משה מנשהוף (נולד ב־1958) הוא סופר, מתרגם, פילוסוף, ומוציא לאור ישראלי. מחבר ספרים בסוגת המדע הבדיוני שתרגם לעברית את שירתו של ג'לאל א-דין רומי.[1]
קורות חיים
משה מנשהוף נולד באספהאן שבאיראן. למד בבית הספר "אתהאד" של אליאנס שבעיר הולדתו ועלה לישראל בשנת 1979, לאחר שירות חובה בצבא איראן כחובש.
בשנה הראשונה לשהותו בארץ התגורר בקיבוץ. בשנת 1986 סיים תואר ראשון בפילוסופיה ובמחשבת ישראל באוניברסיטה העברית שבירושלים. בתקופת לימודיו בירושלים היה בין השאר לתלמידו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' ונמנה עם החוג המצומצם שפקד את ביתו מדי מוצאי שבת.
ב־1994 סיים את לימודי התואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. נושא התזה שלו היה: "יחסם של האיראנים אל היהודים ערב המהפכה האסלאמית באיראן". בלימודי התואר השלישי שב לעסוק בפילוסופיה. הוא החל לכתוב עבודת מחקר בנושא נושא עבודת המחקר שלו היה "תפיסה וזיכרון" אולם לא הגיש אותה[2].
במהלך לימודיו באוניברסיטה יסד, ערך והוציא לאור עיתון ושמו "דנשג'ו"[3] – ביטאון סטודנטים יוצאי איראן בישראל, שפורסם בקרב כל קהילת יוצאי איראן בישראל. בשנים 1986–1987 כתב ביקורות ספרים אחדות בעיתון "כותרת ראשית". כמו כן עסק בכתיבה עיתונאית במקומון "צומת השרון", ובשנת 2008 ייסד את הוצאת כתב. משנת 2010 הוא עורך את מדור ההגות והפילוסופיה של "יקום תרבות".
כמו כן הגיש מנשהוף פינות מספר בתוכנית הרדיו של קול ישראל, "רגע של עברית".
חיים פרטיים
מנשהוף נשוי לדבורה, אב לשלושה ומתגורר בתל אביב. המשורר אמיר מנשהוף הוא בנו.
יצירתו
יצירותיו של מנשהוף נפרשׂות על פני מנעד רחב של סוגות ושל נושאים מגוּונים. בתחילה היה רוב יצירותיו פרוזה ספרותית, בעיקר בסוגת המדע הבדיוני. לפי הגדרתו, סיפור מדע בדיוני הוא מעין מעבדה להרצת רעיונות פילוסופיים. בהמשך דרכו התמקד בכתיבה פילוסופית עצמאית, שבאמצעותה הציג את התאוריה הפילוסופית שלו.
הגות ופילוסופיה
יצירותיו ההגותיות והפילוסופיות של מנשהוף עוסקות בעיקרן בתחום פילוסופיה של הנפש או פסיכולוגיה פילוסופית. מנשהוף כותב בשפה נהירה, המנגישה לקהל רחב את הנושאים המופשטים והמורכבים שהוא דן בהם. עם זאת, הוא מיטיב לרדת לעומקן של הסוגיות למיניהן ולכסות אספקטים רחבים של הנושאים הללו. הוא מפרק כל נושא עד היסוד ומחבר בחזרה ביסודיות לבנה אחר לבנה, עד ליצירת מבנה מקיף. ככה הוא מצליח לכסות את היבטיו של כל אחד מהנושאים בדרך הטובה ביותר.
ספרי פילוסופיה
- בשנת 2016 יצא לאור ספרו חלום וזיכרון,[4] הכולל ארבע מסות: על התפיסה, על הזיכרון, על השינה ועל החלום – בהוצאת "כְּתָב". מנשהוף יוצר בספר הזה שפה ייחודית ובאמצעותה מציג תאוריה כוללת, המסבירה את הסוגיות שבתחום ההכרה האנושית ודנה בהן.
- בשנת 2020 יצא לאור ספרו רגש והרגשה – ספר ההמשך של חלום וזיכרון, המציג תאוריה מקיפה על הרגשות, ובמרכזה הבחנה קטגוריאלית בין רגש להרגשה.
סיפורת
- ב-1994 פרסם את ספרו הראשון אופוריה שיצא לאור בהוצאת כנרת. מדובר בספר בסוגת המדע הבדיוני המתאר מציאות אופורית הקשורה לישראל לאחר חתימה על הסכמי פירוק הנשק ויישומם בעולם, המתערערת לפתע .[5]
- בשנת 2008 פרסם את ספרו השני, הכפיל הווירטואלי שיצא לאור בהוצאת כתב, רומן מדע בדיוני פילוסופי. בספר זה הוא מעמיד את האדם במקום של יוצר ובורא עולם וירטואלי ובו האדם. הספר אף היה מועמד ב-2009 לפרס גפן בקטגוריית ספר המקור.[6]
- בשנת 2011 פרסם במקביל שני ספרים, שניהם יצאו לאור בהוצאת "כתב" : עמוס-גואל הגורל, רומן פסיכולוגי, סאגה משפחתית רבת תהפוכות הנפרשת על פני דורות אחדים. ראשיתה, בסיפור חייו של פטרסון היתום, שנמשה בילדותו מספינה טרופה, גודל אצל כומר באמריקה, ונלווה למטיף גורג' אדמס(אנ') ולצאן מרעיתו שהקימו בשנת 1866 מושבה אמריקנית בסמוך ליפו, מתוך אמונה שבכך הם מחישים את הגאולה. עמוס, דור חמישי לַמשפחה והנצר אחרון לה, הוא דמות טראגית, ספק בובת חוטים, ספק ישו מודרני, הנקרעת בין זהויות שונות. סיפור הנע בין יפו העות'מאנית, ירושלים החרדית ותל אביב החופשית של סוף המאה העשרים, שבה מחפש עמוס, גיבור הספר, את ייעודו.
הבוסר שאכל אבי סבו, הדמויות השזורות בחייו ובעיקר שתי הנשים המושכות אותו לתפישות חיים מנוגדות, המיסטית והרציונלית, הם הרקע למאבק האיתנים המתחולל בנפשו של עמוס. היבריס ואמונה עיוורת חוברים לחיפוש סרק אחר גאולת הגורל, כמו בהתיישבות האמריקנית ביפו כך גם בכת תל אביבית שמרוממת את עמוס ומציבה אותו בראשה. - במקביל יצא באותה שנה, 2011, ובאותה הוצאה, "כתב", סיפור המטמון באי ודאות, מחזור שירים סיפוריים והגותיים.
בין שני הספרים קיים דיאלוג מובנה. שני הספרים, "עמוס-גואל הגורל" ו"סיפור המטמון באי הוודאות", מתכתבים עם יצירתו של המשורר הסוּפי ג'לאל א-דין רומי.
- בשנת 2014 יצא לאור ספרו האחרים, רומן מדע בדיוני העוסק בעולם פוסט אפוקליפטי ובוחן סוגיות פילוסופיות, גם הוא בהוצאת "כתב".
תרגומים
השקפתו
מנשהוף דוגל בכתיבה פילוסופית יצירתית. כתיבתו שונה מהכתיבה האקדמית המקובלת ואינה מחקרית. את טעמיו הוא מנמק במאמר "ימי הביניים של החשיבה החופשית והיצירתית", שפורסם בשנת 2017. הוא טוען שדרישות הכתיבה האקדמית מעקרות למעשה את היצירתיות, ועל כן הוא דורש לתת לגיטימציה לכתיבה פילוסופית מקורית בצד הכתיבה האקדמית המחקרית. כתיבה כזו מציג מנשהוף בספריו "חלום וזיכרון" ו"רגש והרגשה". עמדותיו המקוריות והביקורתיות מוצגות גם במאמרים: מאמר נגד קיומו של הלא-מודע, מאמר על היצר, מאמר על חופש הבחירה.[7][8]
לשיטתו, מושגים כגון נשמה, נפש או הרוח (מיינד) טעונים בכל מיני משמעויות, ולכן הוא מציע לדון במושג תודעה ובתהליכים תודעתיים אל מול התהליכים הפיזיולוגיים. התאוריה שלו עשויה להתקבל בקרב בעלי עמדות ואמונות פילוסופיות השונות זו מזו – לא משנה אם מדובר במטריאליסטים, המאמינים שרק החומר (substance) קיים, והתודעה המוכרת לנו היא תופעה השייכת אליו; או בבעלי העמדה הדואליסטית, המאמינים שנוסף על הישות החומרית קיימת ישות אחרת שאינה כפופה לחוקי פיזיקה וכימיה, ולפיכך גם אי-אפשר לחקור אותה באמצעים המדעיים האלה.
בהסתמך על האמור לעיל, מודגשת בכתיבתו הפילוסופית של מנשהוף ההבחנה הברורה בין התהליכים הפיזיולוגיים לתהליכים התודעתיים, בצירוף הסבר על ההשפעות ההדדיות ביניהם. אפשר לראות שכתביו מתמקדים בייחוד בדרישה לערוך מחקר מדעי על התהליכים הפיזיולוגיים, אולם בצידה הוא מציב תמרור אזהרה מפני השלכה בלתי מבוקרת של הממצאים המדעיים האלה על התהליכים התודעתיים. במידה זהה מזהיר מנשהוף מפני ערבוב בלתי מבוקר של ממצאים שאינם מדעיים – מחקרים סטטיסטיים המבוססים על תשאול ועל התרשמות מהתנהגות – עם הממצאים המדעיים (כימיה ופיזיקה). על פי ראיית עולם זו שגיבש לעצמו, יצר מנשהוף תאוריות מקוריות ומקיפות על התודעה האנושית בנושאים האלה: תפיסה, זיכרון, שינה, חלום ורגשות.
בספרו "רגש והרגשה" מציג מנשהוף תיאוריה יסודית ומקיפה של רגשות ובמרכזה הבחנה קטגוריאלית בין רגש והרגשה.[9] מנשהוף דוגל בכתיבה פילוסופית יצירתית ועמדותיו המקורית והביקורתיות מוצגות גם במאמרים שונים, ביניהם "ימי הביניים של החשיבה החופשית והיצירתית", מאמר נגד קיומו של הלא מודע,[10] מאמר על היצר, על הרצון וחופש הבחירה ועוד. מנשהוף יצא תאוריות מקוריות ומקיפות של התודעה האנושית. בכתיבתו הפילוסופית הוא דן בנושאים: תפיסה, זיכרון, שינה וחלום. עמדותיו המקורית והביקורתיות מוצגות גם במאמרים שונים, ביניהם "ימי הביניים של החשיבה החופשית והיצירתית[11]", מאמר נגד קיומו של הלא מודע,[12] מאמר על היצר[13] ועוד. נבחרים מהמת'נווי וכן הערות והארות על השירים המתורגמים.
קישורים חיצוניים
משה מנשהוף, ברשת החברתית פייסבוק
משה מנשהוף, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
משה מנשהוף, ברשת החברתית אינסטגרם
משה מנשהוף, ברשת החברתית LinkedIn- משה מנשהוף, באתר ResearchGate
- משה מנשהוף, באתר Academia.edu
- רשימת הפרסומים של משה מנשהוף, בקטלוג הספרייה הלאומית
- משה מנשהוף, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- הספרים של משה מנשהוף, באתר "סימניה"
- משה מנשהוף באתר הוצאת כתב
- בריאת העולם נוסח המאה ה-21, כתבתו של אלי אשד
- משה מנשהאוף על אבן גבירול הפילוסוף
- משה מנשהוף מדבר על התרבות בחברה העתידנית
- ערב עיון על הספר חלום וזיכרון מאת משה מנשהוף | חלק ב' (הרצאה על הנושא: איכון בזמן-מרחב כפקטור המבדיל בין חלום לזיכרון)
- פאנל משתתפים בערב עיון על הספר חלום וזיכרון מאת משה מנשהוף
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
