ספסלי גטו

ספסלי גטו או ספסל גטו (בפולנית: getto ławkowe) היו אמצעי להפרדה רשמית במקומות הישיבה של סטודנטים באוניברסיטאות בפולין בין שתי מלחמות העולם. המוסד הראשון שהפעיל אותו היה הפוליטכניקום של לבוב בשנת 1935. חקיקת ספסלי הגטו סימנה את ההקצנה באנטישמיות בפולין בין שתי מלחמות העולם.

סטודנט יהודי פולני באוניברסיטת ורשה עם חותמת ספסלי גטו

הפגנה של סטודנטים פולנים הדורשים אכיפת ספסלי גטו בפוליטכניקום של לבוב (1937); השלט קורא: "יום ללא יהודים: אנחנו דורשים גטו רשמי" ("Dzień bez Żydów: Żądamy urzędowego ghetta").

בשנת 1937 ההפרדה קיבלה תוקף חוקי חלקי, לאחריה מרבית הרקטורים במוסדות אחרים להשכלה גבוהה אימצו צורה זו של הפרדה. באופן מעשי, סטודנטים יהודים אולצו, תחת איום של סילוק מהמוסד בו למדו, לשבת בחלק השמאלי של אולמות ההרצאה שנשמרו במיוחד עבורם. מדיניות רשמית זו של הפרדה כפויה, לוותה לעיתים קרובות במעשי אלימות נגד סטודנטים יהודים על ידי חברי קבוצות ימין ושמאל קיצוניים וארגונים אנטישמיים. סטודנטים יהודים מחו נגד המדיניות, יחד עם תמיכה חלקית של פולנים, ועמדו בשורות האחרונות של הכיתות וסירבו לשבת במקומות שיועדו להם. ההפרדה המשיכה עד כיבוש פולין על ידי גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה שהקפיאה את כל מערכת החינוך הפולני.

הרקע

הרפובליקה הפולנית השנייה הוקמה מחדש כמדינה עצמאית לאחר מלחמת העולם הראשונה, לאחר אובדן עצמאות לשכנותיה רוסיה, פרוסיה (גרמניה) ואוסטרו-הנגריה במשך כמאה שנים. לשטחיה נוספו מאות אלפי יהודים, עקב הישגיה במלחמה נגד רוסיה בשנים 1923-1919. היהודים נחשבו לזרים בפולין ומיעטו להתבולל והיוו מיעוט בולט מכלל תושבי המדינה. הייצוג היהודי במוסדות החינוך בפולין עלה, כיוון שהתרבות היהודית תמכה באופן מסורתי ברכישת השכלה, כאמצעי לשיפור מעמדם החברתי והכלכלי של היהודים. כך בשנות ה-20 המוקדמות, היוו היהודים יותר משליש מכל הסטודנטים הלומדים באוניברסיטאות פולין, בעוד שהם היו כ-10% מכלל האוכלוסייה במדינה.

בד בבד האוניברסיטאות הפכו למעוז תומכי לאומיות, אנטישמיות ודמוקרטיה לאומית. הצעות לנומרוס קלאוזוס ואיתן הגבלה על הרשמה של יהודים לעד 10% מכלל הסטודנטים, לא מומשו כי עמדו בסתירה לחוזה הגנת המיעוטים שפולין חתמה עליו עם הקמתה כמדינה עצמאית ב-1919 שנועד למנוע פגיעה במיעוטים שהיוו כשליש מהאוכלוסייה. פולין הודיעה חד-צדדית על ביטול החוזה בשנת 1934. העוינות של הלאומיים הפולנים כלפי מיעוטים, בעיקר יהודים, גדלה, והמדיניות המפלה לגבי היהודים בחינוך הושפעה מהאצת האנטישמיות בגרמניה הנאצית לאחר מינויו של היטלר לקנצלר בינואר 1933.

עם הזמן אימצו גורמים אנטישמיים בפולין אמצעים שונים להגבלת מספר התלמידים היהודים, מתוך רצון לצמצם את תפקידי היהודים בחיים הכלכליים והחברתיים של פולין. מצבם של היהודים השתפר תחת שלטונו של יוזף פילסודסקי, אך לאחר מותו בשנת 1935 הלאומיים הדמוקרטים חידשו את מרבית כוחם, ומעמדם של הסטודנטים היהודים הורע.

בשנת 1931 אורגנה ליגת הסטודנטים שכונתה "סרט ירוק", חבריה הפיצו חומר אנטישמי וקראו להחרים בתי עסק יהודיים ולאכוף את הנומרוס קלאוזוס. בשנת 1934 קבוצה של רבנים פנו לארכיבישוף ורשה, אלכסנדר קקויסקי (Kakowski), בבקשה לעצור את "התפרצויות הנעורים"; והוא השיב להם כי המקרים היו מצערים, אך גם קבע כי עיתונים יהודיים הדביקו את התרבות הציבורית באתאיזם.

במהלך המשבר הכלכלי של 1930 התעצמה ההסתה נגד הסטודנטים היהודים ולאחר מכן, האבטלה החלה להשפיע על השכבות המשכילות בפולין. גדלו הדרישות להקטין את מספר היהודים במדע ובעסקים כדי שפולנים יוכלו למלא את עמדותיהם. בנובמבר 1931, פרצו מעשי אלימות המלווים בדרישה לצמצם את מספר הסטודנטים היהודים במספר אוניברסיטאות פולניות. מעמדן האוטונומי של האוניברסיטאות תרם לכך, מכיוון שרקטורים של אוניברסיטאות לא נטו להתקשר למשטרה במטרה להגן על סטודנטים יהודים מהתקפות בקמפוסים, והם לא נקטו צעדים נגד תלמידים שהיו מעורבים באלימות נגד יהודים.

ניסיונות לאשר הפרדה חוקית

בשנת 1935 סטודנטים המזוהים עם הדמוקרטיה הלאומית והמחנה הרדיקאלי הלאומי, בהשפעת חוקי נירנברג הנאצים, דרשו הפרדה של יהודים לחלקים נפרדים בכיתות, המכונה "ספסלי גטו". מרבית הסטודנטים היהודים סירבו לקבל את מערך הישיבה, והחשיבו אותו למפר זכויות האזרח שלהם. במספר אוניברסיטאות סטודנטים פולנים ניסו בכוח להעביר יהודים אל ספסלי גטו.

לאחר מותו של פילסודסקי בשנת 1935, פרצו מהומות נגד היהודים באוניברסיטת ורשה ובפוליטכניקום של ורשה. האלימות התפשטה מהקמפוסים לרחובות ורשה. לאחר מכן פרצה האלימות באוניברסיטאות אחרות בפולין. מהומות הסטודנטים והאלימות היו הדדיות. סטודנטים יהודים מהאגודה הציונית "קדימה" היו מעורבים באלימות נגד תלמידים פולנים. גל האלימות נגד היהודים הוביל בסופו של דבר לסגירה זמנית של כל מוסדות ורשה להשכלה גבוהה בנובמבר 1935. העיתונות הדמוקרטית הלאומית האשימה במהומות את יהודים שסירבו לקיים את הסדרי הישיבה.

השימוש בספסלי גטו

ממשלת פולין התנגדה בתחילה למדיניות ההפרדה הגזעית, אולם האוניברסיטאות נהנו מרמה משמעותית של אוטונומיה והצליחו לכפות את התקנות המקומיות שלהן. ספסלי הגטו אושרו רשמית לראשונה בדצמבר 1935 בפוליטכניקום של לבוב. בעקבות התקפות אלימות נגד מספר סטודנטים יהודים, פקידי בית הספר הורו להם לשבת באזורים נפרדים, תחת איום של סילוק. בנוסף, הוטלו עונשים על אלה שנעדרו מהכיתות במחאה על הסדר הישיבה הנפרדת.

המעבר להכשרת ספסלי הגטו, תוך מתן תוקף חוקי, זכה להתנגדות מצד הקהילה היהודית אשר ראתה אותו כתקדים מסוכן. ספסלי גטו ספגו ביקורת על ידי שוטריו היהודים של הסֵיְים (הבית התחתון של הפרלמנט הפולני). בינואר 1936 משלחת של נציגי הקהילה היהודית של לבוב נפגשה עם שר החינוך של פולין, שהבטיח לערוך דיון בנושא עם הנהלות בתי הספר, ובפברואר 1936 בוטלו ספסלי הגטו על ידי הסנאט האקדמי של הפוליטכניקום של לבוב.

לאחר מכן נעשו ניסיונות נוספים של הפרדה גזעית באוניברסיטאות אחרות בפולין. משרד החינוך בוורשה התנגד לספסלי הגטו, והכריז כי נומרוס קלאוזוס הם הפרה של החוקה. עם זאת לאור מהומות קשות באוניברסיטה, המשרד לאט נכנע והחליט למשוך את התנגדותו. מסע הפרסום של הלאומנים הוביל להסדרת ספסלי גטו בשנת 1937. לאחר מכן האוניברסיטאות קיבלו את הזכות להסדיר ישיבה של סטודנטים פולנים ויהודים. ב-5 באוקטובר 1937, הורה הרקטור של הפוליטכניקום של ורשה על הקמת מוסד ספסלי הגטו באולמות ההרצאות. תוך מספר ימים, הוראות דומות ניתנו באוניברסיטאות אחרות של פולין.

למעלה מ-50 פרופסורים פולניים בולטים מתחו ביקורת על הנהגת השיטה וסירבו לאכוף אותה. בנוסף, סטודנטים פולנים מעטים התנגדו לספסלי גטו יחד עם הסטודנטים היהודים ומחו על כך על ידי עמידה בכיתה וסירוב לשבת. היו התנגדויות נוספות של מרצים בכירים ונעשתה מחאה חתומה על ספסלי הגטו בדצמבר 1937 שכללה אנשי רוח ומדע.

הכנסת ספסלי הגטו לאוניברסיטאות ספגה ביקורת בינלאומית. למעלה מ-300 פרופסורים בריטים חתמו על מניפסט נגד ספסלי הגטו. הליגה הבינלאומית לחופש אקדמי בניו יורק, פרסמה מכתב גלוי וחתום על ידי 202 פרופסורים בגנות ספסלי הגטו.

למרות טענות הממשל כי הנהגת ספסלי הגטו תעצור את הפרעות, האלימות נגד היהודים המשיכה וכתוצאה מכך באו עימותים בין ארגוני סטודנטים יהודים לפולנים אשר הובילו לשני הרוגים בקרב הסטודנטים היהודים, התקפות ואף ניסיון לרצח של פרופסורים פולנים שהביעו ביקורת ואף התנגדו למדיניות ההפרדה.

קישורים חיצוניים

• No Way Out: The Politics of Polish Jewry, 1935-1939, באתר גוגל ספרים (באנגלית)
• On the Edge of Destruction: Jews of Poland Between the Two World Wars, באתר גוגל ספרים (באנגלית)
• הגטאות היהודיים בימי השואה: כיצד נתהוו ומדוע?, באתר גוגל ספרים
• ספסלי גטו בוילנה, דבר, 17 בפברואר 1937
• מכינים ספסלי גטו, דבר, 4 באוקטובר 1937
• דורשים ספסלי גטו גם ביוגוסלויה, דבר, 26 בדצמבר 1937
• ממשלת פולין מבטלת ספסלי גטו, דבר, 9 במרץ 1938
• גירוש היהודים מהאוניברסיטאות בפולין, דבר, 8 ביוני 1938