קטי אנטוניוס

קטי אנטוניוס (בערבית: كاتي أنطونيوس; נפטרה ב-1984), ערביה-נוצרייה, אשת החברה הגבוהה בירושלים בתקופת המנדט הבריטי ובתקופת השלטון הירדני במזרח ירושלים. אנטוניוס הייתה פעילה למען העניין הפלסטיני.

קטי אנטוניוס
كاتي أنطونيوس

אין תמונה חופשית
בן או בת זוג	ג'ורג' אנטוניוס
פטירה	1984

ביוגרפיה

אנטוניוס נולדה כקטי נימר, בתם של ד"ר פארס פאשה נימר, יליד לבנון שהיגר למצרים והיה מוציא לאור ידוע של העיתון אל-מוקאטם והשבועון אל-מוקאטף, ואשתו האנגליה. היא גדלה בחוגי החברה הגבוהה של אלכסנדריה, קיבלה חינוך אירופי ושלטה בערבית, באנגלית ובצרפתית. אנטוניוס למדה בתיכון Cheltenham Ladies' College באנגליה^[1]. בשנת 1928 היא התחתנה בפריז עם ג'ורג' אנטוניוס, שהיה חברו לספסל הלימודים של אחיה בקולג' ויקטוריה באלכסנדריה. בתחילה התגורר הזוג בדירה גדולה באכסניה האוסטרית בירושלים, ובתחילת שנות ה-30 הם שכרו מהמופתי של ירושלים,אמין אל-חוסייני, את ביתו בשכונת שייח ג'ראח, שהיה מוכר כ"כרם אל מופתי" ולימים נודע כמלון שפרד^[2]. ג'ורג' אנטוניוס היה מקורבו של המופתי ונודע כאחד מדוברי הפלסטינים בפני שלטון המנדט הבריטי ובפני דעת הקהל המערבית.

קטי אנטוניוס ניהלה סלון חברתי והייתה למארחת ידועה בחוגים הבריטיים והערביים בירושלים. היא תוארה כאישה יפה, חכמה, שנונה, מלאת קסם והומור, הלבושה במיטב האופנה^[3]. בביתה התקיימו במשך שנים רבות מסיבות, שהיו גם זירה לפעילות מדינית והסברתית פרו-ערבית ואנטי-ציונית^[4]. נישואיה לא היו מוצלחים ביותר, ולאחר שבעלה איבד את מקור פרנסתו וחלה, היא התגרשה ממנו, כשבוע או שבועיים לפני פטירתו ב-1942^[5][6]. היא המשיכה להתגורר בבית לאחר מותו של ג'ורג' אנטוניוס, לארח בו מסיבות חברתיות. מפקד הכוחות הבריטיים בארץ ישראל הגנרל אוולין יו בארקר הגיע לירושלים ב-1946 ללא אשתו ובנו. הוא ואנטוניוס ניהלו רומן ואף סיפר לה מידע חשאי.^[7] בארקר כתב לה כ-100 מכתבי אהבה שהועברו על ידי נהגו האישי.^[8]

חבר הפרלמנט הבריטי אוהד הציונות ריצ'רד קרוסמן, שהיה חבר בוועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל ב-1946, זכה להתארח בסלונה של אנטוניוס ותיאר את רשמיו: ”מלבושי ערב, אוכל ומשקה מסוריה, וריקודים על רצפת השיש. קל לראות מדוע מעדיפים הבריטים את החברה הגבוהה הערבית על פני היהודים. לשכבת האינטליגנציה הערבית תרבות צרפתית - משעשעת, מיושבת, טראגית ועליזה. לעומתם היהודים נראים מתוחים, בורגנים, מרכז-אירופאיים.”^[9]

בפברואר 1948 עזבה אנטוניוס את ביתה בשייח' ג'ראח לאחר שבית סמוך הותקף בפעולה של ההגנה^[10]. במהלך מלחמת העצמאות היא שהתה בביירות שם ניסתה, ללא הצלחה, לחדש את פעילות ה"סלון" החברתי והמדיני שלה. היא עקרה למצרים וגם שם ניסתה, לשווא, לעורר עניין בחוגי החברה הגבוהה בבעיית הפליטים הפלסטינים. היא שבה למזרח ירושלים הירדנית^[11][12], התפייסה עם המלך עבדאללה (שעד אז הסתייג ממנה משום תמיכתה הנלהבת במופתי חוסייני), וחידשה את פעילותה החברתית והמדינית.

אנטוניוס ייסדה וניהלה בשנות ה-50 בעיר העתיקה בית יתומים בשם דאר אל-אוולאד ("בית הילדים") ונהגה להזמין למסיבותיה נערים מבית היתומים^[13]. במהלך שנות ה-60 היא נהגה לבקר כמה פעמים בשנה בשכונת מעאדי שבדרום קהיר, שם שהתה בבית שירשה מהוריה^[14].

אנטוניוס נהגה לספר כי בין חבריה בירושלים בתקופה שטרם הקמת מדינת ישראל נמנו יהודים, אך באירועיה החברתיים הנוצצים לא נכללו יהודים על פי רוב, והיא ניהלה מאבק הסברתי נגד הציונות והיישוב היהודי. כאשר העיתונאי וינסנט שיאן נשלח על ידי מאיר וייסגל לבקר בארץ ישראל בשנת 1929 ולכתוב על רשמיו הוא פגש את אנטוניוס והיא שכנעה אותו לתמוך בעניין הערבי ולהתנגד לציונות^[15]. היא גם הביעה התנגדות לחוסיין, מלך ירדן בגלל יחסו לפלסטינים^[13].

לקטי וג'ורג' אנטוניוס הייתה בת יחידה, סוראיה אנטוניוס, עיתונאית, פעילה פמיניסטית, עורכת, מפיקה וסופרת פלסטינית בשפה האנגלית, שחיה בלבנון. היא ניהלה, בין השאר, את האגודה "5 ביוני" ואת "פורום המזרח התיכון".

הערות שוליים

1. Auto/Biography and the Construction of Identity and Community in the Middle East, page 126
2. Kai Bird, Crossing Mandelbaum Gate, page 38
3. Pen Portraits from a Forgotten Middle East FP Magazine
4. קטי אנטוניוס קמה לתחייה, מעריב, 22 באוקטובר 1952
5. Kai Bird, Crossing Mandelbaum Gate, page 43
6. ב-Auto/Biography and the Construction of Identity and Community in the Middle East, page 126 כתוב שהם נפרדו בסוף שנות ה-30 אבל שהיא הייתה לצדו בעת פטירתו. בכל מקרה היא נודעה במשך שנים כאלמנתו
7. Ron Grossman Ron Grossman is a Tribune staff writer, A FASCINATING ACCOUNT OF PALESTINE DURING THE YEARS OF THE BRITISH MANDATE, chicagotribune.com, ‏January 1 2001 (באנגלית)
8. Sherwood, Harriet (2011-11-13). "Dances and dalliances: legendary Jerusalem bar opens once more". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2020-04-19.
9. Pen Portraits from a Forgotten Middle East FP Magazine
10. דומיניק לאפייר, לארי קולינס, ירושלים, ירושלים, עמ' 109–110.
11. קטי אנטוניוס קמה לתחייה, מעריב, 22 באוקטובר 1952
12. בניר חסון, הזמן הוורוד של מלון שפרד בשכונת שייח' ג'ראח במזרח ירושלים, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2009 כתוב שהיא לא שבה לבית בשייח ג'ראח, אבל במעריב כתוב שהיא שבה לבית. בספר "ירושלים, ירושלים" בעמוד 110 כתוב שהיא שבה לבית רק פעם אחת בחייה בעת הפוגה קצרה בקרבות, אבל הוא היה אז נטול חלונות ודלתות, גגו היה מחורר, ורצפתו הייתה מפוחמת ומכוסה כתמי דם וצואה.
13. Kai Bird, Crossing Mandelbaum Gate, page 18
14. Kai Bird, Crossing Mandelbaum Gate, page 186
15. Meyer Weisgal, So Far: An Autobiography, page 66