגלנד (כיום בארצות הברית). השם "אקדיה" הופיע במפות החל מ-1548 כ"ארקדיה". סמואל דה שמפלן, אביה-מייסדה של קנדה הצרפתית, השמיט את האות ר', וכך הפך השם לאקדיה. ההתיישבות הראשונה באקדיה נעשתה ב-1604, עת הקימו הצרפתים יישוב באי סן קרואה (כיום במדינת מיין, ארצות הברית). השליטה הצרפתית בחבל לא נמשכה זמן רב. במלחמת המלך ויליאם (1689–1697) הצליחו המתיישבים האנגלים לכבוש שטחים נרחבים. לאחר מספר שנים, במסגרת מלחמת המלכה אן (1702–1713), תקפו הבריטים שנית, וקיבלו לידיהם את החזקה על חלק מהחבל, מתוקף הסכם אוטרכט שנחתם ב-1713, למעט שטחים מסוימים בו, ובהם האי איל-רויאל (כיום האי קייפ ברטון) והאי איל סן-ז'אן (כיום אי הנסיך אדוארד) וכן שטחים ביבשת שנותרו בשלטון צרפתי תחת השם אקדיה (כיום חלק מניו ברנזוויק). החבל זכה לשם חדש - נובה סקוטיה והבריטים דאגו להביא מתיישבים בריטים לאזור שבשליטתם. עם קבלת השליטה תבעו הבריטים מתושבי החבל להצהיר על נאמנות לבריטניה או לעזוב, אך בפועל לא נקטו אמצעים נגד הסרבנים. ב-1719 הקימו הצרפתים באי איל-רויאל את מצודת לואיסבורג.

עם פרוץ מלחמת הצרפתים והאינדיאנים ב-1755 תקפו הבריטים מטרות צרפתיות בגבול שבינם לבין אקדיה שבשליטת הצרפתים, ולאחר שגילו כי חלק מהאקדים שתחת שלטונם סייעו לצרפתים בקרב, החלו הבריטים בגירוש האוכלוסייה האקדית מנובה סקוטיה, גירוש שכונה "הגירוש הגדול". תוך שלוש שנים הוגלו כ-6,000 נפש, וב-1763 עם תום המלחמה הוגלו עוד כ-12,000^[1] למושבות הבריטיות, לצרפת ולמקומות אחרים. מבצר לואיסבורג נכבש ב-1758. לאחר מכן השתלטה בריטניה על יתר שטחי החבל. לאחר המלחמה התיישבו רבים מהגולים בלואיזיאנה הצרפתית שעברה לשלטון ספרד.

שטחי ההתיישבות של הקייג'ון היו בדרום לואיזיאנה, דרום-מזרח טקסס וסביבות העיר מוביל. מרכז האזור, הנקרא אקדיאנה (Acadiana) היא העיר לפאייט.

לאחר רכישת לואיזיאנה על ידי ארצות הברית נעשה ניסיון לשלב את הקייג'ון באוכלוסייה דוברת האנגלית. בראשית המאה ה-20 נאסר שימוש בשפה ונאסר ללמדה בבתי הספר. עם זאת, התנדבותם של הקייג'ון לצבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה ושירותם כמתורגמנים בצרפת, תרמו להכרה בהם. ב-1968 נוסדה המועצה לפיתוח הצרפתית בלואיזיאנה (Council for the Development of French in Louisiana) שפתחה מוסדות חינוך להנחלת המורשת.

תרבות

השפעתה העיקרית של אוכלוסיית הקייג'ון היא בתחום התרבות וביצירת המרקם התרבותי הייחודי של ניו אורלינס בפרט. בניגוד לתרבות האמריקאית הפרוטסטנטית המעריכה במיוחד הסתפקות במעט, חריצות, צניעות ועבודה קשה, בולטת תרבות הקייג'ון המעריכה במיוחד את ה-joie de vivre ("שמחת חיים", בצרפתית).

מרדי גרא

ערך מורחב – מארדי גרא

המארדי גרא (בצרפתית: Mardi Gras, "יום שלישי השמן") הוא היום האחרון לפני התענית - ההתנזרות הנוצרית מבשר במשך 40 יום לפני חג הפסחא. ביום זה נערכות באופן מסורתי חגיגות ברחבי העיר ניו אורלינס וריכוזים אחרים. למרות שהחגיגות החלו על רקע דתי, אין בהן כיום סממנים דתיים. במהלך החג מתמלאים רחובותיה של ניו אורלינס במשך כשבועיים בחגיגות חסרות מעצורים של ריקודים, צעדות ושכרון חושים, בתחפושות ובבגדים צבעוניים במיוחד, ולעיתים בלבוש חלקי של המשתתפים או המשתתפות בפסטיבל.

המטבח הקייג'וני

תבשילי Étouffée (בישול בציר) וגמבו ומרכיביהם

המטבח הייחודי מצטיין בפשטות הכנה ובמוצרים מקומיים טריים. הארוחה מורכבת מ"שלושה סירים", באחד מנה עיקרית של בשר, דגים או סרטנים, בשני, בדרך כלל אורז ובשלישי תבשיל ירקות. המרכיבים העיקריים בכל מנה כמעט הם פלפל, בצל, סלרי ופטרוזיליה, גם שרימפס בצורות שונות של הכנה הוא מרכיב נפוץ במנות רבות. חלק ניכר מהמנות חריפות כתוצאה משימוש בפלפל קאיין מיובש ורוטב טבסקו (ראו גם רוטב קייג'ון). ירקות נפוצים נוספים בבישול הם עגבניות, גזר, קישואים, במיה, תירס ובטטות. כן נעשה שימוש באגוזים בתבשילים. תערובת של ציר סרטנים מצומצם (bisque), קמח ושומן (הנקראת roux - רביכה) משמשת פעמים רבות לשם הסמכת רטבים ותבשילים (זאת בניגוד לשימוש במטבח הצרפתי במסמיכים על בסיס שמנת או חמאה).

שיטות הכנת המנות מגוונות וכוללות צלייה יבשה של בשר מתובל או דגים על גבי גריל ("השחרה"), אידוי של דגים, סרטנים וירקות במיציהם או בציר (Étouffée), טיגון עמוק של כדורי תערובות טחונות ומצופות בקמח חיטה או תירס ובישול נזידים (fricassée או גמבו).

אמונות ופולקלור

תרבות הקייג'ון כוללת אמונות עתיקות כגון האמונה במרפא (לרוב מרפאה) טיקסית (Traiteur) העושה שימוש בשיטות של וודו לשם ריפוי.

אמונה נוספת היא הרו-גא-רו (Roux-Ga-Roux), אדם זאב התוקף ילדים שלא מקיימים את מצוות הדת ובפרט את צום הלנט.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קייג'ון בוויקישיתוף

• "הקייג'ונים"
• אתר מוזיאון ארקדיאנה המוקדש להיסטוריה ולתרבות הקייג'ון
• "פאי סרטנים" - אתר המוקדש לתרבות קייג'ון
• בישול קייג'וני
• קייג'ון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. מקור