Loading AI tools
קלימטולוג ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פנחס אלפרט (נולד ב-28 בספטמבר 1949) הוא פרופסור אמריטוס בתחום מדעי האטמוספירה באוניברסיטת תל אביב.
 | |
| לידה |
29 בספטמבר 1949 (בן 75) ירושלים  |
|---|---|
| ענף מדעי | מדעי האטמוספירה |
| מקום מגורים | ישראל |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים (1980) |
| מוסדות |
אוניברסיטת תל אביב (1998) |
| תלמידי דוקטורט |
הדס סערוני |
| פרסים והוקרה |
מדליית וילהלם ביירקנס (2018) |
|
www | |
  | |
אלפרט נולד בירושלים בשנת 1949. מצד אביו הוא דור רביעי בירושלים - אבי סבו, עלה לישראל מסלונים, ב-1867 ושימש כמלמד בחורבת יהודה החסיד בעיר העתיקה. עד גיל 6 למד ב״חדר״ של סבו, ואחרי כן בתלמוד תורה ״עץ חיים״ בשכונת ״זיכרון משה״, ירושלים. מתלמוד התורה הועבר בשנת 1957 לבית הספר הממלכתי-דתי ״מוריה״ בשכונת הבוכרים. בתיכון למד בבית הספר ״דוגמה", ובגיל 16 הוכתר כחתן התהילים הארצי לנוער לשנת תשכ״ה, בחידון שנערך על ידי משרד הדתות. עם סיום לימודיו התיכוניים התקבל לעתודה האקדמית לאוניברסיטה העברית עם מלגת הצטיינות בתוכנית מיוחדת ששילבה מחשבים. בתום התואר הראשון המשיך ללימודי תואר שני בפיזיקה, במסגרת העתודה.
עם גיוסו לצה"ל הוצב תחילה כמפקד המכינה הקדם אקדמית של העתודה לבני עדות המזרח בשנים 1972-1973, ולאחר מכן כחזאי ביחידת המטאורולוגיה בחיל האוויר. בהמשך שירותו נעשה למפקד המטאורולוגיה בבסיס התובלה של חיל האוויר במשך כשלוש שנים, כולל במלחמת יום הכיפורים. ב-1977 שוחרר משירות קבע בצה״ל בדרגת סרן, ולאחר מכן התקדם במילואים לדרגת רס״ן. אלפרט התבקש להמשיך בשירות מילואים באופן חריג עד גיל 56, מכיוון שפיתח בחיל האוויר ובשירות המטאורולוגי את הבסיס המדעי למערך החיזוי המודרני.
במהלך שירותו כקצין מטאורולוגיה בחיל האוויר נחשף אלפרט לקושי בחיזוי שיטפונות, אשר מתרחשים במפתיע וגורמים נזקים רבים בנפש וברכוש, כמו גם לאירועי מזג אוויר קיצוניים אחרים. לרשות החזאים לא עמדו אז כלים יעילים לחיזוי. עובדה זו היוותה תמריץ עבורו לפיתוח שיטות חדשניות לניטור גשם, כמו גם לפיתוח מודלים לשיפור החיזוי. במקביל לשירותו הצבאי החל לעסוק באוניברסיטה העברית במחקר של פיזור אור מחלקיקים באטמוספירה.
עם שחרורו מצה״ל החל את לימודי הדוקטורט במטאורולוגיה באוניברסיטה העברית, במסגרתם בנה מודל מטאורולוגי שהסביר בהצלחה את סערות הקיץ האופייניות לשעות אחר הצהריים בכנרת. לאחר סיום הדוקטורט ב-1980 הוזמן לפוסט דוקטורט באוניברסיטת הארוורד בבוסטון. בשנתיים אלו עבד עם פרופסור לינדזן, מגדולי חוקרי האטמוספירה בעולם, ועסק בחקר המונסון ההודי. במהלך הפוסט-דוקטורט פיתח מודל פיזיקלי אשר הסביר באמצעות מנגנון משוב חיובי מפני השטח, כיצד המונסון ההודי מתקדם לתוך היבשה - אחת הבעיות הבלתי פתורות של המונסון עד אז.
בתום שנתיים בבוסטון, בשנת 1982, הוזמן על ידי החוג לגיאופיזיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל אביב (כיום החוג למדעי כדור הארץ) לשמש כחבר סגל. ב-2004 נבחר כעמית כבוד באקדמיה העולמית היהודית למדעים. בשנים 2005-2008 כיהן כראש החוג לגיאופיזיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל אביב. בשנים 2008-2013 כיהן כראש בית הספר ללימודי הסביבה על שם פורטר באוניברסיטת תל אביב. במהלך כהונתו כראש בית הספר, עלה מספר התלמידים לתארים שני ושלישי מכ-60 ל-330, נפתחה התוכנית למאסטר ללא תזה, ותוכנית בינלאומית לתואר שני. התוכנית הבינלאומית מיסדה את הקשר עם אוניברסיטת קולומביה ועם אוניברסיטת ניו יורק. במשך השנים שהה בשבתונים בנאס״א, שם זכה בתואר Goddard Fellow, כמו גם באוניברסיטאות בארצות הברית ובבריטניה. הוזמן כמרצה לתוכנית באוניברסיטת לוון החדשה בבלגיה, למרכז המחקר המטאורולוגי הצרפתי בטולוז, וכן במרכז החלל של נאס״א על שם גודארד.
לאות הכרה על הישגיו המדעיים זכה אלפרט במדליית בירקנס של "האגודה האירופית הגיאופיזית" לשנת 2018, על תרומתו לפיתוחם של שיטות חדשניות לחקירת אינטראקציות אטמוספיריות באטמוספירה ועל פיתוח שיטה לניטור לחות האוויר ושיטפונות באמצעות תשתיות סלולריות. בנוסף, על תרומותיו הייחודיות להבנת התפתחות של שקעים ושל חלקיקי אירוסול."[1]
בספטמבר 2023 זכה אלפרט בפרס יוקרתי של מפעל חיים לחקר האקלים לשנת 2023 מטעם מפעל הפיס[2], על תרומתו הייחודית בתחומי המטאורולוגיה הדינמית וחקר שינויי האקלים.
קבוצת המחקר שלו עוסקת במחקר תאורטי ותצפיתי של הדינמיקה של תהליכים באטמוספירה, תוך שימוש במודלים הידרודינמיים אשר פותרים באופן נומרי את התפתחותן של התופעות. לראשונה נחקרה על ידו התאוריה של כמה מערכות סינופטיות בישראל כולל: שקע שרבי, שקע קפריסאי ואפיק ים סוף.
המדידות בחישה מרחוק כוללות לוויינים, מכ"ם ולאחרונה גם נתונים שנאספים על ידי האנטנות הסלולריות המשמשות לתקשורת. המקור האחרון למדידות אטמוספיריות התגלה לראשונה במחקר שפורסם בכתב העת Science. לאחרונה יושם גם לאזהרות מפני שיטפונות ולניטור של גשם, לחות וערפל.
בחקר של תהליכים אטמוספיריים פותחה שיטה חדשה המאפשרת הפרדה נאותה של השפעות של פקטורים שונים, כולל הפרדתם של תהליכים סינרגיים באטמוספירה.
המודלים שהופעלו על ידי אלפרט הם משלושה סוגים המופעלים כולם למחקר אטמוספירי. סוג המודל הראשון נועד לחיזוי מזג האוויר, ולמחקר של תופעות כמו גשמים, התפתחות ציקלונים, רוחות וכדומה. הסוג השני הוא של מודלים אקלימיים אשר טווח הריצה שלהם מגיע ל-100 שנים ומאפשר לראשונה בישראל מחקר של שינויים אקלימיים עקב ההתחממות הגלובאלית. הסוג השלישי של המודלים המופעלים מתמקד במחקר של אירוסולים באטמוספירה עם דגש על חלקיקים מינרליים בעיקר מן הסהרה והמדבריות באזורנו, וכן חלקיקי מלח מן הים והשפעתם על מזג האוויר ועל האקלים.
בשנת 2001 אישש מחקרם[3] של פנחס אלפרט ונטלי פרלין, קיומו של קשר חיובי בין שינוי אנתרופוגני בשימושי קרקע - הקמת יישובים, ייעור וזריעת שדות בצפון הנגב בעקבות הפעלתו של המוביל הארצי ב-1964, לבין שינוי אקלים בצורה של עלייה בכמות המשקעים, ירידה באמפליטודת הטמפרטורה בין יום ללילה ושינוי במשטר הרוחות בשטח שבין תל אביב לבאר שבע בין שנות ה-60 לשנות ה-90 של המאה ה-20. שימושי הקרקע החדשים מכהים את התכסית, יחס האלבדו משתנה ופחות קרינת חום מוחזרת מן הקרקע. התחממות פני הקרקע מעצימה את הקונבקציה התרמית שמצליחה להבקיע את שכבת האינוורסיה היציבה המרחפת בגובה קילומטר בעונת היובש בארצנו, ומונעת התפתחות עננות ממטירה.
אלפרט פרסם מעל ל-260 מאמרים בעיתונים מדעיים מקצועיים ועוד כ-100 פרקים בספרים. בשנת 2011 יצא לאור בהוצאת קיימברידג׳ ספרו "The factor separation method in the atmosphere "- applications and future prospects המתאר לראשונה שיטה לחישוב של אינטראקציות אטמוספיריות שפיתח בשנת 1993. השיטה אומצה על ידי קבוצות מחקר רבות בעולם, והספר מתאר שימושים רבים ומגוונים בה.
בשנת 2009 יצא לאור בהוצאת ראובן מס ספרו ״גשם ורוח - מטאורולוגיה ומזג האוויר לאור היהדות״ שבו ניתוח של תופעות מזג אוויר במקורות, עם הסברים מדעיים מודרניים, וקישור לתופעות אופייניות לאקלים ארץ ישראל.
בשנת 2014 יצא לאור בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן ספרו ״יומנו של מוכתר בירושלים - משה אלפרט״ על יומנו ההיסטורי של דודו, אשר אותו כתב טרום הקמת המדינה בשמשו כמוכתר מטעם המנדט הבריטי בצפון ירושלים.
בנוסף לעבודתו המדעית, פעיל אלפרט כמרצה בנושאי מדע, יהדות, דת ומדע בבתי כנסת, ימי עיון, וכנסים. הוא פעיל בתנועת ״נאמני תורה ועבודה״ ושימש כחבר ההנהלה. כמו כן, הוא פעיל בתנועת ״קולך״. התנדב בעמותת ״בשער״ ובמסגרתה הרצה בבתי ספר תיכוניים ערביים ואחרים ברחבי הארץ -בטייבה, יפו, רמלה, אשדוד ובמקומות נוספים, בנושאי מזג אוויר, אקלים והתחממות כדור הארץ. באוניברסיטת תל אביב הוא פעיל במרכז למורשת היהדות על שם צימבליסטה, ומלמד שם שיעור בהלכה עם מרצים וסטודנטים בכל בוקר.
אלפרט פעיל כבעל קורא מנוסה ומדויק, במגוון בתי כנסת, במשך שנים רבות.
אלפרט נשוי לרחל (מבית משפחת ספראי, מייסדהם ובעליהם של גלריית ספראי בירושלים) ואב ל-8 ילדים, תושב בית גמליאל. בראשית המאה ה־21 השתתף יחד עם אשתו ובנו איתן בסדרה הישיבה, סדרה תיעודית על אורח חייהם של תלמידי כיתה י"ב בישיבת כפר הרא"ה.
בתו של אלפרט, מיכל אלון, אחות במקצועה נפצעה במהלך מתקפת הפתע על ישראל בשנת 2023 וסיפורה התפרסם. מיכל, אחות במקצועה, הגיעה עם בעלה, הרב עומרי אלון וילדיהם לחגוג את שמחת תורה עם החיילים בבסיס, והתעוררה בשבת לתוך התופת. בעודה מטפלת בפצועים הרבים, נורתה מיכל על ידי מחבל שחדר לבסיס, אבל המשיכה בהרואיות, ביחד עם בעלה וילדיה, לטפל בפצועים בשטח[4][5][6].
אתר האינטרנט הרשמי של פנחס אלפרט
פינחס אלפרט, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
