עמידת דום
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמידת דום היא עמידה טקסית, הנפוצה בצבא, ונהוגה גם בטקסים אזרחיים. מאפייניה הנפוצים של עמידה זו:
- עמידה זקופה, בגב מתוח, הידיים צמודות לגוף והרגליים צמודות זו לזו.
- המבט מופנה קדימה, פנים אטומות.
- ללא דיבור. ללא תנועה של הגוף, אלא אם זו נדרשת כחלק מתרגילי סדר.
כללים נוספים עוסקים בעמידת דום חמושה, שבה החייל מחזיק רובה בעת עמידת דום.
בצבאות שונים נהוגים ניואנסים של תיאור זה. בצבא פינלנד למשל, בעמידת דום נשמר מרחק של שני אגרופים בין כפות הרגליים.
מעבר לשימוש הצבאי, עמידת דום נפוצה גם בטקסים אזרחיים, במיוחד בטקסי זיכרון. בישראל, במהלך צפירת יום הזיכרון, נהוג לעמוד דום כאות כבוד לנופלים. טקסים אלה מנוהלים לעיתים כמסדר צבאי, וההתנהגות בהם ברורה: שתיקה, עמידה, ראש מורכן.
עמידת דום מסמלת כבוד, משמעת ואחדות. היא משמשת ככלי לחינוך והטמעת ערכים בקרב חיילים ואזרחים כאחד. העמידה המשותפת, ללא תנועה או דיבור, מדגישה את ההזדהות הקולקטיבית ואת החשיבות של הטקס או האירוע.
סוגי עמידת דום
עמידת דום חמושה: במצבים בהם החייל מחזיק נשק, קיימים כללים נוספים הנוגעים לאופן החזקת הנשק במהלך עמידת הדום.[1]
עמידת דום בטקסים אזרחיים: מעבר לשימוש הצבאי, עמידת דום נפוצה גם בטקסים אזרחיים, במיוחד בטקסי זיכרון. בישראל, במהלך צפירת יום הזיכרון ויום הזיכרון לשואה ולגבורה, נהוג לעמוד דום כאות כבוד לנופלים.[2] טקסים אלה מנוהלים לעיתים כמסדר צבאי, וההתנהגות בהם ברורה: שתיקה, עמידה, ראש מורכן.[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.