Loading AI tools
מחזאי וסופר מצרי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עלי סאלם (בערבית: علي سالم; 24 בפברואר 1936[1] - 22 בספטמבר 2015[2]) היה סופר ומחזאי מצרי שכתב בעיקר מערכונים, הומורסקות וסאטירות.
.jpg) | |
| עלי סאלם 1988 | |
| לידה |
24 בפברואר 1936 דמיאט, מצרים |
|---|---|
| פטירה |
22 בספטמבר 2015 (בגיל 79) גיזה, מצרים |
| מדינה |
מצרים  |
| מקום מגורים |
מצרים |
| ידוע בשל | רומנים, מחזות, מערכונים, סטירה, הומורסקות |
| השכלה | אוטודידקט |
| תקופת הפעילות | 1963–2015 (כ־52 שנים) |
| מקצוע | סופר ומחזאי |
| מפלגה | באעת' |
| פרסים והוקרה |
פרס האומץ האזרחי (2008) |
  | |
יצירתו של עלי סאלם שראתה אור כוללת 25 ספרים ו־27 מחזות. בנוסף כתב מספר מחזות שעדיין לא פורסמו. מחזהו הראשון פורסם ב־1966. מחזותיו נכתבו בדרך-כלל בערבית מצרית מדוברת (ולא בערבית ספרותית), וגם ספריו והמאמרים שפרסם נכתבו לעיתים קרובות בשפה מעורבת - ספרותית ומדוברת. מחזותיו מערבים מציאות ודמיון, ונכתבו בהשראת הווי החיים של השכבות הנמוכות והבינוניות בחברה המצרית, הכפרית והעירונית. בכולם יש ביקורת סרקסטית, אך מרומזת, על השלטון במצרים, על אנשי החברה הגבוהה, וכן על תופעות בספרות ובאמנות המצרית. כמה ממחזותיו ומספריו מפורסמים מאוד בעולם הערבי כולו, בהם: "הפנטום של הליופוליס", "בית הספר למופרעים", "קומדיית אדיפוס", "האיש ששיטה במלאכים" ו"המזנון". כמה ממחזותיו תורגמו לאנגלית בידי עלי סאלם עצמו או בידי אחרים.
עלי סאלם נולד בעיר דמיאט (دمياط) שעל שפך הנילוס. אביו היה שוטר, שהתקשה לפרנס את משפחתו בגלל משכורתו הדלה. מגיל צעיר נאלץ סאלם לעבוד בעבודות מזדמנות כדי לסייע בפרנסת המשפחה. עם זאת, הוא זכה להשכלה וקרא ספרות ערבית ומתורגמת בעידודו של אביו, שממנו התייתם בגיל 21.
ב-1948 נהרג אחיו במלחמה עם ישראל, ומקום קבורתו לא אותר עד היום. ב-1952 התחוללה מהפכת הקצינים החופשיים שביטלה את המלוכה במצרים והנהיגה במקומה שלטון רפובליקני בהנהגת גמאל עבד אל נאצר. סאלם הושפע מאוד מהאווירה שיצרה ההפיכה, וקיווה כי היא תשפר את איכות חייהם של המעמדות הנמוכים. תקוותו התבדתה, ובמחזותיו הראשונים באה לידי ביטוי אכזבתו וביקורתו את השלטון החדש על שחיתותו. ב-1956 התגייס לצבא המצרי, אולם שוחרר כעבור 10 חודשים, משום שמשפחתו נותרה ללא אמצעי מחיה.
סאלם נפטר מסרטן הכליה, ב-22 בספטמבר 2015, בביתו במוהנדסין (المهندسين) (אנ'), שכונה בעיר גיזה, השוכנת ממערב לקהיר.
מחזהו הראשון של סאלם, שנכתב ב-1963 ופורסם ב-1966, נקרא "האנשים שברקיע השמיני" (الناس اللي في السماء الثامنة), והוא מתאר כוכב לכת הנשלט בידי מלך וצוות מדענים הרואים באהבה מחלה ודואגים לעקור את "בלוטת האהבה" מגופם של כל הילדים. בממלכה פורצת הפיכה בהנהגת שר הבריאות ואנשים מאוהבים. מחזותיו הבאים, "האיש ששיטה במלאכים" (الرجل اللي ضحك على الملائكة, 1966) ו"קומדיית אדיפוס: אתה הוא שהרגת את המפלצת" (كوميديا أوديب: أنت اللي قتلت الوحش, 1970), כבר כוללים ביקורת ברורה וממוקדת על השלטון החדש, והמעמד הגבוה החדש שנוצר בעקבותיו. במחזה האחרון ניכרים הדים לתחושת האכזבה הקשה מהשלטון שרווחה במצרים, בעקבות מלחמת ששת הימים.
המחזה שהביא לסאלם את הפרסום הרב ביותר בכל רחבי העולם הערבי נקרא "בית הספר למופרעים" (مدرسة المشاغبين). המחזה לא הועלה על הכתב, אלא הוקלט והופץ בווידאו. זוהי קומדיה המתארת מורה לפילוסופיה המגיעה לכיתה של מופרעים, ומנסה להשליט משמעת בשיטות רכות יותר מאלה הנהוגות בבית הספר בדרך כלל.
עלי סאלם תמך ביוזמת נשיא מצרים אנואר סאדאת לבקר בישראל ב־1977, והיה לאחד מאנשי הרוח הבודדים במצרים שתמכו בהסכם השלום. ב־1994, לאחר חתימת הסכמי אוסלו, החליט סאלם לבקר בישראל. הוא לא תיאם את ביקורו מראש עם אישיות ישראלית או מצרית כלשהי. הוא חצה את הגבול במכוניתו, והחל לסייר ביישובים ישראליים, יהודיים וערביים. על מסעו לישראל אמר "זה לא היה מסע של אהבה, אלא ניסיון רציני להיחלץ משנאה". במהלך מסעו נפגש עם ששון סומך מאוניברסיטת תל אביב, שנחשב למומחה בעל שם עולמי בספרות ערבית, ועם תאופיק זיאד, שהיה אז ראש עיריית נצרת וחבר הכנסת. את רשמי הביקור סיכם עלי סאלם בספר "מסע לישראל" (رحلة إلى إسرائيل), שתורגם לעברית (בידי דוד שגיב) ולאנגלית, והפך לרב-מכר.
בספרו מתאר סאלם את מסעו בפרטי פרטים, ומתעכב על תיאור ישראלים שפגש במקרה בדרכו, על שיחותיו אתם, ועל האווירה הכללית שקלט בישראל. הוא מתאר את האווירה הקשה ששררה בישראל בעקבות פיגועים שהתרחשו בעת מסעו, ואת החרדה שעוררה מכוניתו המצרית, הנושאת לוחית רישוי עם כיתוב בערבית, ביישובים יהודיים. הוא מתאר את ההבדלים התרבותיים שמצא בין היהודים בישראל לבין המצרים, וכותב בהערכה על הנכונות שמצא בישראל להיחשף לתרבות המצרית, לעומת החשש מהתרבות הישראלית שמצא במצרים. הוא מתאר גם את ביקורו ביישובים ערביים, ומתאר את הווי החיים של ערביי ישראל, וכן את מפגשיו עם יהודים ממוצא מצרי שעלו לישראל.
ביקורו של סאלם בישראל חולל סערה בקהילה האינטלקטואלית במצרים, והביא לגל של מאמרים נגדו, שעליהם השיב במאמרים משלו. בעקבות הביקור הוטל על סאלם חרם במצרים. הוא לא הצליח למצוא מפיקים למחזות החדשים שכתב, ואף נעשה ניסיון לסלק אותו מאגודת הסופרים המצרים, שלא צלח בשל בעיות פרוצדורליות. הוא הוסיף להתראיין ולפרסם מאמרים בזכות הנורמליזציה עם ישראל, וביוני 2005 הוזמן לאוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע לקבלת תואר דוקטור לשם כבוד. את התואר היה אמור להעניק לו הסופר הישראלי דויד גרוסמן.
כשהגיע סאלם למעבר הגבול בטאבה, אסרו עליו השלטונות המצריים לחצות את הגבול. הוא חזר לקהיר וניסה לעלות על טיסה לישראל, אולם השלטונות מנעו ממנו גם את האפשרות הזאת, והוא נאלץ להישאר במצרים. סאלם הביע זעם רב על התקרית, וגם אוניברסיטת בן-גוריון הביעה מחאה. שלטונות מצרים לא מסרו סיבה ברורה לסירובם לאפשר לסאלם להגיע לבאר שבע.[3] ב-19 בנובמבר 2008 הוענק לעלי סאלם פרס גבורה אזרחית על "מאמציו לשבור את המוסכמות החברתיות והניסיון שלו לקירוב לבבות עם העם היהודי, גם כאשר נגבה ממנו מחיר אישי כביר בתהליך". פרס זה הוענק לסאלם במעונו של השגריר האמריקאי בלונדון.
גבריאל מ' רוזנבאום, פרידה מעלי סאלם, אביר הפרובוקציות של מצרים, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2015 עלי סאלם, מעשה בשועל, עכבר, אריה וכובע, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2015 יוסי אמיתי, על עלי סאלם ותומכי דיאלוג אחרים, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2015
עלי סאלם (1936-2015), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
