סאיגות

סאיגות (שם מדעי: Saigini) הם שבט של אנטילופות בתת-משפחת הצבאיים, הכולל שני מינים יחידים בסוגם החיים במרכז אסיה. מבחינה חיצונית ואקולוגית הסוגים בשבט דומים מאוד לשבט אנטילופות ערבה, אך בעלי מאפיינים ייחודים. שאלת סיווגם הטקסונומי לתת-משפחת היעלים בשל פרוותם העבה דמוית הצמר וכן הדמיון הגנטי, עודה פתוחה.

סאיגות
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
תת־סדרה:	מעלי גרה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	צבאיים
שבט:	סאיגות
שם מדעי
Saigini ‏סימפסון, 1945

מאפיינים

הסוגים בשבט הם פעילי יום, חיים בעדרים המוניים, ובית גידולם הוא ערבות העשב העצומות והרמה הטיבטית שבמרכז אסיה. פרוות הצמר שלהם מגינה עליהם מטמפרטורות הקפואות באזורי תפוצתם. בין הקיץ לחורף הם פותחים בנדידות ענקיות לאזורי מרעה טובים יותר. יש להם קרניים יוצאות דופן מרוב האנטילופות, והמבנה של אפם מוזר למדי. הזכרים נבדלים מהנקבות בכך שהם מתאפיינים בקרניים, וצבע פרוותם כהה יותר. הקרבות בין הזכרים בעונת הרבייה הם מהאכזריים ביותר במשפחת הפריים, ואחד מהם או אף שניהם עלולים למות כתוצאה מהפציעות החמורות בלחימה המסיבית. האוזניים שלהם עגלגלות וקטנות, וזנבם קצר ומעוגל. ההריון נמשך 7-6 חודשים, והגדי\הטלה שנולד, שוהה בימיו הראשונים על הקרקע הטרשית ללא תזוזה. הסוגים הם אצנים מהירים ביותר, והטורף העיקרי שלהם הוא הזאב.

בעבר הייתה חפיפה בין שני הסוגים ברמה הטיבטית, אך כיום טווח התפוצה שלהם התמעט ואין ביניהם חפיפה. הסוג צבי יעלי החי אף הוא במרכז אסיה, דומה מאוד למינים אלה במראה ובאקולוגיה, ולמינים שלו יש חפיפה עם שני הסוגים. שני הסוגים שבשבט היו בעבר היונקים הנפוצים ביותר בתחומם, ושניהם חוו ירידת מספרים עצומה שגרמה להם להיות בדרגות שונות של סכנת הכחדה; כיום הם בין האנטילופות הנדירות והמאוימות ביותר. הגורם העיקרי להתמעטותם הוא הציד הפרוע בשל צמרם המשובח ובשרם, וכן קרניהם המשמשות את הרפואה הסינית.

סוגים

• סאיגה (Saiga tatarica) – פרסתן ייחודי המהווה שילוב של כבש וצבי ותואר לראשונה בשנת 1826. הסיווג שלו כיום בתת-משפחת הצבאיים הוא סופי. סימני היכר: קרניים בינוניות ושקופות בצורת צבת, חוטם גדול ובשרני המזכיר את חדק הפיל, עיניים בולטות ופרווה אדמדמה-צהבהבה בקיץ המשתנה לצבע אפרפר כהה בחורף. מצוי במונגוליה, קזחסטן, אוזבקיסטן, ורוסיה; בעבר גם בסין העממית. מצב שימורו הוא סכנת הכחדה חמורה (CR).
• אנטילופה טיבטית המוכר גם כצ'ירו (Pantholops hodgsoni) – פרסתן ייחודי המהווה שילוב של עז וצבי ותואר לראשונה בשנת 1826. הסיווג שלו כיום עדיין לא מוסכם כלל, ומסווגים אותו גם בתת-משפחה עצמאית. סימני ההיכר שלו: קרניים דקות וארוכות ביותר כשל ראם, חוטם רחב למדי עם שקיקים קטנים בנחיריים המתנפחים בשעת סכנה, מסכה שחורה על הפנים ופסים שחורים על הרגליים, פרווה אדמדמה בקיץ המשתנה לוורדרד-קרמי ולבנבן בחורף. מצוי בסין העממית (המחוז האוטונומי הטיבטי, צ'ינגהאי, סיצ'ואן, ושינג'יאנג), ובהודו (לדאק). מצב שימורו הוא סכנת הכחדה (EN).

קישורים חיצוניים