Loading AI tools
חבר במפלגה הנאצית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקס אמאן (בגרמנית: Max Aman; 24 בנובמבר 1891 – 30 במרץ 1957) היה מוציא לאור, פוליטיקאי, איש עסקים ואספן-אמנות גרמני[1], חבר במפלגה הנאצית, ברייכסטאג ובשוצשטאפל, מחלוצי הזרם הנציונל-סוציאליסטי. נודע בכך שכיהן בתור המנהל העסקי הראשון של המפלגה, ומאוחר יותר הפך לראש בית ההוצאה לאור הרשמי שלה, האיאר פרלג (אנ').
 | |
| לידה |
24 בנובמבר 1891 מינכן, ממלכת בוואריה, הקיסרות הגרמנית |
|---|---|
| פטירה |
30 במרץ 1957 (בגיל 65) מינכן, בוואריה, גרמניה המערבית |
| מדינה |
הקיסרות הגרמנית רפובליקת ויימאר גרמניה הנאצית גרמניה המערבית |
| מקום קבורה |
Ostfriedhof  |
| תקופת הפעילות | 1912 – 2 בספטמבר 1945 (כ־33 שנים) |
| מקצוע |
מוציא לאור פוליטיקאי איש עסקים |
| מעסיק |
Franz Eher Nachfolger |
| תפקיד | המו"ל של המפלגה הנאצית |
| מפלגה | המפלגה הנאצית |
| פרסים והוקרה | צלב הברזל מדרגה שנייה |
  | |
בתום מלחמת העולם השנייה נעצר בידי כוחות בעלות הברית ולאחר שהורשע בשיתוף פעולה עם המשטר הנאצי נידון לעשר שנות מאסר בעבודות כפייה. כל הונו הוחרם עם שחרורו ב-1953, והוא מת בעוני רב במינכן ב-1957[2].
מקס אמאן נולד ב-24 בנובמבר 1891, במינכן. לאחר שסיים את חוק לימודיו החל ללמוד בבית ספר למנהל עסקים, והפך לשולייתו של איש מכירות במשרד עורכי דין אשר פעל בעיר מגוריו[3][4].
מעט לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ב-1912, התגייס לרגימנט המילואים הבווארי המלכותי ה-16 (גר'), בו שירת עד לשחרורו בדצמבר 1919, בדרגת פלדוובל (אנ'), ולאחר שקיבל את עיטור צלב הברזל מדרגה שנייה.
במהלך שירותו שימש אמאן כסמל הפלוגה בה הוצב אדולף היטלר, כך שבמובן מסוים פיקד במשך תקופה קצרה על השליט העתידי והבלתי מעורער של גרמניה הנאצית[5][6].
לאחר שחרורו התחתן ועבד במשך תקופה קצרה בבנק משכנתאות[4] בטרם נתקל במקרה באדולף היטלר ברחובות מינכן. לדבריו, הזמין אותו הלה להשתתף באחת מהרצאותיו. אף על פי שחשש תחילה לעזוב את מקום עבודתו הבטוח, שכנע אותו היטלר לקבל על עצמו את תפקיד המנהל העסקי של המפלגה, לאחר שהסביר לו על הסכנות הטמונות בבולשביזם, ושאל ”מה תעזור לך הפנסיה שלך אם ביום מן הימים יקשרו אותך הבולשביקים למנורת רחוב?”[7].
בשנותיה המוקדמות של רפובליקת ויימאר הצטרף אמאן לשורות המפלגה הנאצית ונודע בתור המנהל העסקי הראשון והמזכיר הכללי שלה[8]. לאחר שנת 1922 החל גם לנהל את בית ההוצאה לאור הרשמי של המפלגה, האיאר פרלג (אנ')[9], אשר היה אחראי, בין היתר, לפרסומו של מגזין השוצשטאפל דס שוורצה קור (אנ'), או "החיל השחור".
כעבור שנה השתתף בפוטש במרתף הבירה, נעצר והורשע באשמת סיוע לבגידה, ונידון באפריל 1924 לשני חודשי מאסר בבית הסוהר לנדסברג[10]. בחודשים הבאים נאסרה פעילותה של המפלגה הנאצית בגרמניה, ואמאן מצא את מקומו כפעיל בולט של מפלגת הקהילה הגרמנית הגדולה (אנ'), מעין ארגון קש בו שלטו הנאצים ממפקדה חדשה שהקימו במינכן.
מאוחר יותר באותה שנה נבחר אמאן למועמד המפלגתי עבור מועצת העיר מינכן, בה כיהן כחבר עד ל-1933[11], ועם הקמתה מחדש של המפלגה הנאצית ב-27 בפברואר 1925, לא השתהה בחזרתו לשורותיה. תרומתו הגדולה ביותר של אמאן, ככל הנראה, הגיעה בדמות ניסיונותיו לשכנע את היטלר לשנות את שמו המקורי של המגנום אופוס שלו, מיין קאמפף, אשר נכתב תחילה תחת הכותרת ”פיריינהלב ירה דס קמפס גגן לוגה דומהייט און פייגהייט”, כלומר, ”ארבע וחצי שנים של מאבק נגד שקרים, טיפשות ופחדנות”. הספר הפך לאחד ממקורות ההכנסה הגדולים ביותר של בית ההוצאה לאור שבראשו עמד, והוא פיקח באופן אישי על פרסום מהדורותיו הרבות. בזכות התמלוגים שקיבל סייע להיטלר להפוך לאדם עשיר, וכן לעצמו[12].
_NSDAP_nazi_party_leader_uniform_Germany_1930s_National_Archives_NARA_(US_seized_WW2_enemy_property)_242-HF-0215-A_001_Unrestricted_No_known_copyright.jpg)
בנוסף היה אמאן אחראי להפצתם של אמצעי תעמולה מפורסמים אחרים, ביניהם הביטאון היומי של המפלגה הנאצי, הפלקישר באובכטר, ועיתונים שבועיים מסוימים, כגון האילוסטרייטר באובכטר (אנ') והנציונלסוציאליטשה מונצהפטה (אנ').
לאחר עליית הנאצים לשלטון קודם אמאן לדרגת הרייכסלייטר, הדרגה הפוליטית הבכירה ביותר במפלגה הנאצית, למעט הפיהרר. זמן קצר לאחר מכן, ב-15 בנובמבר 1933, מינה אותו היטלר לנשיא ולמנהיג לשכת העיתונאות של הרייך (גר') (הרייכספרסקמה, אשר פעלה תחת לשכת התרבות של הרייך). באותו יום נבחר לכהן גם ברייכסטאג הנאצי כנציגה של שוואביה ובוואריה העליונה (אנ').
אמאן הצטרף לשורות השוצשטאפל עוד קודם לכן, ב-15 במרץ 1932, בדרגת אס. אס. גרופנפיהרר, אך החזיק הן בדרגות הארגון והן בדרגות הפוליטיות של המפלגה. כעבור קרוב לארבע שנים קודם לדרגת אס.אס. אובר-גרופנפיהרר, וסופח ללשכתו של הרייכספיהרר אס אס, שבאותה העת היה היינריך הימלר.
כמוציא לאור זכה אמאן לעצמאות רבה בעבודתו, כל עוד פעל תחת הוראותיו הכלליות של הפיהרר[13][14], אשר חש הערכה רבה כלפיו, ואף תיאר אותו בתור ”גאון, ומנהל העיתונאות המוצלח ביותר בעולם”[15]. לאורך השנים תואר גם בתור ”הכוח המניע והשכל היצירתי” שעמד מאחורי אחיזתה הנוקשה של המפלגה בעיתונאות הגרמנית[16].
עם זאת, לא ניחן אמאן במיומנות רבה בתור פוליטיקאי, ותואר כאישיות נטולת הכישרונות הדרושים לתכנון נאומים ונשיאתם בפרהסיה, או להשתתפות בוויכוחים ודיונים ארוכים תוך שמירה על קור רוח[17]. מנגד, נודע בהצלחתו הגדולה בתור איש עסקים ובעל מקצוע, ונחשב לאדם מנוסה, יעיל ומסור, אשר פעל על פי עקרונות קבועים שגיבש מניסיונו רב השנים[18].
בתור אדם פרטי תואר אמאן כטיפוס אגרסיבי, כעוס ובריוני, ובעקבות קומתו הנמוכה אף נקרא לעיתים בשם ”הגמד של היטלר”. ייתכן כי מזגו החם תרם להצלחתו כאיש עסקים וכמנהל היות שהשקיע את מירב מאמציו בנביחת פקודות, הטלת לחץ על עובדיו, ודחיפתם לעמול קשה יותר. בעת ובעונה האחת הייתה זו גם הסיבה לכישלונו כפוליטיקאי, תפקיד אשר דרש מחשבה שלווה יותר. הבעתו בכתב לא הייתה מוצלחת גם היא יתר על המידה[19], במיוחד לאחר שאיבד את ידו השמאלית בתאונת ירי במהלך מסע ציד עם חברו פרנץ ריטר פון אפ ב-1931[20].
בחלוף הזמן מימש אמאן אסטרטגיה פרי המצאתו לצורך השתלטות על אמצעי העיתונאות הגרמנית, אשר פעלה במתכונת דו שלבית: ראשית, מתוקף תפקידו הרשמי כנשיאה של לשכת העיתונאות, השתמש בסמכותו על מנת לאסור על פעילותם של עיתונים שפרסומיהם לא עלו בקנה אחד עם האידאולוגיה הנאצית, או שלא תמכו באופן מלא במשטר הנאצי. שנית, כראש בית ההוצאה לאור של המפלגה, רכש את כל בתי העסק שהפעילו את אותם עיתונים במחירים נמוכים מאוד, לעיתים במעין מכירות פומביות או מכרזים, בהן היה הוא המציע היחיד.
עד לשנת 1942 כבר נמצאו בבעלות הזנטרל פרלאג כ-80 אחוזים מכל העיתונים הגרמנים במדינה[15]. יחד עם ההכנסות שצבר מפרסום ספרו של היטלר, מיין קאמפף, הפך בית ההוצאה לאור שברשותו של אמאן לאחד הגדולים ביותר בכל הרייך, ובעולם.
רוב פעילותו של אמאן התרחשה במינכן, בה נמצאו מגוריו ומשרדיו, והוא נהג לנסוע לברלין רק לעיתים רחוקות, ולמטרות עסקיות בלבד. כאשר ביקר בעיר הבירה תמיד הוזמן להצטרף להיטלר ופמלייתו, אשר סעדו את ארוחות הצהריים שלהם בלשכת קנצלר הרייך[21].
בתום מלחמת העולם השנייה נעצר אמאן בידי כוחות בעלות הברית. במשפטו הורשע בתור האופטשולדיגר, דהיינו משתף פעולה עם המשטר הנאצי, ונידון ב-8 בספטמבר 1948 לעשר שנות מאסר בעבודות כפייה. הוא שוחרר כעבור חמש שנים, ב-1953, לאחר שכל הונו, רכושו וזכויותיו הפנסיוניות נשללו ממנו, ומת בעוני רב ב-30 במרץ 1957, במינכן, גרמניה המערבית[2].
הארגון הבווארי לאוספי ציורים (אנ') גילה ב-2014 ארבעה עשר יצירות אמנות באוסף פינקוטק דר מודרנה (אנ') אשר נחשדו כי היו שייכות בעבר לאמאן[22][23]. היצירות נוספו לאוסף ב-1945, אולם מוצאן המדויק נותר לא ידוע, וייתכן שנבזזו בידי הנאצים[24]. הקרן הגרמנית לאמנות אבודה הוסיפה את הפריטים, שחלקם צוירו או פוסלו בידי האמנים פרנץ פון שטוק, פרידריך קולבאך, גבריאל מאלסקירשר (אנ'), ואחרים, למאגר המידע של אתר האינטרנט שלה.
| שיירר, ויליאם לורנס; עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי; ניו יורק, סיימון אנד שוסטר, 1960 (מסת"ב: 978-0-671-62420-0) | Shirer, William Lawrence; The Rise and Fall Of The Third Reich; New York, Simon And Schuster, 1960 (ISBN 978-0-671-62420-0) |
| ג'יי. הייל, אורון; העיתונות השבויה ברייך השלישי; ניו ג'רזי, אוניברסיטת פרינסטון, 1964 (מסת"ב: 9780691051093) | J. Hale, Oron; The Captive Press In The Third Reich; New Jersey, Princeton University Press, 1964 (ISBN 9780691051093) |
| בדורפטיג, פרידמן; זנטנר, כריסטיאן; אנציקלופדיית הרייך השלישי; ניו יורק, הוצאת מקמילאן, 1991 (מסת"ב: 0-02-897500-6) | Bedürftig, Friedemann; Zentner, Christian; The Encyclopedia Of The Third Reich; New York, Macmillan Publishing, 1991 (ISBN 0-02-897500-6) |
מקס אמאן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
