עלות שולית

בכלכלה, עלות שולית (באנגלית: Marginal Cost; בראשי תיבות: MC) היא העלות הנוספת בייצור יחידת מוצר נוספת. היא נקראת עלות שולית משום שהיא מודדת את עלות הייצור בשוליים בלבד – ייצור יחידת מוצר אחת נוספת – בהתעלם מהעלויות שייצור כל היחידות הקודמות היה כרוך בהן. למושג עלות שולית חשיבות רבה במיקרו-כלכלה, היות שעל-פי התאוריה הכלכלית, נובעת ממנה באופן ישיר התנהגותו של היצרן ופונקציית ההיצע שלו בכלכלת שוק.

עקומת עלות שולית טיפוסית

מתפוקה שולית פוחתת לעלות שולית עולה

התאוריה המיקרו-כלכלית גורסת שלמעט בשלבי הייצור ההתחלתיים, העלות השולית עולה בדרך כלל, ככל שגדלה הכמות המיוצרת. כלומר שעלות ייצור כל יחידה נוספת, גדולה מעלות הייצור של היחידה שקדמה לה. דבר זה הוא פועל יוצא של חוק תפוקה שולית פוחתת, האומר שאמנם התפוקה תגדל ככל שתוגדל כמות גורם ייצור המעורב בייצורה, אך ביעילות הולכת ופוחתת – תוספת כל יחידת גורם ייצור תגדיל את התפוקה במידה פחותה מזו שתרמה יחידת גורם הייצור שקדמה לה. מכאן נובע שייצור כל יחידת מוצר נוספת כרוך בהקצאת יותר יחידות גורם ייצור למען ייצורה מאשר ייצור יחידת המוצר שקדמה לה, ולכן גם בעלות גבוהה יותר.

מבחינה מתמטית, פונקציית העלות השולית (MC) היא הנגזרת של פונקציית העלות הכוללת (TC) ביחס לכמות התוצר (Q), דהיינו שהיא מבטאת את שיפועה של פונקציית העלות הכוללת:

${\displaystyle MC={\frac {dTC}{dQ}}}$

עלות שולית והיצע

ערך מורחב – היצע

בשוק בו מתקיימת הנחת תחרות משוכללת, היצרן הבודד ניצב בפני מחיר שוק נתון מבחינתו, שהוא לבדו, כאחד מיצרנים רבים המתחרים בשוק, קטן מכדי להשפיע עליו. היות שיש לו אינטרס כלכלי לייצר יחידת מוצר נוספת כל עוד התמורה שיקבל עבורה (מחיר השוק של המוצר) גדולה מעלות ייצורה, הרי שהתאוריה אומרת כי הוא ייצר עד לכמות הייצור שבה העלות השולית של הייצור (היינו, עלות ייצורה של היחידה האחרונה) שווה למחיר המוצר (MC = P). המשך ייצור מעבר לנקודה בה העלות השולית שווה למחיר, משמעותו שהעלות לייצר יחידת מוצר נוספת גדולה מהתמורה שתתקבל עבורה, ועל-כן ייצורה אינו כדאי ויפחית את סך הרווח של היצרן.

מכאן נובע שפונקציית ההיצע של היצרן (כמות מיוצרת ומוצעת כפונקציה של מחיר) היא פונקציה עולה הנובעת ישירות מן העלות השולית העולה, כלומר ככל שיעלה מחיר המוצר - ישאף היצרן לייצר יותר יחידות ממנו. פונקציית ההיצע של היצרן הבודד תהייה זהה לפונקציית העלות השולית שלו (בהנחה שאין ליצרן הוצאות כבולות), שכן היא מתאימה לכל מחיר אפשרי שעשוי לשרור בשוק את כמות יחידות המוצר שעד אליה ישאף היצרן לייצר.

עלות שולית ועלות ממוצעת

מצִדו של היצרן, ההבחנה בין עלות שולית לבין עלות ממוצעת היא חשובה. גם עלות ממוצעת מודדת עלות ייצור במונחי יחידה בודדת, באמצעות חלוקת סך עלויות הייצור במספר היחידות המיוצרות. יש שני הבדלים בולטים בין עלות שולית לעלות ממוצעות:

1. העלות הממוצעת לוקחת בחשבון כחלק מן העלויות את העלויות הקבועות של הייצור, היינו עלויות הקמה, היערכות, מנגנון שוטף וכדומה, שמתקיימות ללא כל תלות בכמות היחידות המיוצרות ואינן מושפעות ממנה.
2. העלות הממוצעת מתעלמת מהשוני שבין עלות ייצור יחידות שונות במהלך תהליך הייצור, ובמיוחד מהעובדה שהעלות המשתנה פר יחידה עולה ככל שגובר הייצור, בכך שהיא מתייחסת לממוצע כולל לרוחב הכמות המיוצרת כולה.

על כן, העלות הממוצעת לבדה אינה יכולה לשמש קריטריון מוצלח לקבלת החלטות טווח קצר של היצרן בנוגע להגדלה או להקטנה של כמויות הייצור בדרך של השוואה מול מחיר השוק. כאשר עקומת התמורה היא ליניארית לגמרי, העלות הממוצעת שווה לעלות השולית.