עינוי סיני

עינוי סיני הוא כינוי לשיטות עינוי.

לדוגמה באמצעות מים. בשיטה זו מטפטפים מים אט אט על מצחו של אדם.

היסטוריה

שיטה זו של עינוי מיוחסת להיפוליטוס דה מרסלייס (אנ'), עורך דין איטלקי בן המאה החמש עשרה.^[1] ההשראה של מרסלייס לשיטה זו הגיעה לאחר שהבחין בחור שנפער באבן כאשר נזלו עליה טיפות מים בזו אחר זו.^[2] לאחר מכן הוא החליט ליישם את השיטה על גוף האדם.

לכאורה, העינוי בטפטוף מים הוא האיטיות שבה מתגבשת ונופלת טיפת מים. הקורבן יכול לחזות בקירוב מתי תיפול הטיפה הבאה, ותחושה של מתיחות מתחילה להצטבר. כאשר הטיפה לבסוף נופלת, מגיעה תחושת הלם והקלה, אלא שתחושת המתיחות חוזרת לקראת הטיפה הבאה. מכיוון ששיטה זו אינה מחייבת מעורבות פעילה של המענה, ניתן לענות אדם בצורה זו למשך זמן רב.

אין ראיות לפיהן שימש עינוי זה את הסינים דווקא. ייתכן שהמונח הפופולרי עינוי סיני נבע מפעלול "תא עינוי המים הסיני" של הארי הודיני, יחד עם סיפורי פו מאנצ'ו של סקס רומר שהיו פופולריים בשנות ה־30 של המאה ה־19.

Remove ads

ביקורת

תוכנית הטלוויזיה האמריקאית "מכסחי המיתוסים" התייחסה למיתוס העינוי הסיני. הם הוכיחו כי כאשר הקורבן כבול, העינוי הסיני הוא אכן עינוי, אולם העינוי נגרם בעיקר כתוצאה מהיות הקורבן כבול. הגבלת התנועה יעילה גם ללא אי-נוחות בטפטוף איטי של מים. השפעת המים לבדם, ללא כבילה, כמעט ואינה משמעותית. התוכנית ביצעה ניסוי של טפטוף מים בשני משתתפים, האחד כבול והשני לא כבול. המשתתף הכבול דיווח על רמות גבוהות של לחץ וחרדה, בעוד המשתתף האחר דיווח על רמה קלה של חוסר נוחות.^[3]