פוקה-וולף Würger Fw 190 (חנקן) היה מטוס קרב גרמני שתכנן טייס הניסוי ומהנדס המטוסים קורט טאנק בשנות ה-30 המאוחרות של המאה ה-20. המטוס שירת את הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני, במהלך מלחמת העולם השנייה. כ-20,000 מטוסי Fw 190 יוצרו במהלך שנות המלחמה, מהם 6,000 מדגם קרב-הפצצה.
טיסת הבכורה של Fw 190V1, אב הטיפוס הראשון של המטוס, התקיימה ב-1 ביוני 1939 בשדה התעופה בברמן[2]. בנובמבר 1940 התקבלה ההזמנה הראשונה עבור הלופטוואפה, וסדרת היצור הראשונה Fw 190A-0 כללה 28 מטוסים. אלו נכנסו לשימוש עם Eprobungsstaffel 190, יחידת ניסוי שהוקמה במרץ 1941 על-מנת לבחון את מטוס הקרב החדש ולהכינו לשימוש מבצעי. בתחילה סבל המטוס מבעיות שונות, בעיקר עקב התחממות יתר של המנוע[3], אך אלו נפתרו בהדרגה בהמשך.
מטוסי Fw 190 הראשונים נכנסו לשימוש מבצעי בכנף 26 במהלך יולי 1941. כנף זו הייתה מוצבת בצרפת בתקופה שבה לחיל האוויר המלכותי הייתה עליונות מספרית ואף טכנולוגית על הלופטוואפה, שרוב יחידותיו הועברו לחזית המזרח במהלך ההכנות למבצע ברברוסה. באוגוסט 1941 החלו לצוץ בבריטניה דיווחים אודות מטוס חדש המופעל על ידי חיל האוויר הגרמני, ובתחילה חשבו כי מדובר במטוסי קרטיס הוק 75 מיושנים שנתפשו במהלך נפילת צרפת. אולם ביצועיו המעולים של המטוס, שהתעלה על הספיטפייר V שהופעל על ידי הבריטים במספרים גדולים, הסירו כל ספק אודות זהות המטוס החדש. עד סוף 1941 נכנסו למעלה מ-200 מטוסים לשירות, מהם כ-100 בחזית המערבית, ובפברואר 1942 השתתפו בקרב האוויר הגדול שהתנהל עקב יציאתן של השרנהורסט והגנייזנאו מברסט (מבצע קרברוס). מתוך 252 המטוסים שהשתתפו בקרב, 37 היו Fw 190. אלו זקפו לזכותם הפלת 18 מטוסים בריטים תוך אובדן שניים[3]. המטוס אף השתתף בקרבות האוויר שהתנהלו בזמן הפשיטה על דייפ, שבהם שוב הוכיח את עליונותו על מטוסי הקרב הבריטים[4].
מטוס Fw 190A-5 עובר תחזוקה בשדה, ברית המועצות, 1942.
הצלחתו של המטוס הביאה את פיקוד הקרב של חיל האוויר המלכותי להוציא פקודות שהגבילו טיסות בריטיות מעל צפון צרפת, ואף החלו תכנונים לפשיטת קומנדו על אחד משדות הלופטוואפה כדי לגנוב את אחד המטוסים. אולם ב-23 ביוני 1942 התמזל מזלם של הבריטים ומטוס נפל לידיהם עקב טעות התמצאות של טייס גרמני אשר הנחית את מטוסו בווילס. המטוס הועבר במהרה לבחינה במרכז הניסויים הבריטי בפארנבורו, ותרם הן להיכרות הבריטית עם מטוסי חיל האוויר הגרמני והן לפיתוחם של מטוסים בריטים חדשים, כגון הוקר פיורי[3].
ייצורו של Fw 190A-4/U-8 אשר יכל לשאת פצצת 500 ק"ג לצד מכלי דלק נוספים מתחת לגף המטוס, אפשרה ללופטוואפה להתחיל בסדרת פשיטות הטרדה כנגד דרום מזרח אנגליה. אף-על-פי שאלו לא הציגו איום ממשי, נאלץ חיל האוויר המלכותי להקדיש מאמץ רב, כולל פטרולים יומיים כדי לנסות וליירטן. בעבור 360 גיחות גרמניות כנגד מטרות באנגליה, העלו הבריטים לאוויר לא פחות מ-52,000 גיחות הגנתיות[3].
כניסתה של ארצות הברית למלחמה וגיחות ההפצצה של חיל האוויר השמיני כנגד בסיסי הלופטוואפה בצרפת הביאו לעצירה כמעט מוחלטת של תקיפות יום בבריטניה, אם כי אלו המשיכו בלילה. עד סוף 1942 נסוגו יחידות Fw 190 רבות מזרחה והתמקדו בעיקר ביירוט. מטוסים רבים הועברו לצפון אפריקה ולאחר מכן שירתו במאמצים להדוף את הפלישות לסיציליה ולאיטליה, אולם על אף כל יתרונותיהם לא יכלו ה-Fw 190 להתמודד עם העליונות הכמותית של בעלות הברית באוויר. החל מסוף 1942 נכנסו המטוסים לשירות גם בחזית המזרחית, אולם גם כאן כבר החלה עליונותה של ברית המועצות לתת את אותותיה. ביתר שנות המלחמה שימשו המטוסים להגנת הרייך בפני הפצצות היום והלילה, כמו גם במאמצים לעצור את התקדמות בעלות הברית ללב גרמניה. מעל 200 מטוסים ו-100 טייסים אבדו בשלושת השבועות שלאחר הפלישה לנורמנדי.
Fw 190A-3 לאחר שנחת בטעות בבריטניהFw 190A-5 של הטיס מיור הרמן גרף, 1943.Fw 190A-8 של הטייס מיורולטר דאל מכנף 300.
סדרה A
הסדרה העיקרית והנפוצה של ה-Fw 190 עם סך הכל יצור של 13,291 מטוסים מהדגמים השונים בסדרה זו.
Fw 190A-1: דגם שיוצר ביוני 1941. הונע על ידי מנוע "BMW 801 C-1" בעל 1,539 כ"ס. הוא חומש בשני מקלעי 7.92 מ"מ מסוג "MG17" בחרטום המטוס ושניים שהורכבו בתוך הכנפיים. זוג תותחים נוסף, של תותחי 20 מ"מ מסוג "MG FF/Ms", הותקן אף הוא בתוך הכנפיים. ה-A-1 סבל מבעיה של חימום יתר של המנוע ולרוב לאחר 30-40 שעות טיסה היה צורך להחליף למטוסים אלו את המנוע. בארבעה חודשי יצור יוצרו 102 מטוסי A-1 עד לפיתוח הדגם הבא.
Fw 190A-2: דגם שכלל מנוע משודרג "BMW 801 C-2" בעל שיפורים בתחום קירור המנוע. חלקו הקדמי של גוף המטוס הכיל פתחי אוורור לקירור המנוע. כמו כן, תוגברו זוג מקלעי הכנף בזוג נוסף של תותחי 20 מ"מ, ולצורך כך שודרגה גם כוונת הטייס.
Fw 190A-3: דגם בעל מנוע "BMW 801 D-2" עם 1,677 כ"ס, חימוש ה-A-3 נותר דומה לזה של ה-A-2. דגם זה היווה בסיס למספר גרסאות ייחודיות כגון מטוסים ששיגרו רקטות, מטוסי צילום מיוחדים ומטוסים שנועדו ליצוא (בעיקר לטורקיה).
Fw 190A-4: דגם דומה מאוד ל-A-3 עם מספר שיפורים קלים, כגון שדרוג מערכת הקשר מ-"FuG VIIa" ל-"FuG 16Z".
Fw 190A-5: דגם שפותח כדי להרחיב את יכולת נשיאת החימוש של המטוס. מנוע ה-D-2 הוזז 15 ס"מ לכיוון החרטום, כדי להעביר את מרכז הכובד של המטוס קדימה. הדבר איפשר נשיאה של פצצות תחת הכנף (או לחלופין מכלי דלק חיצוניים להגברת הטווח המבצעי של המטוס). מספר גרסאות נוצרו לדגם זה, בהן גרסת תקיפה קרקעית (A-5 U12) עם זוג תותחי 20 מ"מ כפולים מתחת לכנפיים - ובסך הכל שישה תותחים ושני מקלעים. בין נובמבר 1942 ואוקטובר 1943 יוצרו 1,752 מטוסים מדגם ה-A-5.
Fw 190A-6: דגם שפותח כדי להגביר את יעילות המטוס בתקיפת מפציציבעלות הברית. גוף המטוס והכנפיים תוכננו מחדש במשקל נמוך יותר, ארבעה התותחים בכנפיים שודרגו לכדי תותחי 20 מ"מ "MG 151/20E" עם ארגזי תחמושת גדולים יותר, ונוספה מערכת ניווט רדיו מסוג "FuG 16 ZE" לצד מערכת הקשר "FuG 10 ZY" (לצורך כך עודכן מערך האנטנות לאורך המטוס).
Fw 190A-7: דגם שהתבסס על ה-A-5, בעל מנוע "BMW 801 D-2" עם 1,250 כ"ס, מקלעי גוף המטוס הוחלפו בזוג מקלעי 13 מ"מ "MG 131" וחלקו העליון של קדמת המטוס עוצב מחדש כדי להתאים למקלעים החדשים. המשקל הנוסף של מערכת הנשק החדשה דרש גם לבצע שינויים לגלגלי המטוס.
Fw 190A-8: דגם שנכנס ליצור בפברואר 1944 וכלל או מנוע "BMW 801 D-2" או גרסתו המשודרגת "Q 801", המיגון בקדמת המטוס שודרג מ-6 מ"מ לכדי 10 מ"מ ובנוסף הורכבה על המטוס מערכת שהגבירה את כוח המנוע (לכדי 1,953 כ"ס) לזמן מוגבל ומערכת קירור שתשמור על חום המנוע תוך כדי. מלבד זאת נערכו שינויים למבנה החופה כולל הוספת מיגון נוסף לטייס ונוסף מכל דלק 115 ליטרים מאחורי הטייס.
Fw 190A-9: הדגם האחרון של הסדרה, הוא נכנס ליצור בספטמבר 1944 וכלל את המנוע "BMW 801 S" עם 1,973 כ"ס. מלבד אלו ה-A-9 כלל את השינויים למיגון ולחופה שנכללו ב-A-8, אך חלקו הקדמי של גוף המטוס הוארך מעט כדי לכלול מערכת קירור משודרגת. סך הכל בין אפריל 1944 למאי 1945 יוצרו 910 מטוסי A-9.
דגמי סייג רום גבוה
תרשים של Fw 190D-9תרשים של Fw 190F-8
מנועי ה-"BMW 801" שהותקנו על דגמי ה-A הגבילו מאוד את ביצועי המטוס בגבהים רמים, זאת בהשוואה למנועי ה-"DB 601" שהותקנו על מטוסי Bf 109. תוך כדי יצור מטוסי סדרת ה-A היה ברור שבגבהים מעל ל-6,100 מטרים ביצועי ה-Bf 109 התעלו בהרבה על ה-Fw 190 והחלו להיבחן חלופות שיביאו את הפוקה-וולף לסטנדרט של המסרשמיט. התוצאה הייתה הצעה של שלושה דגמים חלופיים; ה-Fw 190B (עם מנוע "BMW 801"), ה-Fw 190C (עם מנוע "DB 603" הדומה לזה של ה-Bf 109) וה-Fw 190D (עם מנוע "יונקרס-יומו 213" הדומה לזה של ה-יונקרס Ju 188). לצורך לחימה בגבהים רמים יותר נעשו עוד מספר שינויים למטוס, בהם שדרוג החופה כדי להתמודד על לחץ אוויר רב יותר. מספר אבות טיפוס יוצרו של שלושת הדגמים ולבסוף נבחר דגם ה-D ליצור המוני.
Fw 190D
Fw 190D-9: דגם שנכנס ליצור באוגוסט 1944 וזכה לכינוי "דורה" (או "דורה-אף ארוך"; Langnasen-Dora). ה-D-9 כלל מנוע "יונקרס-יומו 213A" בעל 1,726 כ"ס, עם אפשרות להגביר את כוח המנוע לכדי 2,071 כ"ס לזמן מוגבל. כדי להתקין את המנוע, קדמת גוף המטוס התארכה כמו גם זנב המטוס, מה שהוסיף כ-1.52 מטרים לאורך המטוס. המנוע קורר על ידי רדיאטור מעגלי שהוצב בקדמת המנוע. המטוסים הראשונים מדגם זה כללו את החופה השטוחה שהונהגה בדגמי ה-A ובהמשך החופה עוצבה מחדש לחופה מעוגלת. הואיל וה-D-9 נועד להיות מטוס לקרבות אוויר, הורכב עליו פחות חימוש תקיפה והוא כלל זוג מקלעי 13 מ"מ בקדמת המטוס וזוג תותחי 20 מ"מ בכנפיים. סך הכל יוצרו 1,850 מטוסים מדגם ה-D-9.
Fw 190D-11: דגם דומה ל-D-9 שפריטים בודדים ממנו יוצרו. הוא כלל מנוע "יונקרס-יומו 213F" ומספר שינויים בקדמת המטוס. זוג מקלעי ה-13 מ"מ בגוף המטוס הוסרו ובמקומם הותקנו זוג תותחי 30 מ"מ "MK 108" בתוך הכנפיים לצד זוג תותחי ה-20 מ"מ.
Fw 190D-13: לצד פיתוח ה-D-11, פותחו גם ה-D-12 וה-D-13, שניהם בעלי תותח בחרטום המטוס. לבסוף הוחלט לאמץ את ה-D-13 בעל תותח 20 מ"מ מסוג "MG 115/20" בחרטום, שנמצא מתאים יותר (בהשוואה לתותח ה-30 מ"מ שהוצע ב-D-12). בנוסף, כלל ה-D-13 מערכת קשר FuG 125 ומערכת היגוי למזג אוויר קשה.
דגמי תקיפה קרקעית
Fw 190F-9 ועליו פצצות 50/70 ק"ג מתחת לכנפיים ומכל דלק מתחת לגוף המטוסFw 190G-1 ועליו פצצת 250 ק"ג מתחת לגוף המטוס ומכלי דלק נתיקים מתחת לכנפיים.תרשים של Fw 190S-5 (מטוס אימון)
Fw 190F
Fw 190F-1: פיתוח דגם ה-F החל במאי 1942 על בסיס אחד מאבי-הטיפוס של דגם ה-A (ה-A-0/U4) עם כנות לפצצות מתחת לכנפי המטוס. הצלחת הפיתוח הולידה את ה-F-1 שכלל מיגון משודרג לאורך תחתית גוף המטוס שהגנה על הטייס ומכלי הדלק מפני אש אויב מהקרקע בנוסף לכנות הפצצות מתחת לכל כנף. ה-F-1 (ממנו יוצרו 18 מטוסים) התבסס על המרת דגמי A-4, בעוד שה-Fw 190F-2 (ממנו יוצרו 270 מטוסים) היה דומה אך התבסס על המרה של דגמי A-5.
Fw 190F-3: דגם שהתבסס על ה-A-5 (A-5/U17) וכלל כנת פצצות מתחת לגוף המטוס, או בדגם ה-F-3/R1 זוג כנות מתחת לכנפיים. ה-F-3 יכל גם לשאת מכל דלק ניתק של 300 ליטרים. סך הכל 432 מטוסים מדגם זה יוצרו.
Fw 190F-8: דגם שהתבסס על A-8. המטוס כלל מערכת קשר משודרגת "FuG 16 ZS", שני תותחי 20 מ"מ (MG 151/20) בכנפיים וזוג מקלעי 13 מ"מ (MG 131) מעל למנוע, בנוסף לשתי כנות "ETC 50" מתחת לכנפיים המסוגלות לשאת פצצות במשקל 50 ק"ג, בחודשי המלחמה האחרונים אלו הוחלפו בכנות "ETC 70" לנשיאת פצצות במשקל 70 ק"ג. בנוסף פותחו גרסאות שונות לדגם זה כגון ה-F-8/U2 שהיה מפציץ ימי ונשא זוג משגרי טורפדו תחת כנפיו וה-F-8/U4 שפותח כמטוס תקיפה לילית. סך הכל מעל ל-3,400 מטוסים מדגם זה יוצרו.[5]
Fw 190F-9: דגם דומה ל-F-8 אך מבוסס על ה-A-9. הדגם כלל את אותו החימוש כמו קודמו רק עם זנב משודרג וחופה מעוגלת יותר (בדומה לזו שהורכבה על דגמי ה-A-9 המאוחרים). 147 מטוסים מדגם זה יוצרו במהלך ינואר 1945.[6]
Fw 190G - סדרת תקיפה קרקעית לטווח ארוך (Jagdbomber mit vergrösserter Reichweite או בקיצור "JaBo Rei") כ-1,300 מטוסים מסדרה זו יוצרו בסך הכל.
Fw 190G-1: דגם שהתבסס על A-4 (A-4/U8 JaBo Rei), אך כלל רק זוג תותחי 20 מ"מ בכנפיים (עם כמות תחמושת מצומצמת), ללא מקלעים בגוף המטוס וללא מקלעים או תותחים נוספים בכנפיים. באופן זה התפנה מקום ומשקל כדי להרכיב על המטוס מכלי דלק נוספים וכנות לפצצות 250 ק"ג/500 ק"ג מתחת לגוף המטוס או לחלופין זוג פצצות 250 ק"ג מתחת לכנפיים. במטוס הורכבו מערכות קשר וניווט משודרגות, ועל פי רוב הותקנו גם מכלי דלק נתיקים מתחת לכנפיים.
Fw 190G-2: דגם דומה ל-G-2 אך מבוסס על ה-A-5 (A-5/U8). ההבדל המהותי היחיד היה שימוש בכנה פשוטה יותר להרכבת מכלי הדלק הנתיקים מתחת לכנפיים. מספר מטוסי G-2 הותאמו לתקיפה לילית עם הוספת פנסים על הכנף השמאלית ומחרישי מפלט.
Fw 190G-3: דגם שהתבסס על ה-A-6 ועליו הורכבו כנות משודרגות, שאיפשרו לו לשאת פצצות לצד מכלי דלק מתחת לכנפיים. דגם זה כלל שתי גרסאות נוספות, בהן הוסרו מכלי הדלק הנוספים והותקנו תותחי 20 מ"מ חיצוניים מתחת לכנף (G-3/R1), או לחלופין הותקנו זוג כנות "ETC 50" מתחת לכל כנף (G-3/R5).
Fw 190G-8: דגם שהתבסס על A-8 אך לא יוצר בכמויות גדולות עקב הדמיון ל-F-8. הוא כלל כנות "ETC 503" מתחת לכל כנף לנשיאת פצצות או מכלי דלק חיצוניים. גרסת G-8/R5 של דגם זה איפשרה החלפה של הכנות בזוג כנות "ETC 50" (בדומה ל-G-3/R5) או "ETC 71" מתחת לכל כנף. כמה מטוסי G-8 עברו שדרוגי שדה שאיפשרו להם לשאת פצצות במשקל 1,000 ק"ג, 1,600 ק"ג או 1,800 ק"ג. במטוסים אלו שודרגה מערכת הנחיתה כדי להתמודד עם המשקל הרב.
דגמי אימון
עם כניסת Fw 190 לשירות טייסים רבים נדרשו לעבור ממטוסים ישנים יותר למטוס זה. לצורך כך הורכבו מטוסי אימון מיוחדים שכונו "מטוסי בית ספר" (Schulflugzeug) ונבנו על בסיס דגמי Fw 190A-5 ו-A-8. דגמים אלו כללו מקום ישיבה נוסף למדריך הטיסה מאחורי הטייס וחופה רחבה כדי לכלול את המושב האחורי. בסך הכול הורכבו 87 מטוסים מדגמי האימון S-5 ו-S-8.
Fw 190D-9 שטייסו נכנע לכוחות ארצות הברית בסוף המלחמה, מאי 1945.
יפןיפן - מטוס בודד מסוג Fw 190A-5 נשלח ליפן בשנת 1943. הביון האמריקאי אשר ציפה להתמודד מול מטוס זה גם בזירת האוקיינוס השקט, נתן למטוס את שם הקוד FRED[7].
ספרד - הופעלו על ידי Escuadrilla Azul, טייסת המתנדבים הספרדים ששירתו בשורות הלופטוואפה במסגרת הדיוויזיה הכחולה.
צרפתצרפת - לאחר סוף מלחמת העולם השנייה בנתה חברת SNCAC 65 מטוסים עבור חיל האוויר הצרפתי. אלו היו בשימוש עד 1949[4].
רישומי משרד התעופה של גרמניה הנאצית מראים כי 3,400 מטוסי F-8 התקבלו לשירות. עם זאת, בחודשים דצמבר 1944 ופברואר עד מאי 1945 ישנם רישומים חסרים וככל הנראה יוצרו עוד מספר מאות מטוסים מדגם זה בתקופות אלו.
גרמניה הנאצית
לופטוואפה
.jpg)
הונגריה
טורקיה - 72 מטוסים שירתו בחיל האוויר הטורקי בין השנים 1942 ו-1949[4].
יפן - מטוס בודד מסוג Fw 190A-5 נשלח ליפן בשנת 1943. הביון האמריקאי אשר ציפה להתמודד מול מטוס זה גם בזירת האוקיינוס השקט, נתן למטוס את שם הקוד FRED[7].
ספרד - הופעלו על ידי Escuadrilla Azul, טייסת המתנדבים הספרדים ששירתו בשורות הלופטוואפה במסגרת הדיוויזיה הכחולה.
צרפת - לאחר סוף מלחמת העולם השנייה בנתה חברת SNCAC 65 מטוסים עבור חיל האוויר הצרפתי. אלו היו בשימוש עד 1949[4].
רומניה
