פיוצ'ר האוס
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיוצ'ר האוס (באנגלית: Future house) הוא תת-ז'אנר של מוזיקת האוס שהופיע לראשונה בעשור השני של המאה ה-21 בבריטניה, כמיזוג בין דיפ האוס,[5] גראז' בריטי[1][2] ומוזיקת דאנס אלקטרונית.[6]
| מקורות סגנוניים | גראז' בריטי,[1][2] שיקגו האוס,[3] דיפ האוס,[3] גראז' האוס |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | 2013,[4] אירופה |
| מוצא | הממלכה המאוחדת |
| כלים | תחנת עבודה דיגיטלית לאודיו |
| תת-סוגות | |
| פיוצ'ר באונס | |
| סוגות היתוך | |
| פיוצ'ר טראנס | |
| נושאים קרובים | |
| פיוצ'ר גראז' | |
אטימולוגיה
פיוצ'ר האוס נטבע לראשונה על ידי התקליטן הצרפתי צ'אמי (אנ'),[7][8] והופיע לראשונה בקטגוריית הרמיקס ל-"Go Deep" של ג'נט ג'קסון, שהועלה לחשבון הסאונדקלאוד של התקליטן ב-2013.[9] התקליטן השתמש במונח מבלי להתייחס אליו כאל ז'אנר. בריאיון עיתונאי מ-2015 אמר כי: "פיוצ'ר האוס נועד להיות 'כל סוג של מוזיקת האוס שעדיין לא הומצאה', אז מעולם לא התייחסתי לזה כז'אנר. אני מניח שאנשים הפכו את זה למה שזה מפני שהמוזיקה שלי הייתה ספציפית ובנתה קישוריות בין האוס ל-EDM, וזה לא דבר רע".[10] מאוחר יותר, בשנת 2016, חנות המוזיקה המקוונת הפופולרית, ביטפורט, הוסיפה את פיוצ'ר האוס כאחד משלושת תגי הז'אנר החדשים.[11] יש המתארים את אוליבר הלדנס ודון דיאבלו כחלוצי הז'אנר.[12]
מאפיינים
פיוצ'ר האוס הוא תת-ז'אנר של מוזיקת האוס. שירים בתוך הז'אנר מאופיינים בדרך כלל במנגינה מושתקת עם דרופ מתכתי, צליל אלסטי[13] ובאסליינים מאופנים בתדר.[14] הקצב הנפוץ ביותר בפיוצ'ר האוס הוא ב-126–128 BPM, אך הוא יכול להופיע אפילו ב-120–130 BPM.
פופולריות
הצלחות במצעדים בין-לאומיים של שירים, ביניהם השירים "Gecko (Overdrive)" של אוליבר הלדנס בשיתוף בקי היל ו-"Last All Night (Koala)" (אנ') של אוליבר הלדנס בשיתוף קייט סטיוארט (אנ'), הביאו את הז'אנר להכרה רחבה יותר במיינסטרים ב-2014.[15] אמנים, כגון מרטין סולבג, Good Times Ahead (אנ') וליאם פיין, שילבו מאז את תת-הז'אנר בעבודתם.[14]
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.