Remove ads
סוחרי הספק (באנגלית: Merchants of Doubt) הוא ספר שיצא לאור בשנת 2010 ונכתב על ידי המחברים האמריקנים נעמי אורסקס ואריק קונווי, שני היסטוריונים של המדע. הספר עורך הקבלה בין הוויכוח על ההתחממות העולמית לבין מחלוקות קודמות על עישון, גשם חומצי והחור באוזון. אורסקס וקונווי כותבים כי בכל אחד ממקרים אלו הייתה האסטרטגיה הבסיסית של אלו שהתנגדו לפעולה "לדאוג שהמחלוקת לא תרד מסדר היום" באמצעות זריעת ספק ומבוכה לאחר שכבר הושג בנושא המחלוקת קונצנזוס מדעי. במיוחד מציינים השניים כי הפיזיקאים פרד סייטס (Frederick Seitz; 2008-1911) ופרד סינגר (Siegfried Fred Singer; נולד 1924), ומספר מדענים לעומתיים[1] נוספים שילבו כוחות עם צוותי חשיבה שמרניים וחברות פרטיות על מנת לקרוא תיגר על הקונצנזוס המדעי בסוגיות מודרניות רבות.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | נעמי אורסקס ואריק קונווי |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | ספרות עיונית |
| נושא |
global warming controversy, פחד, אי-ודאות וספק, George C. Marshall Institute, הידלדלות שכבת האוזון, עישון, גשם חומצי, דעת קהל  |
| הוצאה | |
| הוצאה |
הוצאת בלומסברי |
| הוצאה בשפת המקור | Bloomsbury Press |
| תאריך הוצאה | 2010 |
| מספר עמודים | 355 |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 9781608192939 |
  | |
מכון מרשל ופרד סינגר, שהוזכרו בספר באופן שלילי, תקפו את הספר, אבל הביקורת הכללית שבחה את הספר. אחד המבקרים כתב שב"סוחרי הספק" בוצע מחקר מקיף ומגובה היטב במסמכים והוא אחד הספרים החשובים ביותר של 2010. מבקר אחר רואה בספר זה את החיבור המדעי הטוב ביותר של אותה שנה.[2]
ב-2014 יצא לאקרנים סרט דוקומנטרי באותו שם בבימויו של רוברט קנר, המבוסס על הספר.[3]
Remove ads
אורסקס וקונווי כתבו שקומץ מדענים אמריקנים שמרנים, שלהם יחסים קרובים לתעשיות מסוימות, "מלאו תפקיד חסר פרופורציה בוויכוחים על שאלות שנויות במחלקות."[4] הספר קובע שמדענים אלו קראו תיגר על הקונצנזוס המדעי בנושאי הסכנות שבעישון, ההשפעות של גשם חומצי, הקיום של החור באוזון וקיומה של ההתחממות העולמית.[4] המחברים כותבים שבכך הם גרמו ל"ערפול מכוון" של הנושאים שהשפיע על דעת הקהל ועל מדיניותה של ארצות הברית בנושאים אלו.[4] אורסקס וקונווי הגיעו למסקנה כי:
קיימות סיבות רבות לכך שארצות הברית כשלה בטיפול בהתחממות העולמית, אבל אחת מהן היא המבוכה שגרמו ביל נירנברג,[5] פרד סייטס ופרד סינגר
כל השלושה היו פיזיקאים. סינגר היה מהנדס טילים, בעוד שנירנברג וסייטס עבדו על פצצת האטום.[7] אורסקס וקונווי הצהירו: "לקבוצה קטנה של אנשים יכולה להיות השפעה שלילית גדולה, בייחוד אם הם מאורגנים, נחושים בדעתם ויש להם גישה למסדרונות הכוח".[8]
Remove ads
סייטס וסינגר שירתו בתפקידים רמי מעלה בגופי המדע, והיו בקשר עם אדמירלים, גנרלים ואף נשיאים. היה להם גם ניסיון ניכר בעבודה עם כלי התקשורת, כך שהם יכלו לקבל כיסוי עיתונאי להשקפותיהם. מחברי הספר הצהירו כי "הם השתמשו במוניטין המדעי שלהם על מנת להציג את עצמם כברי סמכא, והם השתמשו בסמכותכם על מנת לפסול כל מדע שלא אהבו".
סייטס וסינגר היו לעומתיים במחלוקת על נושא הטבק. סייטס ניהל תוכנית עבור חברת הטבק ר.ג'. ריינולדס שמימנה מחקר המגן על הטבק. סינגר השתתף בחיבור דו"ח שהכחיש את הסיכונים של עישון משני, שמומן על ידי מכון הטבק,[9] ותקף את המדע מאחורי הממצא שיש סיכונים בריאותיים מעישון פסיבי ואמר שטענות אלו היו "חלק מאג'נדה פוליטית שנועדה להרחיב את שליטת הממשלה על חיי האזרחים".
סייטס וסינגר סייעו להקמת מוסדות שמרניים כדוגמת קרן המורשת (Heritage Foundation), מכון היזמה התחרותית (Competitive Enterprise Institute) ומכון מרשל (Marshall Institute) בארצות הברית. מוסדות אלו ממונו על ידי תאגידים וקרנות שמרניים, והם התנגדו לצורות שונות של התערבות או רגולציה ממשלתית בפעילותם של אזרחי ארצות הברית. הספר מפרט טקטיקות דומות בכל מקרה: "פקפק במדע, פזר מידע שגוי, הפץ מבוכה וקדם ספק".[8]
הספר טוען כי במרוצת יותר מ-20 שנים לא ביצעו סינגר וסייטס (ומספר מדענים לעומתיים אחרים) שום מחקר מדעי מקורי בנושאים בהם הם התווכחו. הם היו פעם חוקרים בולטים, אך, לטענת מחברי הספר, בתקופה שבה פנו לטפל בנושאים המוצגים ב"סוחרי הספק" הם בדרך כלל תקפו את המוניטין והעבודה המדעית של אחרים. בכל נושא הם התנגדו לקונצנזוס המדעי.
בדצמבר 2010 במאמר עבור אמריקן ת'ינקר,[10] הצהיר פרד סינגר ש"סוחרי הספק" תוקף כמה פיזיקאים בכירים נודעים, כולל פרד סייטס המנוח, נשיא לשעבר של האקדמיה הלאומית למדעים. סינגר כתב שאורסקס וקונווי טוענים כי הם היסטוריונים אקדמאים, ועם זאת הם פעלו ב"דרך בלתי מקצועית לחלוטין", בכך שהתעלמו ממידע עובדתי, שלא טרחו להתייעץ עם מקורות ראשיים, ושלא ראיינו אף לא אחד מהמדענים אותם הם ניסו להשמיץ."[11] סינגר ממשיך וטוען "אין זה חשוב מהו הנושא באיכות הסביבה - התמעטות האוזון, גשם חומצי, קוטלי חרקים, וכו' - כל התנגדות מדעית המתבססת על עובדות אובייקטיביות מואשמת במעורבות מדומה של חברות הטבק. כמובן, דבר מזה אינו אמת".[11] הוא כתב כי הוא חבר בהנהלת ארגון המתנגד לעישון, כי אביו שהיה מעשן כבד מת מאמפיזמה בגיל צעיר, שמצא שעישון משני מעצבן ואינו נעים ואינו יכול להיות בריא, וכי לא קיבל תשלום מלובי הטבק או הצטרף לאחד מהארגונים שהקימו.[11]
Remove ads
הספר טוען שסייטס, סינגר, נירנברג ורוברט ג'סטרו (Robert Jastrow; 2008-1925) היו כולם אנטי-קומוניסטים חריפים והם ראו ברגולציה ממשלתית כצעד לעבר סוציאליזם וקומוניזם. עם התפרקות ברית המועצות, הם חיפשו איום גדול נוסף לקפיטליזם של השוק החופשי ומצאו אותו בסביבתנות. הם חששו שתגובת-יתר לבעיות של הסביבה תוביל להתערבות ממשלתית מסיבית בפעילות השוק ובחיי האזרחים. אורסקס וקונווי הצהירו שככל שמשתהים יותר בטיפול בבעיות אלו כך הן מחריפות, ודווקא עקב כך יאלצו הממשלות לנקוט באמצעים הדרקוניים שמהם השמרנים חוששים במיוחד. הם כתבו שסייטס, סינגר, נירנברג וג'סטרו פסלו את העדויות המדעיות, תרמו לאסטרטגיה של דחייה, ובכך דווקא עזרו לחולל את הסיטואציה ממנה חששו במיוחד.
Remove ads
פילוסוף המדע האנגלי פיליפ קיצ'ר (אנ') כתב בScience שנעמי אורסקס ואריק קונווי הם "שני היסטוריונים יוצאים מן הכלל".[4] הוא אף מכנה את "סוחרי הספק" "מחקר חשוב ומרתק". קיצ'ר כתב שהטענות הקשות לכאורה כנגד נירנברג, סייטס וסינגר "מוצדקות אם מנתחים לעומק את הדרכים בהן מדעני אקלים בולטים, דוגמת רוג'ר רוולה (אנ') ובן סאנטר (אנ') נוצלו או שהותקפו בארסיות בעיתונות."[4]
בכריסצ'ן סיינס מוניטור כתב ויל ביוקנן שב"סוחרי הספק" בוצע מחקר מקיף, הוא מגובה היטב במסמכים והוא אחד הספרים החשובים ביותר של 2010. נראה שאורסקס וקונווי מוכיחים שסוחרי הספק אינם "מדענים אובייקטיביים" כפי שהמונח מובן לציבור. במקום זאת הם "שכירי חרב הדוברים את שפת המדע", שנשכרו בידי חברות על מנת לעבד מספרים כדי להוכיח שהמוצרים של החברות בטוחים ומועילים. ביוקנן כתב כי הם אנשי מכירות, לא מדענים.[12]
באד וורד (Bud Ward) פרסם סקירה של הספר ב"פורום של ייל על אקלים ותקשורת" (The Yale Forum on Climate and the Media). הוא כתב שאורסקס וקונווי משתמשים בצירוף של מחקר משכיל מעמיק יחד עם כתיבה המזכירה את העיתונות החוקרת במיטבה, כדי "לחשוף את הקשרים העמוקים הנפוצים שבין מחלוקות בנושאי סביבה ובריאות הציבור".[13] במונחים של מדע האקלים, המחברים אינם "מותירים ספק בקשר לבוז שהם רוחשים למה שהם רואים כשימוש שאינו הולם וכניצול לרעה של המדע בידי קבוצה קטנה חורשת מזימות של מדענים שאותם הם רואים כחסרי מומחיות מינימלית נדרשת במדע האקלים".[13]
פיל אינגלנד (Phil England) כתב בכתב העת (כיום אתר אינטרנט) "האקולוגיסט" (אנ') שחוזקו של הספר הוא בהקפדה על המחקר והמיקוד המפורט על אירועי מפתח. הוא כתב עם זאת שהפרק העוסק בשינוי האקלים הוא באורך של 50 עמודים בלבד, וממליץ על כמה ספרים אחרים עבור קוראים המעוניינים לקבל תמונה רחבה יותר של היבט זה: "טיוח האקלים" (Climate Cover-Up) של ג'ים הוגן (אנ'), "חום: כיצד לעצור את כוכב הלכת מלבעור" (Heat: How to Stop the Planet Burning) של ג'ורג' מונביוט (אנ') ו"החום דולק" (The Heat is On) ו"נקודת רתיחה" (Boiling Point) של רוס גלבספן (אנ'). אינגלנד גם כתב שהספר כמעט שאינו מכסה את מיליוני הדולרים שהשקיעה חברת הנפט אקסון מוביל במימון קבוצות שהיו מעורבות באופן פעיל בקידום הכחשת שינויי האקלים ובהטלת ספק.[14]
סקירה באקונומיסט מכנה אותו ספר עוצמתי שמתאר באופן רהוט את הפוליטיקה הכרוכה ואת הרמה שאליה הגיעו מדענים לעיתים ביצירת אי-ודאויות בנושאי סביבה וההגזמה סביבן. אבל המחברים אינם מצליחים להסביר בצורה מלאה מדוע פעולה להגנת הסביבה טרם הוכחה כאפשרית למרות הגורמים המתנגדים.[15]
רוברט פרוקטור (אנ') שטבע את המונח אגנוטולוגיה על מנת לתאר את המחקר של ספק או בורות שמקורם תרבותי, כתב בדו-ירחון American Scientist ש"סוחרי הספק" הוא ספר מפורט וכתוב בפקחות. הוא מעמיד ספר זה בהקשר לספרים אחרים שמכסים את "ההיסטוריה של הבורות המיוצרת".[16] "ספק הוא תוצרתם" (Doubt is their Product) של דייוויד מייקלס (אנ'), "מלחמת הרפובליקנים במדע" (The Republican War on Science) של כריס מוני (אנ'), "מרמה והכחשה" (Deceit and Denial) של דייוויד רוזנר (אנ') וג'רלד מרקוביץ (אנ') וספרו של פרוקטור עצמו "מלחמות הסרטן" (Cancer Wars).[16]
רובין מקיי (אנ') כתב בגארדיאן שאורסקס וקונווי ראויים לשבח בשל חשיפת ההשפעה של קבוצה קטנה של אידאולוגים של המלחמה הקרה. הטקטיקה שלהם של הפצת ספק בלבלה את הציבור בקשר לסדרה של נושאים מדעיים עיקריים כדוגמת ההתחממות העולמית, אף שמדענים הלכו והשתכנעו יותר ויותר בתוצאות מחקריהם. מקיי כתב ש"סוחרי הספק" כולל הערות שוליים מפורטות על כל המקורות בהם השתמשו, שהקצב של הספר מתוכנן בקפידה, והוא "המועמד שלי לספר המדע הטוב ביותר של השנה".[2]
לעומתם הביקורת של ויליאם אוקיפי (William O’Keefe) וג'ף קוטר (Jeff Kueter) מצוות החשיבה האמריקני השמרני מכון מרשל[17] על הספר היא שלילית. יש לציין כי המכון נוסד על ידי סייטס, אחד הנאשמים בספר. המבקרים מטעם המכון טוענים כי אף שהספר נראה ממבט ראשון כעבודת מחקר אקדמית, הוא מטיל ספק וחותר תחת המוניטין של אנשים שבחייהם תרמו רבות לאומה האמריקנית. לדבריהם הספר מפקפק ביושרתם, מותח ביקורת על אופיים ומטיל ספק בשיקול דעתם.[18]
Remove ads
נעמי אורסקס היא פרופסור להיסטוריה ולימודי המדע באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו. הדוקטורט של אורסקס הוא בגאולוגיה ובהיסטוריה של המדע. מחקריה הגיעו לידיעת הציבור ב-2004 כשיצא לאור מאמרה "הקונצנזוס המדעי על שינוי האקלים" שהתפרסם בכתב העת Science, שבו כתבה שלא קיימת מחלוקת משמעותית בקהילה המדעית בנוגע לממשות של ההתחממות העולמית מסיבות הקשורות לפעילות האנושית. אריק מ. קונווי הוא היסטוריון במעבדה להנעה סילונית של נאס"א במכון הטכנולוגי של קליפורניה שבפסדינה.
אתר האינטרנט הרשמי של סוחרי הספק (באנגלית)- סוחרי הספק, באתר OCLC (באנגלית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads