Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סמואל וו. אלרטון (26 במאי 1828 – 22 בפברואר 1914) היה מסוחרי בשר החזיר הגדולים במדינת אילינוי, עסקן ובעל נכסים[1]. אלרטון היה ממקימי שוק הבשר של שיקגו והבנק הראשון של שיקגו. הוא הקים על אדמותיו את הכפר אלרטון[2]. אחוזתו שופצה על ידי בנו, רוברט אלרטון וכיום היא חלק מפארק אלרטון השייך לאוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין.
 | |
| לידה |
26 במאי 1828 מחוז דאצ'ס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
22 בפברואר 1914 (בגיל 85) ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות גרייסלנד |
| חתימה |
.png){kind=small} |
  | |
סמואל אלרטון נולד ב-26 במאי 1829 במחוז דאצ'ס במדינת ניו יורק שבארצות הברית. הוא היה בן למשפחת חקלאים וכרבים באותה תקופה למד בבית הספר המחוזי בעונת החורף בלבד. עד גיל 18 עבד אלרטון בחווה המשפחתית ולאחר מכן החל לגדל בקר באופן עצמאי. בגיל 21 היה בידיו הון מספיק כדי לנדוד מערבה למדינת אילינוי. בגיל 23 החל לסחור בבקר ומקנה. במהלך שנותיו הראשונות בעסק נטה להצלחות גדולות וכשלונות גדולים לסירוגין. הוא השקיע בגידול בקר במחוז פיאט אך בנה את משרדי החברה שלו בשיקגו[3]. אלרטון קנה בית בשדרת פריירי בעיר, אחד המקומות הנחשבים בקרב חברת העסקים של שיקגו באותה עת[4]. לרוב בחר לגור ולעבוד משיקגו ולא יצא לשטחיו הנרחבים[2].
החורף של שנת 1863 שינה את חייו של סמואל. באותן שנים שירתו את שיקגו שמונה חברות רכבת אשר לכל אחת מהן היה שוק סיטונאי משלה. סוחרי הבשר, החקלאים ועוד נהגו לעבור בין שוק סיטונאי אחד לשני ולמצוא את הסחורה המתאימה להם. באוגוסט של אותה שנה צניחה בטמפרטורות הובילה לירידה בתוצרת הדגן באילינוי, דבר שהקשה מאוד על מגדלי החזירים והבקר במדינה להאכיל את מקנם. סוחרי הבשר הציפו את שוקי שיקגו בבעלי חיים לשחיטה.
במקביל מלחמת האזרחים האמריקאית נערכה וצבא האיחוד יצא להתקפה הראשונה בשטח הקונפדרציה. הכוחות הגדולים שנערכו באוהיו נזקקו לכמויות גדולות של בשר כדי לשמור על יכולת קרבית. אלרטון קיבל את המידע על כך מדודו שגר באוהיו וביקש ממנו לקנות את כל חוזי ההאכלה לחיילי האיחוד. במהלך כלכלי אמיץ הוא רכש כל בעל חיים שנכנס לשיקגו לשחיטה. לאחר קבלת שטרי הקנייה על שלל בעלי החיים וחוזי הקנייה הצליח למצוא משקיעים שיממנו את המיזם בסכום כולל של $80,000 - הון עצום באותן שנים. הרווח שעשה אלרטון מהעסקה עשה אותו "עשיר מעבר למה שניתן להבין"[5].
באמצעות הונו וקשריו החדשים החל אלרטון להרחיב את פעילותו הכלכלית בעיר. בשנה בה עשה את מירב הונו חבר למספר משקיעים לצורך הקמת הבנק הראשון של שיקגו. אלרטון היה חבר בחבר המנהלים של הבנק במשך 51 שנים[5] .[1] כמו כן, ניהל לתקופה את חברת הרכבת של העיר שיקגו.
אלרטון החל להרחיב את עסקיו ולרכוש חוות נוספות מלבד זו שלו. נוסף על כך הוא פעל לפיתוח שוקי בשר בערי המערב התיכון, ביניהם שוק הבשר של שיקגו. במותו היו בבעלותו למעלה מארבעים אלף אייקרים של אדמות ברחבי המערב התיכון[4], נברסקה, קליפורניה, הוואי ועוד.[5]
בשנת 1893 התמודד אלרטון לראשות עיריית שיקגו כנציג הרפובליקני והפסיד לקארטר האריסון הדמוקרט, אשר החל בכך את הקדנציה החמישית שלו כראש העיר.[6][1] סמואל לא נפגע מהפסדו, למעשה ייתכן שהדבר הציל את חייו שכן באוקטובר של אותה שנה נרצח האריסון. שלוש שנים לאחר מכן דיווח עיתון השיקגו טריביון כי אלרטון הוא האיש השלישי הכי עשיר בשיקגו, אחרי מארשל פילד ופיליפ ארמור.[5]
אלרטון נישא פעמיים. מאשתו הראשונה, פדואלה וו. תומפסון מפאוריה נולדו לו שני ילדיו, רוברט ה. וקייטי. ר. פדואלה נפטרה בשנת 1890 וסמואל התחתן עם אחותה - אגנס ס.[1]
אלרטון נפטר בשנתו ב-22 בפברואר 1914. בצוואתו הוריש לאשתו, ילדיו אחת ממשרתותיו וחברו הטוב הון שערכו באותה עת עמד על 20 מיליון דולר. אלרטון נתן מניות לאשתו ושני ילדיו ולנכדיו העניק חלק נכבד מאדמותיו. בנו, רוברט אלרטון קיבל את אחוזת המשפחה הסמוכה למונטיסלו[7].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
