Loading AI tools
סופר עברי (1870–1912) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנחם מנדל פייטלסון נולד בכפר מיכאילובקה חצי האי קרים, (ה' באלול ה'תר"ל - ה'תרע"ב, 1870 - 1912) היה עיתונאי וסופר עברי ומבקר ספרות משכיל, שעסק בכתיבת מאמרים וסיפורת המחנכים את האדם להתנהגות נאותה. כתב ב"המליץ", ב"הצפירה", ובהמשך עסק בתיעוד ותיאור סופרים עבריים אחרים בני זמנו, בסדרת כתבות בעיתון "השילוח", חלקם ביקורתיים מאוד ומושחזים, דבר שלא תמיד התקבל בהבנה בעיני נשואי ביקורתו. הוגדר על ידי המבקר, א.ב. יפה, כ"אחד מחשובי המבקרים העברים של ראשית המאה העשרים".[1]
_(cropped).jpg) | |
| לידה |
1 בספטמבר 1870 ה' באלול ה'תר"ל מיכאילובקה, טאבריה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| התאבד |
28 במאי 1912 (בגיל 41) י"ב בסיוון ה'תרע"ב יקטרינוסלב, האימפריה הרוסית |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
  | |
קיבל חינוך מסורתי וכללי אצל אביו אברהם רפאל פייטלסון שהיה מלמד משכיל. בשנת 1884, בעודו נער, החל לפרסם כתבות ורשימות בעיתונות, והמשיך בביקורת-ספרות. מבין העבודות המוקדמות האלה בולטים מאמריו על מנדלי מוכר ספרים (1891) ועל בן-אביגדור (1893). בשנת 1891 פרסם את ספרו, חוברת בשם "מחקרים בקורות ישראל". התגורר במליטופול שבקרים ושהה תקופת-מה גם בגליציה ובאוסטריה. ב-1893 החליט לרכוש השכלה סדירה, אך לא עמד בבחינות הבגרות הרוסיות בעשר השנים הבאות ופיתח בעצמו את השכלתו, והתפרנס מהוראה בערי קרים (סימפרופול, סבאסטופול) עד שקבע את ביתו בייקאטרינוסלב. בשנת 1904 חזר לכתיבה, ובשנות חייו האחרונות פרסם כעשרים מאמרים, מהם דיוקנאות של סופרי הזמן.[2]
בשנת 1912 שם פייטלסון קץ לחייו עקב מצוקות נפשיות. יש מהסופרים של אותה תקופה התולים חלק ממצוקותיו של פייטלסון במילותיו הקשות של מנדלי מוכר ספרים, אשר הגיב בזעם והשפיל את המבקר לעיניהם של סופרים אחרים, על כך שהעז לכתוב עליו ביקורת לא מחמיאה, כביכול.[1] [3] [4]
ב-1914 כינס פ' לחובר חלק ממאמריו. כינוס מקיף יותר, בידי א"ב יפה, נעשה ב-1970.[5]
פייטלסון, אומר חוקר הספרות, אבנר הולצמן, הושפע מהביקורת הפוזיטיביסטית הרוסית שהדגישה את שליחותה הציבורית של הספרות. על כן הוא תבע מהסופרים היהודים בני זמנו לתפקד כעמוד הענן ההולך לפני המחנה, ולא להתמקד רק בביטוי רגשות אישיים או בצדדים האסתטיים של הספרות. הוא נהג להתחקות אחר תולדותיהם ומעמדם של הסופרים כדי ללמוד על אישיותם, והסביר את "סבל הירושה" המסורתי לעומת ספרות אירופה בתנאים הקשים של צמיחה בתחום המושב היהודי.[5]
עם זאת, מבחין הולצמן באבחנות רגישות ואסתטיות בדיוניו של פייטלסון, על אף משנתו האידאולוגית הקשוחה. רגישויות אלה אפשרו לו, למשל, להתפעל מן היסודות הליריים בסיפורי ברדיצ'בסקי, או להכיר בחשיבותם של ביטויי הרגש והדמיון בסיפורת החסידית. בולט היטב במאמריו יחס רציני שבו הוא ראה את מקומה של הספרות בחיי העם, ומכאן גם את תפקידה המרכזי של ביקורת הספרות.
בני זמנו של פייטלסון כיבדו את רצינותו ואת חוסר-הפניות שלו, אך הסתייגו מן החומרה הרצינית שאפיינה את מאמריו. "ממרחק הזמן בולטת חשיבותו של פייטלסון כמבקר-ספרות מקצועי כמעט יחיד בדור שלאחר תקופת ההשכלה, שהצטיין בטיעוניו הרציונליים ובסגנון הבהיר של דיוניו"[5]
פייטלסון היה הראשון שדן במקומן של נשים בספרות תנועת ההשכלה, אך במאמרו "האשה המשוחררת ומקומה בתנועת ההשכלה" (פורסם ב"הזמן") לא מצא עדות לפריצת דרך שלהן, וטען שזו אשמת הגברים, אשר למרות האמנסיפציה אינם משתדלים להבין את נפש האשה וכובלים אותה עדיין במניעות וגבולות מסורתיים.[6]
גם טשרניחובסקי הביע במחברתו הערכה לתפישתו החדה של פייטלסון.[7]
את המאמר שהתפרסם בעיתון מעריב בכותרת: "לא צריך ביקורת ספרות; קריאת ביניים מאחורי הגדר" הקדיש אמנון נבות "לזכרו של מבקר ספרות מנחם מנדל פייטלזון מקולל ושכוח, שדורו הספרותי רובו ככולו הלעיג עליו. טענו כלפיו שהוא דן בספרות העברית בצורה מוזרה, סתומה, שאינה מתקבלת על הדעת ועל הלב, שהוא מהפך דברים על פיהם, שהמונחים שלו 'קשים ובלתי מובנים', שאינו אחראי למעשיו, קל וחומר לכתיבתו. שומר סף גדול זה פתח שער לברדיצ'בסקי הצעיר ונעלו בפני השאר. בפני זכרו הנשכח אני קד עמוקות. סופו שנקבר מאחורי הגדר, ואם פייטלזון כך, כבוד גדול הוא להישאר בחוץ"[8]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
