צימאון יתר

צימאון יתר (ידוע גם בשם פולידיפסיה) הוא מצב של צמא או שתייה מוגברת יתר על המידה. מקור המונח מגיע מהמילים ביוונית "פולוס" שפירושה "מאוד" ו"דיפסה" שפירושה "צימאון". צימאון יתר הוא תסמין שאינו ספציפי בכמה מצבים רפואיים. תסמין זה נצפה גם בטבע בקרב ציפורים^[1].

גורמים

סוכרת

צימאון יתר יכול לאפיין לעיתים את השלב הראשוני של סוכרת. הוא נצפה במיוחד במקרים בהם הסוכרת לא בשליטה, לפעמים בשל היענות נמוכה מצד החולה לטיפול התרופתי.

מצבים אחרים

סיבות נוספות לצימאון מוגבר כוללות שינוי באוסמולליות של נוזלי הגוף החוץ-תאיים, היפוקלמיה, ירידה בנפח הדם (כמו שמתרחש במהלך דימום מאסיבי) ומצבים נוספים היוצרים מחסור במים. לרוב מדובר בתוצאה של דיורזה אוסמוטית.

צימאון מוגבר הוא גם תסמין של הרעלת אנטיכולינרגים. ידוע כי אבץ מפחית תסמינים של צימאון מוגבר על ידי שיפור ספיגת הנוזלים בגוף (הפחתת שלשול וגרימת עצירות) וגורם לגוף לאגטר יותר נתרן; ולכן מחסור באבץ עשוי להיות גורם אפשרי. השילוב של פולידיפסיה ופוליאוריה (מתן שתן מוגבר; לרוב לילי) נפוץ גם בהיפראלדוסטרוניזם ראשוני (הקשור לעיתים קרובות להיפוקלמיה). תרופות אנטי-פסיכוטיות עשויות לגרום לתופעות לוואי כמו יובש בפה, מה שעלול לגרום לתחושת צמא.

פולידיפסיה ראשונית

פולידיפסיה ראשונית מתארת צמא מוגבר וצריכת מים מוגזמת, המתרחשים בהיעדר גירויים פיזיולוגיים לשתייה. קטגוריה זו כוללת גם פולידיפסיה ראשונית פסיכוגנית וגם פולידיפסיה ראשונית שאינה פסיכוגנית, כמו אצל מטופלים עם דלקת כבד כרונית אוטואימונית ורמות גלובולין גבוהות במיוחד^[2].

פולידיפסיה פסיכוגנית היא צריכת מים מוגברת הנראית אצל חלק מהמטופלים עם מחלות נפשיות, כמו סכיזופרניה, או בעלי מוגבלויות התפתחותיות. מצב זה דורש תשומת לב רבה, שכן כמות המים הנצרכת עולה על זו שהכליות מסוגלות להפריש, ולעיתים נדירות המצב עלול לסכן חיים, כשהוא מדלל את רמות הנתרן בדם עד לרמה שעלולה לגרום לפרכוסים ולדום לב.

בעוד שפולידיפסיה פסיכוגנית מופיעה לרוב אצל מטופלים עם הפרעות נפשיות חמורות, קיימות עדויות לאנקדוטות על צורה קלה יותר של התופעה (המכונה לרוב 'פולידיפסיית הרגל' או 'שתייה מתוך הרגל') אשר יכולה להתרחש בהיעדר פסיכוזה או בעיות נפשיות אחרות. רמות צריכת נוזלים מוגזמות אלו עלולות לגרום לאבחנה שגויה של סוכרת, שכן צריכת מים כרונית מוגזמת יכולה להפיק תוצאות דיאגנוסטיות הדומות לאלו של סוכרת קלה. שתייה מתוך הרגל (בצורתה החמורה ביותר, פולידיפסיה פסיכוגנית) היא המחקה הנפוצה ביותר של סוכרת תפלה בכל הגילאים. בעוד שרבים מהמקרים אצל מבוגרים מתוארים בספרות הרפואית בהקשר של הפרעות נפשיות, רוב המטופלים עם פולידיפסיית הרגל אינם סובלים ממחלה אחרת. ההבחנה נעשית באמצעות מבחן מניעת נוזלים, בו מתקבלת דרגת ריכוז מסוימת בשתן לפני שהמטופל מתייבש. עם זאת, לפני ביצוע מבחן מניעת נוזלים, מומלץ לשקול התייעצות פסיכיאטרית כדי לבדוק אם ניתן לשלול פולידיפסיה פסיכוגנית או פולידיפסיית הרגל.

קיימת גם פולידיפסיה יאטרוגנית, שמתרחשת בהמלצת רופאים או עקב הפסקת נטילת תרופות.

אבחון

פולידיפסיה היא תסמין, ולא מחלה בפני עצמה. לעיתים קרובות היא מלווה בפוליאוריה (מתן שתן מוגבר) וברמות נתרן נמוכות. בדיקות לאבחון סוכרת יכולות להיות מועילות במקרים כאלה. בדיקות דם יכולות לספק מידע חשוב לגבי האוסמולליות של נוזלי הגוף החוץ-תאיים. ירידה באוסמולליות, שנגרמת עקב צריכת יתר של מים, תוביל לירידה בריכוז תאי הדם האדומים, חנקן שתני בדם (BUN) ונתרן.

קישורים חיצוניים

• צימאון יתר Polydipsia, באתר ingomed

הערות שוליים

1. Hamm R.J.; Porter J.H.; Kaempf G.L. (1981). "Stimulus generalization of schedule-induced polydipsia". Journal of the Experimental Analysis of Behavior. 36 (1): 93–99. doi:10.1901/jeab.1981.36-93. PMC 1333055. PMID 16812235.
2. Tobin, M. V.; Morris, A. I. (1988-04-01). "Non-psychogenic primary polydipsia in autoimmune chronic active hepatitis with severe hyperglobulinaemia". Gut (באנגלית). 29 (4): 548–549. doi:10.1136/gut.29.4.548. ISSN 1468-3288. PMC 1433532. PMID 3371724.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.