Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קהילת האנרגיה האטומית האירופית, המוכרת גם כסוכנות האטום האירופית (באנגלית: Euratom או EAEC), היא ארגון בינלאומי המסדיר את נושא האנרגיה הגרעינית באירופה. הארגון נוצר מתוך אמנת האטום האירופית שנחתמה באמנת רומא, ב-25 במרץ 1957, ונכנס לתוקף ב-1 בינואר 1958.[1][2]
הארגון הוקם במטרה להמשיך את האינטגרציה האירופית, כדי להתמודד עם המחסור באנרגיה, וכדי ליצור שוק משותף אירופאי שיתמחה בפיתוח ושימוש בכוח גרעיני ואנרגיה אטומית באופן שליו ובקנה מידה אירופי ולא לאומי. בנוסף, הארגון נוצר כדי לקדם מחקרים באנרגיה אטומית, לעודד את הקמת מתקני כוח גרעיני, להקים תקנות בטיחות ובריאות, לעודד את זרימת המידע החופשית ואת התנועה החופשית של כוח האדם ולהקים שוק משותף לסחר בגרעין ציוד וחומרים, שיפיץ את החומרים בין המדינות החברות, וימכור את העודפים למדינות שאינן חברות.[3][1]
מבחינה משפטית הארגון נפרד מן האיחוד האירופי. הוא הארגון היחידי בקהילה האירופית שאינו תלוי באיחוד האירופי, ולכן הוא נותר מחוץ לשליטה הרגולטורית של הפרלמנט האירופי. אך בשנת 1967 ניהול הארגון והשליטה בו העברו לראשי הקהילה הכלכלית האירופית, כך שהוא, כמו האיחוד האירופי, נשלט על-ידי הוועדה והמועצה האירופית, הפועלת תחת סמכותו של בית הדין האירופי. המדינות הראשונות שהיו חברות בארגון הן בלגיה, צרפת, מערב גרמניה, איטליה, לוקסמבורג והולנד, וכיום החברות בו הן כל המדינות החברות באיחוד האירופי.[3][1]
במטרה לסיים את הסכסוכים התכופים והעקובים מדם שהגיעו לשיאם במלחמת העולם השנייה, ולמנוע מלחמה עולמית נוספת על אדמת אירופה, פוליטיקאים אירופאים החלו בתהליך של בניית קהילה אירופאית משותפת, שמוכרת לנו כיום כאיחוד האירופי. קהילת הפחם והפלדה האירופית, שנוסדה ב-1951, הייתה לצעד הראשון בהבטחת שלום בר קיימא.[4]
האומות החברות בקהילה האירופית הציעו להגדיל את כוחן של המדינות החברות בקהילת הפחם והפלדה האירופית כך שיכסו גם סוגי אנרגיה אחרים. אך ז'אן מונה, מצידו רצה קהילה נפרדת לענייני האנרגיה הגרעינית ומינה את לואיס ארמנד לחקור לגבי סיכויי וצרכי השימוש באנרגיה גרעינית באירופה. בדו"ח שלו קבע לואיס כי יש לפתח ולשכלל את השימוש באנרגיה גרעינית באירופה כתגובה להידלדלות מאגרי הפחם, וכדרך להפחית תלות עתידית במדינות הנפט. מדינות הבנלוקס וגרמניה לעומת זאת סברו כי יש להקים גוף אירופאי מרכזי שיחלוש על כל הסוגיות שלמדינות החברות יש עניין בהן, מדינת צרפת וז'אן מונה מצידם סברו כי המשימה קשה ומורכבת מידי בשביל לאגד הכול תחת קורת גג אחת והציעו כי תוקם סוכנות אטום אירופית נפרדת בצד קהילה אירופית כלכלית שתטפל בשאר הסוגיות, בין היתר בסמכויות הקודמות של קהילת הפחם והפלדה כדרך ליישב את שתי התפיסות.
בשנת 1955 התכנסו שש המדינות החברות בקהילת הפחם והפלדה האירופית (ECSC), בוועידת מסינה. הוועידה העריכה את התקדמות ה-ECSC, והחליטה שהיא פועלת היטב, ומכאן הציעה להמשיך באינטגרציה האירופאית. [5][4] בעקבות וועידת מסינה, הוקמה וועדה בין-ממשלתית בשם ועידת ספאק, במטרה לדון בנושא האינטגרציה ובאופן ספציפי במיסודו של שוק אירופי משותף. בכנס בינלאומי של הקהילה הכלכלית וסוכנות האטום בארמון "ול דוצ'ה" בשנת 1956, הוועדה ערכה דו"ח, הידוע כ-דו"ח סְפָּאק (באנגלית: Spaak Report), ששרטט את המתווה הרחב, והיווה את הקרקע ליצירת שתי האמנות של הקהילה הכלכלית האירופית (EEC) והקהילה האירופית לאנרגיה אטומית עתידית (EAEC), שנחתמו בוועידת רומא. [6] עוד נקבע בדו"ח כי תפקידה של סוכנות האטום הוא קידום שיתוף הפעולה והתיאום בין המדינות במישור האנרגיה הגרעינית. כמו כן נקבע כי הסוכנות תחלוק עם הקהילה הכלכלית את אותה מועצת שרים ואותו בית דין וסמכות בוררות, אך לא את אותם מנהלים. כמו כן לקהילת האטום יהיו גם מועצה ונציבות משלה, אך היא תחזיק בפחות סמכויות מאחותה הגדולה והוותיקה, קהילת הפחם והפלדה האירופית.
כדי לחסוך במשאבים, מוזגו שתי קהילות נפרדות אלו אשר נוצרו ברומא לגוף אחד, על ידי חתימה על אמנת המיזוג ב-1965. המנהלים של הקהילה האירופית הכלכלית לקחו פיקוד גם על קהילת האטום, וביחד עם קהילת הפחם והפלדה היוו שלושתן את הקהילות האירופיות. ב-1993 נחתמה אמנת מאסטריכט, אשר יצרה את האיחוד האירופי אשר הטמיע לתוכו את כל שלוש הקהילות הקודמות, עם זאת סוכנות האטום עדיין מהווה אישיות משפטית נפרדת. הדבר נבע מחוסר תמיכה במדינות חברות רבות באיחוד האירופי ליצירת חוקה אירופית כפי שנגבתה בעבר באמנת מאסטריכט. בעקבות אמנת ליסבון משנת 2009, האיחוד האירופי החליף את הקהילות האירופיות המקוריות, אך המבנים והתנאים המשפטיים בבסיסי הקהילות באמנות ספציפיות נותרו ללא שינוי.[7]
מאז כניסתה לתוקף של אמנת ליסבון בדצמבר 2009, ביקש הפרלמנט האירופי לבחון את הבסיס המשפטי לטיוטת תקנת המועצה. הרגולציה התמקדה באיסוף נתונים בשוק האנרגיה והאחריות המשותפת שהוצגה במסגרת אמנת ליסבון במטרה להבטיח את החקיקה של תפקיד הפרלמנט כפי שהוגדר בהליך ההחלטה המשותפת החדש. בית המשפט הגיע למסקנה, כי אמנת ה-EURATOM היא "lex specialis" רק עבור אותן מטרות המוסדרות באופן מפורש ומיוחד על ידה, ורק אם מגבלות ברורות בהתאמה המוציאות עניינים גרעיניים ממדיניות האנרגיה הכללית או מתוארים תחומי מדיניות אחרים באיחוד המשפיעים על מגזר האנרגיה. כלומר, לפרלמנט האירופי יש את הזכות לקבל החלטה משותפת בתחומים הנוגעים לנושאי EURATOM כאשר הבסיס המשפטי הוא בעיקר החוק הכללי. כך שלמעשה, ההוראות העיקריות של אמנת ה-EURATOM מעולם לא תוקנו מאז שנכנסה לתוקף ב-1 בינואר 1958.[7]
באמנת רומא ב־1957, נחתמו שני הסכמים. האמנה הראשונה הקימה את הקהילה הכלכלית האירופאית (EEC), והשנייה הקימה את קהילת האנרגיה האטומית האירופית, הידועה בשם Euratom.[2]
מטרת אמנת Euratom היא לאחד את הענפים הגרעיניים של המדינות החברות, ולתרום להיווצרות ופיתוח של תעשיות הגרעין באירופה, כך שכל המדינות החברות יכולות להפיק תועלת מפיתוח אנרגיה אטומית. האמנה מבטיחה תקני בטיחות גבוהים לציבור ומונעת חומרים גרעיניים המיועדים בעיקר לשימושים אזרחיים שלווים ולהסיט משימוש צבאי. האמנה חל רק על גופים מסוימים (מדינות חברות, אנשים, ומוסדות ציבוריים או פרטיים) אשר מבצעים חלק מפעילותם או את כל האזור המכוסה על ידי האמנה.[8][9]
בראשיתה, אמנת ה-EURATOM כללה 234 מאמרים שמתחלקים תחת שש כותרות. בעקבות החתימה בדצמבר 2007 של האמנה המתקנת את האמנה באיחוד האירופי (אמנת האיחוד האירופי) וההסכם הקים את הקהילה האירופית (אמנת EC), מספר המאמרים הצטמצם ל-177.[9][8]
האמנה כוללת גם חמישה נספחים העוסקים בתחומי המחקר הנוגעים לאנרגיה גרעינית המוזכרת בסעיף 4 לאמנה, הפעילות התעשייתית המוזכרת בסעיף 41 לאמנה, היתרונות העשויים להיות מועברים על התחייבויות משותפות לפי סעיף 48 של האמנה, רשימת מוצרים ומוצרים הכפופים להוראות בפרק 9 בשוק המשותף הגרעיני, ותוכנית המחקר וההדרכה הראשונית האמורה בסעיף 215 לאמנה. בנוסף, לאמנה מצורפים גם שני פרוטוקולים. פרוטוקולים אלה עוסקים ביישום האמנה הקובעת את קהילת האנרגיה האטומית האירופית לחלקים הלא-אירופיים של הולנד, ופרוטוקול על חוק בית המשפט לצדק של קהילת האנרגיה האטומית האירופית.[9][8]
המבנה המוסדי של אמנת Euratom דומה באופן נרחב לזה של אמנת הקהילה הכלכלית האירופית ה-EEC, ונבנה סביב אותו "משולש מוסדי" (מועצה, נציבות ופרלמנט אירופי). כך, הגשמת המשימות המופקדת על הקהילה מובטחת לא רק על-ידי הפרלמנט האירופי, הוועדה והמועצה, אלא גם על-ידי בית המשפט לצדק ובית המשפט האירופי לביקורת. המועצה והוועדה נעזרים בוועדה הכלכלית-חברתית הפועלת כיועצת. כל מוסד פועל בגבולות הסמכויות המוענקות עליו על ידי האמנה. מוסדות הקהילה אחראים ליישום האמנה ולשני גופי ה-Euratom הספציפיים: סוכנות האספקה ומשרד אמצעי ההגנה (המבצעים בדיקות פיזיות וחשבונאיות בכל המתקנים הגרעיניים בקהילה).[9]
הארגון מווסת את התעשייה האזרחית האירופית, המייצרת כמעט 30% מהאנרגיה באיחוד האירופי. עבודת הארגון עוסקת בהגנה על חומרים וטכנולוגיה גרעינית, הקלה על השקעות בתחום, כמו גם מחקר ופיתוח, והוא אחראי לסילוק נכון של פסולת גרעינית ובטיחות הפעילות. הארגון דואג להבטיח גישה שווה בין לאספקה גרעינית בין המדינות החברות.[3] כמו כן הסוכנות מקיימת מנגנון המאפשר לקיחת הלוואות לצורך פרויקטים גרעיניים במדינות האיחוד. בנוסף לכך, הסוכנות חתמה באמנת האטום על סעיף המחייב אותה לשקול ולשמור על חיי האדם ואיכות הסביבה בכל הקשור לאנרגיה גרעינית ברחבי האיחוד.
לאורך הזמן גדל מגוון האזורים הקשורים לכוח גרעיני שבהם עסק האיחוד, והתפתח לקרינה מייננת מגוונת, הגנה על חומרים גרעיניים, הגנת קרינה ובניית כור היתוך בינלאומי (פרויקט איטר). כיום פעילות הארגון עוסקת גם בפיתוח טכנולוגיית היתוך אטומית, שהיא בעלת פוטנציאל לספק אנרגיה בת-קיימא בשפע בעתיד.[3] גם סוגיות אנרגיה גרעינית אחרות גדלו בחשיבות, ובמיוחד בטיחות תפעולית של מתקני גרעין, אחסון פסולת רדיואקטיבית ואי-הפצה גרעינית (אמצעי הגנה גרעיניים). אף על פי שהמדינות החברות שומרות על מרבית הסמכויות בתחומים אלה, מידה של אחידות הושגה ברמה הבינלאומית בעזרת סדרת אמנות, מוסכמות ויוזמות, אשר אחת אחת, קיבצו יחד מסגרת רגולטורית בינלאומית המנהלת בפעילות מגזר גרעיני (האמנה לבטיחות גרעינית).[9]
אף על פי שהסכם ה-EURATOM לא מעניק לארגון שום סמכויות קפדניות ובלעדיות בתחומים מסוימים, הוא כן נותן ערך מוסף לחבריה - על בסיס אמנה זו, הנציבות אימצה המלצות והחלטות אשר, אם כי לא מחייבות, קבעו סטנדרטים אירופיים. ניתן לראות את ערך המוסף בהקשר של הגדלה. כתוצאה מיצירת הארגון, האיחוד האירופי נוקט בגישה קהילתית הרמונית לאנרגיה גרעינית שמדינות המועמדות לחברות באיחוד צריכות לעמוד בהן. כוח גרעיני הוא מקור אנרגיה חשוב למדינות רבות במזרח אירופה, אך תקני הבטיחות בתחנות הכוח הגרעיניות שלהם ורמת ההגנה על הציבור והעובדים לא בהכרח עומדים ברמה של האיחוד. בהקשר זה, הוועדה סיפקה להם תמיכה לשיפור מצב זה. מאז קריסת ברית המועצות, רבות מהמדינות העצמאיות החדשות עומדות בפני אותן בעיות, וגם הן מקבלות סיוע מהנציבות.[9]
בטרם השליטה בסוכנות עברה לראשי הקהילה הכלכלית האירופית (1957–1967) היו חמש תקופות בחירות לנציבות, ונבחרו שלושה נשיאים שונים לכהן:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
