Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיל בורנאי (שם מדעי: Elephas maximus borneensis; קרוי גם פיל ננסי בורנאי), הוא תת-מין נדיר של פיל אסייתי האנדמי לאי בורנאו המחולק בין אינדונזיה ומלזיה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1950 על ידי פאולס אדוארד פיליס דראניאגאלה. ישנה מחלוקת בקשר למוצאו של הפיל הבורנאי האם הוא היה מאז ומקדם באי, או שהוא מהווה למעשה אוכלוסייה של פיל הודי או פיל ג'אווני שהובאה לאי על ידי סולטני ג'אווה או על ידי ההולנדים. בעוד שבעבר הדעה הרווחת שהפיל הבורנאי הוא חלק מתת-המין ההודי, בעקבות ניתוחים גנטים בשנת 2003, הוכח שהפיל הבורנאי מהווה תת-מין בפני עצמו עם קרבה גדולה לפיל הג'אווני שנכחד.[2] הפיל הבורנאי סובל מאובדן בית גידול וחדירה ליערות שבהם הוא חי. בעוד שבארגון השימור IUCN הוא אינו מסווג בפני עצמו אלא נכלל תחת מצב השימור של הפיל האסייתי, בארגון ה-WWF הוא מסווג כמין בסכנת הכחדה (EN).[1]
 פיל בורנאי | |
|---|---|
 | |
| מצב שימור | |
 (לפי ארגון הWWF[1]) | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | בעלי חדק |
| משפחה: | פיליים |
| סוג: | פיל |
| מין: | פיל אסייתי |
| תת־מין: | פיל בורנאי |
| שם מדעי | |
 Elephas maximus borneensisדראניאגאלה, 1950 | |
| תחום תפוצה | |
תפוצה היסטורית
תפוצה כיום
| |
 | |
מספר מאות לפני הספירה, היה נפוץ ברחבי אינדונזיה השימוש בפילים בתור מתנות לאדם ממעמד גבוה, ואף העבירו אותם דרך הים מאי אחד למשנהו. הגעתם של הפילים לאזור קלימנטן בצפון בורנאו עולות בקנה אחד עם השלטון של סולטני סולו במדינת סבח המלזית. סולטנות סולו הייתה בקשרי ידידות עם הסולטנות ההינדית של ג'אווה, וכאות הוקרה שליטי ג'אווה שלחו להם בשנת 1395 לערך שני פילי ג'אווה - מה שגם מסביר את נוכחות שרידי פילים עד היום במספר איים בפיליפינים כמו מינדנאו. הסולטן של סולו ומשפחתו מכרו חלק מהפילים שלהם ליצרני ספינות שיסייעו להם בגרירה בולי עצים מהיער - וזאת בשל העובדה שהיה להם מחסור בקרקע לצורך מחיית הפילים. כאשר השימוש בפילים הסתיים, הפילים הקטנים והביישנים שהועסקו על ידי סוחרים ובוני ספינות בסולו שוחררו ליערות כדי שיוכלו לחיות במעבה הג'ונגל ללא הפרעה. ייתכן שפילים אלה הם הבסיס לאוכלוסיית הפילים הנוכחית בבורנאו.
המפגש הראשון של האירופאים עם הפיל הבורנאי אירע בשנת 1521. שרידי האניות מהמשלחת של פרדיננד מגלן הספרדי עגנו בפעם הראשונה בסולטנות ברוניי בצפון האי, ואנטוניו פיגאפטה שתיעד את המסע סיפר שהמשלחת הספרדית ביקרה בארמונות של השליט שבו היו פילים עטויי משי. מנהג זה הופסק כנראה מאוחר יותר על ידי שליטי האי בשל ציד הפילים, בהתחשב בכך שמגלי ארצות אחרים שביקרו באי ב-1770 וב-1840 לא דיווחו בין חוויותיהם על צפייה בפילים בפורט רויאל. בקצה האחר של בורניאו, חוקרים מ-1850 ו-1880 ציטטו מקור סיני שהסולטן של באנג'ארמאסין נהג לרכוב על פיל. אף שהפילים היו נפוצים בתקופות הקדומות בחצרות השליטים, לא היה ידוע על לכידת פילים לצורך אילוף הפיל על ידי המקומיים בבורנאו.
במשך שנים רבות מעמדו הטקסונומי של הפיל הבורנאי לא היה מוסכם. אחת הסיבות לכך היא שלא היה ברור האם אוכלוסיית פילי בורנאו היא ילידת האי, או שמקורה בצאצאי פילים שניתנו על ידי סולטנות ג'אווה לסולטנות סולו. בנוסף הייתה אפשרות שהפיל הובאה לאי בשנת 1750 על ידי חברת הודו המזרחית ההולנדית.
במאה ה-19, מחקר זואולוגי קבע כי אכן התרחשו פילי בר באופן טבעי באזור מוגבל של צפון מזרח בורניאו. למרות זאת מעמדם וייחודם הטקסונומי של הפילים בורניאו היה שנוי במחלוקת מאז. בשנת 1940, החוקר פרדריק שאן הניח שהפילים הם צאצאים של פילים שהובאו לאי בתקופה מאוחרת יחסית והוא החשיב אותם כחלק מתת-המין פיל הודי. הזואולוג השוודי - רג'ינלד אינס פוקוק שבחן דגימות במוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון לא הסכים עם הנחה זאת בשנת 1943, וסיווג את כל הפילים באיי אינדונזיה כשייכים לתת-המין פיל סומטרי. בשנת 1950, הזואולוג הבריטי פאולס אדוארד פיאריס דראניאגאלה טען בדומה לחוקרים מהמאה ה-19 שפילי בורנאו שייכים לתת-מין נפרד - בין השאר לטענתו על בסיס השוני בין הניבים הישרים יחסית של פילי בורנאו לניבים המעוקלים של הפילים ההודים - והוא נתן להם את השם המדעי "Elephas maximus borneensis".
בשנת 2003, הדיון נפתח מחדש לאחר שהוצע כי הפילים בצפון מזרח בורנאו הובאו על ידי סולטנות סולו מהאי ג'אווה ובהתאם לכך הפילים צריכים להיות מקוטלגים תחת תת-המין הנכחד פיל ג'אווני (Elephas maximus sondaicus) שתואר אף הוא על ידי דראניאגאלה. השערה זו מבוססת על חוסר בעדות ארכאולוגית מספקת לנוכחות היסטורית של הפילים בבורניאו, ובכך נתנה אישוש לפולקלור שפילי בר לא היו נפוצים מלכתחילה בבורנאו.
בסופו של דבר במהלך שנת 2003, הנתונים שעלו מניתוח DNA מיטוכונדריאלי של הפילים בבורנאו הראו כי מקורה של האוכלוסייה היה כנראה בג'אווה וסונדה, אולם הם התפתחו באי בצורה שונה מפילי ג'אווה - ייתכן בשל עליית פני הים שכיסתה את גשר היבשה שקישר בין ג'אווה לבורנאו.[2] על סמך נתונים אלה, הפיל הבורנאי קיבל סופית מעמד של תת-מין בפני עצמו.
הפילים האסייתים ובכללם הפיל הבורנאי, נבדלים מהפילים האפריקנים בכך שקצה הקודקוד הוא הנקודה הגובהה אצלם בגוף. יש להם מבנה גוף עגלגל וקומפקטי יותר ואוזניים קצרות ועגלגלות.[3]
מאז פרסום המאפיינים הגנומיים של פילי בורנאו ב-2003 ללא נתוני גובה ואורך, זה הפך לדבר שבשגרה להתייחס אליהם בתור תת-מין "ננסי". אף על פי שחלק מפילי בורנאו נמוכים, בדרך כלל פילים בוגרים משני הזוויגים שנמדדו במחוז סבאח דמו בגובהם לעמיתיהם בחצי האי המלאי. חמש מדידות של גולגולות פילות בוגרות לחלוטין בשמורת יער גומאנטונג היו קטנות מעט מהמדידות הממוצעות עבור הפילים בסומטרה (בסביבות 90-70%), אולם מדידות זמינות מועטות הראו כי פילי בורניאו זהים בגודלם לפילי סומטרה ומלאיה.
מדידות מורפולוגיות של חמישה עשר פילים בשבי מחצי האי המלאי ושישה פילים מסבאח שנעשו בין אפריל 2005 לינואר 2006, חזרו על עצמם 3 פעמים עבור כל פיל והוכיחו מעל כל ספק כי אין הבדלים משמעותיים בן האוכלוסיות. ביחס לפילים ההודים והסרי לנקים לעומת זאת, הפיל הבורנאי נחשב כקטן יחסית - עד כחמישית מגודלו. במדידות מסוימות שנעשו עלה כי הפיל ההודי גבוה מהפיל הבורנאי ב-20 ס"מ, והפיל הסרי לנקי גבוה ממנו ב-12 ס"מ. ייתכן שההתייחסות לפיל הבורנאי כתת-מין ננסי השתרשה על סמך צפייה בפילים קטנים במעט וצעירים או על סמך ההשוואה בינו לבין הפיל ההודי. לפילי בורנאו יש אופי פסיבי,[4] ובאופן פלאי הם די מאולפים ונינוחים יחסית לפילים אסייתים אחרים כך שיש המשתמשים בזה כדי לחזק את טענתם שהם צאצאים של פילים שבויים ששוחררו באי.[2]
הפיל הבורנאי כשמו, אנדמי לאי בורנאו שבמחולק בין אינדונזיה ומלזיה. מאז הגילוי של האוכלוסייה בבורניאו, הפילים היו מוגבלים לחלקים הצפוניים והצפון-מזרחיים של האי. בשנת 1980, היו שתי אוכלוסיות נפרדות במדינת סבאח המלזית אשר היו נעות על שמורת טבע שכללה יער בשטח תלול. האוכלוסיות קיימות עד היום בסאבח בעומק האזורים ההרריים המיוערים הנמצאים בגבהים של 300 עד 1,500 מטר. מסיבה זאת, הפילים באזור חיים כמעט באין מפריע, להוציא מקרים שבהם הם יורדים לאזורים נמוכים הסמוכים ליישובים ושטחים חקלאיים. הנפות שבהם מצויים הפילים בסאבח הם: בלוראן, סאנדאקאן, קינאבאטאנטנגן, להד-דאטו, טאוואו ופנסיאנגאן. בחלק האינדונזי של בורנאו המכונה קלימנטן, הטווח שלהם מוגבל יותר ונמצא לאורך שפתו של נהר סמבאקונג בצפון מזרח קלימנטן (נפת טידונג). הטמפרטורה בתחומי המחייה של הפיל הבורנאי - 20–30 מעלות לאורך השנה, וכמות המשקעים הממוצעת היא 4,000-2,000 מילימטר לשנה.
הטווח של פילי בורניאו בסבח וקלימנטן התרחב מעט מאוד ב-100 השנים האחרונות למרות נוכחות גבוהה של בתי הגידול מתאימים בכל חלקי בורנאו. ישנה סברה כי מאחר שהקרקע של בורניאו היא אדמת סחף צעירה ולא פורייה, הנוכחות של מינרלים טבעיים בבטן האדמה לא זמינה יתר על המידה וכתוצאה מכך הפילים מוגבלים לאזורים שבהם יש מקורות זמינים של מינרלים.[5]
_male_(8074156186).jpg)
בשנת 1992, אומדן האוכלוסייה של פילי בורנאו בסאבח נע בין 500 ל-2,000 פרטים, המבוסס על עבודת סקר שנערכה בשמורת הטבע תבין, בלואר קינאבאטאנגאן ובשמורת יער דראמאקוט. מפקד אוכלוסין של פילים שנערך בסבאח בין יולי 2007 לדצמבר 2008, ספר ערימות גללים לאורך 216 קטעים שסומנו מראש בחמישה טווחים עיקריים של הפילים, המשתרעים על 186.12 קילומטר. הנתונים שעלו מהסקר נתנו הערכה של 1,184 עד 3,652 פילים המאכלסים את שמורת הטבע תבין, קינאבאטאנגאן התחתית, קינאבאטאנגאן הצפונית, שמורת יער דראמאקוט, שמורת יער אולו קאלומפנג והיער המרכזי של סבח. גודל האוכלוסייה, וצפיפות הפילים השתנה לאורך האזורים בהתאם להמרת יער השפלה לשטח חקלאי, פיצול בית גידול ופעולות אנושיות בקרקע. בשמורת היער אולו סגאמה הייתה את הצפיפות הגבוהה ביותר של פילים עם 3.69 פילים לכל קמ"ר. אזור היער המרכזי בסבח שמוגן יחסית על ידי הרשויות תומך כנראה באוכלוסיית פילים המונה למעלה מ-1,000 פרטים.[6]
בשנת 2005, חמש פילות צוידו בשבבי מעקב על מנת ללמוד את דפוסי התנועה והטווח שלהם בסבח. מהנתונים עולה כי עדרי הפילים חיים בטווח ביתי בגודל של 250–400 קמ"ר ביער לא מקוטע, עם מספר קמ"רים נוספים ביער מקוטע. הטווח הביתי השנתי של הפילים ברחבי בורנאו (כולל אזורי הנדידה) מוערך בסביבות 2,600 קמ"ר.[7]
_(8066921025).jpg)
האיומים הידועים עבור המין האסייתי בכללות הם אובדן בית גידול, פיצול וניצול של בית הגידול אשר מונע על ידי התרחבות האוכלוסייה ועלייה בשכיחות הקונפליקטים בין הפילים ובני האדם בשל כך שהאחרונים עשויים לאכול ולרמוס יבולים ולחולל שמות במטעים. מאות בני אדם ופילים נהרגים מדי שנה כתוצאה קונפליקטים כאלה. ההתפתחות האנושית בבורנאו משבשת את נתיבי הנדידה של הפילים, מכלה את מקורות המזון שלהם, והורס להם את בית הגידול.[8] המקומיים פורסים לעיתים קרובות מלכודות במטעי הדקלים כדי לתפוס בעלי חיים שבאים אליהם, ופילים רבים נפצעים כתוצאה מכך. בקינאבאטנגאן התחתית לפחות 20% מהפילים נפצעו בדרך זו או אחרת כתוצאה מהמלכודות.
אוכלוסיית הפילים בקלימנטן ממשיכה להידלדל כתוצאה מנזקים ליערות מוגנים. החל מחודש אפריל 2012, ישנה הערכה שבסביבות 20 עד 80 פילים נעים סביב ובסמיכות ל-22 כפרים בנפת סאבוקו של מחוז נונוקאן במזרח קלימנטן כתוצאה מצמצום היערות המאלץ את הפילים להתקרב למגורי האדם.[9]
הפיל האסייתי ובכללו תת-המין הבורנאי רשום בנספח א' של אמנת CITES; פירוש הדבר הוא שכל מסחר לא חוקי בפיל או במוצריו אסור לחלוטין. במלזיה, פילי בורנאו מוגנים תחת הנספח השני של החוק לשימור חיות הבר. כל אדם שנמצא אשם בציד פילים עשוי לקבל קנס של 50,000 ראם או מאסר של חמש שנים ולעיתים גם לקבל את שני העונשים יחדיו.[5] ייחודם הגנטי של פילי בורניאו גורם להם להיות אחת האוכלוסיות עם העדיפות הגבוהה ביותר לשימור מבין תת-המינים של הפיל האסייתי.[2] בעוד שבארגון השימור IUCN הוא אינו מסווג בפני עצמו אלא נכלל תחת מצב השימור של הפיל האסייתי, בארגון ה-WWF הוא מסווג כמין בסכנת הכחדה (EN).
גן החיות היחיד שמחזיק פיל בורנאי מחוץ לתחומי בורניאו הוא גן החיות של אורגון בארצות הברית אשר ברשותו פילה אחת בת 21 שנה בשם צ'אנדרה. הפילה היתומה נמצאה כשהיא בודדה, רעבה ופצועה לאחר שהעדר שלה פשט על יבול של מטעי שמן דקלים. ישנן תוכניות להרבות את צ'אנדרה עם הפיל ההודי טוסקו הנמצא אף הוא בגן החיות אך תוכניות אלו עדיין לא יצאו לפועל.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
