Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפטן סמואל בלאמי (באנגלית: Samuel Bellamy; בערך 23 בפברואר 1689 – 26 באפריל 1717), לימים כונה "סם השחור" בלאמי, היה פיראט אנגלי, שפעל בראשית המאה ה -18. הוא ידוע בעיקר כפיראט העשיר ביותר בהיסטוריה המתועדת,[1] ואחד המוכרים בתור הזהב של הפיראטיות. אף על פי שהקריירה הידועה שלו כקברניט פיראטי נמשכה מעט יותר משנה, הוא וצוותו תפסו לפחות 53 אוניות.[2] כונה "סאם שחור" בפולקלור של קייפ קוד. בלאמי התפרסם בחסדיו ובנדיבותו כלפי אלה שתפס בפשיטותיו. מוניטין זה זיכה אותו בכינוי נוסף, ה"נסיך הפיראטים". הוא דימה את עצמו לרובין הוד, כאשר אנשי צוותו קראו לעצמם "אנשי רובין הוד".[3][4]
לידה |
פברואר 1689? Hittisleigh, דבון, ממלכת אנגליה |
---|---|
פטירה | 27 באפריל 1717 (בגיל 28) |
מדינה | ממלכת בריטניה הגדולה |
בלאמי נולד באנגליה בשנת 1689, והחל להפליג בצי המלכותי הבריטי כנער. לאחר שנסע לקייפ קוד בשנת 1715, הוא נסע דרומה לחוף פלורידה במאמץ לאתר אוצרות שטבעו בים. משם עשה את דרכו לבהאמה, ושט תחת פיקודם של בנג'מין הורניגולד ואדוארד טיץ'. הוא לכד ספינת סחר עבדים בשם "ווידה גאלי" בתחילת האביב של 1717. מספר חודשים מאוחר יותר הספינה נקלעה לסערה מול חופי מסצ'וסטס ושקעה עם בלאמי ורוב אנשי הצוות שלו. שרידי "הווידה" התגלו בשנת 1984, מה שהפך אותה לספינת הפיראטים המאומתת הראשונה שהתגלתה אי פעם בצפון אמריקה.
בלאמי היה הצעיר מבין שישה ילדים שנולדו לסטיבן ואליזבת בלאמי בקהילה של היטסליי בדבונשייר, אנגליה, ב-1689.[5] אליזבת נפטרה זמן קצר לאחר, ונקברה ב-23 בפברואר 1689, שלושה שבועות לפני הטבלתו של סמואל ב-18 במרץ. הפיראט העתידי הפך למלח בגיל צעיר. בשנות העשרה המאוחרות שלו הצטרף לחיל הים המלכותי ונלחם בכמה קרבות. אף כי משערים כי ייתכן שהייתה לו אשה וילד, אין הוכחה מוגדרת לכך.
בלאמי נסע לקייפ קוד בסביבות 1715, לכאורה כדי לחפש כמה מקרובי משפחתו שם. ההערכה היא שהוא ניהל רומן עם אשה מקומית בשם גודי האלט.[6] פרופסור אליזבת ריינארד, בספרה "הארץ הצרה״ משנת 1934, העניקה לה את השם "מריה", ואף על פי שאין שום עדות לכך שהיא נשאה את השם הזה, הוא בכל זאת הפך לשם פופולרי עבורה. מחברים מודרניים אחרים כינו אותה "מריה" ו"מרי". גילה ומצבה המשפחתי נותרו נושא לוויכוחים רבים. יש סיפורים המתארים אותה כגברת צעירה בין גיל 16 ל-25, ואילו אחרים מתארים אותה כאישה מבוגרת.[7][8][9] בכמה סיפורים, הוריה חיבבו אותו, אך לא חשבו שמלח עני בעל ביטחון עצמי מתאים להיות בעלה.[4] ראיות נסיבתיות מצביעות על כך שהיא אולי הייתה כבר נשואה, ומאשרות כמה סיפורים כי בכוונתו של בלאמי הייתה לצבור את הונו ולחזור ולקחת אותה משם.
בלאמי עזב את קייפ קוד בתחילת 1716 עם קבוצת גברים כדי לחפש את האוצרות העצומים בחוף פלורידה בהריסות הצי הספרדי מ־1715. התכשיטן העשיר פאלגראבס ויליאמס[10], בנו של התובע הכללי של רוד איילנד ג'ון ויליאמס, הצטרף לבלאמי ומימן את משלחתו. לאחר שבלאמי עזב את הכף, התגלה כי גודי הלט נמצאת בהריון מבלאמי. סופר שהיא ילדה בן והסתירה את הילד באסם בזמן שהיא יצאה להצטייד במזון, וכאשר חזרה גילתה שהילד נחנק למוות בתוך הקש. אגדות מסוימות אומרות כי האסם היה של משפחת נואלס המכובדת, אחרות טוענות שזהו האסם של השופט ג'וזף דויין שגירש אותה. בשני המקרים, היא נעצרה בגין רצח הילדה ונכלאה בכלא העתיק של ברנסטבל, מסצ'וסטס (בית הכלא הבנוי מעץ העתיק ביותר בארצות הברית). גזר הדין שלה היה יחסית קצר, אך היא הוגלתה מהעיירה.
ציידי האוצרות ככל הנראה לא זכו בהצלחה גדולה, מכיוון שהם פנו עד מהרה לעסוק בפיראטיות בצוות של קברניט הפיראטים, בנג'מין הורניגולד, שפיקד על "מריאן" עם הקצין הראשון, שהפך במהרה למפורסם - אדוארד טיץ' "שחור הזקן".[10]
בקיץ 1716 התמרד הצוות בגלל חוסר הנכונות של הורניגולד לתקוף ספינות אנגליות - ארץ מולדתו. ברוב קולות של הצוות, הוא הודח כמפקד של מריאן ועזב את הספינה עם חסידיו כולל אדוארד טיץ'. הצוות שנותר בן 90 איש בחר את סמואל בלאמי כקפטן.
לאחר לכידת ספינה שנייה בשם "סולטנה", בלאמי הפך אותה לספינתו העיקרית ונתן לחברו ויליאמס פאלסגרייב את תפקיד המפקד של "מריאן".[10] הם הפליגו זמן קצרה לצד הספינה "אוליבייה לבאסור", שיצאה בתחילת 1717 לפשיטה על דרום אמריקה.[11] עם זאת, הלכידה הגדולה של בלאמי הייתה באביב 1717, כשהוא הבחין בספינה "ווידה" ששטה במיצר בקריביים בין היספניולה וקובה.[10] הווידה הייתה ספינת עבדים חדשה ומרשימה - נבנתה באנגליה בשנת 1715 בגודל 300 טון, ובאורך 31 מ' עם 18 תותחים, ומהירותה הגיעה עד 13 קשר. הווידה הייתה במסע הבכורה שלה בשנת 1716 וסיימה בדיוק את הסבב השני - מאפריקה לקריביים בסחר העבדים האטלנטי. הספינה הייתה עמוסה הון רב בזהב, אינדיגו, שנהב וסחורות יקרות אחרות ממכירת 312 עבדים.[10][12][13]
בלאמי רדף אחרי הווידה במשך שלושה ימים לפני שהתקרב מספיק כדי לירות בה. לאחר ירייה יחידה, הקפטן לורנס פרינס נכנע והוריד דגלה. נאמן למוניטין שלו בנדיבות, בלאמי גמל על חוסר ההתנגדות של פרינס באמצעות החלפה של הספינה ״סולטנה״ שלו תמורת הווידה.[10] הוא הסיר את מגורי הקברניט ושדרג את הספינה ל-28 תותחים, בלאמי הפנה את ספינת הדגל החדשה שלו צפונה לאורך החוף המזרחי של קרולינה ובהמשך לניו אינגלנד.
קפטן צ'ארלס ג'ונסון כתב את מה שהפך לטקסט ההיסטורי הסטנדרטי הראשון על שודדי ים, "היסטוריה כללית של השוד ורציחות הפיראטים הידועים לשמצה ביותר". מקור זה מספר את סיפורה של ווידה שתפסה ספינה בפיקודו של קפטן באר. בלאמי רצה לתת לקברניט לשמור על ספינתו, אך צוותו הצביע לשרוף אותה, וקברניט ספינת הסוחר דחה הזמנה להצטרף לפיראטים. לבלאמי מיוחס הנאום שאמר לקברניט כי הוא פועל עבור העשירים ששודדים את העניים בחסות החוק, ואילו "אנו שודדים את העשירים בעזרת אומץ הלב שלנו. האם לא עדיף לכם להיות חלק מאתנו, מאשר להתרפס בפני העשירים שיתנו לכם תעסוקה?" ג'ונסון מייחס את הנאום הזה לסמואל בלאמי מבלי לנקוב בשמו באופן ספציפי. סופרים אחרים כמו פיליפ גוס מייחסים את הנאומים לצ'ארלס בלאמי, פיראט נפרד שאינו קשור לסמואל בלאמי.[14] הם פעלו באותו זמן באותם אזורים ומעלליהם בדרך כלל משולבים.
קפטן סמואל בלאמי, הידוע כיום בשם בלאמי השחור, היה מוכר היטב לבני דורו ולחוקרים כדמות ייחודית, אדם גבוה, חזק, ומאוד מסודר. הוא אהב בגדים יקרים, במיוחד מעילים שחורים. כלי הנשק האהובים עליו היו ארבעה אקדחים דו-קנים שהוא נשא תמיד באבנט בגדיו. נאמר ש"הוא היה דמות מרתקת במעיל הקטיפה הארוך שלו, מכנסי הברך, גרבי המגן והנעליים הכסופות. עם חרב צמודה למותנו השמאלית וארבעה אקדחים על אבנטו. שלא כמו כמה מחבריו, בלאמי מעולם לא לבש פאה אופנתית, אלא צימח את שערו הכהה והארוך וקשר אותו בחזרה עם קשת שחורה."[15]
כרב חובל, סגנון ההנהגה שלו היה כמעט דמוקרטי. אנשי הצוות שלו חיבבו אותו מאוד, ולפעמים אפילו התייחסו אליו כ"רובין הוד של הים" וראו את עצמם כאנשים של רובין הוד. קפטן בלאמי היה גם טקטיקן טוב. בדרך כלל היו לו שתי אוניות בשליטתו. ספינת הדגל שלו הייתה חזקה עם תותחים רבים והשנייה הייתה קלה אך מהירה, מה שיצר איזון טוב. בהתקפות מתואמות הם הצליחו לתפוס אוניות בקלות מבלי לפגוע בהן.
חודשיים בלבד לאחר שהשתלט על "הווידה", כשהיא וה"מריאנה" התקרבו לקייפ קוד, ויליאמס אמר לבלאמי שהוא רוצה לבקר את משפחתו ברוד איילנד, והשניים הסכימו להיפגש שוב ליד מיין. בלאמי והווידה לכדו כמה ספינות קטנות נוספות באזור, כולל אן גאלי, שמינה עליה את ריצ'רד נולנד כקפטן.[16]
אם בלאמי התכוון לבקר שוב את אהובתו מריה האלט, הוא לא הצליח.[4] ה"ווידה" נסחפה לצפון מזרח בסופה חזקה מול חופי קייפ קוד בחצות, ב -26 באפריל 1717 ועלתה על שרטון כ-500 מטרים מן החוף של המקום שכיום הוא וולפליט במסצ'וסטס. אחרי חצות, התרנים של האונייה נשברו ומשכו את הספינה העמוסה בכבדות לתוך המים, שם שקעה במהירות, ולקחה איתה את בלאמי ואת כולם מלבד שניים מאנשי הצוות של הווידה שהיה בן 145 איש.[17]
היה ידוע כי מאה ושלוש גופות נשטפו את החוף ונקברו על ידי העיירה. גם "מרי אן" נהרסה באותו לילה כמה קילומטרים דרומית לווידה, והשאירה שבעה ניצולים. כל תשעת הניצולים משתי הספינות נלכדו והועמדו לדין בגין פיראטיות בבוסטון. שישה מהם נתלו באוקטובר 1717 (החנינה של המלך ג'ורג' לפיראטים, שהוכרזה בחודש ספטמבר, הגיעה לבוסטון שלושה שבועות מאוחר מדי), בעוד שניים שוחררו, ובית המשפט האמין לעדותם כי נאלצו לעסוק בפיראטיות. האחרון, אינדאיני ממרכז אמריקה, ג'ון ג'וליאן, ככל הנראה נמכר לעבדות לג'ון קווינסי - סבא רבא של נשיא ארצות הברית ג'ון קווינסי אדמס.[18]
ויליאמס חיכה לפגישה עם בלאמי. כאשר בלאמי לא הופיע, ויליאמס הבין מה קרה, והפליג דרומה לנסאו ב"מריאן".[19] נולנד חיפש גם את בלאמי מחוץ למיין, כשלא מצא אותו, הוא לקח את הספינה "אן גאלי" דרומה, פשט על אוניות לאורך הדרך לפני שקיבל חנינה בבהאמה.[16]
ביולי 1984, בלאמי התפרסם שוב כאשר הוכרז על גילוי שרידי ספינת הדגל שלו "ווידה", שהפכה לספינת הפיראטים האמיתית הראשונה שהתגלתה אי פעם בצפון אמריקה. בזמן שקיעתה, הווידה הייתה האוצר הגדול ביותר של הפיראטים שנלכד אי פעם. האוצר שצברה היה בערך 4.5 עד 5 טון, כולל כמויות אדירות של אינדיגו, שנהב, זהב, ו-20,000 עד 30,000 לירות שטרלינג, המחולק ל-180 שקים של 23 ק"ג כל אחד.[20] תגלית האונייה נעשתה בשנת 1982 על ידי צוות צלילה שהובל ומומן על ידי החוקר התת-ימי בארי קליפורד.[21] השרידים היו מתחת ל-4.5 מ' מים בלבד וחצי מטר של חול.[21]
בשנת 1985 מצא קליפורד את פעמון הספינה שעליה היו המלים "WHYDAH GALLY 1716", העדות הראשונה הבלתי מעורערת של הממצא שלו. לאחר מכן הוא הקים את מוזיאון הפיראטים "ויידה" במפרץ מקמילן בפרובינסטאון, מסצ'וסטס, המוקדש לסמואל בלאמי והווידה. יש בו ממצאים רבים שהובאו מהריסות בספינה, כולל תותח שנמצא וחלק מכ-200,000 הממצאים שנמצאו.
השרידים האפשריים של גופתו של סם בלאמי נמצאו בסמוך לספינתו, בפברואר 2018. הגופה הייתה בסמוך לאקדח שזוהה כשלו, ובדיקות DNA נעשו עם קרובי משפחתו לאישור.[22] במאי 2018, בדיקות אישרו כי השרידים הם ממוצא מזרח אירופי, והם אינם אלה של סם בלאמי.[23]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.