Loading AI tools
שם במקרא מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עֲזָאזֵל (עֲזָאֵל/עֲזָזֵאל) הוא שם סתום במקרא המופיע בספר ויקרא בהקשר למצוות שילוח השעיר לעזאזל ביום הכיפורים. שם זה מתפרש כטופונים (כינוי גאוגרפי) (אנ'), ככינוי לשעיר המשולח, ככינוי לשטן המקטרג או כשם של שד. עזאזל נזכר גם בספרים החיצוניים, שבהם הוא מתחלף עם שמות השדים רמיאל וגדריאל.
 | |
| ציור של עזאזל כשד דמוי עז, בלקסיקון לדמונולוגיה Dictionnaire Infernal (אנ') (1818) | |
| אלים מקבילים |
שעיר לעזאזל, עזאזיל, scapegoat ritual  |
|---|---|
  | |
השם מופיע לראשונה בספר ויקרא, בתוך סדר העבודה של יום הכיפורים:
וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיהוָה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל
ערך מורחב – הר עזאזלהמדרש מפרש את המונח עזאזל כמתייחס לצוק ממנו הושלך השעיר במדבר:
לעזאזל – למקום הקשה בהרים. יכול ביישוב תלמוד לומר המדברה. ומנין שיהיה בצוק – תלמוד לומר אל ארץ גזירה.
בספרים החיצוניים עזאזל מתואר כישות דֶמונית – שד או מלאך שסרח. מדברי פרשני המקרא[1] נראה שגם הם הכירו אסוציאציה בין עזאזל לשד: "וכי התורה תתיר להקריב קרבן לשדים (זהו פירוש של שוטים)"[דרוש מקור].
בכמה מקורות קדומים מופיע הכתיב "עזזאל", ויש הסבורים כי הוא המקורי. כך סבור ישראל קנוהל, שטוען כי עזזאל/עזאזל הוא מעיקרו אלוהות מדברית זוטרה המזוהה עם הרוע ומנוגדת ליהוה, מקור הטוב ואדון הארץ הפורייה[2].
פרשנות נוספת למושג נגזרת מהמילים "עז" ו-"אזל" (שמשמעותה בארמית "הלך")[3].
בערבית בהגיית עזל (عزل) בהוראת להסיר, לסלק, להפריד. פירוש זה מתקשר עם מנהג הרחקת העז המדברה לשם בידוד עם ישראל מן החטא אותו נושא בקרבו הקורבן.
באכדית, שימשה המילה שהגייתה: אסלו או אזלו (azlu/aslu) בצורה ספרותית, בהוראת צעיר הכבש, טלה. תיבת "אסלו" האכדית קרובה למילה הערבית בהגיית: עַ'זַאל (غزال) בהוראת צבי, לפיכך גזר הפרשן נפתלי הרץ טור-סיני כי עזאזל פירושו עז-בר, ובשעת שילוחו ביום הכיפורים נמסר השעיר למעשה לחברת עיזי הבר החיים פרא במדבר[4][5].
ערך מורחב – שעיר לעזאזל (מצווה)השם מופיע לראשונה בספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק ח', בתוך סדר העבודה של יום הכיפורים. אהרן הכהן מצווה להטיל גורל בין שני שעירים, אחד עולה כקרבן חטאת לה' והשני ”יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה”; לאחר מכן, ”וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה. כב וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר... וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה.” מכאן הביטוי להטלת אשם (שעיר לעזאזל) בעברית ובשפות אחרות.
בספרות המדרשים של ימי הביניים[6] מוזכר עזאל (שמחזאי ועזאל) כשם אחד המלאכים הנופלים שמרד (הוא ירד לארץ ופיתה נשים) ולא הסכים לחזור, בניגוד לחברו שמחזאי שחזר בתשובה ונותר תלוי הפוך בין שמיים וארץ. עזאל הוא המלאך שלימד את הנשים להתייפות ולענוד תכשיטים ואת הגברים ייצור נשק וטכנולוגיה [דרוש מקור]. בילקוט שמעוני מוצע ההסבר שבשל הישארות עזאל בארץ בחברת בני האדם מקריבים היהודים ביום הכיפורים: "אייל אחד לה' שייכפר על ישראל, ואייל אחד לעזאל הנמצא בעולם בכדי שייסבול עוונותיהם של ישראל והוא עזאזל שבתורה"[5]
לפי מדרשים מסוימים עזאל הגדיל לחטוא ושכב גם עם גברים ילדים ובעלי חיים. זיווגי הכלאיים שנוצרו כתוצאה מכך יחד עם הנפילים שמרדו בה' ושאר החטאים (גם של בני האדם שאינם מפורטים) לא מצאו חן בעיני ה' והוא החליט להשמיד את הארץ במבול. עזאל הורד מדרגתו, שמו שונה לעזאזל והוא נכלא במערה ככתוב בספר חנוך א', פרק י', פסוק ד' : "ועוד אמר יי אל-רפאל אסר את-עזזאל ידיו ורגליו והשלכתו אל-החשך ועשית פתח אל-המדבר אשר בדודאל והשלכתו שמו".
על פי ספר חנוך א', העולם כולו הושחת על ידי המעשים שלימד עזזאל(/עזאל) (לא עזאזל), שלו יש לייחס כל עוון[7]. על פי חנוך א', עזאזל הוא מבני האלוהים המופעים בספר בראשית: ”אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם” (בראשית ו', ד). הוא שלימד את בני האדם לייצר נשק וקוסמטיקה. בעקבות גלוי הסודות השמימיים בני האדם הושחתו וסרו מדרך הישר. האלוהים ביקש מרפאל לקשור את עזאזל להשליך אותו לתוך פתח במדבר (דּוּדָאֵל) ולכסות אותו באבנים משוננות ואפילה, שם ישכון לעולם ופניו לא יראו אור. סיפור זה מופיע גם בספר טוביה, אך לאשמדאי.
בספר חנוך ג', עזאזל הוא אחד משלושה מלאכים: עזה, עוזה ועזאזל, שהתנגדו למינויו של חנוך לדרגה הגבוהה של מטטרון.
בספר חזון אחרית הימים של אברהם[8], (אחד מהספרים החיצוניים לתנ"ך) מופיע עזאזל כשמו של העיט בברית בין הבתרים: ”וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם”. בסיפור החיצוני מתקיים דו-שיח בין אברהם לעיט. לאחר מכן האלוהים נוזף בעיט ואומר לו שמקום אברהם הוא בגן עדן ואילו מקומו שלו על הארץ בעקבות חטאיו.
בפרק כ"ג ז, מתואר עזאזל כבעל 7 ראשים, 14 פרצופים, רגלי וידי אדם ועל גבו שש כנפיים מימין ושש כנפיים משמאל.
עזאזל מופיע בקוראן בסורת הכוכב - סורת א-נג'ם (סורה 53). בפסוקים 19-20 מופיעים שמות של שלוש אלילות שנחשבו בתקופת הג'היליה כבנותיו של אללה - עוזא, אללאת, ומנאת. פולחן אלילות אלה מופיע גם אצל הנבטים. הקוראן יוצא כנגד הסגידה להן.
בסורת הפרה בפסוק 102 מסופר על שני מלאכים שירדו לארץ, לימדו את האנשים כשפים, והפרידו בין הבעלים לנשותיהם - הארות ומארות. מספר פרשנים מזהים את השניים עם שמחזאי ועזאל.
בעברית מודרנית, המילה עזאזל נמצאת בשימוש בקללה: "לך לעזאזל" שמשמעותה דומה לביטוי "לך לגיהנום". אמירת "לעזאזל" סתם, ללא הפנייה למישהו מסוים, בדרך כלל משקפת מצב של כעס או תסכול.
המשורר חיים נחמן ביאליק, שנתבע לדין לאחר שאמר לצעיר (שהעיר לו על כך שהוא מדבר יידיש בתל אביב) שילך לעזאזל, התייחס בכתב הגנתו להבדל בין משמעות המילה בעברית המודרנית למשמעותה המקורית, לדעתו: "אפשר שהמלה חריפה קצת לפי הפירוש הרגיל של מילה זו בשוק, אבל לפי פירושה המדויק והאמיתי הוא שם הר במדבר, לא רחוק מירושלים מהלך שתיים שלוש שעות במדבר יהודה. והמקום הזה, לדעתי, די מכובד לטיול בשביל אותו האיש"[9].
אילון גלעד, מאיפה לעזאזל הגיעה המילה "עזאזל", באתר הארץ, 13 בספטמבר 2013
עזאזל (מיתולוגיה יהודיה), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
