כלי קיבול לנוזלים העשוי מעור מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נֹאד הוא כלי קיבול לנוזלים העשוי מעור בעלי חיים שהיה בשימוש נרחב בעיקר בעת העתיקה.
על פי רוב שימש הנאד לנשיאת מים, יין או נוזלים אחרים למרחקים או לחלופין, שימש מיכל לאחסון נוזלים כחלב או יין בבתי מגורים. לעיתים שימש מצוף אוויר לשם חציית נהרות ונחלים. המקרא משתמש לעיתים במילה הנרדפת "חֶמֶת" כמו בביטוי "חמת מים": ”וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם” (בראשית, פרק כ"א, פס' י"ד), ובגמרא, בה סוגיות שלמות עסקו בדיני הנאד, נקרא הנאד "סיכתא".
במקרא מוזכר הנאד בעיקר כחלק מהצידה שלוקחים עמם אלו היוצאים למסע ארוך.
שם נרדף במקרא לנאד הוא נֵבֶל, למשל: ”אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל-יָיִן” (שמואל א', פרק י' פסוק ג')
המונח נאד בפני עצמו משמש בימינו בעיקר בהקשר המקראי של כלי קיבול, בעיקר בצירוף "נאד מים" או "נאד יין". יחד עם זאת המונח הושאל למספר ביטויים נוספים:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
