Loading AI tools
סופר, מחזאי, עיתונאי, יוצר קולנוע מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נורמן קינגסלי מיילר (באנגלית: Norman Kingsley Mailer; 31 בינואר 1923 – 10 בנובמבר 2007), היה סופר, מחזאי, עיתונאי ויוצר קולנוע אמריקאי-יהודי. ידוע כמחדש ז'אנר הנובלה התיעודית.
 | |
| לידה |
31 בינואר 1923 לונג ברנץ', ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
10 בנובמבר 2007 (בגיל 84) ניו יורק, ארצות הברית |
| שם לידה |
Norman Kingsley Mailer |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Provincetown Cemetery |
| מקום מגורים |
ניו ג'רזי, לונג ברנץ', פרובינסטאון, ברוקלין |
| שם עט |
Andreas Wilson |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת הרווארד, התיכון לבנים, סורבון, התיכון לבנים ובנות |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| הושפע מ |
ג'ורג' אליוט, ויליאם פוקנר, ארנסט המינגוויי, פבלו פיקאסו, לב טולסטוי, וילהלם רייך, מרסל פרוסט, תומאס מאן, ויליאם ס. בורוז, ג'יימס ט. פארל, ג'ון דוס פסוס, הנרי ג'יימס, הנרי מילר, פיודור דוסטויבסקי |
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
סטיבן מיילר, דניאל מיילר, אליזבת אן מיילר, מגי אלכסנדרה מיילר, מייקל מיילר, ג'ון באפלו מיילר, קייט מיילר, סוזן מיילר |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
מיילר נולד בלונג בראנץ' בניו ג'רזי. שמו בלידתו היה מנחם ("נוחם", "נורמן") מלך מיילר. שמו השני, מלך, היווה את המקור לשם קינגסלי שאומץ עבורו (ונכתב כבר בתעודת הלידה). אביו, איזק ברנט מיילר, יליד ליטא שהיגר לארצות הברית מדרום אפריקה, היה מנהל חשבונות, אמו פאני לבית שניידר ניהלה סוכנות למטפלות. אביה שהיה בעל מכולת שימש כעין רב של הקהילה המקומית.
נורמן גדל בברוקלין, ובשנת 1939 החל ללמוד באוניברסיטת הרווארד. במהלך לימודיו החל מתעניין בכתיבה, ופרסם את סיפורו הראשון כשהוא בן 18.
עם הצטרפותה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה בשנת 1941 התגייס מיילר לצבא האמריקאי, ושירת כלוחם בחזית האוקיינוס השקט, בפיליפינים וביפן.
לאחר שחרורו מן הצבא, החל ללמוד באוניברסיטת הסורבון בפריז, עם מלגה מהצבא, ובשנת 1948 פרסם את ספרו הראשון "הערומים והמתים" המתבסס על ניסיונו כחייל. זהו רומן מלחמה ריאליסטי, המתאר בצורה חזקה ואלימה קבוצת חיילים אמריקנים הנלחמת לכיבושו של אי המוחזק בידי היפנים. ספר זה נחשב לאחד הספרים החשובים בסוגו, ולמייצג נאמן של הספרות שנכתבה על ידי דור הצעירים שלחם במלחמת העולם השנייה.
בשנים שלאחר מכן עבד מיילר כתסריטאי בהוליווד. חלק ניכר מעבודתו הספרותית לא התקבל על ידי המוציאים לאור. באמצע שנות החמישים התפרסם מיילר כמסאי המבקר את התרבות האמריקנית בת זמנו. ספרו "פרסומת לעצמי" (1959) המבוסס על קטעי יומן ורשימות, בוחן את האלימות, ההיסטריה, הפשע והבלבול בחברה האמריקנית, והיה בעל השפעה על דור הכותבים הצעירים בשנות השישים.
ב-1981 השתתף בסרטו של מילוש פורמן "רגטיים".
ב-1987 ביים את הסרט הקולנועי "גברים קשוחים אינם רוקדים" על פי תסריט של רוברט טאון. ב-2002 כתב מיילר את התסריט לסרט "מרגל ראשי: הסיפור של רוברט הנסן", אשר מבוסס על חיו של רוברט הנסן.
נמנה עם מייסדי המגזין "Village Voice".
מיילר זכה פעמיים בפרס פוליצר. בפעם הראשונה על ספרו "צבאות הלילה" (1968), ובפעם השנייה על ספרו "שירת התליין" (1979). ספר זה, שהוא מפסגת יצירתו של מיילר, מתאר את הוצאתו להורג של הרוצח גארי גילמור. כן זכה מיילר במדליית אמרסון ת'ורו על מפעל חיים (1989), ושימש כנשיא הסניף האמריקאי של ארגון הסופרים PEN.
מיילר היה גם ביוגרף מוכשר, וכתב את הביוגרפיה (עם הרבה אלמנטים דמיוניים) של מרילין מונרו, פבלו פיקאסו ולי הארווי אוסוואלד. רצח קנדי העסיק אותו אף בספר "רוחו של הארלוט" משנת 1991 העוסק באיש CIA המעורב באירועי תקופתו - המלחמה הקרה, הפלישה למפרץ החזירים ורצח קנדי.
נטייתו של מיילר אל הפוליטיקה הובילה אותו לכתיבת ספרים כ"מדוע אנו בווייטנאם" (1967). בשנת 1969 התמודד על משרת ראש עיריית ניו יורק בתור "שמאלני שמרן" שצידד בהקמת מדינה נפרדת של העיר ניו יורק ונכשל. למרות היותו יהודי, מיילר לא היה אוהד ישראל, לא ביקר בה מעולם, והביע לא פעם תמיכה בפלסטינים.
מיילר הופיע כשחקן במספר סרטים, ביניהם סרטי אוונגרד של במאים "מחתרתיים" בשנות השישים. כן ביים מספר סרטים מסוג זה. כן ביים את הסרט "בחורים קשוחים אינם רוקדים", על פי ספרו. ספריו "העירומים והמתים", "חלום אמריקני" ו "שירת התליין" הוסרטו אף הם.
מיילר היה נשוי שש פעמים ואב לתשעה ילדים (לרבות בן חורג אחד), בהם הבמאי סטיבן מיילר, השחקנית קייט מיילר והעיתונאי (עורך המגזין "היי טיימס") ג'ון בפאלו מיילר. נפטר עקב אי-ספיקת כליות חריפה בבית החולים מאונט סיני במנהטן.
נורמן מיילר, ברשת החברתית Goodreads
נורמן מילר (1923-2007), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
