Loading AI tools
עיתונאי, דיפלומט, מחזאי, עורך דין, שופט ושריף יהודי אמריקאי. פעל למען הקמת עיר מקלט ליהודים – "אררט" באי גרנד איילנד שעל נהר הניאגרה, ניו יורק מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרדכי מנואל נח (בעברית גם מרדכי עמנואל נח, באנגלית: Mordecai Manuel Noah; 14 ביולי 1785, פילדלפיה – 22 במאי 1851, ניו יורק) היה עיתונאי, דיפלומט, מחזאי, עורך דין, שופט ושריף יהודי אמריקאי. פעל למען הקמת עיר מקלט ליהודים – "אררט" באי גרנד איילנד שעל נהר הניאגרה, ניו יורק.
מרדכי מנואל נח, 1834 | |
לידה |
14 ביולי 1785 פילדלפיה, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
22 במאי 1851 (בגיל 65) ניו יורק, ארצות הברית |
מדינה | ארצות הברית |
תפקיד | Sheriff of New York County, New York (13 בפברואר 1821–1823) |
מפלגה | המפלגה הדמוקרטית |
חתימה | |
נח נולד בפילדלפיה ב-14 ביולי 1785, להורים יהודים, אביו שהיה ממוצא גרמני, היגר לארצות הברית ולחם במלחמת העצמאות של ארצות הברית, אימו שהייתה ממוצא פורטוגזי, הייתה מצאצאי ד"ר שמואל נוניז, יהודי אנוס שנמלט מאימי האינקוויזיציה, מפורטוגל, למה שהייתה אז עדיין מושבה ספרדית של יבשת אמריקה, וחזר שם ליהדותו. תחילה התיישב בג'ורג'יה, לאחר מכן נדד לצ'ארלסטון שבדרום קרוליינה, שם הקים את משפחתו והיה לחבר בקהילה היהודית המקומית. אביה של אימו, רוברט פיליפס, היה מעוזריו של וושינגטון במלחמת העצמאות.
לאחר נישואיהם עברו בני הזוג להתגורר בפילדלפיה שם נולדה בתם, יהודית, לאחר מכן נולד בנם, נח. זמן קצר לאחר היוולדו אמו נפטרה, האב שבור הלב התקשה לגדלם לבדו והם נמסרו לידי הורי האם. לאחר שנואש מלמצוא עבודה, החליט האב לחזור חזרה לגרמניה. כשגדל נח, שחינוכו העברי היה דל, ייעד אותו סבו למקצוע הצורפות אולם יכולותיו במקצוע לא הרשימו. בגיל 22, לאחר מות סבו, הוא עזב את הבית והחל ללמוד עריכת דין בצ'ארלסטון, תוך כדי פיתוח קריירות מקבילות כעיתונאי וכפוליטיקאי. הוא הצטרף למפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, אחת משתי המפלגות הגדולות באותה תקופה.
הוא היה פטריוט מסור וב-1812, בהיותו בן 26, כתב מאמרי מערכת חריפים שקראו למלחמה עם בריטניה. באותו זמן גם הגיש בקשה למזכיר המדינה להתמנות כקונסול של ארצות הברית. הוא ציין בהבלטה את מוצאו היהודי, וטען שהדבר ירשים את הבוחרים היהודים ואת אומות העולם: "להוכיח למעצמות הזרות כי ממשלתנו, במינויה המקצועיים, אינה נשלטת על ידי הבחנות דתיות". הוא מונה כקונסול בריגה (אז חלק מרוסיה) אולם סירב, לאחר ביקור קצר בו נתקל באנטישמיות מצד הממשל המקומי. הוא לימד הוראה בצ'ארלסטון והמשיך בלימודי המשפטים. בשנת 1813 מונה כקונסול בתוניס, שם קיבל משימה לפעול לשחרורם של אזרחים אמריקנים שנשבו על ידי שליט אלג'יריה. האזרחים שוחררו, אולם נח הואשם כי בזבז כסף רב. הוא ראה במעשהו ביטוי לחשיבות במסורת היהודית לעקרון פדיון שבויים. בסופו של דבר ישב בתוניס שישה חודשים בלבד מתוך שלוש שנותיו כקונסול. נח האמין כי שחרורו המוקדם מהתפקיד על ידי מזכיר המדינה דאז ג'יימס מונרו נבע מדעות קדומות. הוא ציטט את מונרו שכתב כי "בעת מינוייך כקונסול בתוניס לא היה ידוע כי דתך תהווה מכשול במילוי תפקידך הקונסולרי". נח שב לניו יורק וכתב מסמך בן 128 עמודים המתאר את תקופת שהותו בתוניס, במסמך הוא מוחה על פיטוריו שהוא ראה כפגיעה קשה בזכויות האזרח ובאופיה הדמוקרטי של ארצות הברית. הנשיא ג'יימס מדיסון השיב לו כי הצעד שנעשה אינו קשור לדתו.[1]
נח חזר לניו יורק, שם כתב בעיתון שניהל דודו, ה"נשיונל אדבוקט". לאחר מכן ערך והקים שורה של עיתונים: "ניו יורק נשיונל אדבוקט", "נשיונל אדוורטיזר", "הקוורייר", "ניו יורק אנקווירר", "האיוונינג סטאר" ו"הסנדיי טיימס".
הוא נבחר לתפקיד השריף של ניו יורק ותפקיד "surveyor of the city's port" ושימש גם כשופט. בשנים 1827–1828 שימש כיושב ראש של האגודה הפוליטית טמאני הול, שתמכה במפלגה הדמוקרטית והייתה בעל השפעה רבה בעיר ניו יורק.
מרדכי מנואל נח מת משבץ בשנת 1851. לווייתו בעיר ניו יורק הייתה רבת משתתפים ועיתונים רבים הקדישו למותו את העמוד הראשי. הוא נקבר בבית הקברות "שארית ישראל" של הקהילה הפורטוגזית בניו יורק הנמצא במנהטן.
במושבה הגרמנית בירושלים ובשכונת רמת אביב בתל אביב נקראו רחובות על שמו.
אוסף על שמו שמור בספרייה הלאומית[2].
נח שאף להביא לתחייתו של העם היהודי ובשנת 1819 הוציא כרוז ליהודי העולם לבוא ולהקים בית יהודי ליהודים בארצות הברית מכיוון שארץ ישראל נשלטת על ידי המוסלמים. ב-1820 החל במשא ומתן לקניית האי גרנד איילנד דרומית למפלי ניאגרה, בסמוך לבאפלו שבארצות-הברית וקרוב לגבול עם קנדה. שאיפתו הייתה למשוך לשם סוחרים ובנקאים יהודים שיבינו את ההזדמנויות בפרויקט וחקלאים ממזרח אירופה שיעבדו את האדמה. המטרה הייתה להקים מדינה ליהודים שתתווסף למדינות הקיימות בארצות-הברית[3].
האי גרנד איילנד ששטחו 86 קילומטרים רבועים נקנה בשנת 1815 על ידי מדינת ניו יורק מידי האינדיאנים, ונח רכש שליש ממנו, וקיבל אופציה לרכישת שני השלישים האחרים. נח האמין כי בבנייה לגובה ניתן יהיה לשכן באי שישה מיליון יהודים.[4]
בשנת 1825 נערך טקס מפואר בן מאות מוזמנים, רובם נוצרים ומקצתם יהודים, בכנסיית סן פול בבאפלו. על רקע האורטוריה "יהודה המכבי" של הנדל, וכשהוא לבוש בגלימה סגולה ותליון מזהב שנלקחו מתיאטרון, הכתיר עצמו נח כ"שופט ישראל" של העיר החדשה אררט. הוא נשא נאום בו הכריז על הקמת בית לעם היהודי, והציג את אבן הפינה ליישוב החדש עליה נכתב בעברית: "שמע ישראל יי אלוהינו יי אחד" ובאנגלית:
אררט, עיר מקלט ליהודים, נוסדה בידי מרדכי מנואל נח, בחודש תשרי 5586 (התקפ"ו), ספטמבר 1825, בשנת ה-50 לעצמאותה של אמריקה
האירוע הגרנדיוזי השיג את מטרתו וזכה לתשומת לב רבה מצד עיתונים באמריקה ואירופה, אולם היהודים לא נענו לקריאתו ולעגו לו כמשיח מטעם עצמו או כמי שמחפש הזדמנויות להרוויח על גבם של היהודים, אף רבנים דוגמת רבי רפאל מילדולה יצאו נגדו ולא הסכימו ליוזמתו.[5]
רק בסוף המאה ה-19 החל גל הגירה המוני של מיליוני יהודים שהיגרו ממזרח-אירופה לארצות-הברית, אך הם בחרו ביעדים שונים, ולא בהתיישבות קולקטיבית לאומית על פי חזונו של נח.
בגרנד איילנד אין קהילה יהודית או בית כנסת, אך אבן הפינה שהקים נח שמורה בתצוגה הקבועה במוזיאון ההיסטורי של באפלו.
שנים לאחר מכן הגיע נח למסקנה שתחיית היהודים אפשרית רק בארץ ישראל וקרא למעצמות המערב, תחילה צרפת ואנגליה ולאחר מכן אמריקה, לסייע ליהודים. בשנת 1837, עשרות שנים לפני הרצל, כתב:
היהודים צריכם לעשות משהו עבור עצמם... סוריה [הכוונה לארץ ישראל] תחזור ליהודים בדרך של רכישה... בחסותן של צרפת ובריטניה... אכלוסה של סוריה מחדש... [הוא] מעשי והגיוני.
— [1]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.