פרשת הנוסע הסמוי הייתה מקרה בשנת 1982 בו רב חובל של אוניית משא ישראלית הוריד לים נוסע אפריקאי שעלה לספינה בחשאי לרפסודה ליד חופי מוזמביק. נערכה וועדת חקירה לבירור נסיבות המקרה. במשפט שנערך הורשע רב החובל ונידון לשנתיים מאסר על תנאי.
הפרשה
ביום שישי, 9 בנובמבר 1984[1], חשף יגאל סרנה בעיתון חדשות, בכתבה שלה נלווים צילומים שצולמו על ידי אחד מאנשי הצוות, שב-8 במרץ 1982 צוות אוניית משא ישראלית בשם "מורן" גילה כי בעת עגינת הספינה בנמל דאר א-סלאם בטנזניה, עלה נוסע אפריקאי צעיר לספינה. צוות הספינה דאג לנוסע לאוכל ולשתייה והם לקחו אותו לרב חובל הספינה, אבנר גלעד. גלעד הורה לאחד מהמלחים לבנות רפסודה ולהוריד על גביה את הנוסע לים. אבנר גלעד הוסיף ואמר שאם הנוסע יסרב הם ישליכו אותו למים עם חגורת הצלה בלבד. בתחילה סירבו חלק מהמלחים לבנות את הרפסודה המבוקשת אך לבסוף נכנעו ללחצים ובנו אותה. הנוסע שניסה להתחנן על חייו וסירב לרדת, הורד בכח לרפסודה והספינה הפליגה משם.
הפרשה קיבלה תהודה גדולה בציבור בישראל. רב חובל אבנר גלעד היה בן קיבוץ ששירת בפלי"ם והיה מן הפעילים הבולטים בהעפלה. הוא שירת בחיל הים הישראלי ורשם לזכותו הישגים והערכה. אף בצי הסוחר היה רב חובל מוערך ומנוסה. עם פרוץ הפרשה תמך בו קיבוץ נחשולים ללא סייג[2]. בציבור הישראלי, לעומת זאת, המקרה עורר סערה גם סביב קשר השתיקה של המעורבים בה[3]. הספינה הייתה שייכת לחברת "תרשיש", חברת ספנות של הקיבוץ המאוחד, היו מעורבים בה מספר מלחים והיא נחשפה רק שנתיים וחצי אחרי שהתרחשה[4].
את הפרשה חשפו והעבירו לעיתונאי, יגאל סרנה, אייל פארן חבר קיבוץ יפתח, שהיה ימאי באוניה, וכן נגר האוניה זאב קורנברג מבית שמש, שצילם את האירוע. בשבוע שלאחר החשיפה פרסם העיתון "חדשות" מספר כתבות המשך וגם כל כלי התקשורת האחרים בישראל דיווחו עליה בהרחבה[5].
תגובות
לאחר שהתפרסם סיפורו של "הנוסע הסמוי" הקים שר התחבורה, ביום ראשון 11 בנובמבר, ועדת חקירה בראשות דן חירם. ועדת החקירה קבעה, ב-18 בנובמבר כי: "רב החובל פעל בניגוד לאמות מידה מוסדיות וחוקיות". בנוסף הועבר הדו"ח ליועץ המשפטי לממשלה שיכריע אם יש להעמיד לדין את גלעד[6][7].
בוועדת החקירה אבנר גלעד טען שביצע "אקט סביר" ושהוא הוריד את הנוסע 500 מטר מהחוף[8]. הוא הסביר כי הורדת הנוסע בדרום אפריקה, לשם פנתה האוניה, היה מסוכן לנוסע הרבה יותר מהורדתו לים, מאחר שבדרום אפריקה שרר משטר האפרטהייד הגזעני[9].
דב ניצן, מנכ"ל חברת תרשיש, בעלת הספינה "מורן", טען ב-11 בנובמבר, כי האירוע מעולם לא דווח לו[10]. גם משרד התחבורה טען תחילה שיומן הספינה נעלם[11]. ב-12 בנובמבר התראיין אבנר גלעד ליגאל סרנה וטען שהאירוע דווח ונרשם ביומן האוניה[12], ואכן היומן נמצא ובו היה כתוב רק המשפט: "מצאנו נוסע סמוי והורדנו בחוף מוזמביק"[13].
המשפט
ב-30 בדצמבר 1984, סיימה המשטרה את חקירתה והמליצה להעמיד לדין את אבנר גלעד[14].
ב-26 ביוני 1985 הוגש כתב אישום נגד רב החובל, אבנר גלעד[15], ובו סיכום של עדויות אנשי הצוות: "רב החובל הצליף בו בחבל עבה שבקצהו קשר הקרוי "ראש טורקי", הטיח את ראשו בדופן האנייה כאשר סירב לציית להוראתו לרדת לים, משך באוזניו וחבט בו, וכתוצאה מזה נחבל הנוסע הסמוי באזנו עד זוב דם. תקיפת הנוסע הסמוי נפסקה רק כאשר אחדים מאנשי הצוות נחלצו לעזרתו וחצצו בינו לבין רב החובל"[16].
בנובמבר 1986 הרשיע שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, אמנון כרמי, את גלעד בפציעת הנוסע ובשילוח הנוסע בכלי מסוכן. אך הוא קבע כי "לא עלה בידי התביעה להוכיח כי רב החובל התכוון במזיד לפגוע בכושי"[16]. על גלעד נגזרו שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים[17].
לאחר פרסום הפרשה
זאב קורנברג שסיפק את הצילומים ל"חדשות" לא קיבל תשלום עליהם, פעל מתוך עקרון, ואמר שצילם אותם מאחר שלא הסכים עם מעשי הרב חובל[18]. אחר כך גילה ש"חדשות" מכר את הצילומים לפרסום מחוץ לישראל[19], ותבע את העיתון[20].
יגאל סרנה ואבנר גלעד נפגשו בשנת 2013 במהלך צילומי סרט דוקומנטרי על העיתון "חדשות". גלעד לא הביע חרטה על הפרשה[21].
קישורים חיצוניים
- תום שגב, האיש שהופקר לגלים, כותרת ראשית, 14 בנובמבר 1984
- טל לוי, היום לפני 26 שנה: כתב אישום נגד רב-חובל שהפקיר אפריקאי בים, באתר הארץ, 26 ביוני 2011
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
