נִסים דיין (נולד ב-5 במאי 1946) הוא במאי קולנוע ישראלי, ואחד המבקרים והמרצים בתחום הבימוי בישראל. ניהל את המכון הישראלי לקולנוע. חתן פרס אופיר על מפעל חיים לשנת 2017[1].
 | |
| נסים דיין | |
| לידה |
5 במאי 1946 (בן 78) תל אביב, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| מקום לימודים |
סטודיו למשחק ניסן נתיב |
| בן או בת זוג |
רחל דיין |
| פרסים והוקרה |
פרס אופיר (2017) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה
דיין נולד בשנת 1946 בתל אביב, להורים שעלו מחלב שבסוריה. משפחתו התגוררה תחילה על גבול יפו תל אביב, אך פונתה בזמן מלחמת השחרור לכפר ג'מאסין בצפון תל אביב (שכונת גבעת עמל ב'), ושם גדל[2]. למד בבית הספר "תיכון חדש" בתל אביב. מגיל צעיר התעניין בקולנוע, בהיותו חייל זכה בחידון קולנוע ארצי[3], וסייע למפיק וחובב הקולנוע ישעיהו ("שיש") קולר, שהחזיק אוסף פרטי של סרטים, לנהל את "מועדון הסרט הטוב" בתל אביב[4].
לאחר השירות הצבאי למד בסטודיו למשחק ניסן נתיב[2]. בשנת 1971 הופיע כשחקן במחזה "מעבר לגבולין" מאת יוסף חיים ברנר, שעלה בתיאטרון "הבימה". כמו כן פרסם מספר סיפורים קצרים בכתב-העת "קשת"[5].
קריירה כיוצר קולנוע וטלוויזיה
החל את דרכו הקולנועית בשנת 1972 כעוזר לבמאי דן וולמן בסרט "פלוך". בעידודו של וולמן החל באותה שנה לעבוד על סרטו הראשון "אור מן ההפקר". הסרט נוצר בהשראת שכונת העוני בה גדל ג'מוסין, בסגנון נאו-ריאליזם האיטלקי, כולל צילום בשחור-לבן. הוא צולם בשטח בשכונת שבזי, בשיתוף שחקנים לא מקצועיים אבל בעלי יכולת משחק טבעית, ביניהם כוכב הסרט נסים לוי[6]. את הסרט הפיק ומימן באופן חלקי יעקב אלקוב, איש עסקים, מפיק הוליוודי ונדבן שניהל את הקמת בית ציוני אמריקה בתל אביב[7]. אלקוב גייס מספר משקיעים ודיין לקח הלוואות כדי לממן את הפקת הסרט[8]. צילומי הסרט נערכו בשנת 1972[9], אך הוא יצא לאקרנים כשנה אחר כך לקראת מלחמת יום הכיפורים, שהדירה את הצופים מבתי הקולנוע והוא לא הצליח מסחרית[10].
אחרי הפקת "אור מן ההפקר" ביים דיין סרטי פרסומת ותעודה, את הפקת סרטו השני, "סופו של מילטון לוי" החל בשנת 1979 עם אושיק לוי ודב גליקמן בתפקידים הראשיים, בסיוע הקרן לעידוד סרטי קולנוע ישראליים איכותיים[11]. הסרט יצא לאקרנים בשנת 1981[12].
בשנת 1980 החל בהפקת סדרת הטלוויזיה "מישל עזרא ספרא ובניו" שכתב וביים[13], וששודרה בערוץ הראשון בשנים 1982–1983[14].
בשנת 1982 הפיק את סרטו של איתן גרין "לנה" (1982)[15].
בסוף שנת 1984 החל לביים הסרט "גשר צר מאד", על פי תסריט שכתב, המבוסס על סיפור קצר מאת חיים חפר, על אהבה בלתי אפשרי בין קצין במילואים בתפקיד תובע בממשל הצבאי ברמאללה לבין אלמנה פלסטינית נוצרייה[16]. רוב צילומי הסרט נערכו בעיר רמאללה[17]. הסרט יצא לאקרנים בנובמבר 1985[18].
בשנת 1986 כתב, יחד עם תמר לוטן, את התסריט לדרמת הטלוויזיה "פסק זמן", שהופקה על ידי הטלוויזיה החינוכית הישראלית בשיתוף ערוץ 4 הבריטי[19].
בשנת 1987 רכש את הזכויות להפקת סרט על פי ספרו של גבריאל שטרסמן "המערוך" על פרשת רצח מלה מלבסקי[20]. אך שתי הרוצחות בפרשה פנו לבית המשפט וקיבלו צו מניעה ליצירת הסרט, בטענה שהוא יפגע בסיכוי הערעור שלהן[21].
בשנת 1989 ביים את הסרט התיעודי "הקרב על הנגב", על חטיבת הנגב של הפלמ"ח[22].
בשנת 1990 הפיק את דרמת הטלוויזיה "טיסה 016", על פי סיפור של אליעזר יערי, עבור מחלקת הדרמה של הערוץ הראשון[23].
בשנת 1991 הפיק את "החברים של יעל", הסרט הראשון בכיכובה של מילי אביטל[24].
בשנת 1992 ביים את המופע "סרט חי", שילוב של קולנוע ותיאטרון, בו שיחקו רחל דיין וקובי אסף, הנעים לסירוגין על המסך ועל הבמה[25].
בשנת 1993 ביים את דרמת הטלוויזיה "אוצר מקומי", ששודר בערוץ הראשון[26].
בשנת 1997 ביים את סדרת הטלוויזיה "אשה באפור".
בשנת 2013, לאחר הפסקה של 28 שנים, ביים סרט קולנוע עלילתי - "מפריח היונים" על פי ספרו של אלי עמיר "מפריח היונים"[27].
קריירה כמבקר ומורה לקולנוע
עיקר עיסוקו של דיין במשך השנים הייתה פעולתו הענפה בתחום ביקורת ולימוד הקולנוע: בשנות ה-80 לימד מסלול ללימודי קולנוע ב"בית צבי" ובאוניברסיטת תל אביב[28], אחר כך לימד קולנוע בבית הספר סם שפיגל ובמוסדות לימוד אחרים, ביקורותיו התפרסמו בעיתונות וברדיו, והוא כיהן כלקטור בקרנות קולנוע שונות[29].
דיין שימש לאורך שנים רבות כמבקר הקולנוע בתוכניתו של מולי שפירא "בילוי נעים" בגלי צה"ל[30]. ומבקר הקולנוע של העיתונים "העיר" ו"גלובס"[31].
בשנים 1979–1980 הגיש את תוכנית הקולנוע של הערוץ הראשון "מסך גדול מסך קטן". באותן השנים גם שימש כמנהל המכון הישראלי לקולנוע[32].
בשנת 1988 שימש כמנהל האמנותי של פסטיבל פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה[33].
בשנת 1989 ערך את "מדריך הווידאו בישראל", ספר הסוקר כ-1,100 סרטים שהיו זמינים אז בספריות הווידאו בישראל[34].
בשנים 2002–2003 הגיש בטלוויזיה החינוכית את התוכנית "עולים על סרטון", במהלכה שוחח עם יוצרים צעירים על סרטיהם[35].
חיים אישיים
דיין היה נשוי לרחל (לבית ניימרק) (נולדה ב-1949), שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, ששיחקה גם בשלושה מסרטיו ("אור מן ההפקר", "סופו של מילטון לוי" ו"גשר צר מאוד")[36].
בראשית 2023 נודע כי עבר אירוע מוחי וכי הוא מאושפז בבית-אבות.
תיקון טעות: נסים דיין לא עבר אירוע מוחי. הוא עבר אירוע לבבי בסוף 2019 ואושפז במכון הלב בתל השומר.
קישורים חיצוניים
- נסים דיין, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
נסים דיין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- נסים דיין, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- נסים דיין, באתר ספר הקולנוע הישראלי
נסים דיין, באתר AllMovie (באנגלית)
נסים דיין, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- נסים דיין, דף שער בספרייה הלאומית
- נסים דיין, בארכיון הבימה
- נסים דיין, ב"מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי"
- מאיר שניצר, גשר צר מדי, חדשות, 29 בנובמבר 1985 - ריאיון עם נסים דיין על הפקת הסרט "גשר צר מאוד"
- גלעד אמיליו שנקר, ריאיון בתוכנית "חי בסרט", הטלוויזיה החינוכית
- נסים דיין, מן הבוראקס בחזרה לתרבות הגטו, מתוך עמלנט, מקור: קולנוע ישראלי מקראה, בהוצאת אוניברסיטת תל אביב, עמ' 141–143
נסים דיין, שורשיו של הקולנוע הישראלי, הרצאה בסדרת ההרצאות "בכור המהפכה", 28 באפריל 2012- ליאת רון, במאי "מפריח היונים": לא העלנו על דעתנו שהסרט יצליח ככה, באתר גלובס, 14 ביוני 2014
- הילה רגב, עכבר העיר, ראיון: כשבמאי ישראלי עושה סרט עיראקי, באתר הארץ, 10 באפריל 2014
- יעקב בר-און, נסים דיין לא חוסך ביקורת ממירי רגב: "האמנות בארץ נזרקה הצדה מזמן", באתר מעריב אונליין, 20 בספטמבר 2017
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
