Remove ads
צוללת ננס מוגדרת כל צוללת מתחת ל-150 טון. מופעלת על ידי צוות מצומצם של אחד או שניים,[א] עם מעט או ללא מקומות מגורים. בדרך כלל עובדת עם צוללות ננס צבאיות וגם אזרחיות עובדות בדרך כלל עם אוניות וצוללות אחרות כספינות אם לצוללות, המשגרת ומחלצות אותה ומספקת מגורים לצוות.
רוב הצוללות המוקדמות ייחשבו כעת לצוללות ננס, כמו USS Holland (SS-1) של צי ארצות הברית והולנד 1 של הצי המלכותי הבריטי.[ב]
שימושים
צוללות ננס ידועות בעיקר בזכות פעילותם לחדירת הנמל, אם כי רק שתי צוללות ממלחמת העולם השנייה, "צוללת X-craft" הבריטית ו"צוללת וולמן" הלא מוצלחת, תוכננו במיוחד מתוך מחשבה על כך. צוללות דגם היוטקי של יפן תוכננו במקור לקחת חלק בפעולות מכריעות של הצי. עם זאת, כשהנסיבות השתנו, הם קיבלו את המשימה לחדור לנמל. העיצובים השונים של צוללות גרמניה במלחמת העולם השנייה נועדו בעיקר לתקוף את הספנות של בעלות הברית בחופי נחיתה וקרבת נמלים. אם כי ל-"סיהונד" היה טווח גדול מספיק כדי לתקוף את הספנות מול שפך התמזה.
צוללות ננס נעשה שימוש גם בתפקידי סיוע. X-craft שימשו לסיור, וה-Seehund שימש לנשיאת אספקה. מספר צוללות ננס מודרניות נבנו לשמש לחילוץ צוללות. טורפדו אנושי עשויים להיחשב כסוג של צוללת ננס.
חימוש
צוללות ננס חמושות בדרך כלל בטורפדו ומוקשים בצורה של, למשל, מטעני צד וקטעי חרטום ניתנים להסרה. לחלופין, הם עשויים לתפקד כרכב לתובלת צוללים לוחמים. כדי להעבירם לקרבת המטרות אשר מותקפות לאחר מכן באמצעות מוקשי עלוקה.
Remove ads
בשימוש אזרחי, צוללות ננס הן צוללות מסחריות משמשות, לתחזוקה תת-ימית, מחקר, וארכאולוגיה ימית. צוללות אחרות משווקות כאטרקציות תיירותיות חדשות וכתוספת לבעלי יאכטות עשירים. כמו כן, מספר הולך וגדל של צוללים חובבים בונים בית צולל כתחביב.[1][2]
איטליה
- Siluro a Lenta Corsa, צוללת ננס הידועה גם בשם "Maiale" (חזיר), בעלת מהירות נמוכה, יכולה להיחשב כטורפדו אנושי. ב-3 בדצמבר 1941, עזבה שירה (Sciré) את לה ספציה כשהיא נושאית שלוש חזירים כדי לבצע את הפשיטה על אלכסנדריה (1941). באי לרוס בים הים האגאי עלו שישה צוללים לוחמים של השייטת העשירית האיטלקית (Decima Flottiglia MAS), בפיקוד לואיגי דוראנד דה לה פן. ב-18 בדצמבר שחררה "שירה" את החזירים המאוישים במרחק של 1.3 מיילים מהנמל המסחרי של אלכסנדריה. החזירים חדרו לנמל כשהבריטים פתחו את מצוף ההגנה כדי לאפשר לשלושה מהמשחתות שלהם לעבור. לאחר קשיים רבים, דה לה פן וחברו לצוות אמיליו ביאנצ'י חיברו בהצלחה מוקש כבד תחת אה"מ וליאנט, וכאשר ניסו לעזוב נלכדו. ונעצרו בתא על סיפון "ואליאנט". הם סירבו לענות כאשר נחקרו. 15 דקות לפני הפיצוץ, ביקש דה לה פן לדבר עם מפקד הוואליאנט והודיע לו על הפיצוץ הממשמש ובא, אך סירב למסור מידע אחר. הוא הוחזר לתא ולא הוא או ביאנקי נפגעו מפיצוץ המוקש. ארבעת רוכבי החזירים האחרים נתפסו אף הם. אך המוקשים שלהם הטביעו את גם את אוניית קרב אה"מ קווין אליזבט, המכלית הנורווגית "סגונה" וגרמו נזק רב למשחתת אה"מ ג'רוויס. שתי אוניות הקרב שקעו בעומק רדוד ולאחר זמן הוצפו מחדש. אך הם היו מחוץ לפעילות במשך יותר משנה.
- בתיסקף טריאסט הייתה הראשונה לחקור את תהום צ'לנג'ר.
- צוללת ננס מדגם CA – הסדרה הראשונה הייתה צוללת ננס של 2 אנשים והסדרה השנייה נשאה צוות של שלושה צוללנים.
- צוללת דגם CB – עיצוב 45 טון ל-4 איש, הוצגה לראשונה בשנת 1941.
- סדרת קוסמוס CE2F מרכבת טורפדו שיוצרה לאחר מלחמת העולם השנייה.
- צוללת MG 120 לתקיפה מים רדודים (SWATS) היא פיתוח של MG 110 בשירות פקיסטני עם משקל מוגדל ל-130 טון בצלילה, הטווח הוא 1,600 קילומטר על פני השטח, 4.5 קשר בצלילה. מספר הצוללים הנישאים גדל באופן דרסטי ל-15.
- MG 130 – פיתוח של MG 120 עם מודול הנעה בלתי תלויה באוויר AIP הנקרא UAPE (Underwater Auxiliary Propulsion Engine) המבוסס על דיזל במעגל סגור המופעל על ידי חמצן נוזלי, אשר מספק טווח מתחת למים של 740 ק"מ.
איראן
- צוללות גאדיר (Ghadir-class submarine) – צוללות שפותחו ומשרתות במפרץ הפרסי, 115 טון על פני השטח 123 טון בצלילה, אורך 29 מטר רוחב 9 מטר שוקע 8 מטר, מהירות 10 קשר על פני השטח ו-8 קשר בצלילה. נושאות 2 טורפדות ומאוישות על ידי 7 אנשי צוות.
- צוללות נהנג (Nahang-class submarine) – איראן רכשה מצפון קוריאה בשנת 1988 תשע צוללות ננס. שוקלת 76 טון על פני השטח ו-90 טון בצלילה מהירות 8 עד 12 קשר.
ארצות הברית
.jpg)
- צוללת מתקדמת SEAL – בוטלה בשנת 2009 עקב חריגות עלויות ובעיות אמינות, והגוף היחידי נהרס בשריפה בשנת 2008.[3]
- אלומינאוט – צוללת האלומיניום הראשונה, המשמשת לשליית פריטים שטבעו, כולל צוללת ננס אלבין ופצצה גרעינית לא חמושה.
- בתיסקף טריאסטה 2 – ספינה אחות לבתיסקף טריאסטה 1 שנבנתה בשווייץ.
- צוללת מעמקים אלבין (DSV-2) – ביצעה אלפי צלילות, כולל חקירת שברי הטיטניק.[4]
- צוללת מעמקים Nemo (DSV-2)[ג] – צוללת ניסויים שהופעלה על ידי צי ארצות הברית מ-1970 עד 1986. Nemo היה גוף כדורי בנוי מחומר אקרילי שקוף. מטרתו העיקרית הייתה להעריך את התועלת של הראייה הפנורמית המאפשרת על ידי עיצובו. Nemo נמצאה כפלטפורמת תצפית יעילה, אף על פי שלא הייתה מסוגלת לשמור מקום בריחוף תת-מימי. צוללות בעלות גוף אקרילי שקוף המשיכו להיבנות ולהפעיל בארצות הברית.[5]
- צוללת מעמקים DSRV-1 Mystic – רכב הצלה בצלילה עמוקה שהופעל בעבר על ידי צי ארצות הברית. Mystic הוחלפה, בשנת 2008, ב-(Submarine Rescue Diving Recompression System) ונתרמה למוזיאון התת-ימי.[6]
- צוללת הובלה לקרב (DCS) (Dry Combat Submersible) – צוללת של צי ארצות הברית בפיתוח של חברת לוקהיד מרטין להובלת אריות הים לאתר משימה וממנו. זהו התחליף המתוכנן למערכת "צוללת מתקדמת SEAL" שבוטלה.[7]
- צוללת ארצות הברית X-1 – צוללת ננס ניסיונית של צי ארצות הברית משנות ה-50, ששימשה לחקור כיצד להגן על נמלים מפני התקפות של צוללות קטנות מאוד.[8]
בלגיה
- FNRS-2 – צוללת ננס מחקרית פורצת דרך.
הממלכה המאוחדת
הצי המלכותי השתמש במספר דגמים של צוללות ננס. רובם פותחו במהלך מלחמת העולם השנייה. בתחילת שנות ה-60 סימנה את הסוף של צוללות ננס המיועדות ללחימה בצי המלכותי.
- צוללת ממונעת קאנו (MSC) – פותחה על ידי מנהל המבצעים מיוחדים במהלך מלחמת העולם השנייה.
- טורפדו מאויש "מרכבה" Chariot – הבריטים פיתחו שני סוגים של טורפדות מאוישים: המרכבה סימן I, של 1.6 טון, והמרכבה סימן II, של 2.3 טון. נבנו שישים וארבע יחידות.[9]
- צוללת דגם סטיקל – פיתוח לאחר מלחמת העולם השנייה של דגם XE.
- צוללת דגם X – שימשה לתקיפת ספינות מלחמה גרמניות בצפון נורווגיה. יעד בולט אחד למתקפה מוצלחת היה אוניית הקרב הגרמנית טירפיץ. לצוללות X היו צוות של שלושה (פלוס צולל) ונשאו שני מוקשים גדולים המכילים אמאטול – אחד מכל צד. שיטת העבודה שלהם הייתה להניח מוקשים על קרקעית הים מתחת למטרה, לקבוע זמן לנפץ, ולעזוב.
- צוללת מדגם XE – בשימוש במזרח הרחוק נגד יפן, שם הם ביצעו מספר התקפות ומשימות מיוחדות.
- צוללת וולמן – צוללת לאדם יחיד שנחשבת בדרך כלל ככישלון.[10]
- וואלפרייטר – פרויקט מיוחד שפותח על ידי תחנה IX, צולל עם שני צוותים ועד ארבעה נוסעים, שנועד להידמות לסירת מנוע כשהיא עולה על פני השטח. מעל 100 יחידות כאלה יוצרו, החל מספטמבר 1944. היקף השימוש המבצעי אינו ברור.[11]
גרמניה
רוב צוללות הננס הגרמניות פותחו בסוף מלחמת העולם השנייה בניסיון לעצור את פלישת בעלות הברית לאירופה ושימשו מאוחר יותר כדי לשבש את קווי האספקה שלהן. כתוצאה מכך, עסקו הצוללות הננס בעיקר בהתקפות במים פתוחים ולא בחדירה לנמל.[12][13]
- צוללת Biber דגם 324 נבנה על ידי AG Weser מברמן[12][14]
- דלפין – טורפדו ל-2 אנשים 5 טון עם מהירות מרבית של 20 קשר (37 קמ"ש) וטווח בצלילה של 30 מיל ימי (56 קילומטרים) במהירות 3 קשר (5.6 קמ"ש).[12][14]
- חי (צוללת ננס) – אב טיפוס של Marder משופר.[12][14]
- הכט (צוללת) – סוג XXVIIA צוללת ל-2 אנשים, משקל 12 טון עם מוקש או טורפדו אחד מחובר מחוץ לגוף. יכול להגיע לטווח של 38 מייל ב-4 קשר.[15]
- מרדר צוללת ננס – נבנו בערך 300 צוללות, עם מכשיר נשימה כדי לאפשר פעולה בצלילה.
- מולץ' – צוללת ננס מונעת על ידי מנוע חשמלי ממלחמת העולם השנייה (1944–1945). סך הכול נבנו 393 יחידות.
- שברטבל (Schwertwal) – תוכננה כסירת ננס מהירה במיוחד מדגם וולטר, אך אב הטיפוס לא היה מוכן כאשר הושמד במאי 1945.[12]
- נגר (Neger) – נבנו כ-200 צוללות למעשה טורפדו לאדם יחיד, משקל 5 טון עם טורפדו G7E תחתיו. מהירות מרבית 20 קשר וטווח של 30 מייל ב-3 קשר.
- סיהונד (Seehund) סוג XXVIIB[16] צוללת ננס המוצלחת ביותר של הצי הגרמני. הפריסה המבצעית הייתה בין ינואר 1945 - אפריל 1945.[12]
- צוללת V.80 – אב טיפוס של 4 אנשים במשקל 76 טון שהושלם בשנת 1940 כדי לבדוק מערכת הנעה של טורבינת וולטר. הטווח היה 50 מיל ימי (93 קילומטרים) ב-28 קשר (52 קמ"ש).[17]
- אורקה – צוללת ננס שלאחר המלחמה. בגודל 13.27 מטר על 2.1 מטר ל-5 אנשים עם עומק מרבי של 100 מטר, מהירות תת-ימית מקסימלית של 5 קשר, טווח מקסימלי של 150 קילומטר, סיבולת מקסימלית של 4 ימים, ו עומס מרבי של 250 ק"ג. פריסקופים כוללים מצלמת טלוויזיה, תקשורת ת"ג ואנטנת GPS. יש גם מצלמת טלוויזיה תת-ימית וסונאר לאיתור מכשולים עם טווח אפקטיבי של 200 מ'. תת-החתימה האקוסטית והמגנטית החתימה הנמוכה מזיזה 28 ט', מונעת על ידי שני מנועים חשמליים מגנטיים קבועים ממוחשבים המניעים מדחף בעל ציר בודד בעל חלל נמוך ורעש נמוך, הנשלט על ידי מערכת בקרת שיוט על ידי חוט המשמשת בדרך כלל למטוסים. גוף הלחץ הוא עיצוב מודולרי המורכב מארבעה מודולים המאפשרים הובלה ותחזוקה קלה.[18]
דרום קוריאה
- S.X.756 – פותח על ידי בונה הספינות האיטלקי Cosmos כיורשת של צוללת ננס קודמת S.X.506 בשירות הצי קולומביאני. האורך גדל ל-25.2 מ' והרוחב גדל ל-2.1 מ', המשקל גדל ל-73 טון בשטח ו-80 טון בצלילה. הצוות 6, אבל המספר הכולל של הצוללים שנשאו נשאר ב-8. הטווח הוא 1,600 קילומטר, מהירות 6 קשר על פני השטח, ו-4 קשר בצלילה, והמטען נשאר טורפדות מחוברים חיצונית ורכבי תובלת צוללים.
- צוללת ננס דולגורה (Submarine class Dolgoree)
הודו
הצי ההודי מתכנן לרכוש שתי צוללות ננס לשימוש בתור רכב תובלת צוללים של הצי ההודי.[19] צוללות אלו ישמשו לביצוע פעולות תת-מימיות מיוחדות.[20] שתי הצוללות ייבנו על ידי מספנות הינדוסטן (Hindustan Shipyard Limited).
טורקיה
הצי הטורקי העריך שני עיצובים של צוללות גמדיות של החברה הגרמנית טיסנקרופ, דגם 200 ודגם 300:
- דגם 200 – משקל: 200 טון על פני השטח, אורך: 25 מ', רוחב: 4.2 מ', טיוטה 3.1 מ', מהירות: 8 קשר על פני השטח, טווח: 2,100 קילומטר בשטח 8 קשר, סיבולת: שבועיים, חימוש: 2 צינורות טורפדו 21 אינץ' עם מקסימום 4 טורפדו, צוות: 6 + 12 צוללנים.[21]
- סוג 300 – משקל: 300 טון על פני השטח, אורך: 30 מ', רוחב: 4.2 מ', שוקע 3.1 מ', מהירות: 12 קשר על פני השטח, טווח: 3,100 קילומטר בשטח 8 קשר, סיבולת: שבועיים, חימוש: 2 צינורות טורפדו 21 אינץ' עם מקסימום 6 טורפדו, צוות: 12 צוללנים.[21]
טאיוואן
- 2 מרכבות טורפדו איטלקיות Cos.Mo.S CE2F/X100 לאחר המלחמה
- 2 צוללות ננס S.X.404 האיטלקיות: S-1 Haijiao, S-2 Hailong, בשירות מ-8 באוקטובר 1969 עד 1 בנובמבר 1973. S.X.404 היא צוללת 70 טון של צוות 4 אנשים בתכנון של קוסמוס. ארבעה נמכרו לקולומביה ושניים לטייוואן בשנות ה-70.[22] משקלה הוא 40/70 טון (משטח/שקוע), המהירות היא 11/6.5 קשר, הטווח הוא 1,200/60 מייל ימי מהירות מקסימלית בהתאמה. המטען כולל טורפדו או מוקשים מחוברים חיצונית, או רכבי משלוח לצוללים.
יוגוסלביה לשעבר
- צוללת ננס דגם Una – קרואטיה ויוגוסלביה הפעילו במלחמות יוגוסלביה. אורך: 18 מ', רוחב: 3.7 מ', שוקע: 2.5 מ', משקל: 76 טון על פני השטח, 90 טון שקועה, צוות: 4 + 6 צוללנים. מהירות פני השטח ובצלילה היא 4 קשר, והטווח הוא 200 קילומטר על פני השטח, 50 קילומטר בצלילה, חסר מפרש (צוללת) וניתן לטעון את המצברים רק כאשר היא עולה על פני השטח. ניתן לשאת עד 4 רכב הנעה לצוללן או 1 רכב משלוח לשחיינים או שני טורפדו קלים.
- צוללת ננס דגם M-100D – פיתוח של דגם Una. המשקל גדל לסביבות 100 טון, והאורך גדל לכ-21 מ', הרוחב גדל ל-4.42 מ' והעומק ל-2.7 מ'. המהירות מוגברת ל-8/11 קשר, והטווח גדל ל-550 קילומטר על פני השטח. המהירות כ-10 קשר על פני השטח, ו-4 קשר בצלילה. המטען והצוות נשארו ללא שינוי מדגם Una. נוסף מפרש עליון וניתן לטעון את המצבר גם כשהיא בצלילה חלקית.
יפן
- צוללת ננס דגם Kō-hyōteki – צוללות ננס ששימשו ב-1941 במתקפה על פרל הארבור, ב-1942 במתקפה על נמל סידני, והתקפה על נמל דייגו סוארז,[23] שבו נעשה שימוש מבצעי בטורפדו דגם 97. שברי אחת הצוללות שהוטבעו בפרל הארבור אותרו על ידי מעבדת המחקר התת-ימית של NOAA באוגוסט 2002.[24] ב-29 במאי 1942, אחת משתי צוללות ננס הצליחה להיכנס לנמל דייגו סוארז ולירות שתי טורפדות. טורפדו אחד פגע קשות באוניית קרב Ramillies. הטורפדו השני הטביע את מכלית הנפט "British Loyalty" (6,993 טון).
- אב טיפוס מסוג Kō-hyōteki מסוג Midget Ha 45 שנבנתה בשנת 1942 כדי לבדוק שיפורים.
- דגם C Kō-hyōteki – צוללת ננס 62–76 דומה לסוג A עם צוות של 3 וטווח הנסיעה גדל ל-350 ק"מ ב-6 קשר על השטח או ב-4 קשר בצלילה.
- Kō-hyōteki דגם D, הנקרא גם "Kōryū class" – נבנו 115 יחידות דגם משופר של סוג C עם צוות של 5 והטווח גדל ל-1,000 מיל (1,600 קילומטרים) ב-8 קשר (15 קמ"ש) עלו ו-320 מיל (510 קילומטרים) ב-16 קשר (30 קמ"ש) בצלילה.
- Kaiten – טורפדו התאבדות.
- Shinkai – צוללת מחקר, מסוגלת לצלול לעומק גדול מאוד.
סין
- דגם 7103 DSRV
- צוללת מדגם Osprey
- אמבטיית כיתת דרקון
- אמבטיית כיתת הרמוניה
- פעמון צלילה נייד
ספרד
- צוללת דגם פוקה – התכנון החל בשנת 1957, ונכנסו לשירות בשנת 1962, סך הכול 2 יחידות בנויות, SA 41 ו-SA 42. תזוזה היא 16/20 טון (משטח/שקוע), עם צוות של 3, וחמוש בשני צינורות 21 בטורפדו. נפגע בשנת 1971.[25] אין לבלבל עם צוללת מסוג Foca האיטלקית מתקופת מלחמת העולם השנייה.
- דגם טיבורון צוללת (החל ב-1958, נכנס לשירות ב-1964) – סך הכול 2 יחידות בנויות, SA 51 ו-SA 52. המשקל הוא 78/81 טון (על פני השטח/שקוע), עם צוות של 5, וחמוש בשני 21 צינורות טורפדו. נפגע בשנת 1971.[25]
פינלנד
- צוללת MIR למחקר וחילוץ צוללות.
פקיסטן
- צוללת ננס מסוג "MG 110" – פותחה על ידי בונה הספינות האיטלקית קוסמוס כיורשת של צוללת ננס קודמת S.X.756 בשירות דרום קוריאה. MG 110 היא גרסה מוגדלת מעט של S.X.756 עם אורך מוגדל ל-27.28 מ', קוטר גדל ל-2.3 מ', ותזוזה גדלה ל-102/110 טון (משטח/שקוע). הטווח הוא 1,200 nmi על פני השטח, והטווח השקוע נשאר זהה. המטען והצוות זהים גם לזה של צוללת הגמד הקודמת S.X.756.[26]
צפון קוריאה
- צוללת ננס יוגו (Yugo-class submarine)
- צוללת ננס יונו (Yono-class submarine), השתתפה בטיבוע הקורבטה צ'אונן
צרפת
- FNRS-4 – צוללת מחקר דור שני.
- נאוטיל (Nautile) – צוללת מחקר תת-מימי לעומק של 6 קילומטרים
צרפת גם רכשה מספר צוללות ננס גרמניות בסוף מלחמת העולם השנייה.
קולומביה
- S.X.506 – צוללת ננס בגודל 70 טון מיועדת ל-5 איש שתוכננה על ידי בונה הספינות האיטלקית Cosmos כשיפור לדגם "S.X.404" מוקדם יותר על ידי אותה חברה. משקלה 58 טון בשטח 70 טון בצלילה, אורכה 23 מ', רוחב היא 5 מ', שוקע 4 מ', והמהירות היא 8.5 קשר על פני השטח 7 קשר בצלילה. במהירות של 7 קשר, טווח הפלגה 1,200 קילומטר. המטען כולל טורפדות מחוברים חיצונית ורכבי תובלת צוללים. וניתן לשאת עד 8 צוללים בנוסף לצוות בן 5 האנשים.[26]
רומניה
- צוללת ננס דגם CB – במהלך מלחמת העולם השנייה, החזיקה רומניה בחמש צוללות ננס.[27]
רוסיה
שוודיה
- דגם שפיגן II – צוללת ננס עם 6 אנשי צוות, שוקלת 14 טון כשהיא שקועה, במהירות של 5 קשר וסיבולת של שבועיים. אורך: 11 מ', רוחב: 1.4 מ', גובה: 1.7 מ'.
- סי-דאגר (Sea Dagger) שפותחה על ידי קוקומס (Kockums) – צוללת ננס בעיצוב מודולרי באורך של 16–20 מ' בהתאם לתצורות שונות הכוללות 4, כולל הדרכה, סיור, משלוח צוללן וגרסאות התקפה קטנות. כל הגרסאות מורכבות מ-3 מודולים, שניים מהם זהים לכל הגרסאות, מודולי החרטום והירכתיים. לחלק האמצעי יש 4 מודולים לבחירה, כל אחד למשימה ספציפית. כל הגרסאות חסרות את המבנה העליון.[30]
- מאלן (UVS-1300 Malen) – נבנתה במקור לשימוש כמטרת סונאר. צוללת ננס 4 אנשי צוות שוקלת 11 טון כשהיא שקועה, במהירות של 5 קשר וסיבולת של שבוע לפחות בהתאם לדלק שנושא. אורך: 10 מ', רוחב: 1.4 מ', גובה: 1.7 מ'.[31]
Remove ads
שייטת 13 של חיל הים הישראלי מפעילה צוללות ננס מדגם חזיר שנבנו לפי תכנון איטלקי. ונעשה בהם שימוש מועיל במלחמות ישראל.
- במלחמת ששת הימים הופעלו, בלילה הראשון, שתי צוללות ננס בפעולת פורט סעיד כנגד הצי המצרי. ה"חזירים" בפיקוד יצחק שמיר ודב בר הובלו לקרבת הנמל על ידי אח"י יפו (ק-42). חדרו לנמל וסרקו את הרציפים והמעגנים אך לא איתרו מטרות. המצרים שהיו מודעים לאפשרות החדירה הרחיקו את כלי השיט דרומה בתעלת סואץ. סירות הגנת נמל פטרלו והטילו מטעני עומק נגד צוללים שהפריעו מאוד. הלוחמים יצאו מהנמל ונפגשו עם סירת האיסוף ואז נאלצו למגינת ליבם להטביע את החזירים על מנת לאפשר תנועה מהירה יותר להתרחקות.
- מבצע אסקורט[32] – בתקופת מלחמת ההתשה הופעלו במפרץ סואץ, שני חזירים שהביאו צוללים למיקוש טרפדות מצריות. בליל 7 בספטמבר פשטו לוחמי שייטת 13 על שתי הטרפדות המצריות במעגן הצי המצרי בראס סאדאת, דרומית לעיר סואץ. 8 לוחמי שייטת 13 הגיעו אל הספינות באמצעות שני "חזירים" והטביעו אותן באמצעות מוקשי עלוקה. הדבר נעשה כדי לספק אבטחה מקדימה לנחתות המתוכננות להנחית כוח שריון למבצע רביב. הפעילות נעשתה בהצלחה אך בדרכם חזרה התפוצץ מטען השמדה עצמית באחד החזירים ושלושה צוללים נהרגו. הצולל הרביעי אריה יצחק (אריו) שנפצע שחה וגרר את גופות חבריו עד שחולץ על ידי מסוק שש שעות מאוחר יותר.[33]
- במלחמת יום הכיפורים נעשתה שוב חדירה של שני חזירים לנמל פורט סעיד. בלילה שבין 16 ל-17 באוקטובר 1973. בפעולה מבצע ליידי הוטבעו ארבעה כלי שיט מצרים. שני לוחמים של שייטת 13 הוכרזו כחללים שמקום קבורתם לא נודע.
Remove ads
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads