צבא לבנון הערבי

צבא לבנון הערבי (בערבית: جيش لبنان العربي, תעתיק מדויק: ג'יש לבנאן אלערבי), היה מיליציה מוסלמית חילונית שהוקמה ופעלה בעת מלחמת האזרחים השנייה בלבנון. על רקע דפוסי פעילותה בקרב האוכלוסייה האזרחית רבים רואים במיליציה זו ארגון טרור.

ערך ללא מקורות

היסטוריה

במלחמת האזרחים השנייה בלבנון, התחלקה השליטה באזורי המדינה בין מיליציות חמושות על רקע עדתי. במקביל, החל להתפורר צבא לבנון ורבים מלוחמיו, אשר דאז מנו כ-19,000 לוחמים, ערקו, וחלקם הצטרפו כלוחמים לאחת המיליציות הלוחמות. סגן אחמד אל-חט'יב (בערבית: احمد الخطيب) הסוני היה מפקד פלוגת הטנקים במפקדת הבקאע, אך עם פרוץ מלחמת האזרחים סופחה יחידתו לאזור הגבול המזרחי להגנה על הגבול עם ישראל, והיחידה התמקמה בבסיס צבאי בעיירה קולבא. אל-ח'טיב, אשר היה לאומן ערבי ותומך ברעיון הפאן ערביסטי, החליט לנצל את מצבו הרעוע של צבא לבנון ולהקים מיליציה הדוגלת בפאן ערביזם ומבוססת על רעיונות הלאומנות הערבית.

בדצמבר 1975, בלילה שבין ה-30 בדצמבר ל-31 בדצמבר, ערקו אל-ח'טיב ותומכיו המוסלמים מצבא לבנון. הם כבלו את חבריהם לפלוגה הנוצרים, פרקו אותם מנשקם והמשיכו בדרכם אל הבקאע עד הכפר משכי ומשם פנה מערבה כדי להצטרף לריכוז גדול של לוחמים פלסטינים. בעת שאל-ח'טיב ותומכיו עושים את דרכם אל הבקאע, פגשה בהם פלוגה של צבא לבנון ובין שתי קבוצות הלוחמים התפתח עימות, שני חיילי צבא לבנון נהרגו ומספר נפצעו, כאשר הכוח של אל-ח'טיב יצא ללא פגע מהעימות. את הפעולה תיאם עם מפקדי אש"ף.

לאחר עריקת אל-ח'טיב ולוחמיו מהצבא, הקים אל-ח'טיב מיליציה חמושה המבוססת על רעיונות הלאומנות הערבית והפאן ערביות. למיליציה שהקים קרא אל-ח'טיב "צבא לבנון הערבי", על מנת להבדילה מצבא לבנון, אשר לפי דעת אל-ח'טיב הושתת על ערכים מערביים ולא היה לו כל קשר לערביות. כל לוחמי המיליציה היו מוסלמים. על אף שהגרעין המייסד היה חיילי צבא לבנון לשעבר אשר ערקו מהצבא יחד עם אל-ח'טיב, הצטרפו למיליציה גם לוחמים חדשים. אל-ח'טיב נמנה עם תומכי הפלסטינים בלבנון ומרגע ייסודה חברה המיליציה לאש"ף ולחזיתות המסייעות לו (ארגונים פלסטיניים אשר הובאו בעיקר מסוריה וסייעו לאש"ף במלחמת האזרחים בלבנון).

כחלק ממבצע השתלטות אש"ף על המוצבים הצבאיים בלבנון, ב-8 במרץ 1976 השתלטו לוחמי צבא לבנון הערבי על בסיס צבא לבנון בעיירה השיעית אל-ח'יאם, ומספר לוחמים מהבסיס אף הצטרפו לשורות המיליציה. יומיים מאוחר יותר, ב-10 במרץ 1976, נפל המחנה הצבאי בעיירה הנוצרית מרג' עיון, היות שהלוחמים הנוצרים, אשר היו מעטים מספרית מלוחמי המיליציה, עזבו את הבסיס על נשקם ונסו לבסיס בתל נאחס, סמוך לכפר קליעה. צבא לבנון הערבי אמנם לא יזם עימותים מזוינים עם המחנה השמרני ("הימין הלבנוני", קואליציה של כוחות נוצריים אשר בשנת 1976 התאחדו ל"החזית הלבנונית") אך נלחם לצד אש"ף ככוח מסייע. ידוע כי לוחמי המיליציה השתתפו במעשי טבח כנגד האוכלוסייה הנוצרית בלבנון. על אף שאין נתונים אשר מצביעים לאילו מעשי טבח שביצע אש"ף אכן היה שותף צבא לבנון הערבי, אך ידוע בוודאות כי לוחמי המיליציה לקחו חלק בטבח עישייה בו נטבחו לפחות 70 אזרחים לא חמושים, רובם נשים וילדים, תושבי הכפר הנוצרי עישייה בדרום לבנון.

לוחמי המיליציה פעלו רבות כנגד האוכלוסייה הנוצרית האזרחית. בדרום לבנון, הטילו לוחמי המיליציה עוצר על המובלעות הנוצריות והגבילו את חופש התנועה אף ביישובים עצמם. כמו כן, ניתק צבא לבנון הערבי את זרם המים והחשמל לכפרים הנוצריים במובלעת מרג' עיון ובעקבות העוצר הופסקה אספקת מוצרי בסיס ליישובים הנצורים. מצב זה ואוזלת ידה של ממשלת לבנון בטיפול בו, יצרו זעם רב בקרב האוכלוסייה, והביא להתארגנות מיליציה נוצרית חמושה בדרום לבנון, "צבא לבנון החופשית" ולכריתת ברית בין נוצריי דרום לבנון למדינת ישראל. צבא לבנון החופשית החל להתחזק בהדרגה ולהוות כוח חזק נגד אש"ף וצבא לבנון הערבי. צבא לבנון הערבי, אשר בעבר, בזכות בריתו עם אש"ף, נהנה משליטה כמעט מוחלטת בדרום לבנון ובצירים ובכבישים הראשיים, נחלש ככל שצבא לבנון החופשית התחזק. כעבור שנים ספורות מרגע הקמתו, החל צבא לבנון הערבי להתפורר ורבים מלוחמיו ערקו, אמנם חלק מלוחמי המיליציה הצטרפו לאש"ף ואל-ח'טיב אף ניסה להקים גוף אוטונומי בתוך אש"ף, מאמציו כשלו וצבא לבנון הערבי חדל מלהתקיים.