פרשת הקורבנות

פרשת הקורבנות או סדר הקורבנות (לפעמים בקיצור רק "קורבנות") הוא סדר תפילה שבמסגרתו מזכירים את פסוקי הקורבנות.

פרשת הקרבנות נאמרת לפני תפילת שחרית, ולפי חלק מהמנהגים (בעיקר מנהג הספרדים) אומרים חלק מפרשת הקרבנות גם במנחה.

פרשת הקורבנות נועדה במקורה כדי ללמוד מספר קטעים מן המקרא המשנה והתלמוד לאחר ברכות התורה, היא הורחבה בידי מקובלי צפת^{[דרוש מקור]} והפכה להיות זכר לסדר העבודה היומי בבית המקדש. יש מקהילות אשכנז שלא קיבלו הוספות אלו, ואומרות רק חלק מפסוקי הקורבנות, בעיקר את פרשת התמיד, פרשת הקטורת (בתוספת פסוקי מוסף של שבת ושל ראש חודש בימים המתאימים), פרק איזהו מקומן, וברייתא דרבי ישמעאל.^[1]

סדר הקרבנות

1. פרשת הכיור (למנהג האשכנזים): על הכהנים הייתה חובה ליטול את ידיהם ורגליהם בטרם עבודתם. זכר לכך אומרים כיום את פרשת הכיור (ספר שמות, פרק ל').
2. פרשת תרומת הדשן (למנהג האשכנזים): בפרשת קורבן עולה (ספר ויקרא, פרק ו'), מובא בין השאר סדר הכנסת הכהן לעבודתו (לבישת הבגדים) וסדר הכנת המזבח (הוצאת הדשן הנשאר מקורבנות אמש מחוץ למקדש) ועוד. זכר לכך אומרים כיום את פרשת תרומת הדשן.
3. פרשת קורבן התמיד: הקורבן הראשון שהוקרב בבוקר היה "תמיד של שחר". אחר הצהריים הוקרב "תמיד של בין הערביים". תהליך ההקרבה, המנחה המצורפת ופרטי הקורבן מובאים בפרשת קורבנות המועדים (במדבר, כ"ח-כ"ט). במקור היא נאמרה לצורך אמירת קטע מן המקרא. כיום אומרים אותהּ כזכר להקרבת קורבן התמיד.
4. פרשת הקטורת: בזמן בית המקדש, הקטירו לאחר התמיד את הקטורת. הקטורת הורכבה מ-11 סממנים ודרך הכנתה והקטרתה הייתה מהמלאכות הקשות שבמקדש. זכר לכך אומרים כיום את הפסוקים העוסקים בציווי הקטורת למשה (ספר שמות, פרק ל'), ברייתא העוסקת בהכנת הקטורת, סממניה, כמותם, דרך הכנתה ועוד (מסכת כריתות ו') וכן מספר פסוקים נוספים העסוקים בציפייה לגאולה.
5. סדר המערכה: במסכת יומא (דף ל"ג) מובא סדר המערכה על המזבח במקדש ("אביי הוה מסדר"). בסדר זה נזכרות העבודות הקבועות שנעשו במהלך היום במקדש, לפי סדרן.
6. פרשת קורבן מוסף (למנהג האשכנזים): בשבתות, בראשי חודשים ובמועדים הוקרב קורבן מיוחד לכבוד היום. תהליך הקרבתו כמו קורבן התמיד מובא בפרשת קרבנות המועדים (במדבר, כ"ח-כ"ט). זכר לכך אומרים כיום בשבתות ובראשי חודשים את פרשת קורבן מוסף. במועדים לא נוהגים לומר את פסוקי קורבן מוסף, מכיוון שהפסוקים נקראים בקריאת התורה של המועדים.^[2]
7. משנת הזבחים: פרק "איזהו מקומן" ממסכת זבחים (פרק ה') שבו מובאים כל סוגי הקורבנות שהוקרבו בבית המקדש עם הלכותיהם ופרטי דיניהם (קדשי קדשים, פרים ושעירים הנשרפים, חטאת הציבור והיחיד, עולה, שלמי ציבור ואשם, תודה ואיל נזיר, שלמי יחיד, בכור, מעשר ופסח). בשולחן ערוך כתב שפרק זה נאמר "כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום מקרא משנה וגמרא (ברייתא דרבי ישמעאל)" (אורח חיים, סימן נ') ואילו בבית יוסף כתב (שם) שתיקנו לומר פרק איזהו מקומן "לפי שאין באותו הפרק מחלוקת והיא משנה ברורה למשה מסיני", וזה לקיים "אין עומדים להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה".
8. ברייתא דרבי ישמעאל: כדי להוסיף לסדר הלימוד גם קטע תלמוד^[3] מובאת ברייתא של רבי ישמעאל של 13 מידות שאיתן ניתן להסיק הלכות "אליבא דהלכתא" (לפי דיני התורה). לדוגמה: קל וחומר, גזירה שווה, כלל ופרט ועוד. בסוף הברייתא מובאת תפילה לבניין בית המקדש (מסכת אבות פרק ה').

לקריאה נוספת

• יצחק אליעזר יאקאב, 'ביאור דברי הגמרא אביי הווה', ביאור והבנה נכונה (בדרך פשט, דרוש, סוד) הגמרא שאומרים יום יום אחרי 'אמירת הקרבנות' הנקרא אביי הווה.
• יצחק אליעזר יאקאב, ברייתא דרבי ישמעאל המבוארת: י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם : ביאור והבנה נכונה (בדרך פשט, דרוש, סוד) לברייתא שאומרים יום יום לפני תפילת הודו (ברוך שאמר) הנקראת ברייתא דרבי ישמעאל.

קישורים חיצוניים

• הרב אליעזר מלמד, סדר קרבנות באתר פניני הלכה

הערות שוליים

1. תפילות ימי החול באתר של מכון מורשת אשכנז.
2. שולחן ערוך או"ח מח.
3. לא מדובר בקטע מספר התלמוד אלא לקטע שכתוב בצורת תלמוד, כלומר לימוד בעזרת ההיגיון.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.