Remove ads
סרט מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סיפור גדול (באנגלית בהפצה מחוץ לישראל: "A Matter of Size") הוא סרט קולנוע דרמה-קומי ישראלי משנת 2009, בבימוים של ארז תדמור ושרון מימון, שגם כתב את התסריט ביחד עם דני כהן סולל.
כרזת הסרט | |
בימוי |
שרון מימון ארז תדמור |
---|---|
הופק בידי |
חיליק מיכאלי מיכה שגריר |
תסריט |
שרון מימון דני כהן סולל |
עריכה | עינת גלזר-זרחין |
שחקנים ראשיים |
איציק כהן עירית קפלן דביר בנדק אלון דהן שמוליק כהן |
צילום | דויד גורפינקל |
מדינה | צרפת, גרמניה, ישראל |
הקרנת בכורה | 9 ביולי 2009 |
משך הקרנה | 90 דקות |
שפת הסרט | עברית ויפנית |
סוגה | סרט קומדיה |
מקום התרחשות | ישראל |
פרסים | 3 פרסי אופיר |
דף הסרט ב־IMDb | |
הסרט עוסק בארבעה גברים שמנים מרמלה, שמאסו בדיאטות הרזיה, ומקימים קבוצת מתאבקי סומו, ענף ספורט שבו מבנה גוף שמן הוא סטנדרטי.
עלילת הסרט עוקבת אחר קבוצה של ארבעה גברים שמנים מרמלה, ובראשה הרצל מסיקה (המגולם על ידי איציק כהן). בתחילת הסרט נזרק הרצל מקבוצת הדיאטה שבה הוא משתתף, בנימוק שהוא מפר את מאזן הירידה במשקל, ומתפטר מעבודתו כשף במסעדה, משום שבעל המסעדה טוען שדמותו עבת הבשר אינה מעוררת תיאבון אצל הלקוחות.
הרצל הרווק, שעדיין מתגורר עם אמו (לבנה פינקלשטיין), מוצא עבודה כשוטף כלים במסעדה יפנית. מנהל המסעדה, קיטאנו (המגולם על ידי השחקן היפני טוגו איגוואה), היה בעבר שופט בתחרויות סומו. בעזרתו של קיטאנו מגלה הרצל את נפלאות הסומו, שבניגוד לתפיסה החברתית השלטת ש"רזה זה יפה", מהלל ומקדש את משמני הגוף הגברי, והגברים העוסקים בו זוכים לכבוד ולהערכה. הרצל משכנע שלושה מחבריו, שהשתתפו עמו בקבוצת הדיאטה, להקים יחד קבוצה ישראלית של מתאבקי סומו, ובאימונו של קיטאנו להתמודד בתחרות סומו ביפן.
לרביעיית הגברים מצטרפת פליטה נוספת מקבוצת הדיאטה, זהבה (עירית קפלן), ובינה לבין הרצל מתפתח רומן הססני. זהבה מבקשת להצטרף לקבוצת הסומו (בשלב ההתגבשות היא מציעה לה את השם "זהבה ושלושת הדובים"), אך נדחית בנימוק שסומו הוא ספורט גברי.
עקב כך הרצל מסתיר ממנה את פעילותו בקבוצת הסומו, וכאשר הדבר מתגלה לה היא נפגעת ונפרדת מהרצל. מאמציו של הרצל להחזירה אליו נושאים פרי רק לאחר שניצח בתחרות הסומו, וזהבה מגלה לו שהיא בהריון (חרף אזהרתה של מדריכת הדיאטה שההריון יהרוס לחלוטין את גופה).
הסרט עתיד להיות מופק בגרסה אמריקאית (רימייק) לאחר שחברת סרטי פרמאונט רכשה את הזכויות לכך.
שחקנ/ית | דמות |
---|---|
איציק כהן | הרצל |
דביר בנדק | אהרון |
אלון דהן | גידי |
שמוליק כהן | סמי |
עירית קפלן | זהבה |
לבנה פינקלשטיין | מונה |
אוולין הגואל | גאולה |
טוגו איגוואה | קיטאנו |
אלברט אילוז | ביטון |
אופירה רחמים | גילה |
אושרי סהר | עינב |
הילה סורג'ון פישר | דינה |
ב-27 באפריל 2009 הוקרן הסרט בהקרנת בכורה עולמית בפסטיבל הסרטים טרייבקה בניו יורק, בקטגוריית "דיסקברי" שבה הוקרנו בהקרנת בכורה 13 סרטים נבחרים המייצגים את הקול החדש בקולנוע העולמי. ב-9 ביולי 2009 פתח הסרט את הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע בירושלים, בהקרנה חגיגית בבריכת הסולטאן, בנוכחות כ-7,000 צופים[1]. בתאריך זה אף עלה לאקרנים ברחבי ישראל.
ביולי 2009 השתתף הסרט בפסטיבל הסרטים הבינלאומי קרלובי וארי בצ'כיה, הנחשב לאחד מפסטיבלי הסרטים המובילים באירופה, וזכה בו בפרס חביב הקהל. זו הייתה הפעם הראשונה בה זכה סרט ישראלי בפרס זה. כמו כן זכה הסרט בפרס הסרט הקומי הטוב ביותר בפסטיבל טרוורס סיטי במישיגן[2]. בנובמבר 2009 זכה "סיפור גדול" בפרס הקהל לסרט הטוב בפסטיבל הקולנוע היהודי בבריטניה (UK Jewish film festival).
הסרט הוקרן גם בפסטיבל הסרטים של סראייבו[3] ובפסטיבל הסרטים היהודי בסן פרנסיסקו[4], וצפוי להשתתף במספר פסטיבלים נוספים ברחבי העולם, בהם פסטיבל הסרטים בוורשה, פסטיבל הקולנוע הבינלאומי של מונטריי במקסיקו[5], פסטיבל הסרטים היהודי בסינגפור ופסטיבל הקולנוע בפסטרויה[6] שבפורטוגל.
הסרט היה מועמד ל-13 פרסי אופיר[7], והוביל את רשימת המועמדים עם מספר המועמדויות הרב ביותר. בטקס שהתקיים ב-26 בספטמבר 2009 זכה הסרט בשלושה פרסי אופיר: השחקנית הטובה ביותר (עירית קפלן), שחקנית המשנה הטובה ביותר (לבנה פינקלשטיין) ועיצוב התלבושות (ענבל שוקי).
הסרט נתקל בתגובות מעורבות. חלק ממבקרי הקולנוע התלהבו. יאיר רוה כתב על הסרט: "סרט מצחיק ומקסים, שיענג את הקהל הרחב ושעשוי באופן נהדר. אך יותר מזה: הוא מצליח להפוך על פיה את דיקטטורת דימוי הגוף."[8] יעל שוב: "קומדיה אנושית נוגעת ללב, משוחקת לעילא ורצופה דיאלוגים מדויקים ורגעים קומיים משובחים המוגשים בטיימינג מושלם... מותק של סרט."[9] חיים קינן החמיא על "הדיאלוגים המצחיקים, הבימוי הגדוש הברקות, הצילומים הנהדרים, העריכה הקצבית, המשחק... רוב הזמן צחקתי, פה ושם אפילו מחיתי דמעה."[10] מתן שירם כתב בביקורתו על הסרט: "לא זכור מתי בפעם האחרונה הופקה בישראל דרמה קומית מרגשת ומקורית כל-כך."[11] יאיר הוכנר מאתר סרט כתב: "דרמה עדינה ומקסימה עם רגעים קומיים נפלאים."[12] רון פוגל, מאותו אתר, הפליג בשבחיו כשסיכם את ביקורתו כך: "בשלוש מילים: מקסים, מקסים, מקסים."[13] גם יונתן דורון המליץ על הסרט בביקורתו: "סרט מצחיק עם משפטי מחץ נהדרים... סרט רגיש ואמין שנהנה מקצב טוב וצילום נפלא."[14]
הסרט זכה לביקורות טובות גם מחוץ לישראל. אליסה סיימון ממגזין וראייטי כתבה בביקורתה שהסרט מצטיין ב"תזמון קומי מעולה וחוש ויזואלי מלוטש."[15] רייצ'ל ג'וזיו מ-MTV כתבה שהסרט "קורע מצחוק... הדיאלוגים שנונים ואמיתיים... הקהל צחק המון."[16]
חלק מהמבקרים מצאו את הסרט מאכזב. מאיר שניצר כתב בביקורתו על הסרט: "רעיון מצוין ויישום פושר... הסרט מתקשה לעמוד במשימה הקומית, והחלק הקומי שבו אינו מצליח להתרומם אל מעבר להצחקה בנוסח הבורקסי של סרטי שנות ה-70", אך הוסיף כי "דווקא הרגעים הדרמטיים מנצחים" ונתן לסרט שלושה כוכבים[17]. גידי אורשר כינה אותו "סרט בוסר ... סרט לא מצחיק ... המתחנף לקהל".
עד לסוף השבוע הראשון להקרנתו בישראל, צפו בסרט כ-24,000 צופים. נתון זה העמיד אותו בשורה אחת עם סרטי הקולנוע הישראליים המצליחים של העשור, דוגמת "אביבה אהובתי", "בופור" ו"איים אבודים". בסך הכול במהלך הקרנתו בבתי הקולנוע צפו בסרט כ-300,000 צופים, ובכך הוא היה לסרט הישראלי הנצפה ביותר בשנת 2009[18].
חברת ההפקה ההוליוודית "סרטי פרמאונט" רכשה את הזכויות לסרט.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.