קונראד הרביעי, מלך גרמניה נולד ב-25 באפריל 1228 נפטר ב-21 במאי 1254. נשא גם בתואר מלך ירושלים (בשם קונראד השני) ומלך סיציליה (בשם קונראד הראשון)
 | |||||
| קונראד הרביעי, מלך גרמניה | |||||
| לידה |
25 באפריל 1228 איטליה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
21 במאי 1254 (בגיל 26) בזיליקטה איטליה | ||||
| מדינה | גרמניה, סיציליה, ירושלים | ||||
| מקום קבורה |
קתדרלת מסינה  | ||||
| בת זוג | אליזבת מבוואריה, מלכת גרמניה | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
רקע
פרידריך השני (26 בדצמבר 1194 - 13 בדצמבר 1250) לבית שטאופן (הוהנשטאופן) היה אחד השליטים הבולטים של ימי הביניים, יוצא דופן בכל אספקט ובכל קנה מידה לבני דורו. בנוסף נשא פרידריך גם בתארים של מלך ירושלים, איטליה, בורגונדיה וסיציליה. בהיסטוריה של ארץ ישראל ידוע פרידריך השני, כמי שעמד בראש מסע הצלב השישי, מסע ללא קרבות שהחזיר את ירושלים לשליטת הצלבנים בסיכומו של משא ומתן עם הסולטאן המצרי.
לאחר כישלון מסע הצלב החמישי, ממנו נעדר הקיסר במופגן, ניהל האפיפיור הונוריוס השלישי סדרת פגישות מגובה במכתבים עם הקיסר ונציגיו על מנת להבטיח את ארגון מסע הצלב בתיאום עם המסדרים הצבאיים ומלך ירושלים, ז'אן דה בריין הציע האפיפיור - ככל הנראה כתמריץ - שהקיסר ישא לאישה את איזבל, בתו בת ה-11 והיורשת של מלך ירושלים. פעולתו הראשונה של הקיסר בדרכו "המחודשת" למסע הצלב הייתה מימוש הצעת הנישואים לאיזבל, וארבע עשרה אוניות יצאו לנמל עכו. לאחר שנציג הקיסר ניהל טקס אירוסים ושם טבעת על אצבעה של איזבל בכנסייה בעכו – כנסיית הצלב הקדוש ולאחר מכן הוכתרה איזבל למלכת ירושלים בכנסייה בקתדרלה של צור ששימשה תחליף לכנסיית הקבר בירושלים – מקום הכתרתם המסורתי של מלכי ממלכת ירושלים. משם הפליג הצי הקטן אל ברינדיזי בה נערך טקס הנישואים ב-9 בנובמבר 1225 בהשתתפות אביה ואצילי ממלכת ירושלים. בנם הוא קונראד הרביעי נולד בשנת 1228 איזבל נפטרה, כתוצאה מסיבוכים שלאחר לידה ביום 4 במאי (או על פי מקורות אחרים[1] ביום ה-1 במאי), והיא בת 17. תואר "מלך ירושלים" עבר רשמית, לתינוק עול הימים. ביום 18 במרץ 1229, במהלך מסע הצלב השישי הכתיר פרידריך השני את עצמו כמלך ירושלים אך זכויותיו בממלכת ירושלים נבעו ממעמדו החוקי של קונראד הרביעי – בנו- כמלך ירושלים, ועם הגיעו של קונראד לבגרות עבר התואר לידיו.
מלך ירושלים
קונראד עצמו מעולם לא ביקר בממלכת ירושלים שהייתה קרועה במלחמות אזרחים ומאבקי כוח בין מושלים מטעם האימפריה הרומית הקדושה לבין אצילי משפחת איבלין ואצילי ממלכת ירושלים בראשות בליאן מאיבלין-ביירות ופיליפ ממונפורט. ביום 25 באפריל 1243 הגיע קונראד לבגרות ומעמד העוצר נשלל מאביו פרידריך השני. על פי החוק הפיאודלי היה על קונראד להופיע בממלכת ירושלים לקבל את שבועת הנאמנות הווסלית של אצילי הממלכה ולהעניק להם בתמורה את האחוזות שלהם בחזרה כפיאודום. היעדרו של קונראד שהיה נתון במאבק לחיים ולמוות לצידו של אביו מול הכס הקדוש, נתן לאצילי הממלכה את העילה והכלי להיפטר מהשלטון האימפריאלי ושליחיו. בישיבה מיוחדת של אצילי ממלכת ירושלים במעמד הארכיבישוף של צור הועלתה התביעה שאליס מקפריסין, שהייתה "הקרובה ביותר לכתר" כבתה של איזבל הראשונה, מלכת ירושלים, ובעלה יקבלו את שבועת האמונים של אצילי הממלכה ויקבלו בחזקה את השלטון בממלכה. בטרם התכנסה הוועידה גמרו בני משפחת איבלין ובני בריתם לקבל את דרישת אליס מקפריסין אך בתמורה לקחת את השלטון בפועל כעוצרים. אליס מתה בשנת 1246 ובנה אנרי הראשון, מלך קפריסין החזיק גם הוא בתואר חסר המשמעות אדון הממלכה הירושלמית.
כתוצאה מהמהלך נתבטלו כל הצווים והמינויים של פרידריך בהיותו עוצר והוראותיו של קונראד כפי שניתנו על ידי נציגיו. צבא שגויס על ידי משפחת איבלין עלה על העיר צור בה ישבו נציגי המלך, ובזכות הסכם סודי עם בורגני העיר נפתחו בפניהם השערים והם דחקו את הכוח הקיסרי אל מצודת העיר. לאחר חודש של מצור נכנעו מגיני המצודה ביום 10 ביולי 1243. משדרשו אליס מקפריסין ובעלה ראול מסואסון לקבל לידם את העיר הודיעו להם האיבלינים כי מאחר ששאלת השלטון בממלכה לא נפתרה באופן סופי הם יחזיקו בהם עד שיהיה ברור למי עליהם למסור אותם.
מלך גרמניה
ישיבתו של פרידריך השני, אביו של קונראד הרביעי, בסיציליה כמרכז שלטונו הביא להתפוררות הסדר השלטוני בגרמניה. בנו מנישואים ראשונים היינריך השביעי, מלך גרמניה קיבל את השלטון על הפדרציה של הנסיכויות הגרמניות כווסל ושליט מטעם פרידריך, עצמאותו ההולכת וגוברת של היינריך, הצלחתו בהשלטת מרותו על נסיכי גרמניה ולבסוף ניהול מדיניות עצמאית מול מלכי אירופה, הביאו את פרידריך ביום 5 ביולי 1235 להורות על הדחתו של היינריך. המלך הגרמני החליט למרוד כנגד אדונו הפיאודלי וחבר לליגה הלומברדית - קואליציה של ערי מדינה מצפון איטליה שהוקמה כתגובת נגד לשאיפות הטריטוריליות של האימפריה הרומית הקדושה. צבא קיסרי עלה צפונה לכוון גרמניה ובואו שבר את המרד והביא את היינריך לכדי כניעה לאביו, ועוד בשנת 1235 נכנע נשפט ונכלא[2]. כסא המלוכה הגרמני הועבר לקונראד הרביעי, מלך גרמניה, שנשא גם בתואר של מלך ירושלים אותו ירש מאימו איזבל השנייה. על מנת לבסס את מעמדו ושלטונו בגרמניה העניק פרידריך לדוכסים הגרמנים זכויות-יתר וסמכויות חסרות תקדים בהיקפן ובמהותן, שלא תישללנה מהם על ידי קיסרים אחרים. תחילת תהליך הענקת הזכויות החל בהכתרה בוועידה שנערכה ב-1220. פרידריך העניק לנסיכים-הגמונים סמכות עצמאית לקבוע מכסים, לטבוע מטבעות, לעצב מערכות משפט ואף לבצר את הטריטוריות שלהם באופן עצמאי. בשנת 1232 הוענקו הזכויות הללו גם לנסיכים החילוניים (שכונו לראשונה domini terrae, אדוני אדמתם; שינוי מובהק בטרמינולוגיה הפוליטית), באמצעות מתן הפריבילגיות הללו, ביקש פרידריך להשקיט את הטריטוריות שמצפון להרי האלפים ואת שליטיהן, על מנת שיוכל להתרכז באדמותיו באיטליה ובסיציליה.
ביום 25 ביולי 1243 נבחר אפיפיור חדש אינוקנטיוס הרביעי לתפקיד. אפיפיור זה - מתנגד חריף לקיסרות וקנאי למעמד הכס הקדוש עתיד להתגלות כיריב העקשן ביותר של הקיסר. ביום 24 ביוני 1245 נערך בליון סינוד בראשות האפיפיור החדש המורכב בעיקר מקרדינלים צרפתים וספרדים. בנאומו בוועידה קרא האפיפיור לקיסר כופר[3] וקרא להדיחו מכיסא הקיסר, קריאה שנתקבלה בוועידה ביום 17 ביולי. השלכות נידוי והדחה אלו היו מרחיקות לכת, וגלי הלם הכו בכל מדינות אירופה. הקרבות בין הקיסר לתומכי האפיפיור החריפו והתפשטו אל תוך גרמניה[4]. שליחים של האפיפיור ובהם הארכיבישוף של קלן ושל מיינץ חזרו על הכרזת האפיפיור על פרידריך כמי שהודח מכיסאו, יורש חדש לכיסא הקיסרות הוכרז וקרבות נערכו בפרנקפורט ובנסיכויות אחרות, אך ללא הכרעה. בשנת 1247 בחרו הנסיכים המורדים את הרוזן ויליאם השני מהולנד כקיסר, והוא הוכתר בשנת 1248 לאחר שהעיר אאכן נפלה לידיו. בסדרת קרבות שנערכו בשנת 1250 הצליח קונראד לדחוק את רגלי ויליאם השני לאזור הריין וביסס את שלטונו והשפעת הקיסר על רוב שטח גרמניה.
נישואים
בשנת 1246 התחתן קונראד הרביעי עם אליזבת מבוואריה, בתם של אוטו השני, דוכס בוואריה ואגנס מפפאלץ, ובשנת 1252 נולד בנם קונרדין (ידוע גם כקונראד השלישי, מלך ירושלים).
לאחר מות פרידריך השני
ביום 13 בדצמבר 1250 נפטר פרידריך השני מדיזנטריה בטירת טורמגיורה (איטלקית: Torremaggiore) שבחבל פוליה. על פי הסיפורים הוא היה לבוש בבגדים של נזירים ציסטרציאנים כמו אינוקנטיוס השלישי - אפוטרופוסו[5]. בצוואתו שנכתבה ביום 7 בדצמבר הוא הוריש את כתר סיציליה ונחלותיו הקיסריות לבנו קונראד הרביעי, שכבר נשא את התואר "מלך גרמניה". על פי הצוואה אם קונראד ימות ללא יורש עתידות נחלותיו לעבור לשליטת היינריך, בנה של איזבל מאנגליה. קונראד אמור היה להעביר - לפי בחירתו - לשליטתו של היינריך את ממלכת ירושלים או ממלכת אראס שבצרפת. 100,000 אונקיות זהב אמורות היו להיות מועברות לממלכת ירושלים. מנפרד, בנו מחוץ לנישואים, קיבל את רוזנות טאראנטו.
בשנת 1251 נכנס קונראד לאיטליה בתמיכה של צי העיר והקומונה ונציה. תחילה הוכנע מנפרד ובאוקטובר 1253 נכבשה נאפולי אחד ממרכזי ההתנגדות לקיסרות הרומית. בשנת 1254 הטיל האפיפיור חרם על קונראד ובאותה שנה מת קונראד ממלריה[6].
מותו הסעיר את המערכת הפוליטית בגרמניה, והתקופה שבין 1246 (שנת בחירתם של היינריך ראספ ווילם השני, רוזן הולנד) ועד שנת 1273, או אז נבחר רודולף הראשון, מלך גרמניה מבית הבסבורג, מכונה על פי רוב האינטררגנום הגדול (התקופה שבין הקיסרים).
חותם קונראד הרביעי, מלך גרמניה
חותם קונראד הרביעי, מלך גרמניה.
סמל קונראד הרביעי, מלך גרמניה.
חותם של אליזבת מבווריה
.jpg)
ראו גם
לקריאה נוספת
- יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זכה בפרס ישראל בתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית.
- יהושע פראוור, הצלבנים - דיוקנה של חברה פיאודלית, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985
- Steven Runciman, A History of the Crusades, Cambridge university press, 1952 ISBN 0521061628
- Christopher Tyerman, God's war: a new history of the Crusades, Harvard University Press, 2006
קישורים חיצוניים
- קונראד הרביעי, מלך גרמניה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
