פישוטה (סרט)
סרט משנת 1980 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סרט משנת 1980 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פישוטה: חוק החלש ביותר (בפורטוגזית: Pixote: a Lei do Mais Fraco) הוא סרט דרמה ברזילאי משנת 1980, בבימויו של הקטור בבנקו. התסריט נכתב על ידי בבנקו וחורחה דוראן, על פי הספר: ילדות המתים (A Infância dos Mortos) פרי עטו של הסופר הברזילאי ז'וז'ה לוזיירו.
 | |
| בימוי | הקטור בבנקו |
|---|---|
| הופק בידי | הקטור בבנקו |
| תסריט | הקטור בבנקו, חורחה דוראן |
| שחקנים ראשיים |
מארילייה פארה Beatriz Berg Walter Breda Raymundo Matos Isadora de Farias Ariclê Perez Joe Kantor Luis Serra Benedito Corsi Cleide Eunice Queiroz Lineu Dias Damaceno Pilho Fabio Tomasini Israel Pinheiro קרלוס קוסטה César Pezzuoli Emilio Fontana João José Pompeo גילברטו מורה אדילסון לינו זנילדו אוליווירה סנטוס ג'ורג'ה ג'וליאו רובנס דה פאלקו פרננדוס ראמוס דה סילבה Rubens Rollo קלאודיו ברנרדו Jose Nilson Martin Dos Santos Beatriz Segall Israel Feres David Tony Tornado Jardel Filho Elke Maravilha Kocoth |
| מוזיקה |
John Neschling (featuring "Love Caravan" produced & performed by Jimmie Raye) אולפן= H.B. FilmesUnifilm |
| צילום | רודולפו סנשז |
| מדינה | ברזיל |
| חברת הפקה | Embrafilme, HB Filmes |
| חברה מפיצה | Embrafilme |
| הקרנת בכורה | 1980 |
| משך הקרנה | 128 דק' |
| שפת הסרט | פורטוגזית |
| סוגה | סרט פשע, סרט דרמה, סרט להט"בי |
| מקום התרחשות | ריו דה ז'ניירו |
| סרטים בסדרה |
Fernando Ramos da Silva Jorge Julião Gilberto Moura Edilson Lino |
| דף הסרט ב־IMDb | |
זהו תיאור מצמרר, ריאליסטי, של בני נוער עבריינים בברזיל, והאופן בו הם מנוצלים על ידי שוטרים מושחתים וארגוני פשע אחרים ונגררים לביצוע פשעים. בתפקיד הראשי של ילד הרחוב פישוטה, משחק פרננדו ראמוס דה סילבה (ילד צעיר בן עשר, תושב פאבלה שנהרג תשע שנים מאוחר יותר בגיל 19 על ידי משטרת סאו פאולו) ולצידו השחקנית הידועה מארילייה פארה בתפקיד סואלי. העלילה סובבת סביב פישוטה, נער צעיר, אך עבריין פעיל שעוסק במעשי שוד ובסחר בסמים.
לאחר מבצע משטרתי לאיתור ילדי רחוב בפאבלות, פישוטה נשלח למוסד שיקומי לנוער עבריין. בית הסוהר מתברר כמקום מחריד בו פישוטה מסניף דבק כאמצעי לבריחה רגשית מהאיומים המתמידים של התעללות ואונס שמזומנים לו שם.
עד מהרה מתברר כי הפושעים הצעירים הם רק פיקדון בידי צוות המוסד ומנהלם, המשתמשים בנערים לעצמם לצורך משחקים פליליים וסדיסטים. באחד המקרים, המוסד משאיל למשטרה קבוצת נערים על מנת שישתתפו במסדר זיהוי. אחד מהם, נער בשם פומאסה, חוזר למוסד פצוע קשה מהמכות שספג. מנהל המוסד רוצה להיפטר מהבעיה ודואג לחסל את פומאסה ולהשליך את גופתו למזבלה.
המוסד מאשים נער בשם גאראטאו ברצח פומאסה. גאראטאו הוא האהוב של האישה הטרנסית המכונה ליליקה (חורחה ג'וליאו). גרטאו זועק לחפותו אך צוות המוסד תופס אותו ומענה אותו למוות. הנערים מכריזים על מרד ומציתים את אזור המגורים. שופט-חוקר מגיע לבדוק את שרשרת האירועים. ליליקה מנסה להתאבד באמצעות חיתוך הוורידים בפרקי ידיה. לאחר מכן מתרחשת בריחה המונית מהמוסד. פישוטה, צ'יקו, ליליקה ומאהבה החדש דיטו (גילברטו מורה) מוצאים עצמם ברחובות סאו פאולו. לפרנסתם הם שודדים זקנים. קריסטל (טוני טורנדו), אהובה לשעבר של ליליקה וסוחר סמים, מארח אותם בביתו ומוכר להם קוקאין. הארבעה נוסעים ברכבת לריו למכור שם את הסם, אך הלקוחה, חשפנית בשם דברה, מרמה אותם.
לאחר שוטטות ברחבי העיר, פישוטה וחבריו הולכים למועדון לעשות עסקת סמים נוספת. בהגיעם לשם, פישוטה מאתר את דברה. הם דורשים את כספם ופורצת קטטה. צ'יקו נהרג ופישוטה דוקר ושודד אותה.
השלושה קונים זונה מזדקנת בשם סואלי, והופכים לסרסורים שלה. בשיתוף פעולה של סואלי הם שודדים כמה מלקוחותיה. ליליקה עוזבת אחרי שדיטו וסואלי מתאהבים. נשארים סואלי, דיטו ופישוטה. כאשר הם מנסים לשדוד לקוח אמריקאי של סואלי, הוא מתנגד, ופישוטה יורה בו למוות אך הורג בשוגג גם את דיטו.
פישוטה מנסה למצוא נחמה אצל סואלי, בה הוא רואה דמות אם, אך היא מגרשת אותו. הוא עוזב ונראה צועד לאורך מסילת הרכבת, כשאקדח בידו, ולאט לאט דמותו מתרחקת עד שנעלמת מעין המצלמה.
הסרט צולם בצורה של סרט תיעודי תחת השפעה רבה של הנאו-ריאליזם האיטלקי בכך שנבחרו שחקנים חובבים שסיפור חייהם דומה לזה של הגיבורים בסרט.
הסרט צולם בסאו פאולו ובריו דה ז'ניירו. הסרט כולל כמה סצנות של חופי ריו. לאורך הסרט ניתן לראות אתרים היסטוריים בסאו פאולו כמו גשר הקשתות ('Viaduto do Chá') ומונומנט הדגלים ('Monumento às Bandeiras') בפארק איבירפוארה (Ibirapuera).
הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל הבמאים החדשים/ הסרטים החדשים של ניו יורק, ב־5 במאי 1981. מאוחר יותר הוא נפתח להקרנה באופן מוגבל בארצות הברית ב־11 בספטמבר 1981.
הסרט הוצג במספר פסטיבלי קולנוע, כולל פסטיבל הסרטים הבינלאומי סן סבסטיאן, ספרד ; פסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו, קנדה ; פסטיבל הסרטים הבינלאומי של לוקארנו, שווייץ; ואחרים.
מבקר הקולנוע רוג'ר איברט, שכתב עבור שיקגו סאן-טיימס , ראה בסרט קלאסיקה וכתב, " פישוטה עומד בזכות עצמו ביצירתו של הקטור בבנקו, מבט מחוספס ובלתי ממצמץ על חיים שאף אדם לא צריך לחוות אותם, ועיניו של פרננדו ראמוס דה סילבה, השחקן הצעיר והארור שלו, מתבוננות בנו מהמסך לא בכאב, לא בהאשמה, לא בצער - אלא פשוט מתוך קבלת המציאות היומיומית והמדכאת. "[1]
המבקרת פאולין קאל התרשמה מאיכותו הגולמית, כמו- תיעודית, ומידת הריאליזם הפואטי שבסרט. היא כתבה, "הדימויים של הקטור בבנקו הם מציאותיים, אך נקודת המבט שלו מזעזעת באופן לירי. נראה כי סופרים דרום אמריקאים, כמו גבריאל גארסיה מארקס, שולטים באופן פואטי מושלם בשיגעון, וגם לבבנקו יש חלק מהכישרון הזה. אמנים דרום אמריקאים זקוקים לכך, כדי שיוכלו לבטא את המרקם של אי השפיות היומיומית. "[2]
מבקר הקולנוע של הניו יורק טיימס, וינסנט קנבי, אהב את המשחק והבימוי הנאו-ריאליסטים של הדרמה, וכתב, " [פישוטה], הסרט העלילתי השלישי של הבמאי הברזילאי יליד ארגנטינה הקטור בבנקו, עשוי היטב, ללא פשרות. סרט עגום על נערי הרחוב של סאו פאולו, ובפרט על פישוטה. המשחק כמעט טוב מכדי להיות אמיתי, אבל דה סילבה (פישוטה) וגברת פארה (סואלי) נהדרים. הסרט פישוטה אינו מיועד לבעלי קיבה רגישה. רבים מהפרטים קשים לעיכול, אך הם אינם נצלניים ואינם יומרניים. מר בבנקו מראה לנו את התחתית, ומכיוון שהוא אמן, הוא גורם לנו להאמין בכך כמו גם לכל האפשרויות שהלכו לאיבוד. "[3]
אתר ביקורת הסרטים Rotten Tomatoes מדווח על ציון חיובי לסרט של 91% על סמך 11 ביקורות, עם דירוג ממוצע של 8.75 / 10.[4] אף שהוגש על ידי ברזיל כמועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, הוא נפסל מאוחר יותר מאחר שהוקרן באופן מסחרי בברזיל לפני התאריך המותר.[5]
יוצרי הקולנוע ספייק לי, מירה נאיר, הרמוני קורין והאחים ספדייה ציינו שזהו אחד הסרטים האהובים עליהם.[6]
זכיות
מועמדויות
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
