Loading AI tools
עם סלאבי מערבי ממרכז אירופה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צ'כים (בצ'כית: Češi - צֶ'שי או Čechové - צ'כובֶה) הם עם סלאבי מערבי ממרכז אירופה החי ברובו בשטחי הרפובליקה הצ'כית. מיעוטים צ'כים חיים גם במדינות שכנות, בעיקר סלובקיה ואוסטריה, גרמניה, כמו כן בארצות הברית, ברזיל, קנדה, ארגנטינה, איטליה ואחרות. השפה הצ'כית היא שפה סלאבית מערבית, קרובה מאוד לשפת הסלובקים השכנים.
 | |
| שורה עליונה: יאן אוונגליסטה פורקיניה, פרנטישק פאלאצקי, יאן הוס, קומניוס שורה תחתונה: בדז'יך סמטנה, ורטיסלב השני, אלפונס מוכה, קארל הרביעי | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| מעל 10 מיליון | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
 צ'כיה: 6,372,104 (2011) ארצות הברית: 1,441,072 (אך כולל את הגרמנים הבוהמים ויהודים)  קנדה: 94,805  אוסטריה: 54,627[1] גרמניה: 50,000[2]  בריטניה: 45,000 כולל יהודים, צוענים, וכו'[3]  סלובקיה: 46,801  ארגנטינה: 30,000–40,000[4]  אוסטרליה: 21,296  צרפת: 20,000–30,000[5]  שווייץ: 12,000–15,000  קרואטיה: 9,641 רומניה: 5,800  אירלנד: 5,451  איטליה: 4,000  ברזיל: 3,000[6]  ישראל: 50,000 (רובם הגדול יהודים)[7]  רוסיה: 3,000  סרביה: 1,824 | |
| שפות | |
| צ'כית | |
| דת | |
|
אתיאסטים ואגנוסטים נצרות קתולית נצרות פרוטסטנטית הכנסייה הצ'כית | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
|
סלאבים מערביים סלובקים, פולנים |
אבות הצ'כים היו שבטים סלאביים שהתיישבו באזורי בוהמיה, מוראביה ושלזיה החל מן המאה ה-6.
בין דמויות השליטים החשובים והמשפיעים ביותר של העם הצ'כי ששלטו באזור הנ"ל בימי הביניים בולט קארל הרביעי לבית לוקסמבורג שהיה בן לאב גרמני ולאם צ'כית.
בפולקלור ובתרבות הצ'כית תופסים מקום מכובד אגדות על דמותו של צ'ך, האב המיתי של הצ'כים, שלפי המסורת, הוביל את שבט אבותיהם אל האזור שהפך לצ'כיה, וכן על פז'מיסל "החרש", המייסד החצי-אגדי של השושלת המלכותית ששלטה בצ'כיה למשך 400 שנה עד שנת 1306. בימי הרנסאנס, מבשרי הרפורמה בכנסייה הנוצרית בצ'כיה, התאולוג יאן הוס והמצביא יאן ז'יז'קה שפיקד על המורדים הצ'כים נגד האימפריה הרומית הקדושה, נחשבים לגיבורים לאומיים של הצ'כים וסביב חייהם ומאבקם נגד הדיכוי הזר ולמען שמירת הצביון התרבותי והלשוני, נפוצו אגדות וסיפורים מכוננים רבים.
למרות החשיבות הלאומית של הזרם הדתי הפרוטסטנטי בהיסטוריה של עמם, בימי שלטון הגרמני-אוסטרי בארצם רוב הצ'כים חזרו במרוצת מאות השנים לנצרות הרומית הקתולית שהייתה הדת השלטת באימפריה ההבסבורגית. כמה מקדושי הכנסייה שפעלו בשטחי צ'כיה, ואצלב הקדוש, הנחשב לקדוש המגן של האומה הצ'כית, יאן נפומוק, פרוקופ מפראג, אדלברט מפראג, לודמילה מבוהמיה ואגנס מבוהמיה, וכן ויטוס הקדוש שלא היה יליד המקום אך שרידים מגופתו הובאו לפראג ושעל שמו נקראת קתדרלה מפורסמת בפראג, תופסים מקום חשוב בפנתאון הלאומי הצ'כי. בימינו מספר משמעותי של צ'כים אינם מחשיבים עצמם כדתיים מאמינים.
לפי מסורת עממית הצ'כים קראו לעצמם לפי המנהיג המיתי - האב הקדמון (praotec) צ'ך (Czech), שהוביל בזמנו את שבטי הצ'כים אל ארצם החדשה - אל בוהמיה וההר ז'יפ. בהתאם לאגדה אחיו של צ'ך, לך, נתן את שמו לעם הסלאבי השכן, ה"לכים", כלומר הפולנים. הגרסה הקדומה ביותר של מסורת זו הופיעה ב"כרוניקת הבוהמים" (Chronica Bohemorum) של קוזמס מפראג בסביבות 1120. בטקסט זה בשפה הלטינית שם המנהיג צ'ך (אנ') מוזכר כ-Bohemus. לפי אחת ההשערות המילה "צ'ך" - Čech קשורה שורש "צ'ל" čel (חבר בשבט - člen rodu) המופיע במילה בת זמננו "člověk" (ראו גם ברוסית "צ'לובק") שמשמעותה "אדם" ובמילה čeledin "חתן"[8].
"ch" (ך) (המהווה בצ'כית פונמה עצמאית) היא סיומת ארכאית, המציינת בני אדם. היא בשימוש גם בימינו לפעמים (למשל במילים כמו "staroch" המחליפה את "stařec" - קשיש, או "brach, בשביל "bratr" - אח).
לפי השערה אחרת, השם "צ'כים" בדומה ל"סקסונים" (Sachse) נגזר מהכינוי "סאקים" שעבר לשפה הרומית וציין עמים נוודים באזור. המילה "צ'לובק" קשורה לעומת זאת למילה "סלאבי" (או "סלובקי")[9].
תאוריות אחרות התייחסו בעבר למילה "צ'טה" שמשמעותה "צבא" או למילה "צ'כי" cechy - "מקום יבש".
ישנן כמה תת-קבוצות בתוך העם הצ'כי, למשל ה"חודים", המורבים והשלזים הצ'כים. כמה מתושבי מוראביה ושלזיה בחרו במפקד משנת 2001 להירשם בנפרד משאר הצ'כים לפי הזהות האזורית הזאת: 380,000 (3.7% מכלל האוכלוסייה) נרשמו כ"מורבים" ו-11,000 כ"שלזים" (0.1% מכלל האוכלוסייה). הבחירה החופשית בקטגוריה "אתנית" כזאת ניתנת להסבר כביטוי לתחיית הפטריוטיזם המקומי אחרי נפילת המשטר הריכוזי הקומוניסטי.
השבטים הסלאבים הגיעו לאזורים הצ'כים של ימינו (צ'כיה או ארצות הצ'כים) בשני גלים: הראשון במחצית השנייה של המאה ה-6 והשני במחצית הראשונה של המאה ה-7. שבטים סלאבים מערביים אלה התמזגו לתוך עם אחד. במאה ה-7 הקימו הסלאבים המערביים באזור את הממלכה של סאמו ובמאה ה-10 החלק מהם שנקראו "מורבים" (מזוהים בימינו כחלק מהצ'כים) הקים את ממלכת מוראביה הגדולה. המדינה שקדמה ישירות את צ'כיה של ימינו התהוותה ככל הנראה בסוף המאה ה-9. היא הייתה תחילה מרכיב במסגרת האימפריה הרומית הקדושה, אך נהנתה עד שנת 1620 (הקרב על ההר הלבן) ממידה רבה של עצמאות. הצ'כים השיגו את עצמאותם כלאום נפרד בשנת 1918 ביחד עם הסלובקים במסגרת צ'כו-סלובקיה (במקור: צ'כיה-סלובקיה) שפורקה בשנים 1938–1939 מיוזמת היטלר. חלק משטח המדינה שבה חיו גרמנים סודטים סופחה ישירות לגרמניה הנאצית מתוקף הסכם מינכן, בשנים 1939 - 1945 הקימה גרמניה הנאצית על שטחי צ'כיה הנשארים את "הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה". בסלובקיה הוקמה רפובליקה סלובקית ראשונה תלויה בגרמניה. בשנת 1945 תחת כיבוש סובייטי הוקמה מחדש צ'כוסלובקיה, בה הושלט משטר קומוניסטי בשנים 1948–1989. בשנים 1989–1993 הופל המשטר הקומוניסטי והמדינה הפדרטיבית אימצה משטר דמוקרטי פדרטיבי. בשנת 1993 שתי המדינות המרכיבות - צ'כיה וסלובקיה נפרדו אחרי משא ומתן ביניהן והוכרזה "רפובליקה צ'כית" עצמאית.
האוכלוסייה הצ'כית התרכזה למשך תקופה ארוכה אך ורק בשטחי צ'כיה של ימינו. החל מן המאה ה-13 קמו כמה מובלעות צ'כיות קטנות באזור ז'יטומיר ובסביבות 1600 באזור לבוב בשטחי אוקראינה של ימינו. אחרי המהפכה התעשייתית ועד שנת 1945 קם ריכוז קטן של צ'כים גם בחבל ווהלין. דרך הגירה קמו נקודות התיישבות צ'כית גם בארצות הברית, אוסטרליה וכו'. אחרי גירוש הגרמנים הבוהמים והגרמנים המורבים (שהגיעו לבוהמיה ומוראביה בהתחלה במאה ה-13 באישור השליטים הצ'כים) הצ'כים הפכו בתום מלחמת העולם השנייה לרוב גם בארץ הסודטים.
הצ'כים מדברים צ'כית, שפה סלאבית מערבית, המדוברת כיום על ידי 12 מיליון אנשים בעולם. היא שפה נטייתית, עם מערכת מסובכת של הטיות וזמנים. היא משתמשת באלפבית לטיני עם סימנים דיאקריטיים. ההיגוי מתאפיין בהטעמה, הבחנה ברורה בין תנועות ארוכות וקצרות והעיצור הספציפי ř. השפה הצ'כית היא שפה רשמית של הרפובליקה הצ'כית ואחת השפות הרשמיות של האיחוד האירופי. במידה רבה הצ'כית מובנת לדוברי סלובקית וסורבית לוסטיאנית וליהפך.
בהשפעת השליחים הסלאבים הקדושים קירילוס ומתודיוס שבאו ממקדוניה ולפי דוגמת מלכי בוהמיה, הקדושה לודמילה ובוז'יבוי הראשון הצ'כים התנצרו בצומת המאות תשיעית ועשירית. בזמן הפילוג בין כנסיות המזרח והמערב הצ'כים היו בתחום ההשפעה של האימפריה הרומית הקדושה ואימצו את הנצרות הרומית-קתולית. במאה ה-14 חלק מהאוכלוסייה הצ'כית מרדה ובעקבות מותו על המוקד של התאולוג הצ'כי יאן הוס הקימה את הכנסייה ההוסיטית שנמנתה בהמשך עם זרמי הפרוטסטנטיזם. מרד זה דוכא ללא רחמים על ידי הקיסר הקתולי של האימפריה הקדושה בעת מסעות הצלב נגד ההוסיטים. אחרי הרפומציה ההוסיטית רוב הצ'כים (מעשרים כ-85%) הפכו לחסידיהם של יאן הוס, פטר חלצ'יצקי ומטיפים רפורמיים אחרים. תבוסת המעמדות הבוהמיים בקרב בהר הלבן הביאה לשינויים דתיים דרסטיים וגררה שורה של פעולות עוצמתיות מצד בית הבסבורג על מנת להחזיר את האוכלוסייה הצ'כית לחיק הכנסייה הרומית-קתולית. אחרי השתלטותם מחדש על בוהמיה, הצ'כים אולצו להמיר את דתם לנצרות הרומית-קתולית . כל סוגי הקהילות הפרוטסטנטיות לרבות הענפים השונים של ההוסיטים, התורנים והרפורמים או גורשו או נרצחו או המירו בכוח את דתם לדת הקתולית.
בשנת 1977 בימי המשטר הקומוניסטי תיאר ריצ'רד פליקס סטאר את הצ'כים כ"בדרך כלל סובלניים ואפילו אדישים כלפי הדת"[10]. במפקדים האחרונים בשנת 2011 (שכלל אמנם גם אזרחים בעלי מוצא לא צ'כי) 44.7% מהנשאלים לא הכריזו את עצמם שייכים לדת כלשהי, 34.5% הכריזו עצמם כ"לא מאמינים" ורק 6.7% הצהירו על עצמם כ"מאמינים וחסרי דת". מתוך השאר שהצהירו על השתייכות לקהילות דתיות, מרביתם (10.5% מהתושבים) הכריזו עצמם כרומים-קתולים, והאחרים (כ-0.5%) ענו שהשתייכו לכנסייה האוונגלית של האחים הבוהמיים ולכנסייה ההוסיטית הצ'כוסלובקית[11]. לפיכך כ-70% מאוכלוסיית צ'כיה הכריזה עצמה כלא שייכת לאף דת, והצ'כים נתפסים כאחד העמים הפחות דתיים באירופה. התופעה נקשרה במקרה זה לדחיית מורשת הכנסייה הרומית-קתולית שהייתה בזמנו דת המדינה של האימפריה האוסטרו-הונגרית, כמו כן להתרחקות מן הדת בימי המשטר הקומוניסטי.
ב-2015 מרכז המחקר פיו מצא עדיין ש-72% מאוכלוסיית הרפובליקה הצ'כית מגדירה עצמה כ"לא דתית", קטגוריה הכוללת את האתאיסטים, האגנוסטיים, ואת אלה שמכריזים ש"אין להם דת כלשהי". 26% הכריזו עצמם כ"נוצרים", רובם רומים-קתולים.
צ'כים, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
