מסכת מִקֶוָאוֹת היא המסכת השישית בסדר טהרות. המסכת עוסקת בדיני כשרות מקווה ודיני פסילתו ומים כשרים למקווה באופן כללי.
יש הנוהגים לומר את הפרק השביעי של המסכת, פרק "יש נוחלין", ביארצייט משום שראשי התיבות של ארבעת המשניות האחרונות של הפרק הוא נשמ"ה.
המונח "מקוואות" מפנה לכאן. לערך העוסק במבנה המשמש לטבילה, ראו מקווה.
לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, כמו שלאחר שהסתיים העיסוק בטומאות החמורות (שמקורן בטומאת מת) הופיעה דרך ההיטהרות מהן - פרה אדומה (מסכת פרה), כך לאחר שהסתיים העיסוק בטומאות הקלות, מופיעה דרך ההיטהרות מהן.
שש מעלות במקוואות (שמונה משניות[1]) - דיני מיני מים המכונסים בקרקע (מי גבאים, מי תמציות, מי מקווה שיש בו ארבעים סאה שאינן שאובים, מעין שמימיו מועטים והרבו עליו מים שאובים, מים מוכים ומים חיים) לעניין טהרה וחילוק דיניהם לעניין טומאת עצמם וטהרת אחרים.
הטמא שירד לטבול (עשר משניות) - ספקות בענייני טבילה בטובל, במקווה חסר, ספק מים שאובים וכן דיני מים שאובים הפוסלים את המקווה.
רבי יוסי אומר (ארבע משניות) - דיון בשלושה לוגים מים שאובים שנפלו למקווה שלא בבת אחת ובהכשרתו של מקווה שנפסל על ידי מים שאובים.
המניח כלים תחת הצינור (חמש משניות) - דיני כלים למים שאובים.
מעיין שהעבירו על גבי השוקת (שש משניות) - הלכות מעיין שהוליכו את מימיו. מעמדן ההלכתי של הימים וגל שנתלש מהן.
כל המעורב למקוה (אחת עשרה משניות) - דרכים לעירוב מקוואות ומתי עירוב זה פסול.
יש מעלין את המקווה (שבע משניות) - דרכים להשלמת מקווה לארבעים סאה ומצבים בהם השלמה זו פסולה. דרכי טבילה במקווה מצומצם.
ארץ ישראל טהורה (חמש משניות) - דיני מקוואות בישראל ומחוצה לה. מקרים שונים של טומאת בעלי קרי וטומאת נידה. תחילת דיון בענייני חציצה.
אלו חוצצין באדם (שבע משניות) - המשך דיני חציצה בכלים ואדם.
כל ידות הכלים (שמונה משניות) - דיני חציצה בכלים (וטומאת אוכלין).
