מרסלו גז'ארדו

מרסלו דניאל גז'ארדו (ספרדית: Marcelo Daniel Gallardo; נולד ב-18 בינואר 1976 בעיירה מרלו שבפרובינציית בואנוס איירס, ארגנטינה) הוא כדורגלן עבר ארגנטינאי ומאמן ריבר פלייט בהווה. מחזיק בשיא הזכיות כמאמן עם ריבר פלייט - 14 תארים. נבחר שלוש פעמים למאמן השנה באמריקה הדרומית. גז'ארדו מכונה בארגנטינה אל מונייקו ("הבובה" בספרדית).

מרסלו גז'ארדו

מידע אישי
לידה	18 בינואר 1976 (בן 48) מרלו שבארגנטינה
שם מלא	מרסלו דניאל גז'ארדו
גובה	1.65 מטר
עמדה	קשר התקפי
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1992–1999 1999–2003 2003–2007 2007–2008 2008–2009 2009 - 2010 2010 - 2011 ריבר פלייט מונקו ריבר פלייט פריז סן-ז'רמן די. סי. יונייטד ריבר פלייט נסיונל 109 (17) 102 (18) 77 (25) 22 (2) 19 (6) 21 (7) 12 (3)
נבחרת לאומית כשחקן
1994–2003 ארגנטינה 44 (14)
קבוצות כמאמן
2011 - 2012 2014 -2022 נסיונל ריבר פלייט
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

בנו הוא הכדורגלן נאוול גז'ארדו.^[1]

קריירה

גז'ארדו גדל במחלקת הנוער של ריבר פלייט שהצמיחה רבים משחקניה הגדולים של ארגנטינה. כבר מגיל צעיר התבלט גז'ארדו בזכות יכולת טכנית גבוהה וראיית משחק. גז'ארדו נחשב לאחד הכישרונות של הכדורגל הארגנטינאי ורבים ראו בו שחקן שיוביל את הנבחרת.

גז'ארדו ערך את הופעת הבכורה במדי הקבוצה הבוגרת ב-18 באפריל 1993 במשחק הניצחון של ריבר על ניואל'ס אולד בויס כשהוא רק בן 17. באותם ימים, מאמן הקבוצה היה דניאל פסארלה שהפך עם השנים למאמנו גם בנבחרת ארגנטינה. גז'ארדו שיחק בריבר עד שנת 1999 בהן הפך לאחד מסמלי המועדון. הוא היה חלק חשוב מהקבוצה שזכתה בארבע אליפויות, בגביע ליברטדורס ובסופרקופה סודאמריקנה.

ב-1999 נרכש גז'ארדו על ידי קבוצת מונקו הצרפתית. כבר בעונתו הראשונה התברר גז'ארדו כרכישה מצוינת, בעונתו השנייה הוביל את הקבוצה לזכייה באליפות וזכה לתואר כדורגלן השנה בצרפת. בעונתו השלישית בקבוצה, הסתכסך גז'ארדו עם מאמנו דידייה דשאן שבתגובה הושיב אותו על הספסל, דשאן באותה עונה הסתכסך גם עם שחקנים מובילים אחרים בקבוצה.

הסכסוך עם מאמנו הביא גז'ארדו לחזור לארגנטינה, הוא הצטרף לקבוצת האם שלו ריבר פלייט וחזר להיות משחקניה הבולטים, הוא הוביל את הקבוצה לאליפות הקלאוסורה 2004 אך שנותיו הבאות בקבוצה לא היו מוצלחות. המועדון נחל כישלונות בגביעים היבשתיים בעוד שיריבתה השנואה בוקה ג'וניורס שלטה בגביע ליברטדורס.

ב-2007 נרכש גז'ארדו על ידי קבוצת הפאר הצרפתית פריז סן-ז'רמן, הצרפתים קיוו לאפקט דומה כמו שהיה לגז'ארדו על מונקו ולחזור להתמודד בצמרת הליגה אחרי שנים קשות אך גז'ארדו אכזב והקבוצה המשיכה להיאבק בתחתית. בתום העונה עזב גז'ארדו את הקבוצה והצטרף לפריס סן ז'רמן, איתה זכה בגביע הליגה הצרפתית, וב-2008 הוא עבר לדי. סי. יונייטד, שם זכה בגביע ארצות הברית הפתוח. ב-2009 הוא שב לריבר פלייט, כשאת הקריירה הוא מסיים ב-2011 בנסיונל, איתה זכה באליפות אורוגוואי.

במדי הנבחרת

גז'ארדו זכה יחד עם נבחרת הנוער הארגנטינאית במונדיאל הנוער ב-1997. הוא ערך את הופעת הבכורה במדי הנבחרת הבוגרת ב-1994 במשחק מול נבחרת צ'ילה תחת הדרכתו של דניאל פסארלה.

ב-1995 זכה עם ארגנטינה במשחקים הפאן-אמריקאיים ושנה מאוחר יותר במדליית הכסף באולימפיאדת אטלנטה (1996). גז'ארדו היה בסגל ארגנטינה למונדיאל 1998 בצרפת ולמונדיאל 2002 ביפן וקוריאה הדרומית.

כמאמן כדורגל

עם פרישתו ממשחק פעיל מונה למאמן בנסיונל וזכה איתה באליפות של שנת 2012.

ב-2014 הוא מתמנה למאמן ריבר פלייט וזוכה איתה בשנה זו בגביע הסודאמריקנה, ובשנה העוקבת ברקופה סודאמריקנה, בגביע ליברטדורס ובגביע סורוגה בנק. בראשית 2016 נבחר על ידי הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל (IFFHS) למקום החמישי ברשימת המאמן הטוב בעולם לשנת 2015, אחרי לואיס אנריקה, פפ גוארדיולה, אונאי אמרי ומסימיליאנו אלגרי.^[2] באוגוסט 2016 זכתה שוב קבוצתו ברקופה סודאמריקנה, ובכך רשם גז'רדו תואר בינלאומי חמישי, שיא מועדון למאמן. תחת הדרכתו זכה גם המועדון בגביע ארגנטינה בשנים 2016 ו-2017 ובסופר קאפ הארגנטינאי (מהדורת 2017). בשנת 2018 זכה בפעם השנייה בגביע ליברטדורס לאחר שריבר גברה בגמר על בוקה ג'וניורס. במאי 2019 זכה בשלישית עם ריבר ברקופה סודאמריקנה, ובכך הפך לבעל שיא הזכיות כמאמן עם ריבר, עשר במספר. בדצמבר 2019 זכה המועדון בהדרכתו בפעם השלישית בגביע ארגנטינה, ובמרץ 2021 זכה שוב בסופר קאפ הארגנטינאי (מהדורת 2019). בסוף אותה שנה זכה לראשונה בליגת העל הארגנטינאית ובטרופאו דה קמפאונס. מלבד שתי הזכיות בליברטדורס, הגיעה הקבוצה פעמיים נוספות לחצי הגמר ופעם אחת לגמר (מול פלמנגו), שנשמט מידה בדקה האחרונה. גז'ארדו נבחר למאמן השנה באמריקה הדרומית בשנים 2018, 2019 ו-2020.

תארים

כשחקן

ריבר פלייט

• אליפות ארגנטינה - 6 (אפרטורה 1993, אפרטורה 1994, אפרטורה 1996, קלאוסורה 1997, אפרטורה 1997, קלאוסורה 2004)
• גביע ליברטדורס - 1 (1996)
• סופרקופה סודאמריקנה - 1 (1997)

מונקו

• אליפות צרפת - 1 (1999/2000)
• גביע הליגה הצרפתית - 1 (2003)
• הסופר קאפ הצרפתי - 1 (2000)

פריס סן ז'רמן

• גביע הליגה הצרפתית - 1 (2008)

די. סי. יונייטד

• גביע ארצות הברית הפתוח - 1 (2008)

נסיונל

• אליפות אורוגוואי - 1 (2011)

נבחרת ארגנטינה

• מונדיאל הנוער - 1 (1997)
• מדליית זהב במשחקים הפאן-אמריקאיים - 1 (1995)
• מדליית כסף במשחקים האולימפיים - 1 (אולימפיאדת אטלנטה (1996))

תארים אישיים

• כדורגלן השנה בצרפת - 1: (2000)

כמאמן

נסיונל

• אליפות אורוגוואי - 1 (2012)

ריבר פלייט

• גביע סודאמריקנה - 1 (2014)
• רקופה סודאמריקנה - 3 (2015, 2016, 2019)
• גביע ליברטדורס - 2 (2015, 2018)
• גביע סורוגה בנק - 1 (2015)
• גביע ארגנטינה - 3 (2016, 2017, 2019)
• הסופר קאפ הארגנטינאי - 2 (2017), (2019)
• ליגת העל הארגנטינאית - 1 (2021)
• טרופאו דה קמפאונס - 1 (2021)

תארים אישיים

• מאמן השנה באמריקה הדרומית - 3 (2018, 2019, 2020)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרסלו גז'ארדו בוויקישיתוף

• מרסלו גז'ארדו, באתר Transfermarkt
• מרסלו גז'ארדו, באתר Soccerway
• מרסלו גז'ארדו, באתר BDFutbol
• מרסלו גז'ארדו, באתר WorldFootball.net
• מרסלו גז'ארדו, באתר National Football Teams
• מרסלו גז'ארדו, באתר FootballDatabase.eu
• מרסלו גז'ארדו, באתר ESPN
• פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt

הערות שוליים

1. Nahuel Gallardo, el hijo del entrenador que debió irse de River y fue campeón en Defensa y Justicia באתר Goal, ‏ 19 ביולי 2021 (באנגלית)
2. IFFHS.de (Fußball Historie & Statistiken), ‏2020-04-10 (ב־)

הרכבי נבחרת ארגנטינה

נבחרת ארגנטינה – קופה אמריקה 1995 1 קריסטנטה • 2 אז'אלה • 3 צ'אמוט • 4 זאנטי • 5 פרס • 6 קאסרס • 7 באלבו • 8 סימאונה • 9 בטיסטוטה • 10 גז'ארדו • 11 ברטי • 12 בוסיו • 13 אלטמירנו • 14 שורר • 15 פאברי • 16 אסטרדה • 17 אסקודרו • 18 אספינה • 19 אורטגה • 20 אקוסטה • 21 בורלי • 22 בורגוס • מאמן: פסארלה ארגנטינה נבחרת ארגנטינה – אולימפיאדת אטלנטה 1996 (מדליית כסף) 1 קבאז'רו • 2 אז'אלה • 3 צ'אמוט • 4 זאנטי • 5 אלמיידה • 6 סנסיני • 7 ק. לופס • 8 סימאונה • 9 קרספו • 10 אורטגה • 11 דלגאדו • 12 מוראלס • 13 בוסיו • 14 פאס • 15 בסדאס • 16 פינדה • 17 ג. לופס • 18 גז'ארדו • מאמן: פסארלה ארגנטינה נבחרת ארגנטינה – קופה אמריקה 1997 1 באסדס • 2 בריסו • 3 ברטי • 4 קלדרון • 5 רודולפו קרדוסו • 6 ראול קרדוסו • 7 קרוס • 8 דלגאדו • 9 גז'ארדו • 10 גונסאלס • 11 אוסאין • 12 לופס • 13 מרטינס • 14 מונסראט • 15 אוחדה • 16 פלגרינו • 17 פינדה • 18 פוסה • 19 רואה • 20 רוצ'ן • 21 ויוואס • 22 ספאטה • מאמן: פסארלה ארגנטינה נבחרת ארגנטינה – מונדיאל 1998 1 רואה • 2 אז'אלה • 3 צ'אמוט • 4 פינדה • 5 אלמיידה • 6 סנסיני • 7 ק. לופס • 8 סימאונה • 9 בטיסטוטה • 10 אורטגה • 11 ורון • 12 בורגוס • 13 פאס • 14 ויוואס • 15 אסטרדה • 16 ברטי • 17 קבאז'רו • 18 באלבו • 19 קרספו • 20 גז'ארדו • 21 דלגאדו • 22 זנטי • מאמן: פסארלה ארגנטינה נבחרת ארגנטינה – מונדיאל 2002 1 בורגוס • 2 אז'אלה • 3 סורין • 4 פוצ'טינו • 5 אלמיידה • 6 סמואל • 7 ק. לופס • 8 זנטי • 9 בטיסטוטה • 10 אורטגה • 11 ורון • 12 קבאז'רו • 13 פלסנטה • 14 סימאונה • 15 אוסאין • 16 איימר • 17 ג. לופס • 18 קילי גונסאלס • 19 קרספו • 20 גז'ארדו • 21 קאניג'ה • 22 צ'אמוט • 23 בונאנו • מאמן: ביילסה ארגנטינה